
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בשעה שחוק האקלים מדשדש והשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, כשלה פעם אחר פעם בהובלתו מול משרדי הממשלה, דוח חדש ומקיף של המשרד להגנת הסביבה מציג תמונה עגומה. רק 102 רשויות מקומיות נמצאות בהליך הכנת תוכנית או כבר השלימו תוכנית היערכות למשבר האקלים, כאשר יתר הרשויות, 155 כלל לא החלו בכך. מבין התוכניות שהושלמו – 27% מכלל הרשויות בארץ, עולה כי האיום הבולט ביותר עמו מתמודדות הרשויות הוא התחממות המרחב העירוני, והיערכות לאירועי חום קיצוני. עוד בולט בתוכניות – מוכנות לחירום וחוסן קהילתי.
טיוטת חוק אקלים כפי שמנוסחת כעת, מחייבת את הרשויות המקומיות להשלים תוכנית הערכות עד לשנת 2031 ולעדכן אותה בכל עשור. לצד זה, טיוטת החוק מאפשרת לקבל פטור לרשויות שלא קיבלו סיוע מהמדינה וכן לא מגדירה תקציב ייעודי. המדינה הוציאה עד כה כ-13 מיליון שקל לסיוע לרשויות, ואלה מצידן השלימו כ-850 אלף שקל מכיסן במצטבר.

הדוח הושלם בחודש אפריל השנה, אולם לא עלה לאתר המשרד עד לשבוע זה (ראשון) ונכון למועד כתיבת שורות אלה, לא יצא בהודעה מסודרת לתקשורת. בעבר חשפנו מקרים דומים שבהם דוחות חשובים של המשרד להגנת הסביבה התמהמהו ולא יצאו לציבור תקופה ארוכה, בשל עיכוב שמקורו בלשכת השרה. על הדוח חתום ד"ר עמיאל וסל, מנהל אגף בכיר חוסן אקלימי במשרד להגנת הסביבה וזהו הדוח השני שהוא מוציא בנושא.
רשויות מקומיות הן מפתח חשוב בהיערכות למשבר האקלים ובמיוחד בערים שם מרוכזת רוב אוכלוסיית המדינה, 74%. בישראל מדובר על ארבע מגמות מרכזיות עימם מתמודדים: חם יותר – עלייה בטמפרטורות, יבש יותר – ירידה בכמות הגשמים, גבוה יותר – עלייה במפלס פני הים וקיצוני יותר – אירועי מזג אוויר חריגים. המשמעות לאוכלוסיה עירונית היא בעיקר חשש משטפונות בשל בנייה מואצת והעדר פתרונות חלול, איי חום עירוני שמגבירים את עומסי החום, ועליית גובה פני הים שמחייבת היערכות בערי החוף.
climate_change_and_energy_efficiency_local-_authorities_situation_report-משברלמרות הנתונים המדאיגים, יש לציין כי רוב אזרחי המדינה מצטופפים בישובים שכבר השלימו תוכנית הערכות או נמצאים בשלבים מתקדמים, מדובר בריכוז של 63% מהאוכלוסיה. המגמה מעודדת בעיקר בערים – 50% מתוכן השלימו תוכניות הערכות למשבר האקלים לעומת 39% מהמועצות המקומיות ו-15% בלבד מהמועצות האזוריות. נתון מעניין נוסף קובע כי ההיענות להשלים תוכנית גבוהה יותר דווקא ברשויות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך (אשכולות 1-3), שם נרשם שיעור השתתפות של 54%, לעומת רשויות חזקות שם רק 32% השלימו תוכנית. מבין המחוזות, שיעור ההשתתפות הנמוך ביותר הוא במחוז יהודה ושומרון – 12% מהרשוית השלימו תוכנית הערכות, וזאת לעומת 56% מהרשויות במחוז דרום. נתון מדאיג נוסף מצא כי רק כמחצית מבין 22 הרשויות בחוף שעלולות להתמודד עם עליית גובה פני הים, גיבשו תוכנית הערכות.
לרשיות יש שישה מסלולים שונים לקבלת תמיכה ממשלתית בין היתר דרך קולות קוראים, מסלול תמיכה ביועצים, תוכניות יעודיות לפי אזור גאוגרפי וצרכים יחודיים כמו עוטף עזה או רמת הגולן. הדוח סקר את היקף התמיכה הממשלתית ברשויות ומצא כי מתוך הרשויות שהשלימו את תוכניות ההערכות, 86 רשויות קיבלו מימון ממשלתי מלא, 14 רשויות קיבלו מימון חלקי ועיריית תל אביב היא הרשות היחידה שהשלימה את הדוח באופן עצמאי וללא כל סיוע ממסלולי התמיכה הממשלתיים. כך למשל, במסגרת התמיכה בקולות קוראים, כולל מסלול ייעודי לרשויות ערביות, המשרד הוציא 11.2 מיליון שקל. הרשויות הבדואיות קיבלו 750 אלף שקל תמיכה, ובעוטף עזה קיבלו כמיליון שקל דרך מסלול ייעודי עבור חמש רשויות שהשלימו את תוכנית ההערכות. "ממצאים אלה מדגישים את הצורך בהמשך ליווי ותמיכה ברשויות המקומיות", ציין וסל, מחבר הדוח, "תוך מתן דגש על צמצום הפערים בין המגזרים ואזורים גיאוגרפיים, והנגשת המשאבים לרשויות שטרם גיבשו תוכנית".
שיעור הגשה נמוך במיוחד נרשם בקרב האוכלוסיה החרדית, רק רשות אחת הגישה מבין שבע רשויות. יש לציין כי מי שהוביל את הדיונים על חוק האקלים, הוא ח"כ יעקב אשר, ראש עיריית בני ברק בעברו, וכיום יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה הפורש, שהוביל לעמד על כך שרשויות שאין באפשרותן לשלם על תוכנית הערכות או לא קיבלו תמיכה מהמדינה, יקבלו פטור. בני ברק היא מהרשויות החרדיות הגדולות ביותר שטרם החלה להכין תוכנית.
המדריך להכנת תוכנית הערכות פורסם לראשונה בשנת 2022 אולם תורגם לערבית רק השנה. במשרד הוציאו מסלול ייעודי ליישובי החברה הערבית המונים מעל עשרת אלפים תושבים. בדוח מדווחים כי כל 25 הרשויות שניגשו למסלול זה, השלימו את התוכנית, לצד מסלול נוסף לרשויות הבדואיות, שגם שם כל שמונה הרשויות שנגשו השלימו את התוכנית. הדוח מצא כי שיעור ההגשה של החברה הערבית העומד על 39% גבוה יותר מאשר האוכלוסיה הכללית – 22%.
יחד עם זאת, הדוח מציג כי הרשויות הערביות והבדואיות קיבלו את הציון הנמוך ביותר – 68 בממוצע על איכות התוכניות, וזאת בהשוואה לערים במחזות תל אביב וחיפה, שם קיבלו ניקוד ממוצע של 85. הציון ניתן ל-39 הרשויות שנגשו דרך המסלולים של הקולות קוראים. עוד בהקשר זה, הדוח מצא כי ברוב הרשויות הגורמים המובילים של מימוש התוכנית הגיעו דרך יחידות סביבתיות, ואלה הרשויות שמחזיקות בציונים הגבוהים. לרשויות הערביות והבדואיות כמעט שאין יחידות סביבה מקומיות. "ערים קיבלו ציון גבוה יותר, רמת הבשלות והיכולת שלהם להניע תהליכי תכנון ובהמשך ליישם אותם גבוהה יותר ממועצות מקומיות", ציין מחבר הדוח. לדבריו, אחת הסיבות לציון הגבוה ברשויות המקומיות שיש להן יחידות סביבתיות טמונה באנשי המקצוע ביחידות שנדרשים להכשרות מקצועיות, דיונים, כנסים ומידע. "אמצעים כאלה פחות זמינים לרשויות הערביות, ניכרת כאן החשיבות בהכשרה ופיתוח של יכולות מקצועיות בתחומי האקלים והסביב בקרב הרשויות הערביות".

לראשונה, הדוח סקר גם את אופן הכנה ומימוש התוכניות ומצא כי אין כיום תקציבים יעודיים לתמיכה וליווי הרשויות בשלב היישום, וזאת למרות שמרבית הפעולות שהגדירו הרשויות הן כבר בשלב היישום, בעיקר בתחום היערכות למצבי קיצון, בניית קהילה ושותפיות והתאמת המרחב הציבורי. לצד זה נרשם מספר נמוך של משימות המוגדרות פיילוט, וכמעט כולם עוסקים בהצללה, מיעוטם בבנייה מותאמת אקלים, יער עירוני והגנה חופית.
שיתוף הציבור בתהליך התרחש בעיקר במועצות המקומיות, מתוכן 21 מועצות נעזרו בציבור מתוך 26 מועצות מקומיות שהשלימו את התהליך. בערים הנתון קטן משמעותית, רק 12 ערים נעזרו בציבור מתוך 28 שהשלימו את התוכנית. הדוח מצא שכמעט כל הרשויות התייעצו עם גורמים חיצוניים, מוסדות שלטון, אנשי מקצוע קבוצות יועצים כמו מכון השל ומטריקס, ושיתפו פעולה עם גורמים רוחביים, אך לא באופן מסודר "נדרש חיזוק ותכלול של מהלכי השיתוף עם גורמים מוסדיים כמו בין היתר רשויות הניקוז, והתכנון, פיקוד העורף כיבוי אש", כתב וסל. "למחוזות ולאשכולות יש תפקיד משמעותי בחיזוק הקישורים הללו". עוד ציין כי שיתופי פעולה ישירים בין הרשויות הצליחו באופן חלקי בלבד, למרות שהיו ניסיון כאלה.

בין הרשויות המקומיות שהשלימו תוכנית, עולה קו ברור של היערכות למצבי קיצון שזכתה להתייחסויות הרבות ביותר בתוכניות השונות. במקום השני, התאמת המרחב הציבורי למשבר האקלים, ובמקום השלישי, בניית קהילה ושותפויות. בין תוכניות הפעולה, עולה כי הפחתת תחבורה ממונעת במרחב היא הנפוצה ביותר שכוללת בין היתר הקמת תשתיות אופניים, קידום הליכתיות, ופיתוח נתיבי תחבורה ציבורית. הפעולה השנייה הנפוצה ביותר היא בנייה והפצה של תוכניות חינוך, בנושא היערכות לשינוי אקלים, והשלישית: יישום מדיניות תכנונית שתגן על מערכות אקולוגיות עירוניות, כמו ניהול עומסי תירות, ותכנון שמירה על אתרי טבע.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק