מדד המזהמים מציג: אוזלת היד של המדינה מול עידן עופר

במשרד להגנת הסביבה הציגו הבוקר (רביעי) את מדד ההשפעה הסביבתית לשנת 2019: ארבע מבין שבע החברות המזהמות ביותר נמצאות בבעלותו של אדם אחד: הטייקון עידן עופר. לפי בדיקת "שקוף", מאז 2014 החברות בבעלותו מופיעות שוב ושוב בחמישיית המפעלים המזהמים ביותר, שנה אחר שנה. 

אך המשרד להגנת הסביבה, שהציג בחגיגיות במסיבת העיתונאים את המדד, לא בישר לציבור כיצד יילחם במפעלים המזהמים או יטיל מגבלות על הטייקון עידן עופר. השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג הצביעה על הבעיה אך לא הציגה את הפתרון: "אני 'מתרשמת' מהקביעות של אותם מזהמים", אמרה זנדברג לאחר פרסום הנתונים. "בסוף עם 'הגדולים' אין הרבה שינוי", אמרה גם מנכ"לית המשרד גלית כהן, המכהנת בתפקידים בכירים במשרד מאז 2001.

עוד ב"שקוף":

• שרת אקלים כבר יש, דרוש: שר זבל
• דיג המכמורת הוא פצצה מתקתקת – בממשלה לוקחים את הזמן
• כמה זמן לוקח לעובד של חברת חשמל להחליף נורה?

זנדברג מאמינה שחשיפת דירוג המפעלים המזהמים תשפיע על ציבור המשקיעים, שידירו את רגליהם ממניות החברה. אך המציאות, כפי שהודתה בעצמה, מוכיחה אחרת – השפעת המדד זניחה. השיימינג לא יציל את בריאות תושבי מפרץ חיפה, או את ים המלח. 

במקום להעביר את האחריות לציבור הגיע הזמן שהמשרד להגנת הסביבה יכין תכנית רב שנתית למאבק בטייקון שמצפצף בקביעות על החוקים. מה ביכולתו של הרגולטור לעשות? לבטל לחלוטין את היתר הרעלים כך שהמפעל לא יכול לפלוט יותר מזהמים, ואף לבטל רישיון עסק מידי ל-30 יום.

מצפצפים על המדינה בעקביות

ארבעת החברות המזהמות בבעלות עידן עופר המופיעות בשביעייה הפותחת הן בז"ן, מפעלי ים המלח, רותם אמפרט וכרמל אולפינים. פרט להן, שתי חברות נוספות שמככבות ברשימה הן שפד"ן, המכון לטיהור שפכים בגוש דן המופיע במקום השלישי ומט"ש שוקת, פרויקט לטיהור שפכים של "אלקטרה גרינטק" במועצה האזורית חורה.

מדד ההשפעה הסביבתית שהוצג שיקלל נתונים לשנת 2019. מדוע התעכב? כי לא היה תקציב לאסוף נתונים עדכניים יותר. פרט לנתוני 2019 הציגו במשרד גם את הנתונים של 2018, אך השינויים בין הרשימות הם מינוריים. המדד עצמו נותן משקל לא רק למידת הזיהום, אלא לעבירות של החברות המזהמות על החוק. "המדד בא להראות את הסיכון הסביבתי שנובע לא פחות ממדד הציות או חוסר הציות לרגולציה הסביבתית", אמרה המנכ"לית כהן.

במילים אחרות, כהן מציינת כי המיקום של המפעלים ברשימה נקבע לפי המידה שבה הם "מצפצפים" על הרגולטור. ומי הרגולטור? היא בעצמה. רגע, אז אם השרה אמרה שמדובר באותן החברות שחוזרות על עצמן והמנכ"לית טענה גם היא טיעון דומה, מה הטעם בפרסום דוח כזה שוב אם דבר לא משתנה? 

פנינו למשרד בשאלה זו: "בסופו של דבר המשרד הוא הרגולטור, כיצד הוא מתכוון לפעול קונסטרוקטיבית לשנות את הרשימה לקראת השנה הבאה?" אך בתשובתו, המשרד דווקא התעקש להדגיש את השינוי: "יש דינמיות במדד. למרות שיש מפעלים וחברות הנותרים במיקומים גבוהים, יש גם חברות המראות מגמת שיפור. המדד משקף את הסיכון הסביבתי – ואם הוא גבוה בשל מהות הפעילות שלה, היא בוודאי תהיה למעלה במדד, בוודאי אם רמת הציות הסביבתי שלה נמוכה. מרכיבי סיכון נוספים במדד כוללים למשל אי ציות לדין, אחזקת חומרים מסוכנים, קירבה לאוכלוסיה ועוד. המדד הוא כלי אחד מיני רבים לשיפור הביצועים הסביבתיים". 

במשרד להגנת הסביבה הציגו לעיתונאים נתונים על גבי נתונים, דוחות אקסל מפורטים ומפוארים שמשקפים תמונה עגומה ועקומה של מחדל מתמשך. זה חשוב, ובתורו אולי ישפיע במעט על המשקיעים (ואולי לא). אבל חשוב להבין: האחריות מוטלת על כתפי השרה תמר זנדברג. היא קיבלה לפני כמה חודשים ירושה עקובה ממזהמים של ממשלות שהכשירו את הזיהום בלחיצת יד עם בעלי ההון. כעת תפקידה להשתמש בכול אמצעי על מנת לעצור את הזיהום, להשית קנסות ואם יש צורך לסגור מפעלים ולבוא עמם חשבון בשם הציבור שהופקר שנים ארוכות מדי.

השוואה: 20 החברות המזהמות בשנים האחרונות

סייע בהכנת הכתבה: דרור גורני.