המאבק בין משרדי הממשלה עלול לסרס את חוק האקלים

שני משרדי ממשלה שמסרבים לעבוד בשיתוף פעולה מציגים כל אחד תוכנית נפרדת. למביט מהצד נדמה שמדובר בשתי מדינות נפרדות. את החשבון כרגיל ישלם הציבור, ובמקרה הזה גם הכדור. זו תמצית הסיפור של תזכיר החוק שפרסם המשרד להגנת הסביבה בשבוע שעבר להתמודדות עם משבר האקלים, יום אחרי שפורסמה התוכנית של משרד האנרגיה.

חוסר שיתוף הפעולה בין שני המשרדים משפיע על כולנו. העיכוב שנוצר באישור התוכניות גורם לכך שננשום אוויר מזוהם יותר, וכן מונע את עצירת פרויקטי הגז והנפט שמאיימים בהחרבת החופים שלנו. המאבק של שני המשרדים לא נעצר רק בפרסום תוכניות שונות: תזכיר החוק שהציגה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל צפוי לזכות בהתנגדות רבה מצד משרד האנרגיה, שכן הוא יגביל מאוד את עשרות התוכניות הפוסיליות ורשיונות חיפוש הנפט והגז בים שמשרד האנרגיה מקדם במרץ. אז מה יישאר בסוף מההצהרות הגדולות על חוק האקלים הראשון של ישראל? יש סיבה לדאגה.

מהלך היסטורי? יותר לכיוון "מסגרת מתכללת"

גודל הפונטים בהודעת דוברות המשרד להגנת הסביבה חושף את המהות האמיתית של החוק. ההודעה נפתחת בכותרת הענק: "חוק אקלים לישראל – מהלך היסטורי למען הציבור, הסביבה והדורות הבאים". אך כשממשיכים לקרוא את ההודעה ואת החוק עצמו, מבינים שמעבר להצהרות הגדולות, מופיעה בפונט קטן בהרבה המהות האמיתית של החוק – יצירת "מסגרת מתכללת" להתמודדות עם משבר האקלים.

החוק קובע יעדים חשובים – הפחתת פליטות גזי חממה ב-27% עד שנת 2030, וב-85% עד לשנת 2050 (ביחס לפליטות של שנת 2015), אך מעבר ליעד ברור זה, אין הגדרה ברורה של אחוז האנרגיה שתיווצר מאנרגיות מתחדשות, והחוק מסתפק בחובת "הכנת תוכנית לאומית להפחתת פליטות".

עוד ב"שקוף":

• הטריקים של חברות הנשק שאומצו בידי תעשיית הנפט
• להצטלם עם זפת זה קל – מי ילחם בצינור הנפט הבא?
• יהדות התורה מסמסה החלטה להגביל שימוש בחד"פ

"החוק אומר שיצטרכו להכין תוכנית, אבל היא יכולה להיות לכאן או לכאן", אומר ל"שקוף" פרופסור עדי וולפסון, פרופסור להנדסה כימית ופעיל בנושאי איכות הסביבה. "אז אומרים שזה צעד חשוב, אבל מבחינתי צעד חשוב זה לראות שכבר קיימת תוכנית מסודרת". הדאגה של פרופ' וולפסון מוצדקת – המהלך שהחוק מחייב יצטרך לעבור את אישור הממשלה, ומטבע הדברים לא יעבור בקלות. כפי שאפשר להכין תוכנית שאפתנית שתוביל לעמידה ביעדים, היא יכולה להיות גם רדודה.

הסעיף החשוב נעלם: מס פחמן

שאר סעיפי החוק עוסקים במסגרת שתרכז את התמודדות עם משבר האקלים מול המשרד להגנת הסביבה ומול רשויות אחרות. החוק מורה על יצירת מנגנון דיווח ובקרה, שבמסגרתו תדווח הממשלה לכנסת על עמידה ביעדי החוק, על הקמת ועדה מייעצת שתורכב מנציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים לגיבוש מדיניות האקלים של ישראל וליישומה, וכן מקבוצות בעלות עניין בציבור. 

הוועדה תייעץ לשרה בגיבוש התוכנית הלאומית המתעדכנת מדי חמש שנים, תפרסם הנחיות להכנת תוכניות היערכות לשינוי אקלים לרשויות ציבוריות ותעקוב אחר יישומה. עוד מורה החוק על הקמת ועדת מומחים עצמאית שחבריה ימונו על ידי האקדמיה, ותפעל באופן עצמאי ובלתי תלוי במקבלי ההחלטות, במטרה להבטיח שיח ציבורי פתוח המבוסס על עובדות מדעיות. לבסוף – החוק קובע חובת ביצוע תסקיר אקלים שיבחן את ההשפעות הצפויות של תוכניות ממשלתיות (בניית תחנות כוח, תחבורה, פסולת, וכו') על פליטות גזי חממה, ויקבע אם הן עולות בקנה אחד עם יעדי החוק.

כלל הסעיפים הללו חשובים לעמידה ביעדים ולהתמודדות עם משבר האקלים, ויוצרים מסגרת שנותנת מענה מקיף לאתגרים שיעלו בדרך להשגתם. אך סעיף אחד חשוב לא הופיע בחוק זה, והוא מס הפחמן (מס שיושת על כל גורם מזהם בהתאם לכמות הפחמן שהוא פולט, מתוך ההבנה שהנזקים והעלויות של פליטות פחמן לא מתומחרים). מס זה מושת כבר במספר רב של מדינות ברחבי העולם.

לפני כשמונה חודשים פרסם בנק ישראל ניתוח שערך שממנו עולה כי כדי לפעול להפחתת פליטת גזי החממה, "הטלת מס על פליטת פחמן (מס פחמן) בישראל תהיה דרך יעילה להשגת המטרה". אך למרות חוות הדעת של בנק ישראל, כרגע לא התקבלה הסכמה ממשרד האוצר על מהלך זה, והוא תקוע. המשרד להגנת הסביבה אומר כי הוא "רואה הכרח בהשלמת עבודת מטה משותפת עם משרד האוצר לשם יצירת מנגנונים מסוג זה". כך, כמו במקרה של התוכנית העתידית להפחת הפליטות שהחוק דורש להכין – גם צעד חשוב זה נדחה ולא ייכנס בחוק הנוכחי.

שקיפות וכלים באכיפה

למרות הסעיפים החשובים שחסרים בחוק, אם הוא אכן יעבור, הוא יספק לראשונה כלים משפטיים לערער על פרויקטים פוסילים. "החוק, בדומה לחוקים אחרים בעולם, קובע את המסגרת", אומרת ל"שקוף" עו"ד תמי גנות, מנהלת מדיניות ואסטרטגיה ב"אדם טבע ודין". "החוק יאפשר לדרוש שקיפות גבוהה יותר בדיווחים של חברות, וייתן עוד כלים באכיפה ובפריטה לחובות קונקרטיות". 

הכלים המשפטיים חשובים, ומהווים תקדים, כפי שמסבירה עו"ד גנות: "אם שר האנרגיה קובע 80% הפחתה בפליטות עד 2050, ומחר הוא מאשר חמש תחנות כוח גזיות, או פותח את הים לחיפושי נפט וגז – אני לא יכולה לעשות עם זה הרבה. אין לי בסיס משפטי חזק להגיד 'אדוני אתה פועל בניגוד לחוק'. אך ברגע שחוק האקלים יעבור, הוא מייצר חובות חוקיות".

משרדי הממשלה חוששים מה"חובות החוקיות" שעו"ד גנות מזכירה. חוק האקלים יאפשר לארגונים כמו "אדם טבע ודין" לתבוע את המדינה אם תאשר תוכניות שלא עולות בקנה אחד עם יעדי החוק להפחתת הפליטות. מתוך כך עו"ד גנות צופה כי בחודשים הקרובים אנו נראה התנגדות גדולה של התעשיות הפוסיליות לחוק זה, וכן התנגדות גם של משרד האנרגיה, שיפעל כדי שהחוק לא יוגש כהצעת חוק ממשלתית, אלא כהחלטת ממשלה.

"יש מחיר לשלם אם אתה לא עומד באחריות של החוק. יכולים לקחת אותך לבית משפט"

עו"ד תמי גנות

החלטת ממשלה לא נותנת את הכלים המשפטיים שתיארה עו"ד גנות, לא עמידה בפני תהפוכות פוליטיות, וניתן לבטלה בקלות. מתוך כך החלטת ממשלה מורידה את האחריותיות של מקבלי ההחלטות. "יש מחיר לשלם אם אתה לא עומד באחריות של החוק", מסכמת עו"ד גנות. "יכולים לקחת אותך לבית משפט על זה. זה לא מסתכם ב'לא הצלחתי לעמוד ביעדים'".

תזכיר חוק האקלים שפורסם בשבוע שעבר אמנם לא מושלם, אך הוא צעד ראשוני וחשוב שיקדם את ישראל לסטנדרט של מדינות העולם שכבר העבירו חוקים דומים. נותר רק לקוות שמשרדי הממשלה יתחילו לשתף פעולה, ישימו את האזרחים בראש סדרי העדיפויות, ושלא נישאר עם חוק אקלים ריק מתוכן. נמשיך לעקוב.