סליחה שקלקלתי: חשבון הנפש הציבורי של השרה עידית סילמן

מי שעומד בראש משרד ממשלתי, צריך להבין שבידיו הכוח והחובה להילחם על תקציבים, להגן עובדי משרדו ולייצג תחום עיסוקיו. בין היתר, השר נמדד ביכולת שלו לקדם נושאים לסדר היום הממשלתי או למנוע כאלה, הגם שמדובר במאבק פנים מפלגתי. מקצוע הפוליטיקה טעון מיומנות, שיש בהן גם יופי, להילחם, לרתום כוחות, להתמודד עם ביקורת, ובעיקר להנהיג. 

בתחום הסביבתי, הכוחות העומדים מנגד רבי עוצמה: טייקונים מזהמים המחוברים לעטיני השלטון ומצוידים בצי של לוביסטים ועורכי דין. בשלוש שנות כהונתה סילמן נכשלה, אם בכלל ניסתה, להשתמש בכוחה כדי לבלום את קידום האינטרס שלהם על גב האינטרס הציבורי. 

בשני מקרים בולטים, היא אפשרה לממשלה לבטל הגנות שהובילה קודמתה בתפקיד, השרה תמר זנדברג. הראשון הוא בלימת זרימה מאסיבית ומסוכנת של נפט לאורך כל הנגב. הממשלה בה חברה סילמן ביטלה את מדיניות "אפס תוספת סיכון", הישג סביבתי משמעותי של זנדברג שתרגמה את חוות הדעת הסביבתית מקצועית להגבלה ממשלתית שיצרה איזון בין האינטרס הציבורי לרווחי קצא"א מייצוא של נפט דרך עורקי הצנרת החוצים את הדרום. 

אסון ידוע מראש: הממשלה אישרה את הגדלת שינוע הנפט במפרץ אילת

המהלך השני הוא קידום מכרה הפוספטים בשדה בריר, שעתיד להניב הון עתק לתאגיד המזהם כיל (ICL) של הטייקן עידן עופר ועלול לפגוע בריאותית בתושבי ערד. זנדברג הצליחה לגרום לממשלה להציב תנאי המפזר את האפלה מול קמפיין הלובי של כיל – דיון ציבורי שקוף במדיניות הפוספטים של ישראל ובנתוני האמת סביב מפעלי עופר בנגב. לאחרונה, בוטלה הדרישה. על הנייר נרשמה עמדת השרה סילמן: לא מתנגדת, נמנעת.

סוגיית שדה בריר, שראש הממשלה קידם על שולחן הממשלה בניגוד לעמדה המקצועית ההיסטורית של המשרד להגנת הסביבה, שרטטה יותר מהכל את גבולות אישיותה ומעמדה של סילמן. הכישלון שלה הוכיח את רפיסות כוחה בתוך שורות הליכוד, את דלות כישורי ההנהגה שלה בממשלה, ואת העדרו של כוח פוליטי ממשי לעמוד ברגע האמת מול ראש הממשלה ולהתנגד לו, הגם שמדובר בבנימין נתניהו. 

התוכנית לכרייה בשדה בריר אושרה ללא דיון מקצועי: "איפה עידית סילמן למען השם?"

ביטול ההישגים המקצועיים של המשרד, הלך יד ביד עם פגיעה בשדרת הניהול. תחת כהונתה שירתו ארבעה מנכ"לים, כשהמינוי האחרון, כפי שחשפנו ב"שקוף", הוא של אדם חסר ניסיון משמעותי בתחום הרגולציה הסביבתית. בשלוש שנות כהונתה, לאט לאט עוזבת את המשרד שורה ארוכה של בכירים, ורק לאחרונה חשפנו גל עזיבה נוסף שמטלטל את שורות המשרד ומתקבל בתנועה הסביבתית כאבידה קשות בתחום. 

חשיפה: סילמן מקדמת מועמד חסר ניסיון למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה

בחסות הנורמות המתפוררות, קל לנבחרי ציבור לעשות בקופה הציבורית כבשלהם. הדבר נכון גם למשאבים כמו דוברות, שקיפות, ונהלי תמיכות. בסקרים הפנימיים האחרונים שפורסמו לתקשורת, סילמן זוכה למקום לא ריאלי ומסתמן שתאבד את מעמדה כחברת כנסת ללא שיריון או סיוע משמעותיים. בלשכתה מבינים היטב שהחודשים הקרובים קריטיים, וכל החלטה, כל סטורי ופרסום ציבורי או הסתרתו, עלולים לקבל תרגום בקלפי של בוחרי הליכוד. 

ניכר שסילמן מפרפרת פרפורי גסיסה ומהמרת על כל הקופה בדרך לשם, גם במחיר ביטול נורמות חוקיות ומוסר ציבורי. כך למשל, אסרה על המשרד להגנת הסביבה להעביר תקציב לארגוני הסביבה, וזאת למרות שקרן הניקיון אישרה זאת. היא עושה בדוברות המקצועית של המשרד כבשלה, מעכבת תגובות ומתערבת בתכנים ורק התערבות של משרד המשפטים בלמה אותה. בנוסף, היא סירבה למסור את יומניה כחוק למרות בקשות חופש מידע שנשלחו למשרדה שוב ושוב. רק עתירה לבית המשפט השיגה את היומנים. 

הסוף להסתרה: פסק דין מחייב את סילמן לפרסם את יומניה

מיד בתום החגים בשנה שעברה, נפתחה הוועידה השנתית של האו"ם בבאקו. ישראל הובילה משלחת מנופחת, אלא שחוץ מאנשים, המדינה לא ייצאה שום בשורה. סילמן כשלה בגיבוש חוק אקלים. למרות השעות הארוכות שהחוק נידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, טיוטת החוק לא הצליחה לגרוף הסכמות ממשלתיות וישראל נותרה בפיגור משמעותי וללא חוק אקלים. יתרה מזו, הטיוטה שכרגע עומדת על הפרק, שנויה במחלוקת והצליחה לעורר התנגדויות מכל הצדדים. ההסכמה הגורפת היחידה עסקה בהעדרותה העקבית של סילמן מהדיונים.

מופת של ניתוק: מה עומד מאחורי המילים של סילמן על היערכות למשבר?

מדי שנה מתים בישראל כ-5,000 בני אדם ממחלות הקשורות בזיהום אוויר, כך עולה מדוח חדש של המשרד להגנת הסביבה שפורסם השנה. הנתונים האלה, כמו נתונים רבים אחרים שחשפנו, עוכבו זמן רב, עד שנראה שמדובר בנורמה שהשתרשה במשרד. למרות הנתונים הקשים, המשרד בראשות סילמן שוב ושוב מקל עם המזהמים. כך למשל, סילמן התמהמהה ולא חתמה זמן ארוך על התוכנית להפחתת זיהום אוויר בתחנה המרכזית בתל אביב. לאחרונה חשפנו שגם "התוכנית הלאומית" החגיגית שהובילה באשדוד, נתקלת במחלוקות כבדות בתוך הממשלה וכבר חצי שנה שהטיוטה תקועה. ואם לא די בזה, המשרד שלה אישר תחנת כוח מזהמת נוספת באשדוד ורק עתירה של ארגוני הסביבה עצרה את הפעלתו. 

סילמן הבטיחה בשורה ממשלתית לאשדוד – וקיבלה ברקס מבפנים

במקביל, כבר שנים ארוכות שהמשרד להגנת הסביבה מנהל מסלול אכיפה נגד מפעל המלט נשר שבבעלות לן בלווטניק. לשקוף נודע שלא רק שההליכים מתארכים, אז במקביל המפעל ביקש לערער על היתר הפליטה שניתן לו, וסילמן ומשרדה דנים בזה כבר יותר משנתיים. 

חשיפה: מפעל נשר הפר את חובתו, סילמן ומשרדה נתנו יד חופשית

הימים הם ימי מלחמה, הקשב הציבורי נתון למאבקים פוליטיים כבדי משקל. הסיקור הסביבתי נדחק הצידה בכל כלי התקשורת, אך יש מי שמנצל את המצב כדי לדחוף אינטרסים פרטיים על גב הציבור. אם כהונתה של סילמן תמשיך כפי שהתחילה, היא תיזכר כמי שבחרה, פעם אחר פעם, להשאיר את תושבי ישראל עם פחות הגנות מפני ענקיות הזיהום, גם בטווח המיידי וגם שנים קדימה.