ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
אחרי שבדקנו מי חברי הכנסת שהצטיינו במדד הפיקוח הפרלמנטרי של "שקוף" – הפרלמטר, מי הח"כים שהשתמשו הכי הרבה בכלי החשוב של השאילתא, כדי להעלות בפני שרי הממשלה סוגיות שחשובות לציבור? מהמדד עולה ששיאן השאילתות בכנסת ה-24 הוא משה ארבל מש"ס, שהגיש 183 שאילתות מתוך 2,345 שאילתות שהוגשו מיום השבעת הכנסת ועד לפיזורה. בתחתית הרשימה נמצאים חמישה חברי כנסת מהליכוד, שלא הגישו ולו שאילתא אחת – יולי אדלשטיין, יואב גלנט, יובל שטייניץ, ישראל כ"ץ וחיים כץ.
ארבל היה שיאן השאילתות גם בבדיקה הקודמת. קצת אחריו במדד נמצא ח"כ נוסף מש"ס – ינון אזולאי, שהגיש 179 שאילתות. אחריהם נמצאים חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, איימן עודה (134 שאילתות) ועופר כסיף (129 שאילתות). את הציונות הדתית מייצגת אורית סטרוק שהגישה 120 שאילתות. באופן לא מפתיע מי שמרבים להשתמש בכלי הפרלמנטרי הזה הם חברי אופוזיציה שגודשים את ראש הטבלה. שמונת הח"כים הראשונים (כולם חברי אופוזיציה) שחצו את רף מאה השאילתות בשנה האחרונה הגישו יחד כמעט מחצית מהשאילתות בכנסת ה-24 (1,081 שאילתות).
שאילתא היא כלי אופוזיציוני מטבעו, מה שמשתקף גם בנתונים. חברי האופוזיציה הגישו בממוצע 33 שאילתות לח"כ לעומת חברי הקואליציה שהגישו כ-8 שאילתות בלבד בממוצע. ולמרות זאת, תוכלו למצוא ח"כים בקואליציה שהגישו יותר שאילתות מרוב חבריהם באופוזיציה. מוסי רז ממרצ, למשל, הגיש 80 שאילתות ואלון טל מכחול לבן הגיש 58 שאילתות. אחריהם נמצאת גבי לסקי ממרצ שהגישה 35 שאילתות.
שאלנו את רז ואת טל מדוע כח"כים מהקואליציה הם מקפידים להשתמש גם בכלי פיקוח פרלמנטרי זה. "גם מתוך הקואליציה, שאילתות מאפשרות לקבל מהשרים מידע רלוונטי וחשוב לצורך עבודת שינוי המדיניות שלנו כחברי כנסת ומידע שחשוב שייחשף לעיני הציבור", אמר רז ל"שקוף".
"אף שאני חבר בקואליציה וזה נותן לי השפעה משמעותית, עדיין יש מתחים וחילוקי דעות", מוסיף טל. "השימוש בשאילתות וכלים פרלמנטריים אחרים שם זרקור על סוגיות שאני רוצה שמשרדי הממשלה יקדמו". עוד הוא הוסיף כי "יש חשיבות מבחינת נראות: פיקוח פרלמנטרי צריך להתבצע בצורה שקופה ולסייע למידע ציבורי להגיע לציבור. זו גם הסיבה שהקמתי אתר ואני מעלה אליו את הפעילות הפרלמנטרית שלי, כולל כל השאילתות והתשובות שמתקבלות ממשרדי הממשלה השונים".
והאם זה משפיע? רז מספר כי "בעזרת שאילתא למשרד רה"מ נחשף כי משרד רה"מ לא רואה את עצמו מחויב למדיניות של אפס סיכון במפרץ אילת שעליה הכריז המשרד להגנת הסביבה סביב הסכם קצא"א. בנוסף, בעקבות שאילתא למשרד הביטחון חשפנו את הפער האדיר בין אישורי הבנייה לישראלים ולפלסטינים בשטחים (בערך פי 500)".
רז מציין גם דוגמה שזכורה לו במיוחד מלפני 20 שנה. "בעקבות שאילתא שהגשתי בכנסת ה-15, גילה השר האחראי על רשות השידור את סכומי העתק שהמדינה שילמה בשביל לשדר את משחקי מכבי תל אביב והחליט שהמדינה תסרב לשלם סכום גדול כל כך. בעקבות זאת נחסכו מקופת המדינה 50 מיליון שקלים בשנה מאז".
טל, ח"כ צעיר יותר במשכן, מספר על שאילתא לשרת התחבורה מרב מיכאלי (עבודה): "הגשתי אותה לפני כמעט שנה אחרי שנחשף שלישראל אין מרכז חיזוי אקלימי, אף שמשבר האקלים משפיע עלינו בקצב כפול מהממוצע העולמי. השרה ענתה לי מעל במת הכנסת שאין לה תשובה טובה. זו הייתה תשובה מנומסת וכנה, אך לא הסכמתי לקבל אותה". לאחר כמה חודשים הגיש טל שאילתא נוספת על הנושא. "והנה, ראינו את התוצאות בהחלטת ממשלה ותקציב עבור מרכז לחיזוי אקלימי חדש", הוסיף.
טל מספר על הישג נוסף בזכות הכלי החשוב. "אתר התחבורה הציבורית לא עודכן במשך חודשים", הוא אומר. "גם בסוגיה הזו, נאלצתי להגיש את השאילתא יותר מפעם אחת ולעקוב וללחוץ עד שהנושא הוסדר. יש לציין שלכך תרמה גם התקשורת שניהלה מעקב שוטף".
"השאילתות הן בין הכלים החשובים ביותר שהחוק ותקנון הכנסת מעניקים לחבר הכנסת הבודד, בעיקר חבר הכנסת מהאופוזיציה", אומר ל"שקוף" שיאן השאילתות ארבל. "הן משמשות לשני עניינים עיקריים: מצד אחד פתרון בעיות נקודתיות חשובות מאד שלא זוכות לתשומת הלב הראויה בין ענייני היומיום. מצד שני פנייה בנושא של בעיות רוחביות שדורשות תוכניות מטה והשקעה ארוכת טווח".
בעיות מהסוג הזה, אומר ארבל, בדרך כלל לא ייפתרו ע"י שאילתא בודדת. "אבל כל תזוזה שניתן להשיג באמצעות שאילתא, מכתב ודיון במליאה או בוועדה יכול לקדם נושא חשוב גם מהאופוזיציה", הוא מוסיף. "הרבה פעמים עצם העלאת הנושא והפניית הזרקור של מטה השר ושל עובדי המשרד לבעיה מסוימת היא חצי מהפתרון".
אף שמדובר ככלל בכלי אופוזיציוני, יש גם הבדלים תהומיים בשימוש בשאילתות בין סיעות האופוזיציה עצמן. ברשימה המשותפת הגיש כל ח"כ בממוצע 99 שאילתות. "השאילתות הם שיקוף של הבעיות בחברה וביישובים, בכל נושאי החיים", אמרו בסיעה שארבעה מחבריה נמצאים בשמינייה הראשונה במדד השאילתות: איימן עודה, עופר כסיף, אוסאמה סעדי ואחמד טיבי. "זה כלי חשוב לכל חבר כנסת, באמצעותו אפשר להציף בעיות, לקבל תשובות, נתונים והתייחסות מצד השר לבעיות התושבים".
הסיעה הבאה אחריהם היא ש"ס, שם הגישו הח"כים 61 שאילתות בממוצע. לעומתם, בליכוד הגישו 12 שאילתות בלבד בממוצע וביהדות התורה 13. בליכוד, עליהם כתבנו בעבר וחשפנו לראשונה את חוסר המעש של בכירי המפלגה, יש פערים משמעותיים בעשייה הפרלמנטרית בין חברי הכנסת, גם בהגשת השאילתות. יריב לוין הגיש בכנסת האחרונה 63 שאילתות, מספר מכובד, שלמה קרעי 48 וגילה גמליאל הגישה 39 שאילתות. אך שורה של בכירים לא מצאו לנכון להשתמש בכלי הפרלמנטרי הזה, כמו בכלים פרלמנטריים נוספים. ביניהם אפשר למצוא את יולי אדלשטיין, יואב גלנט, יובל שטייניץ, ישראל כ"ץ וחיים כץ.
כדי לשפוט את הנתונים שהצגנו כאן, חשוב להבין כיצד הרכבנו וחישבנו אותם. לכל אחד מהמדדים נתנו משקל שווה של שליש כדי לא לתעדף כלי פרלמנטרי כזה על פני אחר, ומתוך רצון שלא ליצור העדפה סובייקטיבית. לכל מדד חישבנו את המאה אחוז שאפשר להגיע אליו – הממוצע של כלל הח"כים פלוס סטיית תקן אחת. החיבור שלהם (ממוצע+סטיית תקן) יצר את תקרת הציון שאפשר לקבל בכל מדד. לדוגמה: אם ממוצע השאילתות הוא 50 וסטיית התקן היא 20 אז המקסימום שאפשר להגיע אליו הוא 70 שאילתות. כלומר, ח"כ שהגיש 70 שאילתות וח"כ שהגיש 120 שאילתות יזכו לאותו ציון בקטגוריה – ציון 100 עגול. זה מאפשר לנטרל מקרי קצה שיכולים לעוות את התמונה הכוללת ולתגמל ח"כים שמשכילים להשתמש במגוון כלים. כלומר, אם ח"כ הציף את משרדי הממשלה בשאילתות אבל לא הגיע לאף דיון, הציון שלו ייפגע משמעותית.
נוכחות בוועדות – חלק גדול מעבודת הוועדות היא חקיקה, אבל בעיקר חקיקה ממשלתית שהיא רוב החקיקה בכנסת. לרוב היא מורכבת ודורשת מספר רב של דיונים. בנוסף, נוכחות בוועדות משקפת גם השתתפות בדיוני פיקוח של הוועדה על עבודת הממשלה.
פער שקיים בנתונים הוא בוועדת החוץ והביטחון, שבה חלק גדול מהדיונים הוא חסוי. לצערנו, עדיין אין לנו נתונים מחצי השנה האחרונה ולכן זו נקודת חולשה במדד. עם זאת, במבט כללי הח"כים החרוצים פעילים גם בוועדות נוספות וישתמשו בכלים נוספים שבדקנו, שאילתות והצעות לסדר. בנוסף, בגלל שיש תקרה שממנה לא ניתן לזכות בניקוד נוסף הפער מצטמצם.
שאילתות – מדובר בכלי עבודה משמעותי לפיקוח הפרלמנטרי. לכל ח"כ יש מכסת שאילתות שהוא יכול להפנות לשר בכל מושב. השר מצידו צריך להשיב תוך פרק זמן מסויים. שאילתות הן כלי משמעותי מכיוון שכפי שתיאר רז, הן מפנות את תשומת הלב של השר והמשרד לנושא שחשוב לח"כ.
הצעות לסדר – ח"כ שאינו חבר ממשלה רשאי להעלות הצעות לסדר היום של הכנסת – בוועדות או במליאה. מספר ההצעות שאפשר להגיש מוגבל בכמות ובתוכן (לדוגמה שני חברי כנסת מאותה סיעה לא יכולים להגיש את אותה הצעה). מאחר שסדר היום של הכנסת מוגבל מטבעו, נשיאות הכנסת המורכבת מיו"ר הכנסת וסגניו מחליטים יחד אילו הצעות ייכנסו לסדר היום ואילו יידחו. פעמים רבות מספר חברי כנסת מסיעות שונות מגישים הצעה באותו נושא, מה שמגדיל את הסיכויים שאותה הצעה תתקבל ותיקח חלק בסדר היום.
גם ביהדות התורה תוכלו למצוא פערים משמעותיים, לפחות בכל הנוגע לשימוש בשאילתות. אורי מקלב לדוגמה הגיש 44 שאילתות, לעומת מאיר פרוש ויעקב ליצמן שהגישו רק שאילתא אחת.
הפערים האלה קיימים גם בקואליציה. כאן צריך לזכור שמדובר בסיעות קטנות יותר שחלק מחבריהן משמשים גם כשרים ולכן לא יכולים להגיש שאילתות. לכן, לדוגמה, שני ח"כים חרוצים במרצ (גבי לסקי ומוסי רז) מצליחים למשוך את ממוצע הסיעה מעלה. במרצ הגישו 26 שאילתות בממוצע ובכחול לבן 15. לעומת זאת בתקווה חדשה ובישראל ביתנו הגישו רק 2 שאילתות בממוצע לח"כ ובימינה 3.
אם משווים את כמות השאילתות שקיבלו שרי הממשלה נראה שלחברי הכנסת שלנו יש עניין רב בביטחון הפנים. 418 שאילתות הוגשו לשר עומר בר-לב (עבודה), 18% מכלל השאילתות שהוגשו לשרי הממשלה. בפער משמעותי אחריו נמצא שר הביטחון בני גנץ (כחול לבן), שקיבל 275 שאילתות, 12% מכלל השאילתות. שרת התחבורה מרב מיכאלי (עבודה) קיבלה 209 שאילתות. מהנתונים האלה אפשר אולי להבין מדוע דווקא משרדים אלו מאחרים יותר במענה לשאילתות. אבל לא אצל כולם זה תירוץ: נפתלי בנט (ימינה) כראש ממשלה קיבל רק 82 שאילתות, ועל רובן (67 שאילתות) הוא לא ענה.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
תגובה אחת
תודה רבה עידן בנימין ותודה רבה לשקוף.
אתם עושים עבודה חשובה כל כך! ישר כח!