העתירה נגד הפרויקט המזהם נדחתה – וכיל שבה להזרים תרומות לעיריית ערד

לאחר שש שנים של נתק, קשרי התרומות בין חברת כיל לעיריית ערד התחדשו. לפני כשבועיים פרסמה החברה ביחד עם העירייה את פרויקט "חושבים עושים" – פרויקט המעודד יוזמות למען הקהילה, בתמיכתה הכספית של חברת הכימיקלים. "יש לך רעיון שיכול לתרום לחיים בשכונה?" שואל העלון שמפרסם את התכנית. קשה שלא לחשוב על האירוניה שבהצעה: בזמן שביד האחת החברה תורמת לפרויקטים "למען החיים" של תושבי ערד, ביד השנייה היא מקדמת את פרויקט "שדה בריר", שלפי משרד הבריאות יגרום לתמותה ותחלואה עודפת בסרטן, מחלות נשימתיות ומחלות לב, אם ייצא לפועל. אם לא די בכך – הקמת המכרה כרוכה בפינוי של אלפי תושבים בדואים מביתם.

מזה מספר עשורים מנסה חברת כימיקלים לישראל (ICL), מהחברות הרווחיות ביותר בישראל, לקדם כריית פוספטים ב"שדה בריר" הסמוך לערד, שבו נמצא מכרה פוספטים המשתרע על כ-13,400 דונמים. לפי הערכות, במכרה עתודות פוספטים בשווי של עשרות מיליארדי שקלים. מי שמפריעים לחברה לקדם את התוכנית הם עיריית ערד ותושביה (הנמצאים במרחק של כ-3.5 קילומטרים מהמכרה), והיישוב אלפורעה (שנמצא כקילומטר מהמכרה). בניגוד לעמדת משרד הבריאות, כיל טוענת כי הכרייה תוביל ל"השפעה בריאותית זניחה בלבד". 

ב-2016, בתמיכת עיריית ערד, 2,000 מתושבי העיר הגישו עתירה משותפת לבג"ץ נגד המדינה, ודרשו מהמדינה למנוע את הקמת המכרה, לאור הסכנות הבריאותיות שנשקפות למי שינשמו את האוויר בסביבותיו. 

בתחקיר קודם, תיארנו כיצד חברת הכימיקלים תרמה במשך שנים מאות אלפי שקלים לעיר למטרות חברתיות שונות, אך ברגע שהעירייה עתרה – התרומות הפסיקו לזרום. מכאן עלה החשש, כפי שתיארו ראשי עיריית ערד בעבר ובהווה, כי חברת כיל בבעלות עידן עופר ציפתה לקבל תמורה לתרומות שלה. 

"אני הייתי מאוד זהירה איתם בקבלת תרומות", אמרה לנו אז טלי פלוסקוב, ראשת עיריית ערד לשעבר, והוסיפה: "מן הסתם אתה מבין שיש משהו שעומד מאחורי זה. זה לא בחינם". ראש העיר הנוכחי, עו"ד ניסן בן חמו חידד וטען: "המסר של כיל לעיריות בדרום הוא 'עדיף לכן להיות בצד שלנו'".

מכיל נמסר בזמנו כי התרומות פסקו מסיבה משפטית. לטענת החברה, לא ניתן היה להמשיך בהזרמת התרומות לגוף שתובע אותם. החברה מסתמכת על סעיף בנוהל של משרד הפנים לפיו העירייה לא יכולה לאשר תרומה מגוף שמנהל מולה הליך משפטי, ולכן העברת התרומות פסקה. "התרומות לערד הושהו בעת שהתנהל דיון משפטי בבג"ץ בעניין שדה בריר, וזאת בהתאם להנחיות ונוהל מחייב של יועמ"ש משרד הפנים האמון על הרשויות המקומיות", הדגישו בשנית בחברה בתגובה לכתבה זו (התגובה המלאה בסיום הכתבה).

אך העירייה והיועצים המשפטיים של משרד הפנים חלוקים על פרשנותה של כיל לסעיף. למעשה, משרד הפנים לא הורה לחברה להפסיק את התרומות. אך גם אם כיל אכן הייתה מנועה מהעברת התרומה לעירייה, התוצאה הסופית זהה: עירייה שפותחת בהליך משפטי מול כיל מפסיקה לקבל תרומות. כל ראש עיר שמקבל תרומות מכיל מבין את המחיר שישלם אם יבחר לעשות זאת.

בשנה החולפת החליט בג"ץ לדחות את העתירה של עיריית ערד והתושבים, אך לצד זאת קבע שבתהליך התכנון המקורי נבדקו רק היבטים סביבתיים. כעת, אישור התוכנית מותנה בבחינת ההיבטים הבריאותיים של הכרייה. לאחר סיום המשפט, ולאור הביקורת הציבורית בנושא הפסקת התרומות (כך לפי מספר גורמים), החליטה חברת הכימיקלים לחדש אותן. פרויקט "חושבים עושים" הוא הראשון מבין מספר תרומות שעומדות על הפרק. בהמשך, לפי דובר העירייה, צפויות להגיע תרומות משמעותיות הכוללות גם תמיכה במועדוניות נוער בעיר.

"העירייה וכיל אינן מחרימות זו את זו"

למרות משקעי העבר, בעיריית ערד טוענים שהתרומות הנוכחיות לא ישפיעו על שיקול דעתם בנוגע לפרויקט "שדה בריר". "אפשר לתת את הקרדיט לתושבים ולעירייה שכולנו יודעים לעשות את ההבחנה בין הדברים", נמסר מהעירייה, והודגש כי "העירייה מנהלת מאבק בנושא הכרייה בשדה בריר יחד עם תושבים רבים… מנגד העירייה וחברת כימיקלים לישראל אינן מחרימות זו את זו, ואנו מודים לכיל על תרומותיה לתושבי העיר" (התגובה המלאה בסוף הכתבה).

בחברת כיל מסרו ל"שקוף" כי "איננו נותנים להסכמה או מחלוקת בינינו לבין רשות מקומית כלשהי להשפיע באופן כלשהו על הפעילות הקהילתית השוטפת שנעשית ברוחב לב ובהתאם לחוק" (התגובה המלאה בסוף הכתבה).

כששאלנו את העירייה אם יציבו קו אדום ויגבילו את התרומות מחברת הכימיקלים לסכום מסוים על מנת שלא תיווצר תלות, סירבו להתחייב. "במשך עשורים רבים תורמת כיל לקהילה בערד – מעולם לא הועברו סכומי עתק ולכן לא נוצרה כל תלות בתרומות אלה", טענו שם. "עובדה היא שהעירייה המשיכה להפעיל את כל פעילותה בגופים הנתמכים, למרות עצירת התרומה של כיל".

אך האם באמת לא נוצרת תלות? תשובת העירייה עומדת בסתירה לדברים שמסרה לנו בתחקיר הקודם בנושא, בו טענו כי בעקבות הפסקת התרומות ב-2016, פעילות של מועדונית רווחה אחת בעיר צומצמה. כמו כן, מי מבטיח שראשי העיר הבאים יתנגדו להקמת המכרה כמו ראש העיר הנוכחי, וידעו לייצר את "ההבחנה בין הדברים" כפי שאומרים בעירייה? 

הנוהל – והפרצה

המקרה של כיל וערד הוא רק קצה הקרחון בכל הקשור לקשרים בעייתיים הנרקמים בין חברות מזהמות וערים הסמוכות להן.

אמנם אין עירייה שתלויה באופן מוחלט בכספי תרומות של מפעל מזהם, אך ההשפעה של קשרים כלכליים על שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות בעירייה אינה זניחה. ניתן לראות זאת במקרה של חבר הכנסת מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי), שהיה ראש עיריית ירוחם ואמר ש"תושבי הנגב צריכים להחזיר" לכיל עבור כל התרומות שהיא נתנה להם לאורך השנים. אל ירוחם מצטרפות גם באר שבע ודימונה שנהנות מתרומות מכיל, תלויות בה בתור מעסיק מרכזי ותומכות באינטרס החברה לאורך השנים. סדרת הכתבות של יעל געתון מתארת כיצד מפעל "נשר" ברמלה ממשיך לזהם את הסביבה במשך שנים, בזמן שהעיר מקבלת תרומות מהמפעל. ראש העיר לא מפגין התנגדות רבה, אם בכלל, לפעילות המפעל.

עם זאת, לא מדובר בסוגייה של שחור ולבן. התרומות של החברות אכן מסייעות לתושבי הערים הסמוכות להן, אין על כך עוררין. כמו כן, חשוב להבהיר שהביקורת לא מופנית אל העיריות שמקבלות את התרומות, שכן הן זקוקות לכסף. אולם המקרים שתוארו מעלים חשש שפעמים רבות התרומות נועדו לשרת לא רק את תושבי העיר, אלא גם אינטרס של המפעל המזהם מול מקבלי ההחלטות.

בשל חשש זה, משרד הפנים פרסם ב-2016 נוהל המחייב את כל הערים בארץ להשקיף תרומות שהן מקבלות באתר שלהן, ולנהל דיון בניגוד עניינים אפשרי בקבלת התרומות. בדיקת "שקוף" ביחד עם "לובי 99" גילתה כי עשרות רשויות וערים בארץ לא מיישמות את הנוהל. 

אם לא די בכך, פרצה בנוהל מאפשרת לקבל תרומות באמצעות קרן גיוס תרומות הפועלת בכל עיר בנפרד. אותן קרנות מוגדרות בתור עמותות פרטיות – כלומר, גופים חיצוניים לעיריות. בשל כך, נוהל משרד הפנים לא חל עליהן. מדובר הלכה למעשה במסלול עוקף שקיפות לגיוס תרומות. האבסורד מתעצם נוכח העובדה שפעמים רבות מי שעומד בראש קרן גיוס התרומות הוא לא אחר מאשר ראש העירייה, מה שממחיש את הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין הגופים.

כך במקרה של דימונה, שבו 80% מהתרומות מחברת כיל לעיר נשארו במחשכים הודות למסלול עוקף השקיפות של העיריות. גם העיר חיפה גייסה מאות מיליוני שקלים באמצעות קרנות מסוג זה. בדיקת "שקוף" מעלה שכמעט בכל עיר במדינה פועלות קרנות אלו. המשמעות היא שנוהל משרד הפנים התייתר כמעט לחלוטין.

מתי משרד הפנים יתערב? "בשנים הבאות"

בזמן שהקשרים הכלכליים בין חברות מזהמות לערים ממשיכים להתהדק, במשרד הפנים שותקים. בכתבה קודמת בנושא, בעקבות פניית "שקוף" טענו במשרד כי נבחנת "אפשרות של ביקורת באמצעות מחוזות המשרד ואגף הביקורת ברשויות המקומיות". 

מאז עברו לא פחות מארבעה חודשים, ונראה שלא צפויה לחול התקדמות בעתיד הנראה לעין. במענה לשאלה ששלחנו למשרד הפנים בנוגע למועד הביקורת, השיבו ל"שקוף" כי ביקורת שכזו תתקיים רק "בשנים הבאות" (התגובה המלאה בסוף הכתבה).

נוכח חוסר הפעולה של הרגולטור, בארגון "לובי 99" מקדמים בימים אלו חקיקה שמטרתה להתמודד עם המצב שבו נוהל משרד הפנים לא מיושם, וממילא מכיל פרצה מסוכנת.

"מאחר שמדובר בנורמה 'רכה' של חוזר מנכ"ל (נוהל גיוס תרומות של משרד הפנים, ד.ג), שלא תמיד מיושמת כדין על ידי הרשויות – אנו מבקשים לתת לה מעמד נורמטיבי חזק יותר ולעגן בחקיקה את חובת הרשויות לפרסם את נימוקי הוועדה המאשרת את קבלת התרומה", אומרת עו"ד זהר אלטמן, לוביסטית ציבורית בארגון "לובי 99". עו"ד אלטמן מתייחסת גם אל מסלול עוקף השקיפות שנוצר בעקבות קרנות גיוס התרומות עבור ערים. "בנוסף צריך להיות ברור שהנורמה הזו חלה גם על תרומות לעיר באמצעות כל מיני 'שחקני ביניים' כמו 'קרנות לעיר' שתכליתן העיקרית – גיוס תרומות עבור הרשות", היא אומרת.

בכוונת "לובי 99" לקדם את החקיקה כבר במושב הכנסת הקרוב. נמשיך לעקוב.