"אנחנו חייבים להם": הנאום של ח"כ מיכאל ביטון חשף את רפיסות המדינה מול עידן עופר

"כל עובדי הפוספטים בנגב קיבלו את התעסוקה הכי טובה בעולם, את היציבות למשפחה… כי"ל ורותם, מעבר לתעשייה, עשו דברים יפים בירוחם ובנגב ובדימונה, ונתנו מלגות לאקדמאיים, ושילבו צעירים בעבודה, ועשו מועדוניות, וגינות קהילתיות, ועשו המון – ואנחנו כתושבי הנגב צריכים להחזיר להם".

• סוחרי השתיקה: "כי"ל נותנת פירורים – ומקבלת חיילים"
• עובדי כי"ל סובלים יותר מסרטן? מסע קפקאי בעקבות הנתונים שהמדינה והתאגיד מסרבים לחשוף
• עולם הפוך: כשמנכ"ל כי"ל התגאה שהחברה שלו כבר לא חושבת רק על כסף

במשפט אחד, הצליח יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון (כחול-לבן) לחשוף את סבך הקורים שנרקם בעשרות השנים האחרונות בין ענקית הכימיקלים כי"ל (כימיקלים לישראל) לבין תושבי הדרום. כל כך יפה תיאר ח"כ ביטון את הקשר המפותל הזה, שבכי"ל מעדיפים להסתיר תחת אצטלה של דאגה לתושבים, עד ששקלנו לבקש ממנו לכתוב טור אורח. טור שיתאר כיצד תאגיד מסחרי מצליח לייצר ברית אפילה עם הערים שסביב המכרות המזהמים שלו: תורם, תומך ומעסיק, אך ברגע האמת מנסה לפדות את ההשקעה לטובת האינטרס שלו, גם במחיר של פגיעה קשה בבריאות ובחיים של אותם תושבים ממש.

ח"כ ביטון אמר את הדברים לעובדי רותם אמפרט, חברת הבת של כי"ל, כשהפגינו השבוע מול הכנסת בדרישה שהממשלה תאפשר לחברת הכימיקלים לכרות פוספטים בשדה בריר שבנגב. שדה הפוספטים, המשתרע על כ-13,400 דונמים, צפוי להניב לכי"ל על פי הערכות עשרות מיליארדי שקלים. אך לתושבי ערד, שנמצאת במרחק של כ-3.5 ק"מ משטח הפרויקט המתוכנן, הוא "יניב", על פי הערכות משרד הבריאות, מוות, סרטן ומחלות נשימה; ולאלפי תושבים בדואים הוא יעלה בפינוי מביתם, כדי שענקית הכימיקלים תוכל למצות את פוטנציאל הרווח הגלום בשדה בריר. 

ומה עם העובדים עצמם, שנשלחו להפגין יום אחר יום בירושלים? נתוני התחלואה של עובדי תעשיית הפוספט של כי"ל בסרטן לא נחשפו, תודות למשרד הכלכלה והביטוח הלאומי שמגינים על ענקית הכימיקלים המסרבת לחשוף את הנתונים. 

החברה, המכניסה 17 מיליארד שקלים בשנה ושחילקה לבעלי המניות יותר ממיליארד שקלים לפני כשבוע, כבר איימה שאם הממשלה לא תאשר לה לכרות בשדה בריר היא תפטר את העובדים. השימוש הציני של כי"ל בעובדים שלה הוא רק אחד מתוך שורת מהלכים של החברה שמייצרים תלות כלכלית בינה ובין תושבי הדרום. המילכוד הישיר של העובדים הוא המילכוד העקיף של כל תושבי הדרום.

כי"ל מנסה כבר עשרות שנים לקדם את תוכנית הכרייה, שנתקלת בהתנגדות מצד התושבים המתגוררים סמוך לשדה. כפי שחשפנו ב"שקוף" לפני מספר חודשים, החברה משתמשת בתלות הכלכלית של העיירות בדרום כדי לנטרל את ההתנגדות לפרויקט הענק.

בתחקיר חשפנו כיצד כי"ל מציפה את ערי הדרום בתרומות של עשרות מיליוני שקלים, אך דורשת, על פי הטענות, לקבל תמורה בדמות תמיכה באינטרס העסקי שלה. איך אמר ח"כ ביטון? "כיל עשו בשבילנו המון – ואנחנו כתושבי הנגב צריכים להחזיר להם".

ביטון יודע על מה הוא מדבר. לפני שהיה חבר כנסת כיהן כראש עיריית ירוחם. העירייה קיבלה מכי"ל מאות אלפי שקלים לטובת פרויקטים בעיר, וזה רק בשנה אחת. את גובה התרומות המלא העירייה סירבה למסור. העת לפרוע את הצ'ק הגיעה כשהתקיים דיון בכנסת בנוגע למתן אישור לכריית פוספטים בשדה בריר. ראש העיר ביטון שלח את סגניתו, טל אוחנה, לדברר את חברת הכימיקלים. אל ביטון מצטרפים גם ראשי העיריות דימונה ובאר שבע, בני ביטון ורוביק דנילוביץ', שמקבלים מכי"ל תרומות בשווי של מיליוני שקלים, ודאגו לתמוך בחברה בדיונים בנושא.

ויש כמובן את הצד השני של המטבע: עיריית ערד קיבלה גם היא במשך שנים תרומות מכי"ל – עד שהחלה להילחם בהקמת המכרה. אלו פסקו לאחר שהעירייה עתרה לבג"ץ נגד הכרייה המזהמת. "המסר של כי"ל לעיריות בדרום", אמר לנו ראש עיריית ערד ניסן בן חמו, "הוא ש'עדיף לכן להיות בצד שלנו'". 

את ראש העיר בן חמו מחזקת גם ראשת העיר הקודמת של ערד, טלי פלוסקוב: "הם אף פעם לא יגידו את זה בצורה מפורשת, זה תמיד ברמיזות, בשמות קוד. 'תרומה לקהילה' הם קוראים לזה… אני הייתי מאוד זהירה איתם בקבלת תרומות. מן הסתם אתה מבין שיש משהו שעומד מאחורי זה. זה לא בחינם".

"מי שנותן משכורות של 15,20,30 אלף שקלים זה רק כי"ל… מי שלא ישמור על הדבר הזה יחזיר את הנגב אחורה", הוסיף ונאם ח"כ ביטון מול העובדים המפגינים, והבטיח לקיים דיון בנושא בוועדת הכלכלה שבראשותו. קשה להפנות אצבע מאשימה לראשי הערים בדרום, שניצבים בפני דילמה בלתי אפשרית: מקומות עבודה ותרומות שיועילו לאיכות החיים של התושבים, במחיר של תלות כלכלית בחברה המסחרית ובאינטרסים שלה, המאיימים על החיים והבריאות של אותם תושבים.

ראשי הערים דואגים לפרנסת תושביהם ונאלצים להשלים עם התלות שנוצרה בחברת הכימיקלים, בשל החלל שמותירה המדינה. במקום שזו תדאג ל"מלגות לאקדמאיים, שילוב צעירים בעבודה, מועדוניות וגינות קהילתיות" כתיאורו של ח"כ ביטון, כי"ל נכנסה לנעלי המדינה. בתחקיר שפרסמנו הראינו כיצד החברה דואגת לתווי מזון לנזקקים, משפצת בתי ספר ותומכת בצרכים הבסיסיים ביותר של העיר. צרכים שאותם המדינה היתה צריכה לספק. "בהיעדר תמיכה מהמדינה, אם יש תורם שבא ואומר אני אשפץ לך את המעבדות בבית הספר, אני לא רואה ראש רשות שאומר לא", אישר לנו ראש עיריית ערד בן חמו.

את המשוואה הזו – תלות כלכלית תמורת תמיכה באינטרס החברה – יצרה כי"ל על רקע אוזלת ידה של המדינה. אוזלת יד המומחשת היטב במפגן של ח"כ ביטון. במקום לנסות ולשבור את מעגל התלות הבעייתי, נציג המדינה מתייצב מול העובדים הממולכדים ומריע במגפון לחברה המזהמת.

"ההיי-טק לא הגיע לנגב ולגליל", אמר יו"ר ועדת הכלכלה לעובדי המפעלים המזהמים. אך במקום להראות לעובדים עתיד אחר עבור הדור הבא – כפי שהוא דווקא כן מנסה לעשות בוועדה שבראשותו – ביטון ממשיך לחזק את המשוואה עליה חוזרים כל ראשי העיריות התלויים בתרומות של הטייקון עידן עופר: בלי כי"ל – אין נגב.