יו"ר הקרן שמזרימה את כספי כיל לדימונה – ראש העיר בעצמו

"בקרוב לא תהיה פינה מוצלת בדימונה בלי ספסל חדש ויפה שאפשר לשבת ולנוח עליו", מספר ד"ר מקס פרץ, ראש מנהל החינוך בעיריית דימונה. פרץ מתייחס לפרויקט "קרש קפיצה" – נגרייה קהילתית שנפתחה בעזרתה הנדיבה של חברת הכימיקלים כיל, או בשמה החדש ICL. חצר האגודה למלחמה בסרטן, מועדון לקשיש, הקונסרבטוריון העירוני – נראה שלאן שלא ילכו תושבי דימונה, הם יוכלו לשבת על ספסלי העץ החדשים, לחייך חיוך רחב ולהישען בנוחות על תמיכת חברת הכימיקלים הדואגת.

הקשר החם של כיל ודימונה הוא לא סוד ולא מסתכם בספסלים נוחים ברחבי העיר. התאגיד המזהם תורם גם שוברי מזון לנזקקים בשווי של מאות אלפי שקלים, ודואג לתמוך בפרויקטים שונים בעיר בעקביות, כבר יותר מ-15 שנים. מי שדאג להדק את הקשר בשנים האחרונות הוא ראש עיריית דימונה בני ביטון, שהפך לדובר הנאמן ביותר של החברה, בתקשורת ובכנסת, כשהסיסמה הקבועה מפיו היא "בלי כיל – אין נגב".

אך אף שהחיבה ההדדית לא מוסתרת, הקשרים הכלכליים דווקא כן. אמנם עיריות מחויבות להשקיף את כלל התרומות שהן מקבלות – אך את רוב התרומות של כיל לדימונה אי אפשר למצוא. מה הכוונה? באתר העירייה אפשר למצוא רק 20% מהתרומות של תאגיד הכימיקלים לעיר מאז שנת 2007 ועד היום. ה-80% הנותרים מתחבאים במסלול עוקף השקיפות, או בשמו הרשמי: "הקרן לדימונה" – עמותה שמגייסת תרומות עבור העירייה, אך לא כפופה לכללי שקיפות. מי שמכהן בתור יו"ר הקרן לדימונה הוא לא אחר מראש העיר בני ביטון. 

ומדוע זה בעייתי? ברגע שקרן שמגייסת תרומות לעיר מנוהלת על ידי בכירים בעירייה, עלולה להתקצר הדרך ליחסי תן-קח במסגרתם התרומה תאפשר לתורם להשיג אוזן קשבת בעירייה. תארו לכם שראש עיר יגיע ליזמי נדל"ן בכובעו כיו"ר קרן וינסה לקושש מהם כספים – ויום למחרת יחרוץ את גורלם בתחום תכנון פרויקטים בעיר. 

מסלול עוקף שקיפות

תופעת "הקרן לעיר" מתרחשת כמעט בכל עיר בישראל. מדובר במאות מיליוני שקלים של תרומות שמגיעים לערים בנתיב עוקף נהלים ושקיפות, דרך עמותה "פרטית" כביכול. במקום שהכסף ייתרם ויגיע ישירות לעירייה, הוא מגיע לעמותה בשם "הקרן לעיר" ("הקרן לחיפה", "הקרן לדימונה", וכו') שמסרבות לעיתים לחשוף את זהות התורמים, ואז משקיעות את הכסף בעיר במקום שהעירייה תעשה זאת.

"צינורות הכסף": החצר האחורית של העיריות לתרומות מבעלי ההון

בניגוד להוראות משרד הפנים: עשרות עיריות מסתירות תרומות מתאגידים

מתוך החשש שגורמים בעלי אינטרס ינסו להשפיע על מקבלי החלטות בעירייה באמצעות תרומות, ב-2016 כתב משרד הפנים נוהל המחייב את כל הערים בארץ להשקיף תרומות שהן מקבלות באתר שלהן, ולנהל דיון בניגוד עניינים אפשרי בקבלת התרומות. אך הנוהל לא חל על "הקרן לעיר", שכן מדובר בעמותה פרטית. 

כך, הלכה למעשה, כסף נתרם לעיר על ידי גורמים שפעמים רבות מחזיקים באינטרסים מרובים, וברגע שהתרומות לא מגיעות ישירות לעירייה, אלא עוברות דרך הקרן, הן לא רשומות באף מסמך רשמי של העירייה ובפועל לא ניתן לדעת מי תרם, וכמה. חשוב לציין שסיבה מרכזית לפעילות הקרנות בערים נוגעת להחזרי מס שתורמים מקבלים כשהם תורמים ישירות לקרן ולא לעירייה, וכך הם יכולים לכאורה לתרום יותר כסף. עם זאת, "תופעת הלוואי" של שיטת תרומה זו היא חוסר שקיפות מוחלט, וחשש כי הנוהל של משרד הפנים יהפוך לחסר תועלת.

"הייעוד של התרומה הוא העירייה, לא משנה מי הצינור שדרכו מתקבל הכסף", אומרת דינה בר אולפן, שכיהנה עד שנת 2016 בתור מנכ"לית הקרן לאשדוד, במקביל להיותה משנה למנכ"ל העירייה. "מהרגע שנכנס הנוהל חשבנו שיש טעם לפגם, שמישהו עוד עלול לייצר קשר בין התפקיד שלי בעירייה לבין הבקשות לתרומה, אפילו למראית עין. לכן עזבתי את תפקידי כמנכ"לית הקרן. גם בתקנון הראשון של הקמת קרן אשדוד, יו"ר הקרן היה ראש העיר, אבל הנושא הופסק מיד כשראש העיר הנוכחי, יחיאל לסרי, נכנס לתפקיד ב-2012. הוא ביקש לעשות שינוי ורצה לייצר ניתוק בין הקרן לעירייה – שלא יחשבו שהוא בתור ראש העיר מבקש תרומות".

אין השפעה?

מי הם אותם מפעלים שתורמים לקרנות ולתושבי ערי הדרום ומסבים להם בו זמנית נזק? תורמת מרכזית לקרן לאשדוד והקרן לבאר שבע היא חברת אדמה-אגן המייצרת כימיקלים המשמשים בין היתר לקוטלי עשבים. לפי המשרד להגנת הסביבה לחברה, היו בשנתיים בלבד (2013-2015) עשרות תקלות והפרות באשדוד, ובבאר שבע השאירה החברה קרקע מזוהמת. "ממצאים ראשוניים מעידים על זיהום חמור ביותר של מי התהום בחלקו הדרומי של המפעל בממסים ובחומרי הדברה", נכתב בדוח של רשות המים. 

בין השנים 2007-2020 תרמה החברה לקרן לאשדוד כשמונה מיליון שקלים, ולקרן לבאר שבע תרמה בין השנים 2013-2020 סכום של כארבעה מיליון שקלים. באתר של עיריית באר שבע אין זכר לתרומות אלו, בדיוק לפי השיטה עוקפת-השקיפות שמאפשרת "הקרן לעיר".

ולאן מגיע הכסף? ב"העין השביעית" פורסם כי החברה תורמת למוזיאון המדע בבאר שבע ומעבירה דרכו מסרים המיטיבים עמה. עוד משתתפת אגן-אדמה במימון פרויקט "עיניים ירוקות" שמטרתו "לחנך תלמידים למהות של חיבור האדם לטבע". 

"אדמה אגן מנוטרת באופן מלא ע"י כל הגורמים הסביבתיים, והם פועלים בדיוק לפי הרישיונות שלהם" אומרת בר-אולפן, כששאלנו אותה על התרומות שאשדוד מקבלת מהחברה. "אם יהיו להם חריגות אנחנו לא נקבל מהם תרומות. אנחנו לא נותנים להם להתחמק או הקלות באמצעות התרומות". בר אולפן מפרטת על העזרה של החברה במגוון פרויקטים סביבתיים בעיר, ומדגישה שבאשדוד "הם התורמים הכי משמעותיים".

בהקשר הזה כדאי להזכיר שב-2009 הוגשה תביעה נגד החברה על סך 60 מיליון שקלים, על ידי תושבי ניר גלים הגרים בסמוך למפעל וסובלים מזיהומו. התביעה הסתיימה בהסכם גישור בשנת 2012.

למרות ההדגשה, בר-אולפן מסתייגת ומבהירה שהתרומות לא מטות את שיקול דעתה של העירייה: "כדי שתרומות ישפיעו הן צריכות להיות בהיקף כזה שהן מחזיקות את העירייה והפיתוח שלה. זה לא קורה בשום מקום בארץ. אין מפעל אחד שמחזיק. גם אדמה-אגן תורמים 100-200 אלף שקל בשנה במצטבר, זה לא כסף בהיקף כזה שבשביל עיריית אשדוד, שהתקציב שלה הוא יותר ממיליארד וחצי שקל, יטה את ההחלטות". עוד היא מסבירה ש"מדובר בתרומות שמפוזרות במגוון תחומים: רווחה, סבסוד כרטיסים למופע תרבות, זה תמיד הולך לאוכלוסיות קצה". בר אולפן מדגישה שכל התרומות של החברה לא זוכות ליחסי ציבור מטעם העירייה. אך האם באמת אין לתרומות אלו השפעה?

ראשי העיר מתייצבים לצד המזהמים

הדברים של בר-אולפן עשויים לשכנע, אך מספר מקרים שחשפנו מראים שההשפעה של קשרים כלכליים על שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות בעירייה אינה זניחה. ניתן לראות זאת במקרה של חבר הכנסת מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי), שהיה ראש עיריית ירוחם ואמר ש"תושבי הנגב צריכים להחזיר" לכיל עבור כל התרומות שהיא נתנה להם לאורך השנים. אל ירוחם מצטרפות גם באר שבע ודימונה שנהנות מתרומות מכיל, ותומכות באינטרס החברה לאורך השנים. סדרת הכתבות של יעל געתון מתארת כיצד מפעל "נשר" ברמלה ממשיך לזהם את הסביבה במשך שנים, בזמן שהעיר והקרן לעיר מקבלות תרומות מהמפעל המזהם. ראש העיר לא מפגין התנגדות רבה, אם בכלל, לפעילות המפעל.

טימור מיכאלי, פעיל למען שקיפות ומייסד "הלובי המקומי" הפועל בבאר שבע מדגיש את התלות של התושבים באותן תרומות: "במיוחד במקומות של פריפריה, כל שקל כזה באמת עוזר. הוא מאפשר לאנשים כאן להתפתח, לקבל מלגות, ללמוד יותר".

לכל המקרים האלו מכנה משותף – בשגרה, כשאין תקלות חמורות שפוגעות בתושבים, אין חיכוך בין המפעל לעיר, ושיקול דעתם של נבחרי הציבור לא מגיע לכדי מבחן. אך השאלה מה קורה כשמגיעה העת בה החברות גורמות לנזקים לתושבים. או אז העירייה צריכה לבחור בין האינטרס של התושבים לזה של המפעל המזהם. כפי שניתן לראות במקרים של "נשר" ו"כיל", ברגע שאינטרס החברה עמד מול האינטרס הציבורי, ראשי העיר התייצבו לצידו של המפעל המזהם. ממש כפי שאמר ח"כ ביטון, ראש עיריית ירוחם לשעבר: "אנחנו חייבים להם".

השקפת הקשר הכלכלי עוזרת לפקח על יחסי העירייה ואותם מפעלים, ולצמצם את הנזק האפשרי. לכן יש חשיבות גדולה כל כך ליישומו של נוהל משרד הפנים – שהתייתר לחלוטין עם העברת התרומות דרך הקרן לעיר.

"האינטרסים שלנו, התושבים, הם לא האינטרסים של החברה המזהמת", אומר עומרי טל, פעיל ארגון "מגמה ירוקה" בבאר שבע. "גם אם זה היה באופן שקוף, היינו זועמים, אבל כשזה נעשה מאחורי איזו קרן או עמותה, זה הופך את זה להרבה יותר דרמטי".

משרד הפנים מציג: שגר ושכח

ואיך מתייחסים לנושא הזה במשרד הפנים, שאמון על החלת השקיפות בתרומות לעיריות? כששאלנו אם יפעלו להחיל את הנוהל הקיים על הקרנות הפועלות בערים השיבו שם כי "הנושא דורש בחינה מקצועית והכרעת מדיניות".

מתי זה יקרה? לא קיבלנו תשובה. עד כה במשרד מסירים אחריות ואומרים: "ההנחיות בנושא מפורסמות במסגרת חוזרי מנכ"ל ועל הרשויות המקומיות לפעול על פיהן". כמו כן, מאז שנכתב הנוהל ב-2016, במשרד לא ביצעו אפילו ביקורת אחת כדי לבדוק האם הנוהל מיושם.

עד שמשרד הפנים יפעל, בעלי האינטרס לא מחכים לאף אחד, וממשיכים להעמיק את אחיזתם בערי הדרום. המקרה הפוטנציאלי הבא כבר כאן: בחינת הדוחות הכספיים של הקרן לדימונה על ידי "שקוף" מצאה תרומה חריגה של 150 אלף שקלים מחברת "חיפה כימיקלים" לקרן. מה לחברת הכימיקלים מחיפה ולדימונה? מסתבר שבעוד שנים בודדות יוקם מפעל האמוניה של החברה במישור רותם, אחרי שהוזז ממפרץ חיפה, וסביר שעובדים רבים מדימונה יעבדו במפעל זה. האם מדובר באיתות לראש העיר המכהן גם כיו"ר הקרן לדימונה, איתות שמשמעותו חזרה לאותה משוואת אינטרסים? תרומות ומקומות עבודה בתמורה לתלות כלכלית במפעל המזהם.

מתי במשרד הפנים יתעוררו ויבדקו את הנושא? במשרד השיבו ל"שקוף" כי נבחנת "אפשרות של ביקורת בנושא באמצעות מחוזות המשרד ואגף הביקורת ברשויות המקומיות". נמשיך לעקוב.

**

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "כפי שהבהרנו בתגובתנו בעבר, ההנחיות בנושא מפורסמות במסגרת חוזרי מנכ"ל ועל הרשויות המקומיות לפעול על פיהן.

"לגבי הקרן הייעודית, הנושא דורש בחינה מקצועית והכרעת מדיניות לגבי תחולת נוהל תרומות על גיוס תרומות באמצעות קרנות.

"היות שוועדת תרומות היא אחת ממיני רבים של ועדות פרטיקולריות המתכנסות ברשויות, ובהתייחס לחשיבות להקמת ניגוד עניינים מובהק, ראוי שהוראות יישום הנוהל ייבדקו ע"י מבקרי הרשויות ויפורסמו באתר הרשות עם נימוקי הוועדה לכלל ציבור התושבים.

"אגף בכיר לביקורת בוחן באופן תדיר נושאים שונים בתחומים המוניציפליים ועורך מדי שנה ביקורת בכלל הרשויות המקומיות, בנושא זה טרם בוצעה ביקורת.

"עם זאת, משרד הפנים בוחן אפשרות של ביקורת בנושא באמצעות מחוזות המשרד ואגף הביקורת ברשויות המקומיות".

מעיריית באר שבע נמסר בתגובה: "מדובר בעמותה פרטית (קרן ב"ש) שמטרתה לגייס תרומות לעיר באר שבע (גופים, ארגונים ועמותות שונות).

"בין העמותה לעיריית באר שבע יש הסדר המגדיר הוראות והנחיות כשמתקבלות תרומות לטובת פרויקטים עירוניים".

מעיריית דימונה לא התקבל מענה עד למועד פרסום הכתבה.

מחברת אדמה-אגן נמסר בתגובה: "אדמה רואה חשיבות בשותפות עם הקהילה באזורים בהם היא פועלת והיא גאה בפעילות זו מאוד. הטענה כי יש קשר כלשהו בין השותפות לפעילות הסביבתית מופרכת ומטעה".