ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בתחילת קיץ 2022, בחודש יוני, אמורות היו להיסגר יחידות הכוח הפחמיות המזהמות ביותר בתחנת "אורות רבין" שבחוף חדרה. ארבע שנים עברו, והן עדיין פועלות. למעשה, הן צפויות להמשיך לפעול עד סוף 2028 – אף שלפי נתוני משרד הבריאות הן אחראיות ל-50 מקרי מוות בשנה לכל הפחות. אומדן של המשרד להגנת הסביבה מצביע גם על נזקים כלכליים, ואלו נאמדים במיליארדים.
ולמרות זאת, מדינת ישראל ממשיכה להנשים את היחידות הקטלניות הללו באופן מלאכותי, במקום לסגור אותן כמובטח. כדי להבין מדוע לא מספיק להציץ מעבר לגדר של "אורות רבין". האשמה נעוצה הרבה יותר גבוה.
העמותות "מגמה ירוקה" ו"שומרי הבית", שהח"מ עומד בראשה, הגישו בחודש שעבר עתירה נגד היתר הפליטה שניתן השנה לתחנה – כולל יחידות 1–4, היחידות המזהמות ביותר, שפועלות ללא אמצעי להפחתת פליטות. העתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד מתן גרפינקל, חושפת כשל עמוק: מדינה שלא עומדת ביעדי האנרגיה המתחדשת שקבעה לעצמה ומכסה על כך באמצעות המשך שימוש בדלק מזהם, תוך הפיכת הציבור בפועל לבן ערובה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ הודיע על הסגירה העתידית של ארבע היחידות הפחמיות ב"אורות רבין" ב-2016. ההחלטה הרשמית התקבלה ב-2018. אז גם קבעה הממשלה את הדדליין שהורה להשלים את הסגירה עד יוני 2022 – אך בכפוף לכמה תנאים, בהם הקמת שתי תחנות כוח חדישות שיפעלו על גז טבעי במקום ארבע היחידות הפחמיות.
המהלך הוצג לציבור כחלק מהמעבר למשק חשמל נקי יותר בזכות פיתוח מאגר הגז לווייתן, שהוגדר "פרויקט לאומי דחוף" גם כדי לאפשר את סגירת היחידות הפחמיות בחדרה. ברטרוספקטיבה, אי אפשר להשתחרר מהתחושה שמכרו לנו אז לוקש, כדי להחליק לנו בגרון פרויקט שיותר מ-80% מהגז שיופק ממנו בכלל נמכר בחו"ל בשנים האחרונות, וכמעט לא שירת את צורכי משק החשמל המקומי.
מדינת ישראל לא עמדה מעולם ביעדי האנרגיה המתחדשת שלה: לא ב-2014, לא ב-2020 וגם לא ב-2025. במקום להגיע למצב שבו 20% מצריכת החשמל בשנת 2025 מגיעה ממקורות מתחדשים, הגענו רק ל-16.7%. זו הסיבה האמיתית לכך שהיתר הפליטה של יחידות 1–4 בחדרה הוארך שוב ושוב.
בשנת 2020 הקפיץ משרד האנרגיה את יעד ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ל-2030 מ-17% ל-30%. ההחלטה נשענה על ההבטחה שהשמש תחליף את הפחם. כשהאנרגיה הסולארית בוששה מלהגיע נדרשה תוכנית גיבוי – וזו שנבחרה היתה המשך ההסתמכות על היחידות הישנות, המזהמות והקטלניות ביותר.
במקום להסיר חסמים ולהאיץ הקמה של מתקנים סולאריים ואגירה, המדינה בחרה בדרך הקלה. להאריך שוב ושוב את חיי היחידות המזהמות ביותר, ולנמק זאת בטיעון שלצערנו מוכר לנו היטב: "חירום".
חשוב להבהיר: אין כל פסול בשימוש בפחם במקרה חירום בטחוני אמיתי. אם מדינת ישראל נאלצת לסגור אסדות גז בזמן מלחמה מחשש לפגיעה, ונוצר מחסור מהותי בגז, יש היגיון בכך שלמשק החשמל תהיה יכולת גיבוי. לשם כך בדיוק הוחלט להמיר שש יחידות פחמיות נוספות בחדרה ובאשקלון ליחידות דו-דלקיות, שיכולות לעבוד על גז בשגרה ולעבור לפחם בעת חירום. היחידות הללו גם מצוידות בסולקנים, ומזהמות פחות.
אבל יחידות 1–4 הן סיפור אחר לגמרי. אלה יחידות ישנות, בנות יותר מארבעים שנה, ללא סולקנים וללא טכנולוגיות סינון מתקדמות, הנחשבות מהמזהמות ביותר במדינות ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי). אין כאן תכנון אחראי לחירום, אלא שימוש ציני ומתמשך במושג "מצב חירום". יתרה מכך, סמכות הפעלת היחידות שניתנה למנהלת המערכת, חברת נגה הממשלתית, אינה נוגעת רק למצבי חירום בטחוניים, אלא גם למקרים של תקלה או "מצב חירום חשמלי" מסיבות אזרחיות לגמרי.
ועוד משהו: גם העלייה החזויה בצריכת החשמל, עקב הצריכה הגוברת של שירותי בינה מלאכותית, חשמול התחבורה ושימוש מוגבר במיזוג אוויר כתוצאה ממשבר האקלים, לא מסבירה את המשך הפעלת היחידות. הן הרי אמורות לפעול רק בזמן חירום, בעוד שלצורך המענה לביקושים המדינה מקדמת הקמת 13 תחנות גזיות חדשות.
מאז החלטת הממשלה על סגירת היחידות הפחמיות הציבור מקבל הודעות דחייה בזו אחר זו. הפעלת היחידה הגזית הראשונה, שאמורה היתה להחליף שתי יחידות פחמיות, נדחתה שוב ושוב בשל הקורונה, המלחמה, תקלות ומחלוקות – דחייה כוללת של כשנתיים וחצי. במקביל הוארך היתר הפליטה של ארבע היחידות הפחמיות בפרק זמן דומה. המשרד להגנת הסביבה הצהיר שזו הארכה אחרונה בהחלט. השקת היחידה הגזית השנייה במתחם נדחתה ארבע פעמים במשך שלוש שנים וחצי.
לאחר מכן התקבלה החלטה על "שימור קר" (הפעלת היחידות אחת לחצי שנה), אך היא לא קוימה בפועל. בהמשך עלו הצעות להאריך את חיי ארבע היחידות המזהמות בעשור (!). לאחר מכן הוחלט על "שימור חם" (הפעלת היחידות אחת לשלושה חודשים) לשלוש שנים – והשנה אושר היתר פליטה חדש שיעמוד בתוקף עד לסוף 2028, תוך הרחבת תנאי ההפעלה.
בעתירה שהגשנו לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען שההיתר החדש אינו רק בעייתי ציבורית, אלא גם עומד בניגוד לחוק ולחובות המִנהל התקין. הטענות המרכזיות הן כדלקמן:
ההיתר ניתן בניגוד לחוק אוויר נקי. החוק מחייב שימוש ב"טכניקה המיטבית הזמינה" לצורך הפחתת הפליטות והזיהום, אך היחידות הפחמיות המזהמות אינן עומדות בסטנדרט הזה. המשרד להגנת הסביבה הסתמך על "חריג מצב חירום" מהדין האירופי, כלל שלא אומץ בדין הישראלי ונועד למצבים קיצוניים וקצרי טווח בלבד. כך, במקום שהחוק יגן על התושבים מפני תחנה ישנה ומזהמת, משתמשים ברגולציה שאינה קיימת בדין הישראלי כדי להצדיק את המשך הפעלתה.
המדינה ממשיכה להפעיל יחידות מיושנות ומזהמות במיוחד. בעולם המערבי, התקנת מערכות סינון מזהמים על יחידות פחמיות נחשבת תנאי בסיסי, ואילו במחוזותינו הן לא הותקנו במשך שנים בטענה ש"ממילא היחידות עומדות להיסגר". ישראל לא רק נגררת מאחור, אלא בוחרת להפעיל יחידות ייצור מהמזהמות ביותר בעולם המפותח, וממש בצמוד למקומות יישוב.
פגיעה חמורה בבריאות הציבור ובכלכלה. לפי הערכת משרד הבריאות, כאמור, זיהום האוויר שמייצרת "אורות רבין" גורם לכ-50 מקרים של מוות מוקדם בשנה באזור חדרה, פרדס-חנה וכרכור – וגם זה ממזהם אחד בלבד מתוך אלו הנפלטים לאוויר מעבודת התחנה.
דו"ח של המשרד להגנת הסביבה מייחס לתחנה עלות חיצונית של יותר משלושה מיליארד שקלים בנזקים לבריאות ולסביבה בשנת 2024, ומרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא כי המשך השימוש בפחם בארבע היחידות המדוברות בשנים 2022–2025 יצר עלות עודפת של יותר מ-1.7 מיליארד שקל לעומת חלופות אחרות.
ההגנות הסביבתיות נעקפות. העתירה מצביעה על כך שסמכויות שניתנו למנהל המערכת, חברת נגה, מאפשרות לה לדרוש את הפעלת היחידות המזהמות מעבר למגבלות שנקבעו בהיתר. במצב כזה מגבלות ההיתר הופכות לאות מתה. אנו למדים מכך שגם כשנדמה שיש פיקוח, אפשר בפועל לעקוף אותו ברגע שנוצר לחץ תפעולי.
לא הופעל שיקול דעת עצמאי כנדרש בחוק. על פי העתירה, הממונה על חוק אוויר נקי במשרד להגנת הסביבה לא הפעילה שיקול דעת עצמאי ומקצועי, אלא נכנעה למדיניות של שר האנרגיה – להאריך את חיי היחידות עד סוף 2028. המשמעות: הגוף שאמור לשמור על הבריאות והסביבה לא שימש כבלם מקצועי כנגד הדרג הפוליטי, אלא יישר קו עם החלטה שפוגעת בבריאות הציבור.
בתמצית, העתירה אומרת כך לבית המשפט: לא רק שההיתר שניתן ל"אורות רבין" מזיק לבריאות ולכלכלה, הוא גם נשען על תשתית משפטית רעועה, מרוקן מתוכן את עקרונות חוק אוויר נקי ומכשיר בדיעבד כישלון תכנוני מתמשך.
יחידות 1–4 בתחנה בחדרה הן יחידות כוח פחמיות מזהמות וקטלניות, והן מייצרות חשמל יקר – עוד לפני שלוקחים בחשבון את העלויות החיצוניות העצומות שלהן. במקום שהשמש תחליף את הפחם, כפי שהובטח לנו, השמש מתעכבת והפחם נשאר בסביבה.
תכנון אחראי למצב חירום בטחוני באמצעות יחידות דו-דלקיות עם סולקנים הוא דבר מקובל, בפרט במדינה עם אתגרים בטחוניים כישראל. בלתי מתקבל על הדעת שכישלון מתמשך בקידום אנרגיות מתחדשות יאלץ אותנו לשהות ב"מצב חירום" כרוני שמצדיק הפעלה של היחידות הכי מזהמות שיש.
העתירה הזאת לא תפתור את כל אתגרי משק החשמל בישראל. הפתרון המערכתי צריך להיות תוכנית חירום לאומית לקידום אנרגיה מתחדשת שתתוקצב היטב, תלווה במעורבות שוטפת של הדרג המדיני הבכיר ותיתמך בצוות בין-משרדי להסרת חסמים. וכעת, עם הכניסה לתקופת בחירות, ברור שהפתרון יידחה לממשלה הבאה.
השאלה המתבקשת היא מי מהמועמדים הקיימים לראשות הממשלה יתחייב לתוכנית לאומית לאנרגיה מתחדשת ולסיום עידן הפחם המזהם, ומי ימשיך להציג כישלון כ"חירום". לנוכח האקלים הפוליטי ההולך ומסלים בישראל, קשה להאמין שצד כלשהו יטרח להתייחס לכך.
יוני ספיר הוא מנכ"ל חברת Future לחדשנות אקלימית, יו"ר עמותת "שומרי הבית" ועמית מדיניות במכון מיתווים
לעיון בעתירה של "מגמה ירוקה" ו"שומרי הבית"
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
