19:40
נעים וחידי, גן חקל, רמלה
נעים וחידי, גן חקל, רמלה

ברמלה חיים לצד הזיהום: "אם מתכות נאכלות, איך בני אדם יחזיקו?"

30 במרץ 2022
מפעל המלט "נשר" ברמלה של לן בלווטניק נמצא במקום השלישי והמפוקפק ברשימת המפעלים המזהמים של המשרד להגנת הסביבה • התושבים שחיים באזור סובלים כבר שנים; נעים וחידי, תושב השכונה: "אני משלם ארנונה כמו בשכונת יוקרה ומקבל עשן מהמפעלים, ריח של סיד ואובך" • נשר: הכל נעשה על פי החוק • פרויקט "מפת המזהמים": מבט מקרוב על המקומות המזוהמים ביותר בישראל

כתבה וצילמה: יעל געתון. עיצוב גרפי: אוהד סטון

מפעל המלט "נשר" ברמלה של לן בלווטניק נמצא במקום השלישי והמפוקפק ברשימת המפעלים המזהמים של המשרד להגנת הסביבה • התושבים שחיים באזור סובלים כבר שנים; נעים וחידי, תושב השכונה: "אני משלם ארנונה כמו בשכונת יוקרה ומקבל עשן מהמפעלים, ריח של סיד ואובך" • נשר: הכל נעשה על פי החוק • פרויקט "מפת המזהמים": מבט מקרוב על המקומות המזוהמים ביותר בישראל

כתבה וצילמה: יעל געתון. עיצוב גרפי: אוהד סטון

מאחורי הבית של נאפז וחידי (65) בשכונת גן חקל שברמלה, נפרשת חצר ענקית, אין סופית כמעט, של עצי זית מוזנחים. באופק אחד, מפעל רועש למחזור בקבוקים ובשני, מפעל המלט "נשר" המזהם שבבעלות לן בלווטניק, מבעלי ערוץ 13. באוויר כל אותה העת, עמד ריח חריף של פסולת שרופה.

בכל פעם נביא לכם את סיפורו של מקום אחר בישראל, שסובל מזיהום או מפגע סביבתי, דרך עיניהם של התושבים שחיים בו.

למפת המזהמים המלאה >>

וחידי נולד במחנה מעבר בצפון הארץ, לאחר שבשנת 1948 אביו איבד את האדמות שירש ליד קיבוץ רבדים. כשהיה בן שנתיים, המדינה נתנה למשפחתו את החלקה הזו ומאז הוא לא נפרד ממנה. שם גדל והתבגר, שם משפחתו התרחבה ונולדו לו ילדיו ונכדיו, שם גם מתו הוריו לפני יותר מעשרים שנה.

לא נפרד מהחלקה ברמלה. נעים וחידי (צילום: יעל געתון)

המפעל הזה הוא חלק מנוף ילדותו, חלק מהריחות והמזהמים שהוא ומשפחתו נשמו מינקות. נשר הוא לא המזהם היחיד באזור התעשייה, אבל הוא המזהם הגדול ביותר – ולא רק ברמלה. בקיץ האחרון המשרד להגנת הסביבה הוציא את דוח הפליטות השנתי המדרג 572 מפעלים (מפל"ס). מפעל המלט של נשר, זכה במקום השלישי והמפוקפק. בשני המקומות הראשונים מככבות תחנות הכוח של חברת החשמל, אחת מהן היא "אורות רבין", בין ספקיות החשמל הגדולות בארץ המבוססת על פחם.

העשן מהמפעלים ברמלה (צילום: באדיבות המרואיינים)

הרצון של וחידי להתראיין התחלף במבוכה לאחר שנכנס לחדר האורחים בבית אחיו, נעים (62), ובחדר השתררה שתיקה. שני האחים ישבו זה לצד זה והרכינו מעט מבט. הם לא תכננו לדבר היום על הוריהם שמתו, לא על ערימות הפסולת שמקיפות את השכונה השקטה שבה גדלו ולא על מפעל המלט "נשר" המזהם שנשקף מהחצר האחורית של הבית. החברים היהודים שיושבים עימם דוחקים בהם לשתף. אמנם כל רמלה סובלת מזיהום אוויר, אבל בשכונה שלהם מתנקזים בעין מפריע אוסף של מפגעים סביבתיים שספק אם היו עוברים בשקט בכל מקום אחר בארץ.

לא רק מפעל "נשר". ערימות הפסולת בשכונת גן חקל (צילום: יעל געתון)

נושמים כספית מבית היוצר של בעלי ערוץ 13

נשר, שבקרוב יציין מאה שנים של נוכחות בעיר, הוא יצרן המלט המרכזי בארץ. המפעל בבעלות חברת האם "משאב", שנמצאת בבעלות מלאה של "כלל תעשיות" מקבוצת "אקסס", השייכת למולטי-מיליארדר לן בלווטניק. זה האחרון, חשוב לציין בנקודה זו, הוא גם בעל השליטה ב"רשת" ובחדשות 13. היחצ"ן של המפעל, אגב, הוא אלי קמיר, שם שעלה לכותרות השבוע סביב תיק 4000 – כמי שדחף את האינטרסים של בזק מול משרד התקשורת. קמיר, אחד ממקורביו של בלווטניק, נחשד בשתי פרשות שחיתות, "תיק 4000" ו"תיק 1270", אולם בשתיהן לא הוגש נגדו כתב אישום.

נוכחות של כמעט מאה שנים. מפעל "נשר" (צילום: יעל געתון)

המארח בדיוק נכנס לחדר עם כוסות קפה שחור ומחלק אותן למסובים. נאפז מספר בינתיים על ההורים שלו. "שניהם נפטרו מהמחלה הקשה", הוא אומר בשקט, לא מוכן לומר את השם המפורש סרטן: "זה היה בריאות". אחר כך יספר ששכנים רבים נוספים מתו ואחרים חולים. "השכונה שלנו הכי קרובה למפעל ולאזור התעשייה. לעזוב? לא", הוא עונה בנחרצות. "למרות שאני מפחד". הוא מספר על אמא שלו, שגידלה עשרה ילדים, ושמרה על עצמה כל חייה "והיא לא עישנה, לא שתתה אלכוהול, לא השתמשה בכלום, רק הריחה את הריח הזה", הוא מצביע לכיוון המפעלים.

"פעם המפעל היה רעיל יותר". נאפז וחידי (צילום: יעל געתון)

"אבל הוא לא היה בגודל שהוא היום", נאפז נזכר בשנים הראשונות שלו בשכונה. "פעם הוא היה רעיל יותר, יכולת לראות את העשן שיצא מהארובות, כל הזמן יצא, כנראה שהפילטרים לא היו מספיקים. ותמיד היה אבק. במיוחד בלילה. וריח כמו של סיד". פעילי הסביבה פרננדו ומשה, ממהרים להסביר שהעשן נפלט גם היום. הם מציגים תמונות מהנייד שלהם של לשון אפורה שמתפזרת באוויר וכולם נושמים אותה.

הפעיל אריאל פרננדו (צילום: יעל געתון)

 

כיצד עלולים להשפיע החומרים המזהמים שנפלטים ממפעל 'נשר' על בריאותנו?

במפעל "נשר" ברמלה מופעלים כבשנים גדולים, השורפים דלקים שונים ופסולות, ביניהן גם פסולות המוגדרות כמסוכנות. שריפה של חומרים אלו משחררת לאוויר מזהמים רבים ובכמויות עצומות בסמוך לבתי התושבים באזור. על פי הדיווח של המפעל למרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה, למשל, הוא פלט בשנת 2020 חומר חלקיקי עדין מרחף, שגורם למחלות נשימה, לב, כלי דם ואף סרטן, וחומרים אורגניים נדיפים, ביניהם גם כאלו מסרטנים וחשודים כמסרטנים, ברמה הגבוהה מזו הנפלטת בבית הזיקוק בחיפה (בז"ן). בנוסף נפלטות מהמפעל מתכות כבדות שונות, וביניהן כספית. שאיפת אדי כספית עלולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים, והסימפטומים העיקריים של הרעלת כספית הם פגיעה בשדה הראייה, פגיעה בזיכרון, נדודי שינה, פגיעה בשמיעה, רעד ועקצוצים. 

חשוב לציין כי גם כשלא נמדדות חריגות מערכי הסביבה בתחנות הניטור ביישובים הסמוכים, אין זה אומר שאין זיהום באוויר. כמו כן, ערכי הסביבה בישראל, ובעיקר אלו של חלקיקים נשימים, גבוהים מאוד יחסית לערכים המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמי, שנקבעו על פי מחקרים אפידמיולוגיים. 

בנוסף, בכל תחנות הניטור באזור כלל לא נמדדים חומרים אורגניים נדיפים כמו בנזן, שהוא מסרטן ודאי בכל ריכוז ובכל זמן. בתחנה שהוצבה בעיר רמלה רק לפני שנה (עד אז לא היה ברמלה בכלל ניטור אוויר) נמדדו מאז הקמתה כמה ימים עם חריגות בריכוז החלקיקים.

מה זה בעצם חלקיקים? מדובר ביחידות קטנות של מוצק או נוזל, שמרחפות בתוך גז ומורכבות מחומרים כימיים. זה יכול להיות אבק, זה יכול להיות פחם דק וזה יכול להיות למשל אירוסולים שונים. לחלקיקים נצמדים כל מיני מזהמים כמו למשל מתכות וחומרים אורגניים נדיפים. החלקיקים לרוב עוברים בדרכי הנשימה וכשהם קטנים מאוד, הם אף נכנסים למחזור הדם. בארץ ובעולם הרשויות מנטרות באופן קבוע פליטות חלקיקים בגדלים שונים.

חזי משה (צילום: יעל געתון)

חשש התושבים עלול להתברר כמוצדק בקרוב מאוד. בדיקת "שקוף" מעלה כי בשלוש השנים האחרונות מפעל נשר זומן לשני שימועים שונים וזאת בשל פליטות מזהמים שחורגות לכאורה מההיתר שניתן לו. האירוע הראשון התרחש בשנת 2019 אז המשרד להגנת הסביבה מצא כי מהמפעל נפלטו כמויות כספית ומזהמים נוספים לכאורה שחורגים מההיתר שניתן. השימועים חלפו ללא כל סנקציה.

(צילום: יעל געתון)

בנשר מבטלים את הסיפור: "מדובר במספר כמעט אפסי של חריגות מתוך מאות אלפי מדידות המתבצעות במפעל בכל שנה", אמרו בתגובה. "בכל חצי שעה נמדדים שמונה פרמטרים שונים בכל אחד מקווי הייצור, ובשיעור זניח מעל הרמה המותרת." לשיטתם, החריגה "לא הובילה לפליטה עודפת ובוודאי שלא לחריגות בסביבה". במשרד להגנת הסביבה מסרו בתגובה כי "המשרד שוקד על זירוז ומיצוי ההליכים" ואף הוסיפו כי בימים אלה שוקלים להטיל מגבלות נוספות על פליטות הכספית מהמפעל. אלא שבינתיים, התרחשה חריגה אחרת לכאורה, בשנה שעברה. השימוע התקיים רק לפני כשבוע, אולם עד כה, המפעל לא קיבל אף קנס או הכרעה לגבי שני התהליכים.

"מה שאבא שלי והדודים שלי נתנו למדינה, גדוד לא נתן. הם עבדו בביטחון. משפחה שתרמה לביטחון של המדינה. מה ההתייחסות? לא מתייחסים אלינו. דוד שלי שירת במוסד, היה בעיראק, בסוריה, היה באירופה וכל המדינות העוינות בקבוצה של אלי כהן". נאפז יודע שכל קורות חייו המרשימים לא יעזרו לו מול המפעל ומול אזור התעשייה כולו, הם כאן כדי להישאר. ולו עצמו, אין לאן ללכת. 

"זה מתנקה רק עם מי אש וחמצן"

שעתיים מוקדם יותר. 

הדרך אל השכונה עוברת בכביש צר ומשובש. פעם בכל האזור צמחו פרדסים, וכשהגיעו קבלנים הם עקרו אותם ובתמורה סללו לתושבי השכונה כביש שיחבר אותם לעיר. לפני כן, גם זה לא היה. בשכונה בנויות נחלות רחבות ידיים לצד בניינים צפופים, פאר והזנחה. הסקר האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2017 מלמד שהשכונה שייכת לאשכול שתיים מתוך עשרה אשכולות במדד חברתי כלכלי, כשהעיר כולה שייכת לאשכול ארבע. לשם השוואה, חיפה למשל, רחובות וראשון לציון שייכות לאשכול שבע. 

פאר, והזנחה. שכונת גן חקל (צילום: יעל געתון)

"כל החיים יש לנו אבק", מוסיף נעים. "אני משלם ארנונה כמו בשכונת יוקרה, 1,290 שקלים כל חודש ומקבל עשן מהמפעלים, ריח של סיד אובך ואנחנו נאלצים פעמים רבות לסגור את החלונות". מי שעוד משלם ארנונה נדיבה, ככל הנראה, הם מפעלי נשר. מה גובה התשלום ועד כמה העירייה תלויה בכספי המפעל המזהם? אין לדעת, כיוון שבעירייה סירבו לספק את הנתון הזה והפנו לבקשת חופש מידע. 

לצערנו גם בקשות אלו לא תמיד נענות ופעמים רבות העיריות מנסות להסתיר את שביל הכסף שבינן ובין המפעלים המזהמים. זה לא חוקי. לאחרונה נשלח מכתב מ"שקוף" ו"לובי 99" למשרד הפנים בדרישה להכריח את העיריות לפעול בשקיפות.

(צילום: יעל געתון)

נאפז החנה את רכב ההסעות שלו בכניסה לבית הספר "אל סביל", שם הוא תכנן לפגוש את אריאל פרננדו וחזי משה, שניהם פעילים סביבתיים תושבי העיר, שניהם מחויבים לעתידה בכל ליבם. נאפז מראה להם את שמשת הרכב שלו. היא מכוסה באבק קשה, תעשייתי, שלא ניתן להסיר. הוא הסביר שזה נפלט מארובות המפעלים באזור התעשייה ליד הבית שלו. "יש אבקה שמתפזרת במיוחד בלילה והיא נאספת על הזכוכיות, במיוחד על הרכבים, על חלונות ודודים. זה כמו אבנית. זה מתנקה רק עם מי אש ומי חמצן. אם זכוכיות ומתכות נאכלים, איך בני אדם יחזיקו?"

השלושה עומדים ומשוחחים כשמסביב ערימות אשפה אדירות, פסולת בניין בעיקר, שמסתירה פריחה של ימי תחילת האביב ואת הכניסה למוסד החינוכי. הילדים שמדי בוקר מבקרים פה, הם תלמידי החינוך המיוחד הערבי.ליד שער בית הספר, אפשר להבחין בסימני שריפה על הכביש. אולי עברייני פסולת, אולי אלה בכלל ילדים שהפנימו היטב את מה שנלמד כאן ברחוב. 

(צילום: יעל געתון)

"יש כל מיני קבלנים שעובדים בסביבה ועושים שיפוצים, ושופכים פה את הזבל שלהם, בעיקר פסולת בנייה", מסביר נאפז. "התלוננו כמה פעמים, כלום לא עזר. מה שאפשר לשרוף, הם גם שורפים". לאחרונה ערכה הכנסת דיון בנושא – שם התבררה אוזלת היד של המשרד להגנת הסביבה מול מכת המדינה הקרויה "פסולת בניין". "המשטרה הירוקה" שנועדה לפקח ביד קשה על הנושא חסרת אונים, מנהל היחידה הודה בעצמו כי "הפסולת היא משאב זהב עבור ארגוני הפשיעה להלבנת הון".

מאוחר יותר יטען נאפז שאלה לא רק קבלנים – אלא גם התושבים עצמם. לדבריו, העירייה מפנה את הזבל מגן חקל פעם בשבוע ולתושבים אין דרך אחרת להיפטר מהערימות שמצטברות. "שורפים פה אסבסט, צמיגים, כל מה שאפשר – רק האבנים נשארות" הוא אומר. "אנחנו רואים את האש ומריחים את העשן ומיד מתקשרים למכבי אש, הם מכבים והולכים וזהו. ומי ששורף את האשפה בורח". 

(צילום: יעל געתון)

התרחיש הזה חוזר על עצמו כמעט מדי שבוע, עשרות פעמים בשנה. בעיריית רמלה טוענים שהם מפנים את הזבל שלוש פעמים בשבוע כפי שמפנים בכל שכונות העיר. גם אם זה נכון, זה כנראה עדיין לא מספיק עבור תושבי גן חקל. 

 שעת ערב.

הביקור הסתיים. פרננדו ומשה נפרדים מהחברים שלהם משכונת גן חקל, וחוזרים לצד השני של העיר. שם אולי אין ערימות אשפה באמצע הרחוב, אבל הזיהום מורגש היטב. באחד החניונים בדרך ייעצר לידם רכב, בחור צעיר ינופף לשלום, ישאל לשלומם וימשיך הלאה. "זה היה אלאור עזריה", אומרים שניהם בשמחה, "הוא גם חבר". ולרגע נדמה שכל המתחים כולם, נעלמים אל מול ההזנחה שבשכונות האלה. מול ערימות האשפה, מול ריח העשן של פסולת שרופה, מול העירייה שמסתירה את גובה הארנונה, מול החומרים המזהמים שנפלטים מהמפעל ומאזור התעשייה, מול ההורים של נעים ונאפז ורבים אחרים שכבר אינם.

וחידי נולד במחנה מעבר בצפון הארץ, לאחר שבשנת 1948 אביו איבד את האדמות שירש ליד קיבוץ רבדים. כשהיה בן שנתיים, המדינה נתנה למשפחתו את החלקה הזו ומאז הוא לא נפרד ממנה. שם גדל והתבגר, שם משפחתו התרחבה ונולדו לו ילדיו ונכדיו, שם גם מתו הוריו לפני יותר מעשרים שנה.

המפעל הזה הוא חלק מנוף ילדותו, חלק מהריחות והמזהמים שהוא ומשפחתו נשמו מינקות. נשר הוא לא המזהם היחיד באזור התעשייה, אבל הוא המזהם הגדול ביותר – ולא רק ברמלה. בקיץ האחרון המשרד להגנת הסביבה הוציא את דוח הפליטות השנתי המדרג 572 מפעלים (מפל"ס). מפעל המלט של נשר, זכה במקום השלישי והמפוקפק. בשני המקומות הראשונים מככבות תחנות הכוח של חברת החשמל, אחת מהן היא "אורות רבין", בין ספקיות החשמל הגדולות בארץ המבוססת על פחם.

הרצון של וחידי להתראיין התחלף במבוכה לאחר שנכנס לחדר האורחים בבית אחיו, נעים (62), ובחדר השתררה שתיקה. שני האחים ישבו זה לצד זה והרכינו מעט מבט. הם לא תכננו לדבר היום על הוריהם שמתו, לא על ערימות הפסולת שמקיפות את השכונה השקטה שבה גדלו ולא על מפעל המלט "נשר" המזהם שנשקף מהחצר האחורית של הבית. החברים היהודים שיושבים עימם דוחקים בהם לשתף. אמנם כל רמלה סובלת מזיהום אוויר, אבל בשכונה שלהם מתנקזים בעין מפריע אוסף של מפגעים סביבתיים שספק אם היו עוברים בשקט בכל מקום אחר בארץ.

נושמים כספית מבית היוצר של בעלי ערוץ 13

נשר, שבקרוב יציין מאה שנים של נוכחות בעיר, הוא יצרן המלט המרכזי בארץ. המפעל בבעלות חברת האם "משאב", שנמצאת בבעלות מלאה של "כלל תעשיות" מקבוצת "אקסס", השייכת למולטי-מיליארדר לן בלווטניק. זה האחרון, חשוב לציין בנקודה זו, הוא גם בעל השליטה ב"רשת" ובחדשות 13. היחצ"ן של המפעל, אגב, הוא אלי קמיר, שם שעלה לכותרות השבוע סביב תיק 4000 – כמי שדחף את האינטרסים של בזק מול משרד התקשורת. קמיר, אחד ממקורביו של בלווטניק, נחשד בשתי פרשות שחיתות, "תיק 4000" ו"תיק 1270", אולם בשתיהן לא הוגש נגדו כתב אישום.

המארח בדיוק נכנס לחדר עם כוסות קפה שחור ומחלק אותן למסובים. נאפז מספר בינתיים על ההורים שלו. "שניהם נפטרו מהמחלה הקשה", הוא אומר בשקט, לא מוכן לומר את השם המפורש סרטן: "זה היה בריאות". אחר כך יספר ששכנים רבים נוספים מתו ואחרים חולים. "השכונה שלנו הכי קרובה למפעל ולאזור התעשייה. לעזוב? לא", הוא עונה בנחרצות. "למרות שאני מפחד". הוא מספר על אמא שלו, שגידלה עשרה ילדים, ושמרה על עצמה כל חייה "והיא לא עישנה, לא שתתה אלכוהול, לא השתמשה בכלום, רק הריחה את הריח הזה", הוא מצביע לכיוון המפעלים.

"אבל הוא לא היה בגודל שהוא היום", נאפז נזכר בשנים הראשונות שלו בשכונה. "פעם הוא היה רעיל יותר, יכולת לראות את העשן שיצא מהארובות, כל הזמן יצא, כנראה שהפילטרים לא היו מספיקים. ותמיד היה אבק. במיוחד בלילה. וריח כמו של סיד". פעילי הסביבה פרננדו ומשה, ממהרים להסביר שהעשן נפלט גם היום. הם מציגים תמונות מהנייד שלהם של לשון אפורה שמתפזרת באוויר וכולם נושמים אותה.

כיצד עלולים להשפיע החומרים המזהמים שנפלטים ממפעל 'נשר' על בריאותנו?

במפעל "נשר" ברמלה מופעלים כבשנים גדולים, השורפים דלקים שונים ופסולות, ביניהן גם פסולות המוגדרות כמסוכנות. שריפה של חומרים אלו משחררת לאוויר מזהמים רבים ובכמויות עצומות בסמוך לבתי התושבים באזור. על פי הדיווח של המפעל למרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה, למשל, הוא פלט בשנת 2020 חומר חלקיקי עדין מרחף, שגורם למחלות נשימה, לב, כלי דם ואף סרטן, וחומרים אורגניים נדיפים, ביניהם גם כאלו מסרטנים וחשודים כמסרטנים, ברמה הגבוהה מזו הנפלטת בבית הזיקוק בחיפה (בז"ן). בנוסף נפלטות מהמפעל מתכות כבדות שונות, וביניהן כספית. שאיפת אדי כספית עלולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים, והסימפטומים העיקריים של הרעלת כספית הם פגיעה בשדה הראייה, פגיעה בזיכרון, נדודי שינה, פגיעה בשמיעה, רעד ועקצוצים. 

חשוב לציין כי גם כשלא נמדדות חריגות מערכי הסביבה בתחנות הניטור ביישובים הסמוכים, אין זה אומר שאין זיהום באוויר. כמו כן, ערכי הסביבה בישראל, ובעיקר אלו של חלקיקים נשימים, גבוהים מאוד יחסית לערכים המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמי, שנקבעו על פי מחקרים אפידמיולוגיים. 

בנוסף, בכל תחנות הניטור באזור כלל לא נמדדים חומרים אורגניים נדיפים כמו בנזן, שהוא מסרטן ודאי בכל ריכוז ובכל זמן. בתחנה שהוצבה בעיר רמלה רק לפני שנה (עד אז לא היה ברמלה בכלל ניטור אוויר) נמדדו מאז הקמתה כמה ימים עם חריגות בריכוז החלקיקים.

מה זה בעצם חלקיקים? מדובר ביחידות קטנות של מוצק או נוזל, שמרחפות בתוך גז ומורכבות מחומרים כימיים. זה יכול להיות אבק, זה יכול להיות פחם דק וזה יכול להיות למשל אירוסולים שונים. לחלקיקים נצמדים כל מיני מזהמים כמו למשל מתכות וחומרים אורגניים נדיפים. החלקיקים לרוב עוברים בדרכי הנשימה וכשהם קטנים מאוד, הם אף נכנסים למחזור הדם. בארץ ובעולם הרשויות מנטרות באופן קבוע פליטות חלקיקים בגדלים שונים.

חשש התושבים עלול להתברר כמוצדק בקרוב מאוד. בדיקת "שקוף" מעלה כי בשלוש השנים האחרונות מפעל נשר זומן לשני שימועים שונים וזאת בשל פליטות מזהמים שחורגות לכאורה מההיתר שניתן לו. האירוע הראשון התרחש בשנת 2019 אז המשרד להגנת הסביבה מצא כי מהמפעל נפלטו כמויות כספית ומזהמים נוספים לכאורה שחורגים מההיתר שניתן. השימועים חלפו ללא כל סנקציה.

בנשר מבטלים את הסיפור: "מדובר במספר כמעט אפסי של חריגות מתוך מאות אלפי מדידות המתבצעות במפעל בכל שנה", אמרו בתגובה. "בכל חצי שעה נמדדים שמונה פרמטרים שונים בכל אחד מקווי הייצור, ובשיעור זניח מעל הרמה המותרת." לשיטתם, החריגה "לא הובילה לפליטה עודפת ובוודאי שלא לחריגות בסביבה". במשרד להגנת הסביבה מסרו בתגובה כי "המשרד שוקד על זירוז ומיצוי ההליכים" ואף הוסיפו כי בימים אלה שוקלים להטיל מגבלות נוספות על פליטות הכספית מהמפעל. אלא שבינתיים, התרחשה חריגה אחרת לכאורה, בשנה שעברה. השימוע התקיים רק לפני כשבוע, אולם עד כה, המפעל לא קיבל אף קנס או הכרעה לגבי שני התהליכים.

"מה שאבא שלי והדודים שלי נתנו למדינה, גדוד לא נתן. הם עבדו בביטחון. משפחה שתרמה לביטחון של המדינה. מה ההתייחסות? לא מתייחסים אלינו. דוד שלי שירת במוסד, היה בעיראק, בסוריה, היה באירופה וכל המדינות העוינות בקבוצה של אלי כהן". נאפז יודע שכל קורות חייו המרשימים לא יעזרו לו מול המפעל ומול אזור התעשייה כולו, הם כאן כדי להישאר. ולו עצמו, אין לאן ללכת. 

"זה מתנקה רק עם מי אש וחמצן"

שעתיים מוקדם יותר. 

הדרך אל השכונה עוברת בכביש צר ומשובש. פעם בכל האזור צמחו פרדסים, וכשהגיעו קבלנים הם עקרו אותם ובתמורה סללו לתושבי השכונה כביש שיחבר אותם לעיר. לפני כן, גם זה לא היה. בשכונה בנויות נחלות רחבות ידיים לצד בניינים צפופים, פאר והזנחה. הסקר האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ-2017 מלמד שהשכונה שייכת לאשכול שתיים מתוך עשרה אשכולות במדד חברתי כלכלי, כשהעיר כולה שייכת לאשכול ארבע. לשם השוואה, חיפה למשל, רחובות וראשון לציון שייכות לאשכול שבע. 

"כל החיים יש לנו אבק", מוסיף נעים. "אני משלם ארנונה כמו בשכונת יוקרה, 1,290 שקלים כל חודש ומקבל עשן מהמפעלים, ריח של סיד אובך ואנחנו נאלצים פעמים רבות לסגור את החלונות". מי שעוד משלם ארנונה נדיבה, ככל הנראה, הם מפעלי נשר. מה גובה התשלום ועד כמה העירייה תלויה בכספי המפעל המזהם? אין לדעת, כיוון שבעירייה סירבו לספק את הנתון הזה והפנו לבקשת חופש מידע. 

לצערנו גם בקשות אלו לא תמיד נענות ופעמים רבות העיריות מנסות להסתיר את שביל הכסף שבינן ובין המפעלים המזהמים. זה לא חוקי. לאחרונה נשלח מכתב מ"שקוף" ו"לובי 99" למשרד הפנים בדרישה להכריח את העיריות לפעול בשקיפות.

נאפז החנה את רכב ההסעות שלו בכניסה לבית הספר "אל סביל", שם הוא תכנן לפגוש את אריאל פרננדו וחזי משה, שניהם פעילים סביבתיים תושבי העיר, שניהם מחויבים לעתידה בכל ליבם. נאפז מראה להם את שמשת הרכב שלו. היא מכוסה באבק קשה, תעשייתי, שלא ניתן להסיר. הוא הסביר שזה נפלט מארובות המפעלים באזור התעשייה ליד הבית שלו. "יש אבקה שמתפזרת במיוחד בלילה והיא נאספת על הזכוכיות, במיוחד על הרכבים, על חלונות ודודים. זה כמו אבנית. זה מתנקה רק עם מי אש ומי חמצן. אם זכוכיות ומתכות נאכלים, איך בני אדם יחזיקו?"

השלושה עומדים ומשוחחים כשמסביב ערימות אשפה אדירות, פסולת בניין בעיקר, שמסתירה פריחה של ימי תחילת האביב ואת הכניסה למוסד החינוכי. הילדים שמדי בוקר מבקרים פה, הם תלמידי החינוך המיוחד הערבי.ליד שער בית הספר, אפשר להבחין בסימני שריפה על הכביש. אולי עברייני פסולת, אולי אלה בכלל ילדים שהפנימו היטב את מה שנלמד כאן ברחוב. 

"יש כל מיני קבלנים שעובדים בסביבה ועושים שיפוצים, ושופכים פה את הזבל שלהם, בעיקר פסולת בנייה", מסביר נאפז. "התלוננו כמה פעמים, כלום לא עזר. מה שאפשר לשרוף, הם גם שורפים". לאחרונה ערכה הכנסת דיון בנושא – שם התבררה אוזלת היד של המשרד להגנת הסביבה מול מכת המדינה הקרויה "פסולת בניין". "המשטרה הירוקה" שנועדה לפקח ביד קשה על הנושא חסרת אונים, מנהל היחידה הודה בעצמו כי "הפסולת היא משאב זהב עבור ארגוני הפשיעה להלבנת הון".

מאוחר יותר יטען נאפז שאלה לא רק קבלנים – אלא גם התושבים עצמם. לדבריו, העירייה מפנה את הזבל מגן חקל פעם בשבוע ולתושבים אין דרך אחרת להיפטר מהערימות שמצטברות. "שורפים פה אסבסט, צמיגים, כל מה שאפשר – רק האבנים נשארות" הוא אומר. "אנחנו רואים את האש ומריחים את העשן ומיד מתקשרים למכבי אש, הם מכבים והולכים וזהו. ומי ששורף את האשפה בורח". 

התרחיש הזה חוזר על עצמו כמעט מדי שבוע, עשרות פעמים בשנה. בעיריית רמלה טוענים שהם מפנים את הזבל שלוש פעמים בשבוע כפי שמפנים בכל שכונות העיר. גם אם זה נכון, זה כנראה עדיין לא מספיק עבור תושבי גן חקל. 

 שעת ערב.

הביקור הסתיים. פרננדו ומשה נפרדים מהחברים שלהם משכונת גן חקל, וחוזרים לצד השני של העיר. שם אולי אין ערימות אשפה באמצע הרחוב, אבל הזיהום מורגש היטב. באחד החניונים בדרך ייעצר לידם רכב, בחור צעיר ינופף לשלום, ישאל לשלומם וימשיך הלאה. "זה היה אלאור עזריה", אומרים שניהם בשמחה, "הוא גם חבר". ולרגע נדמה שכל המתחים כולם, נעלמים אל מול ההזנחה שבשכונות האלה. מול ערימות האשפה, מול ריח העשן של פסולת שרופה, מול העירייה שמסתירה את גובה הארנונה, מול החומרים המזהמים שנפלטים מהמפעל ומאזור התעשייה, מול ההורים של נעים ונאפז ורבים אחרים שכבר אינם.

תגובות

ממפעל נשר נמסר בתגובה:

"מפעל נשר פועל בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים מחמירים ועל פי כל ההיתרים ודרישות הרגולציה. טענותיך בדבר פליטת ריכוזים גבוהים של חומרים מסוכנים אשר גורמים לנזקים בריאותיים וסביבתיים, משוללות בסיס ומהוות הטעיה חמורה של קהל הקוראים.

"רמות הפליטה מהמפעל עומדות בתקינה ובכל אמת מידה מקובלת בתעשיית הצמנט. בנוסף, קיים מערך קבוע לניטור איכות האוויר במספר ישובים הסמוכים למפעל, וכולם מדגימים עמידה בתקני איכות האוויר. גם סימולציות של אופן פיזור הפליטות מהמפעל, שהוגשו למשרד להגנ"ס ונבחנו על ידו, מצביעות על עמידה בתקנים.

"באשר לרישום חריגות בפליטה משנת 2019, מדובר במספר כמעט אפסי של חריגות מתוך מאות אלפי מדידות המתבצעות במפעל בכל שנה (בכל חצי שעה נמדדים שמונה פרמטרים שונים בכל אחד מקווי הייצור), ובשיעור זניח מעל הרמה המותרת, שלא הביא לפליטה עודפת ובוודאי שלא לחריגות בסביבה. נשר בוחנת תהליכית כל אירוע כזה לשם לימוד ושיפור תהליכי הייצור והבקרה, מתוך מחויבות עמוקה לנושא איכות הסביבה והקהילה.

"בניגוד לאמור בפנייתך, הנהלת המפעל אינה מכירה פניות של תושבים הטוענים שרכבם ניזוק מפליטות המפעל, מדובר על אמירות חסרות בסיס. עניינית, כמובן שגם אין בכך כל צורך, כפי שמראים נתוני הניטור בישובים הסמוכים. בהקשר זה נציין גם כי ככל שגורם כזה או אחר טוען לשקיעת אבק על רכבו, יש לזכור כי באזור מתקיימות עבודות תשתית מאסיביות (בניית הבקו"ם החדש, עבודות לסלילת מסילת רכבת לאורך כל כביש 431 ועוד), וכן קיימים באזור התעשייה הסמוך מספר מפעלי בטון, אשר מדידות בצמידות אליהן הראו ריכוזי אבק גבוהים מאוד.

"בנוגע לשינויים בהיתר הפליטה ושימוש בפסולת לאנרגיה, כמקובל בתעשיית המלט העולמית, מפעל נשר עושה שימוש בחומרי גלם חליפיים ובדלקים חליפיים, ובכך משיג מספר מטרות סביבתיות, בהן צמצום הטמנת הפסולת בישראל, מזעור השימוש במשאבי טבע והפחתה בפליטת גזי חממה. בכך מיישם המפעל באופן יזום את עקרון הכלכלה המעגלית.

"השינויים בהיתר, שנועדו להתאים את הסטנדרטים הקיימים בארץ לאלה המקובלים כיום במדינות אירופה, הוצגו לקהילות השכנות גם במסגרת דיאלוג שמקיימת נשר לאורך שנים רבות, ויאפשרו לנשר להמשיך ולקדם פתרונות סביבתיים, ללא כל גידול בפליטות. זאת, בשל מאפייני תהליך הייצור, הבקרה ההדוקה על הרכב החומרים המוזנים, ומעקב הדוק אחר הפרמטרים הסביבתיים של התהליך, הנבדקים הן באופן רציף והן באין ספור דיגומים לאורך השנים. חשוב גם לציין ולזכור כי השימוש בפסולות לאנרגיה מביא לירידה במדרך הפחמני של תהליך הייצור ושל המוצר, כחלק ממגמה כלל עולמית בנושא. נשר גאה להיות עוגן לכלכלה מעגלית בארץ, ותמשיך להיות גורם מוביל בתחום השימוש בפסולות כפתרון סביבתי ראוי ומתקדם".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:

"בימים אלה המשרד להגנת הסביבה מחדש את היתר הפליטה של מפעל נשר. במסגרת היתר הפליטה החדש, ייקבעו תנאים שיגבילו את הפליטות מהמפעל לרבות דרישה להפחתת פליטות. טיוטת ההיתר להערות הציבור עתידה להתפרסם בשבועות הקרובים. כבר בעדכון היתר הפליטה ביוני 2020 נדרש המפעל לביצוע פעולות לצמצום ומניעת פליטות לא מוקדיות מהליכי הייצור במפעל. במסגרת זו, המפעל מפעיל תוכנית נרחבת למזעור הפליטות הבלתי מוקדיות. בכוונת המשרד לשמר מגמה זו במסגרת חידוש ההיתר.

"המשרד להגנת הסביבה מבצע פיקוח רצוף על פעילות מפעל נשר, הכולל סיורי פיקוח, דיגומי פתע, ובדיקה של נתונים סביבתיים של המפעל ומתחנות ניטור מהסביבה. בהקשר זה נבדקים כלל תחומי הפעילות של המפעל, לרבות פליטות לאוויר, טיפול בחומרים מסוכנים, מוכנות למצבי חירום ועוד. כפי שמבוצע בכל פעילות פיקוח שמקיים המשרד, ככל שנמצא כי יש ליקויים בפעילות המפעל – המשרד נוקט בפעולות הסדרה, ובמקרה הנדרש גם אכיפה.

"בשנת 2020 נערך למפעל שימוע בגין חשד להפרות על תנאי היתר הפליטה שניתנו למפעל, וכמו כן הפרות על חוק אויר נקי. הממצאים שהתקבלו לאחר השימוע ובדיקת כל המידע שהתקבל מהמפעל נמצאים במסלול של אכיפה מנהלית, והמשרד שוקד על זירוז ומיצוי ההליכים. במקביל, ממשיך המשרד לפקח על פעילות המפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו.

"במסגרת הבקשה לחידוש היתר הפליטה, ביקש המפעל להגדיל את כמות פסולת ה-RDF הנשרפת בכבשנים. המשרד בוחן בקשה זו והתייחסות לבקשה, לרבות בחינה של מנגנון שיתנה את הגדלת כמות הפסולת בעמידת המפעל בתנאי ההיתר. נדגיש, כי לא תותר הגדלה של כמות הפליטות לאוויר בעקבות שריפת פסולת מסוכנת או אחרת. ניתן לעיין בבקשת המפעל באתר האינטרנט של המשרד.

"הרגולציה האירופית מכתיבה קריטריונים לסקירת מסמך הייחוס למתקני שריפת פסולת. מפעל נשר אינו עומד בקריטריונים ולכן אינו נדרש לסקור את מסמך הייחוס. המשרד להגנת הסביבה רואה חשיבות רבה במאבק בזיהום האוויר שנוצר ממפעלים. בימים אלה מתקיימת עבודת מטה בנושא היתרי הפליטה, עם סיום התהליך המשרד להגנת הסביבה יפרסם את תוצאות ההליך כחוק.

"המשרד להגנת הסביבה רואה חשיבות רבה בטיפול במפגעי הפסולת. כחלק מהחלטת ממשלה, במסגרתה קיימות תוכניות פעולה של משטרת ישראל וגופי אכיפה אזרחיים נוספים, המשרד להגנת הסביבה באמצעות המשטרה הירוקה הם חלק ממיישמי ההחלטה, ופועלים במרחב כדי למזער ולמגר את תופעת השלכת הפסולת ושריפתה. בנוסף, הוקמה יחידת ינשו"ף, בשיתוף רשות הטבע והגנים, אשר מסיירת ומטפלת במצבורי הפסולת ושריפתם. מתחילת השנה ניתנו קנסות למשליכי פסולות באזור זה, במקביל מתנהלים הליכי חקירה נוספים, בהם יפעל המשרד בהתאם לממצאי החקירה ולסמכויותיו.

"המשרד מבצע מעקב שוטף על הנתונים הסביבתיים הקיימים מכלל תחנות הניטור האזוריות (שכונת האומנים ברמלה, יד רמב"ם ובית חשמונאי). נכון לשלב זה לפי הנתונים הקיימים תחנות ניטור נוספות במרחב אינן נדרשות. ככל שיידרש, יפעל המשרד בכלל האמצעים הקיימים בידיו בתחום האכיפה, במסגרת הסמכויות שניתנו לו על פי חוק, במטרה למנוע את הזיהום באזור.

"המשרד מבצע הליכי אכיפה כנגד החריגות בפליטות הכספית של המפעל ושוקל הטלת מגבלות נוספות על פליטות הכספית מהמפעל. בקיץ האחרון חתמה מדינת ישראל על אמנת מינמטה של האו"ם בדבר כספית, אמנה זו מאגדת כיום 131 מדינות שמטרתם היא שיתוף פעולה בניהן בכל הנוגע להגנת בני אדם מפני נזקי הכספית האמנה, שפורסמה בשנת 2013, מתייחסת לכל שלבי מחזור החיים של הכספית, הכוללים: מקורות האספקה – חציבה ומחזור; מסחר – ייבוא וייצוא; שימושים – תהליכים תעשייתיים, מוצרים מכילי כספית; פליטות והזרמות לסביבה; אחסון והובלת כספית ופסולת כספית; ואתרים מזוהמים בכספית. כיום, מתקיים תהליך רגולטורי שמטרתו הוא ליישם את האמנה במלואה, ובכך לשפר את המוכנות של מדינת ישראל לאירוע של זיהום כספית".

מעיריית רמלה נמסר בתגובה:

"הפיקוח על מפעל נשר נעשה על-ידי המשרד להגנת הסביבה, בסיוע מחלקת איכות הסביבה בעירייה. בין-היתר, קיים דיווח רציף של פליטות מהארובה, ודגימות איכות אוויר בארובות ובתחנות ניטור בסביבה. יודגש כי בשבוע שעבר התקיים במשרד להגנת הסביבה שימוע למפעל. עיריית רמלה, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, הכינה תכנית לטיפול ושדרוג האזור, הכוללת שיפור תשתיות, שיפור ניקיון, הגברת הפיקוח על המפעלים, והגברת אכיפה על נהגי המשאיות. 

"על פי תכנית עבודה סדורה, המופיעה באתר העירייה ובמוקד העירוני, פינוי האשפה מתבצע בשכונת גן חקל במשך שלוש פעמים בשבוע, כפי שמתבצע בכל שכונות העיר. בנוסף, קיים פינוי גזם וריהוט ביתי שלוש פעמים בשבוע, באמצעות רכב מנוף. במקרה חריג של תקלה בפינוי, תושבים מתקשרים למוקד ואגף שפ"ע מטפל, כפי שקורה בכל תלונות המוקד בעיר.

"עיריית רמלה מפנה לעתים תכופות ערימות פסולת הנשפכות על-ידי פורעי חוק (ליד בית הספר אל סביל י"ג). בין-היתר מבוצע פינוי גם משכונת גן חקל. יודגש כי בשנת 2021 בוצעה אכיפה מתועדת, במסגרתם נתפסו מספר משאיות והוגש נגד בעליהן כתבי-אישום, כולל מתן קנסות. בחודשיים האחרונים לא תועדו במקום שפיכות".

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

הירשמו לניוזלטר השבועי החדש שלנו, עם כל הכתבות והתחקירים של "שקוף" ו"העין השביעית" בנושאי סביבה, לצד חדשות משבר האקלים מהארץ ומהעולם.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.