התחקיר על סילמן הציג את חוברת ההפעלה שלה: הון פוליטי מעל הכול

"כמה יאהבו אותה והאם היא תבחר", מזקק אולי יותר מכל את התנהלותה ומהותה של השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן. הציטוט, מכתבת התחקיר של יוסי מזרחי בחדשות 12, שמיוחס ליועצת לשעבר בלשכתה, הוא חלק משורה של עדויות מהדהדות, שנשטפו במהירות רבה מדי בזרם הדרמה העיקרית של השבוע, עם החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט. 

צעד אחרי צעד, מזרחי הדגים כיצד ניתן בקלות לנצל משאבים ציבוריים לעשיית הון פוליטי, תוך הרדמת שומרי הסף, עקיפתם ודריסת כל נורמת התנהלות שמצופה מנבחר ציבור. הממצאים צריכים להטריד את מי שסביבה ובריאות הציבור יקרים לליבו, את תושבי השכונות המזוהמות, אזרחים שאכפת להם, פעילי ליכוד ערב הפריימריז ולמעשה, את כל מי שחפץ ביקרה של הדמוקרטיה.

אוסף הפרשיות שפרסם ב-25 דקות ו-15 שניות במהדורה המרכזית, שחלקם כבר נחשפו לציבור בכלי התקשורת השונים, עוברים דרך כל תחנות הניהול והעשייה של השרה. זה התחיל בהתנהלות מול הצוות, כמו ניסיון לפטר עובד במילואים, שינוי היחס לעובדת בהיריון ומעורבות זרה של עסקנים ובני משפחה בעשייה המקצועית. אחר כך המשיך בחשד להתערבות בהליכי אכיפה לטובת הון פוליטי בקריית אתא, ונגמר במינויים שערורייתיים: מינויו של רפי גמיש ליו"ר החברה הממשלתית לשירותי איכות סביבה, בשעה שבן דודו, מוטי גמיש, המשמש גם מנכ"ל משרד הכלכלה, הוא עסקן ליכוד ומקורב לסילמן עצמה. מינוי נוסף, שאף בוטל בסופו של דבר, הוא של חבר מליאת רשות הטבע והגנים אהרוני נויבואר, לתפקיד יושב ראש הרשות, בשעה שאיש לא טרח להצהיר שהילדים של סילמן והמועמד במערכת יחסים. 

עוד על התנהלות סילמן:
פגישות פוליטיות כל יום, כל היום: כך נראה היומן של עידית סילמן לפני ה-7 באוקטובר
בעקבות פרסום "שקוף": משרד המשפטים הורה לשרה עידית סילמן לחדול משימוש פוליטי בדוברות המשרד
השרה עידית סילמן מנצלת את דוברות המשרד לצרכים פוליטיים
היומן של השרה סילמן חושף: בלשכתה טשטשו פגישה עם מכחישי אקלים
כך נראתה "מסיבת הכניסה" של סילמן למועדון ההון-שלטון-סביבה

ומכאן, זה רק טבעי שכשמועכים ברגל גסה מנהל תקין במערכה ראשונה, זה יגמר בשטיח לרגליים פרטיות במערכה נוספת, במחזה אבסורד שאין לו סוף: מזרחי חשף שבעת סיור מקצועי של השרה במרוקו היא קיבלה שטיח יוקרתי. חוק המתנות, יודע היטב גם ראש הממשלה, אוסר על נבחר ציבור לקבל מתנות ללא אישור. והשטיח, כך פרסם מזרחי, נעדר מהלשכה עד לפנייה שלו עצמו. 

הצצה פומבית לאופן ההתנהלות של סילמן ולסדרי העדיפויות שלה קיבלו כתבי הסביבה דרך שורה של מיילים תמוהים ששוגרו מלשכת הדוברות המקצועית של המשרד להגנת הסביבה, ומעניקים לשרה קרדיט על מהלכים שלא קשורים בה. לאחר הפרסום ב"שקוף", חשפנו כי משרד המשפטים התערב ומצא שמדובר בהתנהלות פסולה. "התעסקות בטפל", תיארה אותה יועצת לשעבר בלשכה במסגרת התחקיר, "אם כתבו את השם שלה באיזה משהו שיצא מהמשרד (מדוברות המשרד), למרות שלא היתה קשורה". 

אלא שסילמן, שאולי ניחנה בחוש הישרדות פוליטי מפואר, או לכל הפחות זיהוי הזדמנויות, לא ממש מתאמצת להסתיר את מניעיה, או אפילו לשוות להם מראית עין. כך למשל עמוד הטוויטר שלה (למי שהספיק להתרגל – רשת X), על עשרות אלפי עוקביו, מלמד אולי יותר מהכל שסביבה אינה מעניינת אותה. הציוצים שלה מתאמצים לקרוץ לבייס הימני, הקאבר מזכיר שבכלל רצתה להיות שרת הבריאות והתוכן לא שייך לתחום העיסוק שלה, לא למקצוע שלה וספק אם זו היא שכתבה אותו. 

כדאי להזכיר כי סילמן רצתה להיות שרת הבריאות, או לכל הפחות יושבת ראש ועדה. בזמן חלוקת התיקים, התנועה הסביבתית שיגרה מכתב בהול לראש הממשלה וביקשה למנות לתפקיד את גילה גמליאל, שכיהנה בו בעבר. גמליאל לא זכתה בתפקיד, וסילמן, שסבלה מרדיפות והשמצות בזמן ממשלת השינוי ופירקה את הממשלה, קיבלה פרס ניחומים צנוע. אלא שהמשרד להגנת הסביבה הוא כפוי טובה. אין בו סרטים לגזור, התקציבים אינם חגיגיים כמו כביש חדש או הבטחה לאקדמיה, וההצלחה נמדדת באכיפה ראויה וחקיקה מגינה. איש לא מקבל מנדט פוליטי על סרטן שמנע בשכונות מזומהות או גזי חממה שלא נפלטו. 

למעשה, ההיסטוריה מלמדת כי מרבית שרי הסביבה לאחר כהונתם, נדחקו לספסלים האחוריים של הפוליטיקה או נשרו ממנה לחלוטין. סילמן יודעת זאת היטב, וברגע המינוי הבינה שיש לה עבודה לא פשוטה – לפלס דרכה בתוך מרכז הליכוד שעדיין זוכר לה את השנה שבה נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, תוך שהיא מכהנת במשרד מורכב, חלש ודל בתקציבים. קשה שלא להסיק, כי סילמן לא נכנסה לתפקיד כדי לשפר את הסביבה, אלא כדי לשפר את סיכוייה בפריימריז הבאים.

תעשיינים – שותפים לדרך

בימיה הראשונים בתפקיד סילמן הוזמנה לנאום בכנס סביבה 2050. מדובר באירוע שמתקיים 25 שנים בין היתר במימון המשרד להגנת הסביבה ותעשיות שונות. המילים הראשונות שלה לפעילי הסביבה שהפגינו נגדה בחוץ, הבהירו שהיא לא באה לשמור על הציבור, אלא "לשמוע את כולם". נטולת אג'נדה, במשרד שתפקידו היחיד זה להגן על הסביבה, היא הבהירה היטב את מטרותיה. ואכן, בכנס היא לא פספסה אף הזדמנות למינגלינג מחויך עם בכירי המשק. 

המסר אף התחדד בכנס האקלים של הארץ באותה השנה: "חשוב לי לומר שאני מודעת לתדמית של השוטר שדבקה בנו במהלך השנים. הרגולטור שרודף לעיתים אחרי יזמים, תעשיינים וחברות", אמרה בפברואר בשנה שעברה, "המסר שיוצא היום לאותם יזמים תעשיינים וחברות הוא חד וברור, אני רואה בכם שותפים לדרך, ולא מכשול שיש לסלק".

וכאילו כדי להוכיח שהיא לא נוקטת עמדה, , עם כניסתה לתפקיד, הממשלה ביטלה את המיסוי על הכלים חד פעמיים, סילמן הבטיחה חלופה תוך חצי שנה, אולם מעולם לא עשתה כן. עוד מרגעי תחילת הכהונה, סילמן גם השיקה ועדת שרים לענייני סביבה, אך זו מעולם לא התכנסה. מה כן קרה? בקדנציה שלה המשרד קידם בפראות את הרפורמה ברישוי המשולב, חבילה של שינויי חוק להסדרת רישונות עסק שלמעשה חוררה את חוק אוויר נקי הראוי, חוק שהושג בעמל רב, שנתפס מתקדם וחדשני, שכבר עשור הוכיח את תועלותיו הרבות, שקיבל את ברכת הדרך מקיר לקיר, חוק שבמשמרת שלה התעוות, השתנה וכעת מעניק זכויות יתר לבעלי ההון – על חשבוננו. 

הקריצה לראשי הרשויות

הצצה ציבורית נוספת על התנהלותה של הלשכה תחת השרה, עולה מהיומנים שלה. חודשים ספורים לפני המלחמה, פרסמו אילנה קוריאל, לצד כתב העיתון דאז, איתי אילנאי תחקיר באתר YNET, שמשרטט כיצד באופן שיטתי סילמן מנצלת את תפקידה כדי לחזק את מעמדה בקרב חברי מרכז ליכוד. גם היומן שלה ערב המלחמה שפורסם ב"שקוף", מתאר מציאות דומה: פגישות פוליטיות מהבוקר המוקדם ועד לסוף היום. 

סילמן פטרה את עצמה בתגובה ב"אוסף טענות מגוכחות", אולם מאז ועד לפרסום התחקיר של מזרחי השבוע, הופיעו באופן שוטף דוגמאות שחיזקו את הטענה ההיא – סילמן חרוצה ועובדת במרץ, בשביל סילמן: גל עזיבות חסר תקדים במשרד להגנת הסביבה, כולל בכוורת של השרה עצמה, שחשפה שני אשכנזי בכלכליסט. עיכוב דרמטי בכל תחום שיכול לסייע לה פוליטית, כמו נציגים לוועדות התכנון, תמיכות בארגוני הסביבה, דירקטורים בחברות ממשלתיות, וכמובן, במשמרת שלה נעשה ניסיון ביטול עילת הסבירות שפוגעת אנושות בסביבה, עלה מחדש הדיון על תוספת סיכון במפרץ אילת, וחברי הקואליציה שלה פועלים במרץ לבטל את ההחלטה לפנות את מפרץ חיפה. 

"היא אומרת לך משהו וזה לא קשור למציאות", אמר אחד מיועציה בתחקיר. זיגזוג כזה, מתרחש בימים אלה ממש: המשרד להגנת הסביבה חתם על היתר הפליטה באשדוד, שמהווה רישיון הפעלה של תחנת כוח מזהמת, מהלך שהזניק מאבק ציבורי. בזמן אמת קולה של השרה נדם ציבורית, גם כאשר במשך שנתיים המשרד פעל להכין את היתר הפליטה וגם כשהאישור יצא לדרך. 

אלא שבין מובילי המאבק, איגוד ערים אשדוד חבל יבנה, ועיריית אשדוד, בראשה עומד יחיאל לסרי, פעיל ליכוד ותיק. אלה ביחד עם פעילי מגמה ירוקה, הובילו לדיון משמעותי בכנסת בנושא, ממנו סילמן נעדרה בטענות שונות וברגע האחרון, ואף הגישו עתירות מנהליות נגד המשרד להגנת הסביבה בראשו עומדת סילמן. הלחץ הפוליטי עבד, סילמן נאותה להתעורר ושגרה השבוע מכתב ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה לבטל את הרישיון. מדוע לא עשתה זאת בזמן אמת? איפה היא היתה כשזה קרה? איך זה שזה חמק תחת לראדר שלה? אולי כי היתה עסוקה בדברים אחרים.

הקריצה של סילמן לראשי הרשויות התרחשה גם כשהעלתה לסטורי שלה תמונות מביקור בתעשיה הפרטית המזהמת בישראל, מפעל המלט "נשר". מדובר בביקור מקצועי עם צוות המשרד, אלא שסילמן לא פגשה את הפעילים מהעיר שנאבקים בזיהום של המפעל, היא גם לא הזמינה לסיור את ראש המועצה האזורית גזר, רותם ידלין, המזוהה עם יש עתיד, שעושה לא מעט בתחום. סילמן פגשה את ראש עיריית רמלה, מיכאל וידל, איש ליכוד ותיק, שזה עתה זכה מחדש באמון הציבור בבחירות לרשויות המקומיות.

בלשכתו טענו במסגרת הכתבה ב"שקוף" כי לא יזמו את הפגישה, והפנייה התרחשה דרך לשכתה של סילמן. ראש המטה הפוליטי של השרה, פליסיה מועלם, אשת ליכוד ותיקה, יזמה את הפניה. אולם סילמן, דרך דובריה המתחלפים תדיר, הכחישה. 

אלא שזה כבר סוד גלוי, וגם בתנועה הסביבתית יש מי שיודע – כדי לגייס את סילמן לטובת מאבק סביבתי, מומלץ לעבור קודם דרך ראשי רשויות מהליכוד. התחקיר של מזרחי, מעין מדריך הפעלה לשרה, ארז את ההוכחות, בנה את הנימוקים ופרסם בצורה מסודרת "מנואל" לטובת כולם.