מול גלי החום וההצפות: 5 צעדים שכל עיר יכולה להוביל כבר מחר

הרשויות המקומיות ניצבות בחזית המאבק במשבר האקלים בשל ריכוז האוכלוסייה הגבוה שיש בהן. את המסקנה הזו פרסם המשרד להגנת הסביבה ב"מדריך להכנת תוכנית פעולה מקומית להיערכות לשינוי אקלים ואנרגיה מקיימת" שהופץ לאחרונה לציבור. פורטו בו כלים לרשויות המקומיות כיצד להיערך להשלכות משבר האקלים וכיצד לבנות תוכנית ומיפוי. אך גורמים בשטח דווקא חושבים שלרשויות המקומיות יש הרבה כלים לפעול כבר עכשיו. הנה כמה מהם.

עוד ב"שקוף":

• המדריך להיערכות למשבר האקלים לרשויות: מעט מדי, מאוחר מדי
• הצפות במפעל אחד בחולון מספרות את כשלי התכנון בישראל
• כולם עסוקים בקורונה: במשרד הבריאות לא בודקים איך משבר האקלים מסכן אותנו

לצד הרשימות הפרקטיות, עיקר חסרונו של המדריך הוא בפער העצום שבין השטח חסר המשאבים לבין הרעיונות שמוצגים בו ומקבלי ההחלטות. בנוסף, המסמך שלקח שנה לפרסם לציבור הרחב אינו מציג מקורות תקציב, וכמעט שאין בו פתרונות שניתן לממש כבר עכשיו. ובינתיים לרשויות אין את הפריבילגיה לבזבז זמן על הכנת תוכניות ענק שספק אם אי פעם יתממשו. משבר האקלים הוא איום קיומי שמתרחש עכשיו והזמן להיערך לו תם. 

אבל לא רק משבר האקלים פוגע בחיים האורבניים. רבים ממתחמי הדיור העירוניים שנבנו בעשורים האחרונים הפכו בפועל ל"ערי שינה". אלה מתחמי מגורים כמעט זהים במראה שלהם, ללא קרבה למסגרות תעסוקה, ללא תחבורה ציבורית נוחה וללא אפשרות אמיתית להתנייד בהן ברגל. 

וכיצד נראים החיים האורבניים בעיר השינה? הם כמעט שלא קיימים, בטח שלא במרחק הליכה. אין שדרת עצים מוצלת, אין שביל אופניים ארוך ואין מחשבה על כיווני אוויר ברחוב ושילוב של מסחר ומגורים ותרבות. זו אולי מציאות קיימת שקשה לשנות אותה מיסודה, אבל ניתן וצריך לשפר אותה ולהקל עלינו. 

העובדה שלא פורטו במדריך, לא אומרת שאין צעדים שאפשר כבר להוציא לפועל. מתוך שיחות עם גורמים בשטח, ופתרונות שכבר מתרחשים במקומות שונים בארץ ובעולם – אספנו חמש דוגמאות פרקטיות שהרשויות המקומיות יכולות להוביל כבר עכשיו. ללא תקציב מנופח, ללא חסות המשרד להגנת הסביבה, ללא מדריך וללא הצהרות ריקות. זה אולי לא ימנע את משבר האקלים, אבל לפחות נדע שאנחנו בכיוון הנכון לקראת היערכות להשלכותיו. 

משוגעים, עלו על הגג

גגות של בניינים הם פעמים רבות שטחים לא מנוצלים, שיכולים להוות יתרונות גדולים בשימוש נכון. גגות "ירוקים" ו"כחולים" יכולים לצנן את האוויר מסביב, להזמין דבורים לשטח העירוני כדי שיפרו את הצמחייה בעיר – ואפילו למנוע הצפות בימים גשומים במיוחד.

איך עושים את זה? הרשות המקומית יכולה לקדם הנחיות מרחביות בוועדות התכנון שיחייבו ניצול יעיל של הגג במסגרת בנייה חדשה. ויש עוד אפשרויות: הרשות יכולה לעודד יוזמות ולתמרץ שימוש בגגות קיימים. לא מדובר רק על פאנלים סולאריים, שהרכבתם דורשת אישורים ותקציב ולא תמיד מתאפשרת מסיבות טכניות, אלא על אפשרויות נוספות: למשל גגות כחולים, טכנולוגיה פשוטה שמאפשרת את השהיית מי הגשם לפני שהם מגיעים לרחוב, ובכך מקטינה את הסיכוי להצפה; גגות ירוקים שמפחיתים את הטמפרטורה בקומה שמתחת לגג, תורמים למגוון הביולוגי בעיר ומסייעים בהפחתת איי חום; וגגות חברתיים, יוזמות שמנצלות את המדבר העירוני העצום בראש בניינים לטובת פעילויות חברתיות שונות ואף לעסקים. 

יש גם מי שלקח את זה צעד קדימה: בהולנד למשל החלו לנצל את גגות תחנות האוטובוס כדי לשתול צמחייה. הפרחים מושכים חרקים ופרפרים, הגג מפחית את עומסי החום בתחנה עצמה ובסביבתה, הציבור נהנה ממרחב ירוק נוסף בתוך העיר שמציץ מכל חלון, וכמובן, ההמתנה לאוטובוס הופכת לחוויה אקולוגית. 

איך בעירייה שלכם משתמשים במים?

יש ברזיות ברחבי העיר? העירייה ממחזרת מים לטובת השטחים הציבוריים? ואיזו מדיניות נוקטים ברשות כלפי מי נגר, כלומר עודפי הגשם? למשל, אם מי הגשם לא יטופלו, הם יגיעו בסופו של דבר לים דרך תעלות הניקוז, ויחד איתם יגיעו לים לכלוך ופסולת מהרחוב. שימוש נכון במים יכול אפילו להציל חיי אדם.

איך עושים את זה? עד שיקומו פתרונות תשתית רחבים לניהול מי הגשם, אפשר למשל להשתמש בהם להשקייה. הרשות יכולה להתקין על הגג של מוסדות עירוניים מערכת לאיסוף מי גשם, השהייתם והובלתם לצרכי גינון. ומה קורה בימי הקיץ? אפשר להשתמש במים ממוחזרים. הצמחייה במוסדות העירוניים יכולה לצרוך מי ביוב מטוהרים, כך הרשות גם תחסוך במים וגם תנצל משאב שמושקעים בו תקציבים רבים. 

ומה לגבי משקה חינם לכולם? זה נשמע כמעט טריוויאלי, אבל מים זמינים לשתייה ישנו את החוויה העירונית. ברזייה בגן השעשועים תאפשר לילדים להמשיך לשחק בו גם ביום חם במיוחד. קולרים לאורך השדרה יזמינו את התושבים לטייל לאורכה גם בקיץ וגם בגיל מבוגר. מים טריים לאורך הטיילת מאפשרים למתעמלים להאריך את משך האימון או הטיול הזוגי גם ללא הצטיידות בבקבוקים או כסף. 

צמחייה עירונית תואמת אקלים

לגינון העירוני יש תרומה לא מבוטלת למרחב הציבורי ולתחושת הנוחות של הולכי הרגל בתוכו, גם כשמדובר בערוגת פרחים. אבל צריך לבדוק באיזה סוג צמחייה מדובר: האם היא מותאמת לאקלים המקומי או כזו שמכוונת לגלויות שנה טובה של ראש העירייה? כך למשל, עצי דקל אינם מסבים צל, ואילנתה בלוטית מצויה אולי צומחת בשפע ומהר, אבל מדובר במין פולש ומזיק. 

איך עושים את זה נכון? למשל, נעזרים בציבור: תארו לכם שהתושבים יחליטו כיצד ינוצל הכסף לגינון העירוני. התושבים יסייעו בטיפול בצמחייה, והעיר תרוויח תושבים מעורבים, שמאמינים שחזות העיר נועדה לשרת בעיקר אותם. לא רק שהרווחנו ידיים עובדות, אלא ששיתוף הציבור מעודד להסתובב במרחב הציבורי ולהרגיש חלק ממנו. ברחבי הארץ יש לא מעט  דוגמאות לגינות קהילתיות שהתושבים מעורבים בהן ויוזמות של יערות עירוניים למאכל באשדוד למשל, בירושלים, בתל אביב ובמקומות נוספים. רק לאחרונה משרד החקלאות הצהיר כי יממן 35 גינות קהילתיות ברחבי הארץ בהשקעה של 7 מיליון. 

אגב, גינה כזו יכולה לצמוח גם על קירות. טכנולוגיות חדשות ופשוטות מאפשרות לשתול צמחייה גם לאורך המבנה ולנצל שטחים מוזנחים שבדרך כלל תורמים לקרינה והחום ברחוב. 

וכמובן, מי שנטע לאור יום, מוטב שלא יעקור בחשיכה. מדי שנה נעקרים בישראל עשרות אלפי עצים ויש שיגידו שהמספרים גדולים הרבה יותר ומאמירים אף לרבע מיליון. לרשויות המקומיות יש יד בדבר ובמסגרת פיתוח שטחי בנייה לפעמים הרבה יותר פשוט לעקור עץ מאשר לחייב את היזם לסלול לו כביש עוקף או לשנות את תוכנית הבנייה. אמנם היזם מחויב להשיג רישיון כריתה ולפעמים לנטוע עץ תחת זה שכרת, אלא שיעברו עשורים ארוכים עד שהעץ החדש יניב את אותה התמורה, ופעמים רבות בשל תנאי תת הקרקע זה עלול להיות חסר סיכוי. 

גם פה לשיתוף הציבור יש משמעות אדירה, וכל עץ שמיועד לכריתה מקבל ימי חסד להציל אותו מגזר דינו. נהריה היתה הראשונה לקחת את התהליך החשוב לזירה הציבורית האמיתית, זו שבחוץ, וכל עץ בשטחה מקבל סימון משלו ושלט שמאפשר לציבור להבין במה מדובר ולנסות להציל אותו מגורלו. 

הצל ואני 

ככל שיהיה יותר צל ברחוב, כך התושבים ילכו ברגל ופחות ישתמשו ברכב פרטי. 

איך עושים את זה? נוטעים עצים במרחב הציבורי, מעודדים תושבים לנטוע עצים בחצרות הבתים ושומרים על העצים הוותיקים של העיר. שדרת עצים קשישה ומפותחת מורידה משמעותית את הטמפרטורות, מסייעת למתן זיהום אוויר ושיטפונות ותורמת למגוון הביולוגי. שימו לב, לא כל העצים נולדו שווים. כדי שהעץ יתפתח הוא זקוק לבתי גידול נאותים, מקום בתת הקרקע כדי להכות שורשים, וכמובן, צריך לשתול עץ מתאים.

נטיעת עצים בעלי חופה רחבה מסייעת להפחתת החום ברחובות. ברוב הערים מורגש עומס חום כבד במיוחד בלב הסואן והבנוי. הפקקים, הבנייה הצפופה, האוורור הלקוי, כל אלה תורמים להיווצרות איי חום עירוניים שבהם אין מפלט מהקרינה. הפער בין המרכז העירוני לזה הכפרי, המוצל והפתוח, עלול להגיע גם עד לשש מעלות. בימות הקיץ הקשים זה ההבדל בין הבחירה לנסוע באוטו ממוזג ומזהם לבין להתנייד ברגל או באופניים ממקום למקום. אבל מה קורה כשהעצים עוד צעירים ואין צל? 

גם לזה מצאו פתרונות יצירתיים ברחבי העולם. בברצלונה למשל העירייה השיקה אפליקציה שמכוונת את הציבור למקומות שבהם יש צל ובאופן הזה רוכב האופניים למשל יכול למצוא את הדרך הנעימה ביותר להתנייד בעיר ולהשאיר את האוטו בחנייה. וכמובן, אם אין עדיין עצים והאפליקציה עוד בתכנון, רשתות צל לצד מעברי החצייה, רחובות מרכזיים ומגרשי משחקים ישנו את החוויה ברחוב וינגישו אותו לכולם. לכולנו. 

הקימו בתי ספר וגנים בבנייה ירוקה

בעוד פחות משלושה חודשים כל בניין חדש למגורים בארץ יחויב לעמוד בתקן לבנייה ירוקה. זו היתה יכולה להיות חגיגה של ממש, אלמלא המרכז לשלטון מקומי היה מפעיל לחץ שלא לכלול מוסדות חינוך וציבור בתקן, כפי שחשפנו ב"שקוף". הקמתו של מבנה העומד בתקן לבנייה ירוקה אולי עולה מעט יותר, אך מדובר בסכום שמחזיר את עצמו.

איך עושים את זה? כל רשות מקומית יכולה להחליט מיוזמתה לבנות את מוסדות החינוך בבנייה ירוקה. לא רק שהיא תהנה מכל תועלות המבנה, אלא שתוך שנים ספורות ההשקעה העודפת תחזור לכיס הרשות בחיסכון בחשמל ומים. ואיך הבניין הירוק מוסיף לנו? הוא מגלם בתוכו שורה של החלטות שטובות לרשות, לתלמידים ואפילו לתושבי הרחוב שבו מתקיימת הבנייה. בניין ירוק הוא חסכוני במים, הוא מנצל היטב את אור השמש, ותהליך הבנייה שלו פחות מזהם. ויש גם בונוס: תלמידות ותלמידים שלומדים בבתי ספר בבנייה ירוקה מציגים הישגים טובים יותר בלימודים.