ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
ריח כימי עז התפשט באחד מלילות השבוע ביישובים הדרומיים עין תמר ונאות הכיכר. התושבים, שכבר מורגלים באירועים כאלה, פנו למוקד המשרד להגנת הסביבה בדרום והשאירו תלונה – כפי שעשו פעמים רבות בתקופה האחרונה, במיוחד מאז שהטמפרטורות החלו לעלות. לפי כיוון הרוח, הם חושדים שמקור המפגע באזור התעשייה מישור רותם, אך אין להם דרך לדעת זאת בוודאות: תחנות הניטור באזור אינן חשופות לציבור, למרות מאבק שנמשך כבר שנים לחשיפת הנתונים
במשרד להגנת הסביבה בראשות עידית סילמן מנהלים דיונים בנושא לפחות מאז יוני 2023 – ואף הבטיחו בעבר כי יפרסמו לציבור דוחות חודשיים. אולם מידע כזה מעולם לא פורסם לציבור, למרות שחלפו כמעט שנתיים מאז ההבטחה. כמו כן, במשרד סירבו להשיב למעקב "שקוף" מאז דצמבר האחרון למרות פניות חוזרות ללשכת הדוברות. ללאחר פניות רבות התקבלה לבסוף ביום חמישי (14.5) תשובה כללית שלפיה "המשרד פועל מול הגורמים הרלוונטיים לפרסום מידע בהתאם להוראות החוק". בינתיים, הזיהום נמשך, התושבים ממשיכים לסבול – והתעשיות נהנות מהערפל.
אזור התעשייה מישור רותם משתרע על שטח של כ-28 אלף דונמים של תעשייה כבדה. בין המפעלים הרבים באזור, קבוצת חיפה (לשעבר חיפה כימיקלים), רותם אמפרט של "כיל" (ICL) ותחנת הכוח או.פי.סי. (OPC) השניים האחרונים מדורגים באופן עקבי בין 15 המפעלים המזהמים בארץ. המאבק על ניטור אזור התעשייה החל כבר לפני כעשור, אז פורסם באתר כיכר השבת כי המשרד להגנת הסביבה לא יבצע ניטור של המפעלים בשל שיקולים ביטחוניים והקירבה לקריה למחקר גרעיני. וכאן מתגלה האבסורד המקומם: כבר ב-2016 חשפנו כי קיים פתרון טכנולוגי פשוט — שרת בעלות של אלפי שקלים בודדים שיבצע בקרת נתונים לפני פרסומם. אלא שגם תג מחיר זניח כזה הפך במשך שנים לתירוץ שמונע מאלפי אזרחים לדעת מה הם נושמים.
"זה ריח מאוד אופייני לתעשיות האלה", אמרה השבוע ל"שקוף" תושבת עין תמר, אורית ויין. "אנחנו בקשר עם התושבים מהישובים הסמוכים ולפי פיזור הריח ומשטר הרוחות – אנחנו חושדים שהמקור ממישור רותם", הסבירה. לדבריה, נחשול מפגעי הריח החל בשנים האחרונות והוא מתגבר בעיקר בערב ובימי הקיץ: "הריחות מאוד חזקים ונכנסים לחדרים אם לא סוגרים חלונות. בחוץ ממש קשה לנשום, ובעונה החמה זה כבר הופך למפגע יומיומי".
החשש של התושבים אינו מתמצה רק ממפגעי ריח – אותם קל לזהות – אלא במזהמים הבלתי נראים שהם נושמים. "הריח הוא רק סימפטום", אמרה ויין. "סימפטום של מזהמים שאנחנו מכניסים לריאות – חומרים מסוכנים ולא בריאים. ויש גם מזהמים שאי אפשר להריח בכלל, אבל אין לנו שום דרך לדעת אם הם נפלטים ממישור רותם או ממקום אחר, ומה הפיזור שלהם"., אמרה ויין. המחדל מעמיק בכל פעם שהתושבים מנסים לפעול בערוצים הרשמיים. לדברי ויין, לדברי ויין, הפניות למוקד המשרד להגנת הסביבה מסתכמות בעיקר בתיעוד: "אומרים לנו שהמידע עובר הלאה – ובזה זה נגמר. שום דבר לא קורה".
מי שמוביל שנים ארוכות את המאבק לחשיפת נתוני התחנות הוא חבר קיבוץ עין גדי, נרי אראלי, לשעבר יו"ר ועדת הסביבה במועצה האזורית תמר. "למרות כל ההבטחות והפניות ולמרות החובה החוקית להנגיש אינפורמציה לציבור – כלום לא קורה", אמר השבוע "לשקוף". "למרבה הבושה, נראה שגורמים בעלי אינטרס בתעשיות במישור רותם לא מסייעים". אראלי מתקשה להבין מדוע אף אחד מהגורמים לא מוכן 'לפתוח את הכיס' עבור עלות התקנה ששווה לפרוטות במונחים תקציביים, ובכך הם מותירים פעם אחר פעם את האינטרסים של התעשיות המזהמות לפני בריאות הציבור.
לפני כשנתיים חשפנו כי דוח חדש של המשרד להגנת הסביבה מצא כי ב-2021 נמצאו ריכוזים גבוהים של מימן גופרי שמקורם במפעל רותם אמפרט שבמישור רותם. למרות גילוי הגז הרעיל ותלונות התושבים, במשרד להגנת הסביבה אפשרו למפעל לפעול עוד חודשים ארוכים – ואף שנים – לפני שהמפגע טופל, בזמן שהתושבים כלל לא ידעו על כך.
פרסום המידע מתחנות הניטור אינו התנדבותי, אלא הוא חלק מחובות המשרד לפי חוק אוויר נקי: "הממונה יפרסם לציבור, באופן סדיר, נתונים על איכות האוויר ואת תחזית איכות האוויר, על בסיס נתונים שהתקבלו מהמערך הארצי, באתר האינטרנט של המשרד ובדרך נוספת שיקבע, הנגישה לציבור בלא תשלום", כתוב בחוק החשוב. יחד עם זאת, בחוק גם קיימת האפשרות שלא לפרסם מידע שיש בו משום פגיעה בביטחון המדינה, בתנאים מסוימים ובהוראת שר הביטחון.
אלא שלפני כחודש חשפנו כי במשרד להגנת הסביבה בראשות עידית סילמן העלימו מאתר המשרד קרוב ל-200 היתרי פליטה של תעשיות בישראל באמתלה ביטחונית – בניגוד לחוק וללא אישור מהגורם המוסמך לפי דרישות החוק. למרות שבמשרד הבטיחו להשיב את ההיתרים לציבור במהירות, נכון למועד כתיבת שורות אלה רק ארבעה היתרים פורסמו מחדש.
עוד חשפנו כי בהתאחדות התעשיינים דחפו למהלך, וכי פרצת אבטחה מאפשרת לדלות את המידע בקלות יחסית דרך מנועי בינה מלאכותית. בדיון שנערך בנושא בכנסת הודתה היועצת המשפטית של המשרד, עו"ד נטע דרורי, כי המשרד פעל מול גורם שלא החזיק באישורים המתאימים להורות על צנזור המידע.
במשרד להגנת הסביבה בראשות עידית סילמן השיבו לפניית שקוף באיחור של חצי שנה. הבקשה לתגובה נשלחה בדצמבר 2025 ואחריה תזכורות בכתב ובעל פה. במענה לכתבה הקודמת בנושא לפני שנתיים, השיבו במשרד כי בכוונתם לפרסם לציבור החל מאוגוסט 2024 דוחות חודשיים עם נתונים של מזהמי האוויר של כל תחנות הניטור באזור מישור רותם "כפי שהוא עושה בדוחות החודשיים באזורים אחרים עבור כל מזהם – כולל חריגות מערכי סביבה, ערכים מרביים וממוצעים חודשיים". ללא נותר אלא לשאול: היכן הדוחות החודשיים שהובטחו לציבור? מי אמור לעדכן את התושבים אם המפעלים חורגים מהחוק? ומדוע נדרשו למשרד חצי שנה כדי להשיב שהוא – עדיין – "בדיונים"? לסילמן ולדובר המשרד, רועי שחם, הפתרונים.
התגובה המלאה של המשרד להגנת הסביבה
"מבדיקת נתוני הניטור עולה כי במועדים שצוינו בפניה, לא נמדדו חריגות בתחנות הניטור באיזור מישור רותם. התנאים המטאורולוגיים שנצפו באותם מועדים אינם מצביעים על כיוון ועוצמת רוחות ממישור רותם ליישובי המועצה האזורית תמר. המשרד להגנת הסביבה בוחן באופן שוטף את נתוני תחנות ניטור האוויר באזור מישור רותם, לרבות ביחס לפניות המתקבלות בנוגע למפגעי ריח.
"נדגיש כי פניות בנושא ריח אינן מעידות בהכרח על חריגה מערכי איכות האוויר, שכן מטרדי ריח יכולים לנבוע ממקורות שונים הפועלים באזור, גם כאשר ריכוזי המזהמים באוויר נמוכים ואינם חורגים מערכי איכות האוויר. בנוסף, עוצמת הריח ואופן התפשטותו מושפעים בין היתר גם מתנאים מטאורולוגיים, ובהם כיוון ועוצמת הרוח.
"המשרד להגנת הסביבה ממשיך כל העת לבצע פיקוח וניטור רציפים באזור מישור רותם, ופועל מול הגורמים הרלוונטיים לפרסום מידע בהתאם להוראות החוק".
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
