ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש

קדנציה שלמה: הזיהום מנשר עולה, והליך האכיפה עדיין לא הושלם

מפעל המלט ברמלה חויב ב-2022 להתקין מוניטור לגילוי מתכות כבדות בפסולת שהוא שורף • נשר טוענת שהטכנולוגיה אינה זמינה מסחרית והציגה חוות דעת תומכת, אך המשרד בראשות סילמן טרם הכריע בסוגיה • גם הליך האכיפה על הפרות נוספות לא הושלם, ובינתיים עלות הזיהום השנתית מהמפעל עלתה לכמעט 1.4 מיליארד שקל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

תקלה במפעל "נשר" (צילום מסך מתוך ארכיון המשרד להגנת הסביבה)
תקלה במפעל "נשר" (צילום מסך מתוך ארכיון המשרד להגנת הסביבה)

יותר מארבע שנים לאחר שחודש היתר הפליטה של מפעל המלט "נשר" ברמלה, המשרד להגנת הסביבה טרם הכריע כיצד ליישם אחת הדרישות שנקבעו בו: התקנת מוניטור לגילוי מתכות כבדות בפסולת שהמפעל שורף. בנשר טוענים מאז אישור ההיתר כי הטכנולוגיה הדרושה אינה זמינה מסחרית.

במשרד, שבראשו עומדת כיום עידית סילמן, ממשיכים לגרור רגליים. בינתיים, הדרישה אינה מיושמת, הליך האכיפה על הפרות נוספות לא הושלם והזיהום מהמפעל גובר.

ראשיתו של הסיפור ביוני 2022, סוף ממשלת השינוי, אז חידש מפעל המלט נשר שברמלה את היתר הפליטה שלו. מדובר ברישיון שנותן המשרד להגנת הסביבה לתעשיות להפעיל למתקנים מזהמים.

סביב חידוש ההיתר התעורר מאבק ציבורי, התקיים דיון בכנסת, והנושא סוקר בסדרת כתבות ותחקירים ב"שקוף".

נשר היא יצרנית המלט היחידה בישראל, אך ההכרזה עליה כמונופול בוטלה בספטמבר 2020, על רקע התחרות מול היבוא. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2025, המפעל מדורג במקום השני מבין כ-500 מפעלים ותעשיות בישראל מבחינת עלות הזיהום שהוא גורם. מבין המפעלים שאינם תחנות כוח, הוא מדורג במקום הראשון.

בעל השליטה בנשר, האוליגרך לן בלווטניק, ששלט עד לאחרונה גם ברשת 13 ובחברת החדשות שלה, עורר לאורך השנים עניין ציבורי רב, בין היתר בשל קשריו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם לאחר השלמת העסקה להעברת השליטה בערוץ, נותר בלווטניק בעל מניות מיעוט בו. לאחרונה אף הוזכר שמו כשותף לשעבר בהוצאת הספרים שתוציא בימים אלה לאור את ספרו של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה.

האם זהות בעל השליטה פוגעת ביכולת של המשרד בראשות סילמן לפקח על המפעל?

זמן קצר לאחר חידוש היתר הפליטה, הטיל המשרד להגנת הסביבה, אז בראשות השרה תמר זנדברג, קנס של 6 מיליון שקל על נשר בגין הפרות של חוק אוויר נקי. מאז נרשמה שורה נוספת של הפרות לכאורה של היתר הפליטה. ואולם, לאורך כהונתה של סילמן לא פרסם המשרד הודעה על השלמת הליך האכיפה בגינן או על הטלת קנס חדש.

בדיקה של כאלף הודעות לתקשורת שפרסמו דוברות המשרד ולשכת השרה מאז כניסתה של סילמן לתפקיד העלתה כי רק שתיים מהן עסקו בנשר. שתיהן נגעו להליכי אכיפה שהחלו כפי הנראה בתקופת ממשלת השינוי: האחת עסקה בהמלצת בית המשפט לנשר למשוך את הערעור על הקנס; השנייה, שפורסמה באוגוסט 2023, עסקה בצו מנהלי שחייב את הנהלת המפעל לטפל בשורה של ליקויים. המשרד לא עדכן מה עלה בגורל הדרישות שנקבעו בצו.

ערכה מפגשים וסיורים רבים בנשר, אבל האם דנה בסוגיית הניטור? עידית סילמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

במרץ 2024 חשפנו כי סילמן ביקרה במפעל, אולם הביקור לא תועד ביומנה, ולא פורסמה עליו הודעה לתקשורת מטעם לשכתה או משרדה. לשם השוואה, באותה תקופה פרסם המשרד יותר מ-30 הודעות הקשורות למפעלי תעשייה בחיפה, ובהן הודעות על זימון לשימוע, תקלות, קנסות וסיורים.

עד כמה סילמן באמת עסקה בנושא? מיומנה של סילמן לחודשים ינואר-מרץ 2026, שנחשף בעקבות מאבק של עמותת "הצלחה" והיועץ המשפטי עו"ד אלעד מן, עולה כי השרה המשיכה לקיים סיורים ופגישות בנושא המפעל גם בשנה החולפת.

בינואר נרשם ביומן סיור בנשר בהשתתפות מנהל מחוז המרכז גדעון מזור ומנהל אגף המשטרה הירוקה יוסי בר. לסילמן התלוו גם שניים מעוזריה, שי שלמה דעבול ומנדי ערנטרוי. מטרת הסיור לא פורטה וגם לא עם מי נפגשה בנוסף לעובדי המשרד ועוזריה.

בפברואר השתתפה סילמן ב"דיון דחוף" שעסק במפעל, כלשון היומן, בהשתתפות בכירי המשרד אבי חיים ואיריס שליט.

במרץ, בשיאה של המערכה מול איראן, השתתפה בסיור נוסף. הפעם הוזמנו אליו ראשי רשויות מהאזור, מנכ"ל המשרד רמי רוזן וההנהלה הבכירה של המפעל. אלא שלמרות הסיורים והפגישות, המשרד עדיין לא השלים את הליך האכיפה, לא הכריע בסוגיות שנותרו פתוחות בהיתר הפליטה ולא פרסם אותם כחוק להערות הציבור.

אחת הדוגמאות הבולטות לטיפול הכושל של המשרד במפעל נשר היא הדרישה להתקנת מוניטור לגילוי מתכות כבדות בפסולת RDF המשמשת במפעל כדלק חלופי. התושבים ביקשו להוסיף את הדרישה להיתר הפליטה כדי להגן על בריאותם, והמשרד נענה לבקשתם.

במסגרת ההיתר ביקשה נשר להגדיל את שיעור השימוש ב-RDF בתמהיל הדלקים שלה. הדלק החלופי מורכב בין היתר מפלסטיק, מטקסטיל ומשאריות נייר וקרטון, הנגרסים לפתיתים. מפעל ה-RDF בחירייה הוקם לפני כעשור בשיתוף פעולה בין נשר, חברת ורידיס ואיגוד ערים דן לתברואה.

עבור נשר, השימוש ב-RDF חוסך יבוא של דלק יקר ומזהם בשם פטקוק, עשוי בהמשך לצמצם עלויות הקשורות למיסוי פחמן, ומסייע לה להחזיר את השקעתה במפעל ה-RDF. עבור התושבים, לעומת זאת, מדובר בשריפת פסולת ליד הבית. פסולת שלא הופרדה במקור עלולה להכיל מתכות וחומרים רעילים, ששריפתם עלולה לגרום נזק סביבתי ובריאותי.

התושבים דרשו אפוא שהמשרד יחייב את נשר להתקין בכניסה למאגר ה-RDF מוניטור שיזהה בחומר הגלם ארסן, כספית, סלניום וחומרים רעילים נוספים.

הדרישה נכללה בהיתר הפליטה, ונשר חויבה להתקין את המוניטור עד יוני 2023. אלא שהמועד חלף, והמערכת לא הותקנה. מההתכתבות בין המפעל למשרד עולה כי כבר עם אישור ההיתר טענה נשר שהטכנולוגיה הדרושה אינה קיימת. למרות זאת, המשרד הותיר את הדרישה בעינה.

סמנכ"ל איכות הסביבה בנשר, עמית מרמור, כתב לצור גלין, אז ראש אגף איכות אוויר ושינוי אקלים במשרד להגנת הסביבה: "הדרישה לא ריאלית ולא ישימה, לא קיימת כזו טכנולוגיה ולא קיימים כאלה מוניטורים. נבקש לבטל דרישה זו".

גלין השיב כי בנשר הכירו את הדרישה עוד לפני אישור ההיתר ולא התנגדו לה. "ככל שלטענתכם דרישה זו לא ריאלית ולא ישימה, העבירו התייחסות מפורטת ומנומקת לכך במסגרת התוכנית אותה אתם נדרשים להגיש ונבחן זאת בשנית". נשר שלחה מכתב נוסף ובו הבהירה כי בדקה ומצאה שהטכנולוגיה אינה זמינה מסחרית, אולם הדרישה לא שונתה.

בשנה שלאחר מכן התחלפה הממשלה, סילמן נכנסה לתפקידה, במשרד התחלפו מנכ"לים ועזבו עובדים בכירים וותיקים, ובהם גלין. לפי דיווחי נשר, רק במאי 2024 שב המשרד לעסוק בנושא וביקש מהחברה להגיש מחדש את בקשתה לשינוי דרישת המוניטור.

נשר שלחה שוב את המסמכים וציינה כי היא ממתינה למענה כבר שנתיים. הפעם צירפה גם חוות דעת של מכון המחקר של תעשיית המלט בגרמניה (VDZ), שלפיה "אין מתודה זמינה המאפשרת ניתוח רציף של תכולת מתכות כבדות בדגימות מוצקות, כגון דלקים חלופיים או חומרי גלם חלופיים". במכון הוסיפו כי הבדיקות נעשות ידנית, באמצעות דגימות הנלקחות במרווחי זמן קבועים. "שיטות אלו מתוקננות באיחוד האירופי ומיושמות באופן זה בתעשיית המלט", השיבו.

במאי 2025, שלוש שנים לאחר שניתן היתר הפליטה, אישרה דוברות המשרד לפניית "שקוף" כי יישום הדרישה מעורר קושי, אך מסרה שהיא נותרה בעינה: "כחלק מהיתר הפליטה אשר נחתם בשנת 2022 אכן ישנה דרישה מטעם המשרד להכנסת מוניטור לגילוי מתכות כבדות מפסולת ה-RDF. יישומה של דרישה זו נמצא כעת בבדיקות נוספות מול המפעל, וזאת עקב המורכבות שבניטור מסוג זה".

לצד סוגיית המוניטור הגישה נשר שורה של בקשות נוספות לשינוי היתר הפליטה. המשרד אמור היה לפרסם את הבקשות לציבור, לקיים דיון ולעדכן את ההיתר בהתאם להחלטותיו. ביוני 2027 ימלאו חמש שנים לחידוש ההיתר, ובסוגיית המוניטור עדיין לא פורסמה לציבור הכרעה.

"המאבק שלנו מול המפעל הכי מזהם בישראל פשוט נשכח ולא מטופל", אמר ל"שקוף" בני רגיל, תושב האזור וממובילי המאבק. "השרה לא עשתה כלום! ארבע שנים והמפעל רק עלה בהיקף הפליטות, בלי לסיים אכיפה, בלי לקדם פתרונות זמינים ומוכחים, בלי אף הודעה לציבור על מה תוכנית העבודה".

בינתיים, הזיהום מנשר ממשיך לגדול. עלות הזיהום הכוללת המיוחסת למפעל בשנת 2025 עמדה על כמעט 1.4 מיליארד שקל, עלייה של 6% לעומת השנה הקודמת. לשם השוואה, תחנת הכוח אורות רבין בחדרה, המדורגת במקום הראשון, אחראית לעלות זיהום של כ-1.7 מיליארד שקל. מתוך הסכום המיוחס לנשר, כמעט 760 מיליון שקל נובעים מזיהום אוויר, והיתר מפליטות גזי חממה.

למפעל היסטוריה של תקלות ועבירות סביבתיות. בפברואר 2025 חשפנו כי הנהלתו זומנה לשימוע בחשד לתקלות חוזרות ולהפרות של היתר הפליטה. המשרד אישר אז שמתנהל הליך אכיפה מורכב, הכולל שימועים והתראות, שעשוי להבשיל לקנסות או אף להליך פלילי. עד כה לא נוהל הליך אישי נגד מי מבכירי החברה, כפי שנעשה מול חברות מזהמות אחרות.

באפריל 2025 חשפנו כי בערב חג הפסח אירעה תקלה במפעל, שבמהלכה נפלטה כמות חריגה של כספית. בנשר אישרו אז את פרטי האירוע, והתושבים דרשו מהמשרד לנקוט צעדי ענישה חריפים. כספית עלולה לשקוע בקרקע, לחלחל למי התהום ולהצטבר בשדות שסביב המפעל. לטענת תושבים, המשרד לא פרסם בזמן אמת הבהרה או הסבר על האירוע.

לאחרונה דיווחה אילנה קוריאל ב-ynet כי המשרד סירב לבקשת נשר לשנות את היתר הפליטה ולתת לה הקלות. עוד דווח כי במשרד נשקלת האפשרות להכריז על האזור כנפגע זיהום אוויר, אולם הדברים יוחסו לגורם בעילום שם וממילא שום הודעה רשמית לא פורסמה.

המשרד להגנת הסביבה לא השיב לפניית "שקוף" בעניין דרישת המוניטור והמשך הטיפול במפעל. מאז כניסתו של רועי שחם לתפקיד דובר המשרד, בקשות תגובה רבות של "שקוף" נותרות ללא מענה או נענות באיחור, לאחר שהמועד הרלוונטי חלף. אם תתקבל תגובה, היא תתווסף לכתבה.

גם מנשר לא נמסרה תגובה.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

מאת יעל געתון

Picture of יעל געתון
כתבת סביבה. יעל געתון החלה את דרכה העיתונאית בעיתון העיר תל אביב, שם שימשה ככתבת חינוך עד לסגירתו בשנת 2010. בהמשך עבדה בחדשות המקומיות בטלוויזיה וסיקרה את אזור העמקים בצפון עד לשנת 2014. בשנת 2015 החלה לעבוד בוואלה!News במשך כחמש שנים, בשורה של תפקידים, בהם עורכת חדשות, כתבת מגזין וכתבת תרבות וצרכנות.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- [yaad_render_members_count] איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע מתמיכה של אלפי אזרחים ואזרחיות בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
אנחנו משנים את התקשורת בישראל, וצריכים אותך איתנו.
כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
[yaadpay_form_join_tiny amounts="25,35,50,100,200" btnlabel="לתמיכה"]