תמיכה בלתי סבירה: סילמן הפקירה את אחד הכלים החשובים של משרדה 

השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, הקפידה לשתוק היטב אל מול הקרב על עצמאות מערכת המשפט. היא לא פצתה פה מול אחד המגנים האחרונים של הסביבה, בכך נתנה אור ירוק לתעשייה על פני בריאות, לנדל"ן על פני תושבים, לאינטרסים מסחריים על פני הטבע. הצבעתה השבוע בעד ביטול עילת הסבירות אינה נוגעת רק ליחסים בין הרשויות – אלא מעידה על ויתור עמוק יותר, על אחד הכלים החשובים ששימשו את משרדה לאורך השנים מול התנהלות דורסנית של ממשלות ישראל.

"בחלק גדול מהמקרים, הוויכוח הקשה הוא בין עמדת המשרד להגנת הסביבה והמדיניות שהוא מוביל, לעמדת משרד האוצר או האנרגיה", מתאר מנכ"ל אדם טבע ודין, עו"ד עמית ברכה. לדבריו, בשל העובדה שמשרד ממשלתי לא יכול להגיש בג"ץ, פעמים רבות ארגוני הסביבה עושים זאת במקומו. "באופן הזה אני למעשה עותר לבג"ץ ומחזק את עמדת המשרד מול משרדי ממשלה אחרים", רמז, "מעין עתירה מוזמנת".

אלא שסילמן, בשתיקתה, ויתרה על האפשרות הזו. היא לא התנגדה לחוק. לא באופן פומבי לפחות, לא איימה שתעזוב, לא עמדה מול המחנה, לא דחפה לחוות דעת ציבוריות בשמה. לו אידיאולוגיה סביבתית היתה מניעה אותה, לו בריאות הציבור ועתידו היו דוחפים אותה, ספק אם היתה נשארת בממשלה הזו. "ברגע שההחלטה הזו עברה בתמיכתה של השרה, כשזו אחת העילות המרכזית שמאפשרות לא רק להגן על הסביבה אלא גם על החלטות להחלטות המשרד עצמו אותו מול אינטרסים אחרים – סילמן למעשה תמכה בהחלטה שמנוגדת לאינטרס הסביבתי", הוסיף ברכה.

זיהום אוויר הורג. זו אינה פריבילגיה להילחם על הזכות לאוויר נקי ואין פה אידיאולוגיה מורכבת ושנויה במחלוקת, זה חיים מול מוות, סרטן ומחלות שונות מול בריאות. לפי נתוני ה-OECD, בשנת 2019 לבדה מתו בישראל כ-2,400 בני אדם בגלל זיהום אוויר. לשם ההשוואה, באותה השנה נהרגו בתאונות דרכים במדינה 355 בני אדם.

את המחיר, אגב, כולנו משלמים כי למוות עודף ולתחלואה יש גם השלכות כלכליות אדירות. העלויות למשק של הזיהום במפרץ חיפה למשל, בשל תחלואה ותמותה עודפים, נאמדות בכ-1.36 מיליארד שקלים לשנה, כך מצא פרופסור ניר בקר, חוקר מהמכללה האקדמית תל-חי. החשבון, מוגש לכולנו.

וכיצד נלחם על הזכות לאוויר נקי? כיצד נבטיח שהמפעל שליד בית הספר של הילדים לא מתכנן להתרחב באופן לא מידתי ושבהעדר אכיפה ממשלתית, יש מי שיכול למתוח גבולות? אחד הכלים המשפטיים המרכזיים ששירתו את הציבור והתנועה הסביבתית זו עילת הסבירות. זה אינו כלי יחיד כמובן, אבל הוא חלק ממערך משפטי שאירגוני הסביבה והאזרחים נלחמו ואף ניצחו בעזרתו והגיעו להישגים לטובת כולם, מכל הקשת הפוליטית.

במסגרת פרויקט "מפת המזהמים" של "שקוף", פרסמנו סדרת כתבות שמסקרות את החיים לצד זיהום תעשייתי. בדרך כלל מדובר באוכלוסיות החלשות בארץ, אוכלוסיות שנאבקות ונאנקות מול בעלי הון ומשרדי ממשלה, אוכלוסיות שנלחמות על אוויר נקי וסובלות מתחלואה עודפת. אותן אוכלוסיות פעמים רבות אוספות שקל לשקל, כדי להילחם בבית המשפט, לאור מדיניות רופסת של הממשלה או אוזלת היד של המשרד שבראשו סילמן עומדת. במקום שבו השרים נכשלים פעם אחר פעם, בית המשפט שמר על האינטרס הציבורי, והציל חיים. 

כך למשל, לפני כארבע שנים בית המשפט העליון הגביל את הרחבת בתי הזיקוק בחיפה באופן שאינו מבוקר ושקוף לציבור. אותה התעשייה שאחראית שנים ארוכות על זיהום כבד, בגינו נקנסה פעם אחר פעם, נדרשה לתכנית מפורטת לטובת הציבור בעיקר בזכות עילת הסבירות. 

בשנת 2017 ועדות התכנון אישרו את הרחבת בית הזיקוק בחיפה. התכנית הראשונית שהוגשה לוועדות התכנון ואף אושרה החסירה פרטים רבים, "זה היה כמו צ'ק פתוח להרחיב את בתי הזיקוק", הסביר ברכה. "התכנית נעדרה תכנון מפורט, כמו איפה מרחיבים, עד לאן ומתי, האם יש מרחב שמגן על בתי התושבים ובעיקר התכנית חסרה תסקיר השפעה על הסביבה", הסביר. 

ארגון "אדם טבע ודין" הגיש בג"ץ נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שלאחריו בית המשפט קבע שעליהם להכין תכנית מפורטת. "למעשה, בית המשפט קבע שוועדות התכנון פעלו באופן בלתי סביר כשאישרו תכנית כזו, ללא תסקיר, ללא פרטים".

חשוב להבהיר כי החוק החדש לא יחול על החלטות של ועדת התכנון אלא רק החלטות ישירות של שרים וראש הממשלה (כלומר נבחרי ציבור). אבל לשיטתו של ברכה, הסכנה עומדת בעינה: "השר קובע את המדיניות, השר מכתיב איפה אזורי התעשייה יקומו ואיך ירחיבו אותם. זה תמיד מדיניות הרי", הסביר. "מעבר לזה, היום זה חל על שרים והחלטות ממשלה, ומי ערב שלא ירחיבו הלאה? על גופים מנהליים למשל כמו ועדות התכנון וראשי ערים. זה מתחבר לשיטת הסלמי שאנחנו לא מוכנים לקבל".

זיהום בלתי סביר

בתי הזיקוק אינה הדוגמה היחידה. לפני כשנה השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, הכריזה על אזור התחנה המרכזית בתל אביב כאזור נפגע זיהום אוויר. משמעות ההכרזה היא לחייב את הרשות שבשטחה הגורם המזהם, כלומר עיריית תל אביב במקרה הזה, להגיש תכנית לצמצום זיהום האוויר חצי שנה לאחר ההכרזה. 

זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוכרז על אזור נפגע זיהום אוויר ובשל ההחלטה, בחודש אפריל השנה עיריית תל אביב הגישה את התכנית. יש לציין שזו האחרונה לא חפה מבעיות, היא אמנם עדיין בגדר טיוטה וכפי שחשפנו מלאת חורים וכשלים, אך היא בכל זאת בסיס לעבודה ותשתית לדיאלוג. המהלך התאפשר בין היתר בזכות פנייה לבג"ץ. 

"לאורך זמן נמדדו חריגות מתקני איכות אוויר, לא רק בתקופת זנדברג", הסביר ברכה ופירט שמדובר גם בתקופת השרה גילה גמליאל והשר גלעד ארדן. "במצב דברים כזה, זה לא סביר ולא מתקבל על הדעת שיש חריגות שנמשכות שנים ארוכות ללא תכנית ברורה לטיפול במצב", אמר. "אם יש זיהום אוויר שפוגע בתושבים בתל אביב, כלו כל הקיצים. באופן הזה מגן בית המשפט על הציבור בתחום הסביבה ובריאות הציבור, זה מצב החורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות הלגיטימי". בסיום העתירה בית המשפט דרש מהמדינה לעדכן על מועד ההכרזה ואף הגביל בזמן, אולם לא היה צורך בפסק דין, כי המשרד והשרה שבראשו כבר החלו לפעול בשטח.

אלא שנדמה שעבור סילמן מדובר בזוטות. כי בזמן שחברי הממשלה שלה נפגשו עם בכירי קהלת, תפרו חוק למידותיהם, תוך שהם פורמים שכבת הגנה משמעותית על הסביבה, היא עסקה ביחסי ציבור והכנות לפריימריז. אולם היא פספסה רכיב משמעותי, בזמן שהיא ויתרה על שירות ציבורי משמעותי במשרד עליו היא מופקדמת,, היא גם דורכת ברגל גסה על הציבור אליו היא מנסה לקרוץ. החוק לביטול עילת הסבירות, שסילמן וממשלתה קידמו, יפגע בתומכיה, באוויר שהם נושמים ובתעשיות שיתרחבו לצידם. 

מלשכת השרה סירבו להתייחס