ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

סילמן השיקה ועדת שרים סביבתית בקול תרועה – אך לא כינסה אותה מעולם

יעל געתון , שבי גטניו
"אנו מובילים לעבודה משותפת במסגרת ועדת שרים לענייני סביבה ואקלים, שתייצר מסגרת שתוכל לגשר על פערים בין המשרדים", הכריזה בחגיגיות השרה להגנת הסביבה בחודש אפריל אשתקד. אלא שמאז הוועדה כלל לא התכנסה, בצל העובדה שרבים ממשרדי הממשלה לא הציגו תכנית היערכות למשבר האקלים כפי שנדרשו. מלשכת השרה לא השיבו לפניית "שקוף"

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

יעל געתון , שבי גטניו
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן לא כינסה מעולם את ועדת השרים לענייני סביבה ואקלים שבראשה היא עומדת. בחודש אפריל בשנה שעברה הממשלה אישרה את הצעת סילמן להקים את הוועדה ולעמוד בראשה. בין סמכויות הוועדה, הממשלה קבעה כי בכוחה לפעול להיערכות משבר האקלים, לדון בתוכניות לאומיות להיערכות והסתגלות וכן לעקוב אחרי יישום אמנות בינלאומיות. 

למעט סילמן, שמשמשת יו"ר הוועדה ולא כינסה אותה פעם אחת, חברים בה שרים שונים, רבים מהם לא טרחו להכין עדיין תוכנית היערכות למשבר האקלים, כמו למשל שר הפנים משה ארבל שמשרדו נמצא רק בשלבים מוקדמים של הכנת תוכנית היערכות למשבר האקלים. שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק, שמשרדה רק החל בהכנת התוכנית, וללא צפי הגשה, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שמשרדו לא טרח להכין תוכניות וכן שרים נוספים. 

"אנו מובילים לעבודה משותפת של הממשלה במסגרת ועדת שרים לענייני סביבה ואקלים, שתייצר מסגרת ארגונית אפקטיבית, שתוכל גם לגשר על פערים בין משרדי הממשלה", אמרה סילמן לפני כמעט שנה וחצי במסגרת הודעה לתקשורת על הוועדה, שאף זכתה למספר אזכורים, אך לא עשתה דבר בנידון. "המטרה של כל משרדי הממשלה צריכה להיות קידום ההיערכות למשבר האקלים וקידום ישראל להפחתות המתבקשות בפליטות פחמן ועמידה ביעדים". סילמן אף הוסיפה משפטי תודה לראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שאמור לעמוד בסופו של דבר בראש הוועדה בהתאם לחוק האקלים. "אני מודה לראש הממשלה על התמיכה החשובה בצעד זה, בדרך לחקיקת חוק אקלים ישראלי", אמרה. אלא שהחוק לא עבר עדיין והוועדה בראשות סילמן משותקת כבר שנה וארבעה חודשים. 

ועדות השרים, שפועלות מתחת למשרד ראש הממשלה, כוללות נציגות מהדרג הפוליטי הגבוה ביותר בממשלה. המשמעות שלהן גדולה לא רק בשל המעמד, אלא גם מבחינת פוטנציאל מימוש ההחלטות, שכן בסופו של דבר בכוח השרים החברים בוועדה להוביל את הדרג המקצועי במשרדים עצמם לשינוי של ממש אם יחליטו. אלא שסילמן, שקיבלה את הוועדה מידי נתניהו, הסתפקה בהצהרות בלבד ולא כינסה את הפורום החשוב ולו פעם אחת. יש לציין כי בתקופה זו חלק מוועדות השרים האזרחיות המשיכו להתכנס, גם בחודשי המלחמה האחרונים, כמו למשל ועדת השרים לענייני כלכלה וחברה.

ממלא מקום דוברת השרה, אבי עובדיה, לא השיב לפניית "שקוף", כמו גם השרה עצמה. 

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

מאת יעל געתון

Picture of יעל געתון
כתבת סביבה. יעל געתון החלה את דרכה העיתונאית בעיתון העיר תל אביב, שם שימשה ככתבת חינוך עד לסגירתו בשנת 2010. בהמשך עבדה בחדשות המקומיות בטלוויזיה וסיקרה את אזור העמקים בצפון עד לשנת 2014. בשנת 2015 החלה לעבוד בוואלה!News במשך כחמש שנים, בשורה של תפקידים, בהם עורכת חדשות, כתבת מגזין וכתבת תרבות וצרכנות.

תגובה אחת

  1. לדעתי השרה המכובדת עידית סילמן היא סמל בולט לכישלון של השרים בממשלה הנוכחית. הרבה רעש וצילצולים ומעט מאוד תוצאות בתחומים עליהם היא מופרקת. לו הייתה מכנסת את המנכלים הנוגעים בדבר אולי היו תוצאות, אלא שאז האגו של השרים היה עלול לעצור הכל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,864 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות, שהם לא יצליחו להביס

ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק