גם אני כמעט נפלתי בתרגיל היח"צ של המשרד להגנת הסביבה

יום שלישי, 9:30 בבוקר. המשרד להגנת הסביבה משגר הודעה בהולה לכתבי תחום הסביבה בזו הלשון: "בוקר טוב, המשרד להגנת הסביבה מפרסם הבוקר מחקר בנוגע למשבר האקלים, שכותרתו: 'תמותה עודפת בישראל בשל גלי חום'. פרסום המחקר באמברגו עד לשעה 13:00, כדי לאפשר זמן כתיבה. המשרד יקיים זום תדרוך בשעה 10:00 לעיתונאים".

• ארבע מחשבות על אתיקה, קליקבייט וסירחון של מיליארדרים
• איך זה שארגון סביבה משתמש באותו משרד יח"צ שמשרת את החברה המזהמת שהוא נאבק בה?
• "אפשר לזהות בחדשות 12 תופעות שפעם ראינו ב'ידיעות אחרונות'"

לכתבים המנומנמים שבכל זאת רצו לעלות לתדרוך הזום ניתנה חצי שעה לסדר את שערותיהם המזדקרות ולשתות כוס קפה כדי להתאפס. עורכות ועורכי הדסק באתרי החדשות כבר הכינו שלד ראשוני לכתבה וחיפשו במהרה תמונות שיתאימו לנתונים שעדיין לא היו ברשותם. הודעת "פוש" כבר הוכנה מבעוד מועד. "העיקר שלא יצאו לפנינו", חשבו לעצמם במקביל מערכות החדשות של אתרי Ynet, וואלה, הארץ, מקור ראשון, מעריב, ערוץ 7, חדשות כאן, גלובס, n12 ואם שכחתי להודות למישהו אז תודה לכולם. 

אכן, בשעה 13:00 בדיוק, עלו כל האתרים הנ"ל עם כמעט אותה כותרת בדיוק, על עלייה בתמותה כתוצאה מגלי חום. הכול בזכות המשרד להגנת הסביבה ש"אפשר זמן כתיבה". 

באותם רגעים התלבטנו בקבוצת הוואצאפ "דסק סביבה" אם לעזוב גם אנחנו הכול ולכתוב על הנתון החדש. האמת, שבועיים לפני כן בדיוק חשבנו על כך שכדאי להיכנס לעובי הקורה עם נושא גלי החום, שכתבנו עליו בהרחבה בעבר ועוד נמשיך לכתוב עליו בהמשך.

אבל היה משהו דחוף אחר על הפרק – לן בלווטניק, בעלי המפעל "נשר" ברמלה, בדיוק מנסה להרחיב את היתר פליטת הזיהום שלו, ושלח את נציגיו להילחם על כך בכנסת. המפעל הזה אגב, הוא המפעל הפרטי הכי מזהם בישראל ועומדים מולו שימועים על חריגות בזיהום – שהמשרד להגנת הסביבה מתמהמה איתם לא פחות משלוש שנים תמימות. 

מפתה מאוד לעזוב הכול כדי "לעלות עם כולם" או אפילו "לעלות ראשונים" כמו שקוראים לזה בעגת עורכי העיתונות הדיגיטלית. אני מודה שזה הצליח להלחיץ אותי לרגע. בכל זאת, עדיין זורם לי בדם האדרנלין החדשותי הנמהר הזה, מימים אפלים כעורכת באתר NRG, בהם העליתי תוך 6 וחצי דקות אייטמים עם סרטוני פיגועים תחת הכותרת "צפו".

אבל ההחלטה להזניח סוג כזה של אייטמים, היא בדיוק הסיבה לקיומנו כעיתונות עצמאית. בזמן שהמשרד להגנת הסביבה קיבל יחסי ציבור נפלאים בזכות העובדה שלחץ לכולם על בלוטת התחרות – וכך השכיח את התפקיד האמיתי שלו – אנחנו מתעקשים להחזיר אליו את האצבע המאשימה. תפקיד המשרד בהובלת השרה תמר זנדברג הוא לא לשחרר נתונים על משבר האקלים תוך שלוש וחצי שעות, אלא להקשות על לן בלווטניק כדי שיפסיק לזהם את האוויר ברמלה ובלוד. תפקידה של זנדברג הוא לא ללהג על כדור הארץ אלא להילחם במפעל "נשר", הפולט כ-7% מגזי החממה שישראל משחררת וכך תורם את חלקו למשבר האקלים ולאותם גלי חום המובילים – כפי שמראה הנתון הדרמטי – לתמותה עודפת.

להרים תחקיר רציני או להיסחף בזרם החדשות?

העיתונות התחקירית בישראל גוססת. יש לכך הרבה סיבות. יש מי שיאמרו שהעיקרית בהן היא העובדה שהתקשורת נשלטת על ידי בעלי הון שאין להם כל עניין בתחקירים. אחד מהם למשל הוא הנאשם בפלילים ארנון (נוני) מוזס, המו"ל של ידיעות אחרונות, שפעם עוד היה יכול להתהדר בפרסום תחקירים נשכניים שהכניסו שרי ממשלה לכלא, אך היום מוכר כמי ששכלל את סירוס העבודה העיתונאית לכדי אמנות.

אבל העיתונות לא רק עוברת השחתה אלא גם השטחה. אותו טרלול מערכות שהדגמתי פה מבוקר יום שלישי השבוע הוא חלק מרכזי מתהליך עצוב שבו העיתונות בישראל הופכת רדודה יותר ויותר, נסמכת על דוברים ומשרדי יחסי ציבור. היא נמהרת – כי המהירות הפכה לחזות הכול. הדבר הראשון שמתפספס הוא ההקשר ואחריו גם הדרישה לקבל תשובות ביחס לעתיד. לא ראינו את השרה זנדברג מדברת על פתרונות בריאיון נוקב מיד לאחר פרסום הנתונים במהדורות החדשות. משרד הבריאות חמק גם הוא מכל התייחסות לנושא, אף על פי שככל הנראה עדיין לא סיים לבדוק כיצד משבר האקלים מסכן את בריאותנו. לא שמענו על החשיבות שיש לנטיעת עצים במרחב העירוני, על גגות ירוקים, על מחסור חמור בצל.

כתבה שערכו ב"כאן" בעקבות סדרת פרסומי "שקוף" על מפעל נשר ברמלה:

הסיבה לשטחיות היא העובדה שתזרים המזומנים של אתרי החדשות מגיע בעיקר מהקליקים שלנו, אותם אנחנו בוחרים להעניק פעמים רבות למי שמספק לנו מידע, שטחי ככל שיהיה, לפני המתחרים. החופש העיתונאי המוחלט שיש לנו ב"שקוף", כתוצאה מכך שאין פרסומות ואנחנו לא עבדים לקליקים, מביא איתו שוב ושוב דילמות מקצועיות. כי כדי לערוך תחקירים צריך לשלם מחיר. צריך להתעלם מכל רעשי הרקע הללו ולהקדיש זמן ממושך לעבודה קפדנית, לעיתים מתסכלת. צריך לוותר על גלישה פופולרית על הגל החדשותי הנוכחי, שיכולה להביא קהל חדש לאתר, ולהשקיע זמן בעבודה שלא נושאת פירות מיידיים.

לכן התלבטנו לא מעט לפני שיצאנו לדרך עם התחקיר שהתפרסם סוף סוף השבוע על כיל, ובו חשפנו תרגיל שעלול לעלות לנו 7.5 מיליארד שקלים – שיזרמו היישר לידי הטייקון עידן עופר. נדרשו לנו כמה חודשים כדי לסיים אותו. עבדו עליו יחד שני כתבי הסביבה והאקלים שלנו, יעל געתון ודרור גורני. הם נסעו להיפגש עם מקורות והקשיבו שעות לטענות שהעלו בפניהם. חשבו על אסטרטגיה והצליחו לחלץ מידע בדרכים מתוחכמות. הם עברו על מסמכים הנדסיים וחישבו עלויות. הם כתבו, שכתבו, מחקו וערכו. ניסו להבין מה הסיפור, חידדו ושייפו.

לקריאת תחקיר המלח של "שקוף" – לחצו על התמונה

לפני שיצאו לדרך שאלו אותי כעורכת אם זה נכון לפנות לזה זמן. "יש קצה חוט", הסבירו לי, "אבל זה דורש הרבה עבודה כדי להביא את הסיפור לקו הגמר". אני מודה שהתלבטתי. ההחלטה לא מובנת מאליה. גם אני כעורכת זקוקה להם לפרסומים שוטפים באתר שבו אתם קוראים כעת. אבל לבסוף החלטתי לסמוך על חוש הריח העיתונאי שלהם, שהעלה חשד רציני לכך שמשהו מסריח מתרחש בים המלח הפלאי שלנו. אם הייתי נאלצת להיות כנועה לאמברגו של משרדים ממשלתיים, זה כנראה לא היה קורה.