19:51

אנרגיות חדשות, מאבקים ישנים: מה נשתנה במדיניות האקלים של ישראל

תשומת הלב, העולמית וגם כאן בישראל, מופנית השנה לעבר ההשלכות ההרסניות של משבר האקלים על החיים של כולנו • למרות זאת - פינוי הזיהום ממפרץ חיפה עוד מדשדש, החברות המזהמות לא עוצרות, ובמשרדי הממשלה לא כולם הפנימו את הדחיפות • מה בכל זאת נשתנה? פרויקט חג ב"שקוף"
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
יעל געתון, דרור גורני

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

השינוי הגדול ביותר שהביא עימו משבר האקלים בשנה האחרונה, הוא תשומת הלב. לא עוד נישה למומחי סביבה ופעילים, אלא אג'נדה ברורה, סדר יום ושיח ציבורי שמגיעים עד למבקר המדינה. פוליטיקאים רבים ישמחו לקחת קרדיט על השינוי החשוב, אבל בסופו של דבר, המציאות היא שהכתיבה את הלך הרוח: הצפות חוצות מדינות, בצורת קשה, שריפות שאינן נגמרות, גלי חום הרסניים והבנה כלל עולמית שהגענו לנקודת האל-חזור.

פרויקט חג ב"שקוף" – מה נשתנה?

אלא שלצד זה, התרחש שינוי נוסף, מהותי וחשוב לחיים שלנו פה: במדינת ישראל קמה ממשלה שסדר יומה מתחיל לשלב באיטיות את משבר האקלים והסביבה – אם לא במעשים, אז לפחות בהצהרות. אפשר לבקר את האופן שבו מתקבלות החלטות, את קצב ההתקדמות שאינו מספק, את סדרי העדיפויות ואפילו את בחירת המטרות – ובשביל זה אנחנו כאן. אבל שלא כמו בעבר, לממשלה אין יותר את הפריבילגיה להתעלם ממשבר האקלים. בדקנו – מה השתנה בשנה הזו? 

חוק אקלים – אולי זה הזמן לצעד מחייב באמת?

חוק האקלים נועד לחייב את המדינה להצטרף אל המאבק העולמי במשבר האקלים, וכן להתכונן אל השלכותיו.  כבר לפני כשנה כתבנו כיצד החוק תקוע לאור מאבק בין המשרד להגנת הסביבה שיזם אותו, למשרדי האוצר והאנרגיה. שנה נוספת חלפה, ונראה שאין ביטוי רלוונטי יותר מאשר "מה שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת השמש". בחודש האחרון ראינו כיצד גם היעדים הלא שאפתניים להפחתת הפליטות של המשרד להגנת הסביבה נתקלים בהתנגדות עזה של משרד האוצר.

במשרד האוצר טרם הפנימו. השר אביגדור ליברמן ומנכ"ל המשרד רם בלינקוב (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ועל מה בדיוק המאבק? במשרד להגנת הסביבה שאפו להפחית את כמות הפליטות ב-27% עד לשנת 2030, ולאפס אותן עד לשנת 2050, אף שיעד זה לא עומד בדרישה העולמית להפחתה של 43% בפליטות עד לשנת 2030. אך גם ליעד הזה התנגדו במשרד האוצר. להתנגדות זו מצטרפות גם זו של האוצר לכך שהמשרד להגנת הסביבה יוכל לקבוע תוכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה בכל חמש שנים, וכן התנגדות לסעיף שמחייב את כל משרדי הממשלה והרשויות הציבוריות להכין תוכנית היערכות למשבר האקלים.

"ישנם משרדים שאין להם היבטים שקשורים לשינוי האקלים", טענו באוצר, בסתירה מוחלטת לדוח האקלים של ה-IPCC שזה עתה פורסם.  הדוח הבהיר מעל לכל ספק כי השינויים הנדרשים כדי לבלום את משבר האקלים נוגעים לכל תחום: אנרגיה, בריאות, תחבורה, חקלאות, מזון, אופנה, תיירות, כלכלה, בנייה, רווחה, ועוד. כלומר – כל תחום עליו אמונים משרדי הממשלה.

גורמים בכירים במשרד האוצר ששוחחו עם "שקוף" טוענים שהמדינה לא יכולה לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות, וחוששים שאישור היעדים בחוק יגרום למצב שבו ארגונים ואזרחים יוכלו לפנות לביהמ"ש כדי שיורה על יישומו, ובכך "יכבול את הידיים של הממשלה". כך לדוגמה, אם המדינה תרצה לאשר פרוייקטים פוסיליים חדשים כמו תחנת כוח המופעלת בגז טבעי, בית המשפט יוכל להורות על ביטול תוכניות אלו, בשל סתירה ליעדי הפחתת הפליטות שבחוק.

גם המטרה שהציבה לא מספקת. זנדברג (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

החוק היה אמור כבר להגיע לאישור הממשלה אך נדחה שוב לאור חוסר ההסכמות בין המשרדים – לאחרי החג.

לאור העובדה שממשלות העולם נכשלות בטיפול במשבר האקלים, ואף משקרות לאזרחים ומובילות אותנו אל עבר עולם שלא ראוי למחיה, כפי שאמר מזכ"ל האו"ם גוטרש, נשאלת השאלה האם לא הגיעה העת שחוק שכזה יכבול את ידיהן ואולי יחייב אותן פעם אחת ולתמיד לעמוד בהבטחותיהן, כפי שכבר קורה בעשרות מדינות בעולם.

מפרץ חיפה – צעד קדימה, אולי שניים אחורה

לפני כחודש הממשלה קיבלה החלטה דרמטית בנוגע לעתיד מפרץ חיפה. מדובר בשינוי ענק שהתחולל כאן, החלטה שהיה צורך לקבל אותה כבר לפני שנים. אלא שכגודל ההודעות לתקשורת, כך גם גודל הביקורת. 

ההחלטה שהתקבלה במחשכים ובלי הליך ציבורי שקוף עוררה התנגדות בקרב הציבור, ארגוני סביבה ומומחים שונים. במסגרת ההחלטה, הממשלה דאגה לנקוב בתאריך יעד לפינוי מכלי הנפט של תש"א (לשעבר תש"ן) שצמודים לשכונת דגניה בקריית חיים, אבל לא נקבה בתאריכים לפינוי מתחם בתי הזיקוק המזהם.

אין תאריך לפינוי. המפעלים במפרץ חיפה (צילום: יניב נדב, פלאש 90)

המשמעות המיידית היא שפינוי מכלי הנפט עלול לגזור הקמת תשתיות נרחבת במתחם בתי הזיקוק, שתבצר אותם לעוד שנים ארוכות במפרץ מוכה הזיהום. כלומר הצעד הוא בכיוון הנכון, אבל המשמעויות שלו עלולות לקחת אותנו שנים אחורה.

ההחלטה מגלמת בתוכה את האמירה השחוקה של וולטר ש"הטוב ביותר הוא אויבו של הטוב". האמירה הזו אולי הניחה את דעתם של מקבלי ההחלטות והרגיעה את מצפונם, אבל תושבי מפרץ חיפה מרגישים אחרת. לפני כשנה קמה ממשלה שחרטה על דגלה את פינוי המפרץ. "יש עתיד תפעל למנוע זיהום אוויר באזור מפרץ חיפה על ידי הוצאת התעשיות המזהמות במפרץ חיפה והקמת עמק החדשנות", כתב ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד במצע הבחירות שלו. ואכן, לשכתו היתה אמונה על ההחלטה ההיסטורית. אלא שבמקום לגזור קופון אמיץ, להתעמת מול בעלי ההון ולסיים עם מחולל האסונות הזה, הם בחרו בדרך פשרנית למדי.

המקומות המזהמים ביותר בישראל – מבט מקרוב. לכל הכתבות בפרויקט "שקוף" – לחצו על התמונה

מאחורי הקלעים המהלכים היו מורכבים יותר. קבלת החלטה אמיצה שכוללת הסדר מקיף, טעונה בזמן ארוך יותר, כזה שספק אם נשאר לממשלה. במילים אחרות, החשש מאחורי הקלעים היה שאם היו ממתינים את הזמן הדרוש כדי לגבש הסדר כזה, לא היתה נשארת ממשלה שתאשר אותה. אבל – אם זה המצב, טוב היה לקבל החלטה מקיפה, נחושה, שמציבה פתרון אמיץ ולא זמני. כזה שיחייב גם את הממשלה הבאה. כי כרגע, הירושה המסתמנת משאירה אותנו עם עשורים ארוכים של זיהום במפרץ חיפה. לפיד כיוון להחלטה היסטורית, אבל אם לא יהיה שינוי בחודשים הקרובים, ההיסטוריה כנראה תסמן אותו כמי שפספס אותה. 

מוכנות הרשויות למשבר האקלים – זה לא יעבוד בלי תקציב

בקיץ הקרוב יהיה חם, אפילו חם מאוד. יהיה חם כמו בקיץ האחרון, ואולי אפילו יותר. יהיו גלי חום שיימשכו ימים רבים, הטמפרטורות יטפסו ובבתים רבים יהיה בלתי נסבל לישון ולחיות ללא מזגן. ברחוב יהיה אפילו רע יותר, במיוחד באלה שחסרים עצים שיפחיתו את הטמפרטורות, יעניקו צל ויקלו על עומסי החום.

המדינה אמורה וצריכה להוביל שורה של צעדים שיכולים לעצור את הידרדרות המצב, לבלום את עליית הטמפרטורות ולהפחית את הפליטות. עד שזה יקרה, לרשויות יש את הכלים להתמודד עם המשבר שכבר כאן, משבר שמתבטא בכל עונות השנה.

המשרד להגנת הסביבה לא נותן כלים, חלק מהעיריות מגדילות ראש. שדרות רוטשילד בתל אביב, ארכיון (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

בשנה החולפת המשרד להגנת הסביבה הוציא את המדריך לרשויות המקומיות להתמודדות עם משבר האקלים. המדריך מפורט ונותן כלים אופרטיביים כדי לערוך שינויים, אבל חסרים בו שני מנגנונים בסיסיים שבלעדיהם סביר שלא נראה שינוי: תקצוב ותמיכה.

משיחות שערכנו עלה שהרשויות המקומיות, כאלה שלא נהנות מהכנסות ארנונה יפות, לא כל כך התרגשו מהמדריך. כך למשל, בבית שאן לא הכירו את המדריך ולא את ההמלצות. בעיר נוספת בדרום הארץ הגיבו גם כן בקור רוח ואמרו כי טוב היה אם המדריך היה מגיע עם תקציב.

מנגד, עיריית תל אביב למשל מחזיקה בתקציבים נאים. העירייה היא בין החלוצות בארץ בהתמודדות עם משבר האקלים. אלא שגם היא לא עושה מספיק, כפי שחשפנו לאחרונה. בעיר יכולים היו להיות בין החלוצים בהקמת מערך חלופי למשק האנרגיה, אך עדיין גוררים רגליים. ובכל מקרה, תל אביב עדיין רשות אחת מתוך 257 רשויות ומועצות בארץ. מה יעשו השאר? יקראו את המדריך, יסתכלו על הבור התקציבי, ויבינו כבר בקיץ הקרוב שצריך שינוי רדיקלי.

אחרי השקרים של חברות הגז בבי"ס: משרד החינוך התחיל להתערב

בשנה האחרונה חשפנו ב"שקוף" כיצד לתכנים שלומדים ילדי ישראל הסתננו גם מסרים שהגיעו כמעט ישירות מפיהן של החברות המזהמות ביותר בארץ. תלמידים הפכו הלכה למעשה לקהל שבוי במופע ההטעיות המכוונות של החברות המזהמות. 

כך חשפנו כיצד משרד האנרגיה קנה (בכסף ציבורי) לומדות חינוכיות שהוצגו לעשרות אלפי תלמידים, עם טיעונים חד צדדיים בשבחי הגז, ללא אזכור הנזקים מהתעשייה; וכיצד חברות הנפט והגז קצא"א ודוראד נכנסו ליותר מ-10 בתי הספר ללא אישור משרד החינוך, והעבירו במשך שש שנים תכנים בשבחי הפעילות שלהן, בלי אף מילה על הנזקים שהן גרמו לתושבים. 

המחטף לאישור הכרייה סוכל. מפעל של כי"ל בים המלח (צילום: אלעד איבס, גרינפיס ישראל)

לאחר החשיפות, משרד האנרגיה תיקן חלק מהתכנים בלומדות, ובמשרד החינוך עצרו את התוכנית של קצא"א. בנוסף לחשיפות אלו מצטרפות הכתבות של פרופ' עדי וולפסון, שני אשכנזי ב"גלובס", יפעת גליק ב"כאן 11", ולי ירון ב"הארץ", שהמחישו את חומרת אוזלת היד של משרד החינוך בנושא.

אז מה נשתנה? לאחר הסיקור העקבי בנושא, משרד החינוך הקים ועדה מקצועית העוסקת בתיקון והסרה של תכנים שגויים והוספת תכנים חדשים. ועם חלחול ההבנה שאי אפשר להתעלם יותר, בסוף חודש מרץ הודיעו במשרד כי החל משנת הלימודים הבאה נושא משבר האקלים יילמד בכל בתי הספר ויעסוק בגורמים למשבר, בהשלכות שלו, באחריות של האנושות, וגם מה ניתן לעשות כאן ועכשיו. מדובר בשינוי הכרחי ומבורך, אך המלאכה רחוקה מלהסתיים, ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי התכנים.

שדה בריר – החזון של כי"ל מתרחק 

בעשרים השנים האחרונות מנסה חברת כימיקלים לישראל (ICL), מהחברות הרווחיות ביותר בישראל, לקדם כריית פוספטים ב"שדה בריר" הסמוך לערד, שבו נמצא מכרה פוספטים המשתרע על כ-13,400 דונמים. לפי הערכות, במכרה עתודות פוספטים בשווי של עשרות מיליארדי שקלים. מי שמפריעים לכי"ל לקדם את התוכנית הם עיריית ערד ותושביה (הנמצאים במרחק של כ-3.5 קילומטרים מהמכרה), והיישוב אלפורעה (שנמצא כקילומטר מהמכרה). לפי משרד הבריאות, תהליך כריית הפוספטים יגרום לעלייה נוספת בתחלואה בעיקר בסרטן, מחלות נשימתיות ומחלות לב, בעוד שכי"ל טוענת במפתיע כי הכרייה תוביל ל"השפעה בריאותית זניחה בלבד". ואם לא די בכך – הקמת המכרה כרוכה בפינוי של אלפי תושבים בדואים מביתם, מבלי שנבדק אם הדבר מקובל עליהם.

צפו בתחקיר המשותף של "שקוף" עם "כאן 11" בשיתוף עם "שקוף"

אז מה נשתנה באחד מהמאבקים הסביבתיים הכי ארוכים במדינה? ב-2016 הגישו 2,000 תושבים עתירה משותפת לבג"ץ בתמיכת העירייה נגד המדינה, על מנת לדרוש שתמנע את הקמת המכרה, לאור הסכנות הבריאותיות שנשקפות למי שינשמו את האוויר בסביבותיו. בשנה החולפת בג"ץ החליט לדחות את העתירה של עיריית ערד והתושבים, אך לצד זאת קבע שלאחר שבתהליך התכנון המקורי נבדקו רק היבטים סביבתיים, כעת אישור התוכנית מותנה בבחינת ההיבטים הבריאותיים של הכרייה.

גם המחטף לאישור הכרייה סוכל. בנובמבר האחרון אושרה תוכנית מתאר הכוללת גם את אישור הכרייה בשדה בריר, אך המהלך נעצר הודות לערר שהגישה השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג. בעקבות הערר וההסכמות שהושגו בין המשרד להגנת הסביבה ומשרד הפנים, הוחלט כי קידום תוכנית הכרייה בשדה בריר תוקפא עד לבחינת מדיניותה של ממשלת ישראל בנושא כריית פוספטים, בין השאר בהתייחס להיבטים כלכליים וסביבתיים עדכניים.

לכל אלו מתווספת ההחלטה הטרייה של הממשלה להקמת עשרה יישובים חדשים בנגב, חמישה מהם בקרבה לערד. כעת הסכנות הבריאותיות שאיימו על תושבי ערד עתידות לאיים גם על היישובים החדשים. מי ירצה לעבור לגור ביישוב שמאוים על ידי סכנות בריאותיות מהמכרה שסמוך אליו? מתוך כך ההתנגדות להקמת המכרה מקבלת כעת חיזוק נוסף, ונראה שהחזון של כי"ל לכריית פוספטים על חשבון בריאות הציבור מתרחק.

שוק האנרגיה – הבשורה שלא הגיעה

בקיץ האחרון הממשלה, שרק חודשים ספורים קודם לכן הורכבה, קיבלה החלטה חשובה – המשק הישראלי יעבור לכלכלה דלת פחמן. המשמעות הנגזרת, בין היתר, היא גמילה משימוש בדלקים מזהמים ומעבר לאנרגיות מתחדשות. אך בפועל מעט מאוד קרה. תחנת הכוח "אורות רבין", התחנה הגדולה בישראל המבוססת על פחם, אמורה היתה בימים אלה להתחיל מהלך משמעותי לבניית יחידות נוספות שיפעלו על בסיס גז, כשבמקביל, יחל תהליך הסגירה של ארבע היחידות לייצור חשמל על בסיס פחם והקמת פתרון לבעיית אבק הפחם שפוגע בתושבי חדרה. 

אין תוכניות עבודה למעבר לאנרגיות מתחדשות. שרת האנרגיה קארין אלהרר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לכאורה זו היתה יכולה להיות בשורה אדירה, אלא שהמנכ"ל היוצא של חברת החשמל, עופר בלוך, הודיע כי המהלך יידחה בשנה. במקביל, חברת החשמל תיאלץ להמשיך ולרכוש פחם, ואפילו מזהם יותר בשל המלחמה בין רוסיה ואוקראינה שמשנה את נתיבי הייבוא. 

זאת ועוד, הממשלה לא הגדירה יעדים ברורים למעבר לאנרגיות מתחדשות, מיסוי הפחמן תקוע ורשות החשמל מאיימת שבגוש דן יהיו שיבושים באספקת החשמל אם לא יהיה שינוי. המשרד להגנת הסביבה הצהיר שניתן יהיה להגיע לשימוש ב-40% אנרגיות מתחדשות עד סוף העשור, אולם משרד האנרגיה לא אימץ את היעדים. ומעל לכל אלה, ל"שקוף" נודע כי ברשות החשמל עד לפני מספר חודשים, כלל לא עבדו לפי תוכניות עבודה שכוללת התייחסות לאנרגיות מתחדשות. 

מה השתנה מאז? חברת ניהול המערכת, חברה בע"מ שאחראית על ניהול, תכנון ופיתוח מערכת החשמל בארץ, גיבשה תוכנית פיתוח לשם התאמת רשת החשמל הארצית ליעדי האנרגיות המתחדשות ובימים אלה היא הוגשה לרשות החשמל. בנוסף, ברשות החשמל מספרים כי בשנה האחרונה גדל משמעותית קצב השילוב של מתקנים סולאריים וטורבינות רוח ברשת החשמל. הרגולציה הוקלה מעט, והקמת גגות סולאריים הפכה לפשוטה יותר.

 זו ללא ספק התקדמות משמעותית שמאשרת לצרכן הפרטי לא לחכות לרשויות. אלא שכל עוד יש בארץ תחנות כוח על בסיס פחם שפועלות באופן יומיומי, כל עוד אין ייצור המוני של אנרגיות מתחדשות במרכזי הערים, יהיה קשה מאוד להבחין בשינויים בתוך ערפל הזיהום והפליטות.   

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאת יעל געתון

יעל געתון
כתבת תחום העתיד. יעל געתון החלה את דרכה העיתונאית בעיתון העיר תל אביב, שם שימשה ככתבת חינוך עד לסגירתו בשנת 2010. בהמשך עבדה בחדשות המקומיות בטלוויזיה וסיקרה את אזור העמקים בצפון עד לשנת 2014. בשנת 2015 החלה לעבוד בוואלה!News במשך כחמש שנים, בשורה של תפקידים, בהם עורכת חדשות, כתבת מגזין וכתבת תרבות וצרכנות.

תגובה אחת

  1. הייתי מוסיף למצעד הכשלונות את חוסר האכיפה של המשרד להגנת הסביבה. בחודשיים האחרונים פליטת עשן שחור, במשכים מנוגדים לחוק, נעשית באופן יום-יומי ע"י מפעלי בזן. פולטים כמויות אסורות של מסרטנים וודאיים בלב אוכלוסיה.

    ניתן עוד היום להוריד משמעותית את הזיהום, בלי קשקשת של 2030 או 2050! כל שצריך הוא להיות עם היד על הדופק ולהפעיל רגולציה סביבתית.

    תמר זנדברג – זה באחריותך, וגם אם תתעלמי זה לא ייעלם. בשביל מה הצבעתי לך אם לא בשביל זה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,458 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

הירשמו לניוזלטר השבועי החדש שלנו, עם כל הכתבות והתחקירים של "שקוף" ו"העין השביעית" בנושאי סביבה, לצד חדשות משבר האקלים מהארץ ומהעולם.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.