סילמן לא מחרימה אותנו, היא מחרימה אתכם

יש הרבה דרכים לכופף את הדמוקרטיה. בממשלת נתניהו השישית, הפגיעה בחופש העיתונות נמצאת במוקד מיטוט היחסים בין השלטון לאזרחים והאזרחיות, החל מפגיעה בתאגיד ודרך שימון הערוץ שמשרת את מסרי ראש הממשלה. לאחרונה אנו חווים כיוון נוסף: שימוש פוליטי שעושה השרה עידית סילמן בדוברות המשרד להגנת הסביבה, בהחלטה לאילו פניות עיתונאים ישיב המשרד הממשלתי ולאילו לא. בחודשים האחרונים, השרה בולמת מענה עיתונאי ל"שקוף" ולעיתונאים ביקורתיים נוספים.

• ח"כ להב הרצנו לשרה סילמן: "מתעלמת מפניות 'שקוף', מה יש לה להסתיר?"
• תלונה רשמית בעקבות החרם של סילמן על "שקוף": "פגיעה בציבור"
• החולשה הפוליטית של סילמן עלתה לנו ביוקר

מדובר בחציית גבול שאסור לקבל. אם הרף החדש יתקבע, כתבים יפחדו להביע ביקורת מחשש להחרמה ממשלתית, הנגע יתפשט לעוד ועוד רשויות ומשרדים, כשעיתונות הפועלת ביושר עבור הציבור תיפגע משמעותית. ציבור הקוראים הזקוק לעיתונות שתילחם עבורו, יפגע גם הוא.

למעלה מארבע שנים אנחנו מסקרים ב"שקוף" את תחום הסביבה. למעשה, הציבור הוא שהוביל אותנו לכיוון הזה, בבחירות דמוקרטיות שערכנו על תחומי הסיקור הרצויים. זה מה שמכנים בקואליציה "רצון העם". הציבור הוא שותף מלא בעשייה שלנו בעוד דרכים רבות, בראש ובראשונה בבסיס הקיום שלנו, המימון, שכולו מבוסס על תמיכות קטנות של אזרחים ואזרחיות המעוניינים בעיתונות ללא אינטרסים פוליטיים או כלכליים.

הסיקור הסביבתי ב"שקוף" מתמקד במי שאינם בעלי אמצעים לשכור משרד יחסי ציבור או לוביסטים המקושרים לממשלה. במי שגרים בסמוך למפעלים של תאגידים רבי עוצמה וסובלים כל יום מריחות רעים שמעירים אותם באמצע הלילה לסגור את החלונות. בילדים שיציאה לחצר בית הספר מסכנת אותם במחלות אסטמה ולב. 

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

המשרד להגנת הסביבה נמצא במוקד הסיקור, כיוון שהוא הגורם היחיד שיכול להגביל את אותם מפעלים ותאגידים מזהמים, על ידי קנסות או כתבי אישום סביבתיים. גורמים סיפרו לנו מאחורי הקלעים כי לאורך השנים חשיפות עיתונאיות שלנו דרבנו את המשרד לפעול ביד קשה יותר. הן הובילו להצבת תחנת ניטור סמוך לתחנה המרכזית בתל אביב, להתקנת מצלמות שיתעדו תקלות באשדוד, ולהבשלה של הליכים מול מפעל נשר, בהם מוזכרות שורה של כתבות "שקוף".

המענה של דוברות המשרד תמיד היה מקצועי, מפורט ומלמד. לעיתים, הוא הוביל להבנה מחודשת שלנו את הנושא, להחלטות עיתונאיות שלוקחות בחשבון את הנרטיב של המשרד. כעת, מתגבר החשש כי השרה עידית סילמן החליטה לחסל את המענה המקצועי ולהפוך אותו לפוליטי – התעלמות מבקשות תגובה מגופי תקשורת המבקרים אותה ואת פעילות המשרד. זה לא קורה רק בשקוף, אלא גם בכלכליסט, שם הכתבת שני אשכנזי כותבת בחריפות ובעקביות על כשלי המשרד. 

זו לא הפעם הראשונה שסילמן עושה שימוש פוליטי בדוברות המשרד הממשלתי. חשוב לערוך הבחנה: בשונה מדובריה האישיים, הפוליטיים, של השרה, מדובר בגוף מקצועי שמטרתו אינו קידומה של עידית סילמן. לפני כשנה חשפנו כי אחרי שסילמן נכנסה לתפקיד, החלו בדוברות המשרד להוסיף באופן חסר תקדים, דרך קבע, את שמה ותמונותיה להודעות דוברות שגרתיות באופן ספציפי שלא היה בעבר. גם כאן, פעולה קטנה כזו, אם הייתה נמשכת, הייתה יכולה לאותת ליתר הגופים הממשלתיים כי המענה המקצועי הוא כלי שרת בידיהם לקידום פוליטי.

הפרסום הצליח לבלום את המהלך. משרד המשפטים הורה לשרה לחדול. "קיבלתי את עמדת הייעוץ המשפטי שלהבנתי אמורה לחול על כלל משרדי הממשלה, אעמיק בה ובכוונתי לקיים דיון עקרוני בנושא", מסר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה דאז, גיא סמט. סמט אגב כבר לא שם, וגם המנכ"ל אסף יזדי שהחליף אותו, הספיק להתפטר. 

מדיניות של החרמת כלי תקשורת לא רק פוגעת בחופש העיתונות, אלא גם בעובדי המשרד. כל כתבה שנושאת ביקורת על ראשי אגפים ולא זוכה למענה, מפקירה את אותם עובדים, שלא רשאים להשיב באופן ישיר. בשם המדיניות של סילמן, הם נאלצים לעמוד בקו האש פעם אחר פעם, ללא כל יכולת להתגונן. 

בהינתן זאת, מתגבר הצורך באומץ מצדם, בהבנת יחסי הכוחות החדשים, וביצירת קשר ישיר עם עיתונאים כמקורות שיספרו באופן מהימן על המתרחש מאחורי הקלעים. עובדי מדינה אחרים עשו זאת בתחקירים על מירי רגב, מאי גולן ועוד, שחלקם הובילו לפתיחה בחקירה. 

במקביל, נוכל להבטיח לקוראינו כי אנו מרימים ראש ומבטיחים שאם לא יחול שינוי, נעתור ונפעל משפטית. אזרחי ישראל לא יקבלו מידע סביבתי רק מהסטורי של סילמן, שפניה אל הפריימריז הבא בליכוד. הם זקוקים לעיתונות חופשית שתגן עליהם.