איך זה שארגון סביבה משתמש באותו משרד יח"צ שמשרת את החברה המזהמת שהוא נאבק בה?

המאבק על כריית הפוספטים בשדה בריר שליד ערד מתנהל מזה שנים: מצד אחד חברת רותם אמפרט שבבעלות כימיקלים לישראל, בשליטת טייקון הזיהום עידן עופר, השולט גם בבתי הזיקוק בחיפה. מן הצד השני משרד הבריאות שקבע כי הכרייה תגרום לעלייה בתמותה ובתחלואה, ארגוני סביבה המתריעים מפני הנזק לתושבים, לטבע ולבעלי החיים, והמשרד להגנת הסביבה שהקפיא בינתיים את המהלך.

• "אנחנו חייבים להם": הנאום של ח"כ מיכאל ביטון חשף את רפיסות המדינה מול עידן עופר
• סוחרי השתיקה: "כי"ל נותנת פירורים – ומקבלת חיילים"
• עובדי כי"ל סובלים יותר מסרטן? מסע קפקאי בעקבות הנתונים שהמדינה והתאגיד מסרבים לחשוף

אחד האמצעים בהם משתמשת חברת הכימיקלים במאבקה, הוא העובדים שלה. זאת אף שעל הפרק לא מונחת סגירתו של המכרה הקיים, אלא פתיחת מכרה חדש. כבר לפני יותר משנתיים התריע ארגון "צלול", בפוסט על "מפגעים בחסות הקורונה", כי "רותם אמפרט דורשת אישור לכרות פוספטים בערד או שתפטר עובדים". ואכן, בשבועות האחרונים מפגינים עובדי חברת רותם אמפרט מול הכנסת, וסוללת הלוביסטים והיחצ"נים להם משלמת האימפריה של עידן עופר מנסה לעשות כל שביכולתה כדי להפוך את ההחלטה של המשרד להגנת הסביבה.

כחלק מהסיקור השוטף של "שקוף" את המאבקים הסביבתיים בישראל, פרסמנו טור על סרטון מההפגנה של עובדי רותם אמפרט. את הסרטון הפיץ, שמנו לב, משרד יחסי הציבור "דבי תקשורת". עובדה זו הדליקה נורה אדומה. הרי דבי תקשורת הוא גם משרד יחסי הציבור של ארגון "צלול". משרד יחסי ציבור נחשף לקרביים של הארגון עבורו הוא עובד, מנהל עבורו מאבקים תקשורתיים ונאבק לשכנע עיתונאים ולעצב דעת קהל. 

אז כיצד זה שאותו משרד מייצג שני צדדים במאבק ציבורי? האם ייצוג שני לקוחות הפועלים בכיוונים הפוכים אינו מהווה ניגוד עניינים עבור משרד יחסי הציבור? שלחנו שאלה ברוח זו למשרד "דבי תקשורת". התשובה לא בוששה לבוא: "היי נעמי, התגובה שלנו לשאילתה ששלחת: 'מדבי תקשורת נמסר: 'אנו פועלים בשקיפות מלאה מול לקוחותינו'. תודה רבה".

וכיצד הלקוחות מסכימים לשכור נותן שירות אינטימי כל כך – שעובד עבור המתחרים? שלחנו שאילתא לוועד עובדי חברת רותם אמפרט. דרך משרד יחסי הציבור שלהם, כמובן – "דבי תקשורת". "מהוועד נמסר", נמסר לנו מ"דבי תקשורת", "'ועד רותם אמפרט מקבל שירותים מדבי תקשורת מעת לעת החל מ-2013 לשביעות רצוננו'".

הקו שבין יח"צ ללובי

מאכזבת במיוחד הייתה תגובת עמותת "צלול", שנמסרה גם היא כמובן מנציג של "דבי תקשורת": "'דבי תקשורת מלווה אותנו לאורך הדרך במאבקים סביבתיים חשובים במקצועיות גבוהה ובמסירות גדולה'". האמת שהופתעתי. פניתי למנכ"ל הטרי של העמותה, מור גלבוע, בתקווה סמויה שהתגובה הזו נכתבה מתחת לאפו. נדהמתי לגלות שהוא אישר את הנוסח.

העובדה שבעמותה הסביבתית הוותיקה בחרו לתת כתף לחברת יחסי הציבור, ואף להאדירה דרך נציג החברה עצמה, תמוהה. זו אותה "צלול" שנלחמה בכי"ל באסון נחל האשלים הנורא, ודרשה למצות את הדין עם האשמים. זו אותה "צלול" שהפכה לשומרת הסף של הגבים והנחלים, וקופצת כל פעם ש"משהו מסריח בממלכת כי"ל". מילא היחצנים, שמתנהלים כשכירי חרב שיירתמו לכל מטרה ששכר בצידה, אבל מדוע עמותה הנלחמת בגופים המזהמים שוכרת את אותם שכירי חרב, הפועלים בשירות מאבק להקמת שדה בריר, שצפוי לזהם את הנחלים שסביב ולהזיק לבריאות תושבי ערד? 

לא מדובר רק בפקידים ששולחים הודעות לעיתונות. הקו בין חברות יחסי הציבור וחברות הלובי שמקדמות מדיניות במסדרונות השלטון, כבר מזמן היטשטש. מי שנלחם בגופים המזהמים צריך להתבייש להיות לקוח של ארגון שמקדם את האינטרס ההפוך – בדיוק כפי שארגוני בריאות כיום אינם מעזים להשתמש בלוביסטים שמשרתים במקביל חברות טבק. טוב תעשה "צלול" אם תתעשת בהקדם ותיפרד לשלום מ"דבי תקשורת", תוך אמירה אתית שלא משתמעת לשתי פנים: זה הם או אנחנו.