ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
קללות, עימותים, שקרים – כל אלה לא חסרו במשכן הכנסת בשנה האחרונה, וגם לא בדיווחי כלי התקשורת על הנעשה שם. אבל בניגוד לתמונה הכללית המצטיירת מהדיווחים האובססיביים על "דרמה במליאה" – העבודה הפרלמנטרית סיפקה לא מעט רגעים ששווה להתעכב עליהם. היו אירועים שסימלו מגמות חדשות, רגעים שחשפו לרגע את מה שלעיתים נחבא מעינינו, וגם אירוע אחד משנה ממשל. סיכום שנה של "שקוף" במסדרונות המשכן: כמה מהרגעים החשובים בכנסת ישראל ב-2021.
זה התחיל כדיון רגיל בוועדת הכספים על מס סוכר. נציגי הטייקונים התלחששו, ח"כים שאלו שאלות לבקשתם. אלא שאז קוקה קולה עשתה שגיאה קריטית: נציגם הטעה את חברי הכנסת ויצר רגע קאלט כשניסה להסתיר את העובדה שיקבל תשלום מענקית המשקאות. הציבור זעם.
ב-2021 דברים כאלו לא עוברים בשקט, ומשם ועד אישור המס חרף כוחות ענק שפעלו נגדו – הדרך הייתה פשוטה יותר. אלא שעצם העלאת מס הסוכר לדיון מסמלת מהפכה גדולה בהרבה של הציבור. מה זה אומר? אין הכוונה לחילופי שלטון – אלו לאו דווקא היו מספיקים לקרב הקשוח מול הכסף הגדול.
המהפכה באה בצורת גופים שהקים הציבור בשנים האחרונות ונתנו כעת את הרוח הגבית הכה נחוצה לאפשר למהלך כה מורכב להגיע לקו הגמר. מדובר בצבא רב הזרועות שנתן קונטרה לטייקונים ונלחם עבור כלל האזרחים: חברינו ב"לובי 99" קידמו את המהלך מבעוד מועד, דאגו לכל אורך הדיונים שהשרים וחברי הכנסת יקבלו נתונים אמינים ויבינו את חשיבות המלחמה בסוכר. אנחנו ב"שקוף" גם התנענו דיון ציבורי בנושא טרם העלאת המס – הראינו את יתרונותיו, ולאורך הדיונים חשפנו את הלחצים הרבים להרוג אותו. בזמן אמת פרגנו לח"כים ששירתו את הציבור ועמדו בלחצים – דוגמת אלכס קושניר וולדימיר בליאק – ומתחנו ביקורת על אלו שהטעו את הציבור ושירתו את הטייקונים.
השותפים שלנו "בעין השביעית" סגרו מעגל עם סיקור תקשורתי. הם פרסמו כיצד חלקים בתקשורת המסחרית ניסו לאייד את המס, חשפו ניגודי עניינים – בעיקר בקשת 12 שמוחזקת גם על ידי קוקה קולה – וביישו עיתונאים שהציגו לציבור רק את הצד המסחרי.
זה שילוב ידיים שקיים רק בזכותכם ולא יכול היה להתקיים לפני שנים בודדות. המצב רחוק מלהיות מושלם, אבל מתחוללת בזכותכם רעידת אדמה. וזו רק ההתחלה.
ב-13 ביוני השנה הוקמה הממשלה ה-36. זו נקודת ציון בתולדות מדינת ישראל, ולא בגלל שהוקמה ממשלה – זה קרה לנו 35 פעמים בעבר. זו נקודת ציון כי הממשלה הזו החליטה לאמץ את מה שנראה לפני שנה הזוי וזמני – המנגנון הפריטטי, אותו שינוי חקיקתי שהזהרנו מפניו באפריל 2020. כשכתבנו אז ש"בזמן שאנחנו מדברים על מספר השרים – בכנסת משנים את שיטת המשטר", עוד הייתה לנו תקווה כי זה זמני ואולי יחשבו שוב ויבחנו שינויים כאלו לא רק לצורך פוליטי נקודתי. אבל מה שהיה אז פתרון לעת צרה השפיע על התרבות הפוליטית שלנו כשכל מי שניהל מו"מ להקמת הממשלה ה-36 התווכח על המקום ברוטציה ולא על עצם צביונה הפריטטי.
עכשיו, כשזה קרה בפעם השניה, נראה שהמנגנון הפריטטי הוטמע. היום יש שני ראשי ממשלה שלהם נשבעים השרים אמונים, בזיקה בהתאם לגוש שלהם. האחד ממנה את הצד שלו והחליפי ממנה את שלו. והשרים? הם מצהירים כי יש להם זיקה לאחד מהם. נראה שההחלטה לאמץ את הפריטטיות כשיטת המשטר קיבעה את המהלך וקשה לראות כיום איך בעתיד נצליח להתנער מזה.
מוקדם יותר ב-2021, לאחר חילופי השלטון, קראנו פעם אחר פעם: #ועכשיו_לתקן. בסיום השנה אפשר לראות שחלק גדול מהקריאות התממשו. שר המשפטים גדעון סער – אחרי מאבק של 5 שנים – התקין תקנות לשקיפות באגודות העותמאניות שמתנהלות כאילו הן במאה ה-19; שר החוץ יאיר לפיד הציב למכירה את דירת השגריר בניו יורק שעדיין רשומה על שמו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו; שרת התחבורה מרב מיכאלי הקפיאה את הצו לחיוב התקנת מערכת נגד שכחת ילדים במכונית; ח"כ שלמה קרעי מהליכוד שיגר השנה דרישה ליו"ר הכנסת להגביר את דיוק המערכת המודדת את נוכחות הח"כים במשכן. "מידע זה חשוב לציבור ועלינו להפכו לשקוף, זמין ונגיש הרבה יותר", כתב קרעי. לא אנחנו.
ברגע אחר פנה ח"כ מוסי רז ממרצ למנכ"ל הכנסת (שוב, לא אנחנו) בבקשה להוסיף קישור ליומני הח"כים באתר הכנסת הרשמי. ברקע, עוד ועוד שרים וח"כים החליטו לאורך 2021 שפגישות עם לוביסטים ייערכו רק מול אנשי המקצוע ואף קבעו נהלים בעניין.
במשך שנים התרגלנו להציק ולנדנד, שוב שוב, והשנה שמחנו לגלות שזה השתלם: הגלגלים החלו לנוע, ועוד ועוד נבחרי ציבור הכניסו את המילה שקיפות ללקסיקון שלהם.
לכנסת הייתה השנה הזדמנות לתקן מהלך מושחת של קודמתה, שאישרה המשך מתן פנסיות תקציביות, בניגוד לחוק, לשבעה ראשי ערים לשעבר. ההכשר ניתן לאחר פינג פונג מתמשך בין הכנסת לבין בג"ץ, שטרם הסתיים.
כל זה קורה בגלל טעות של משרד הפנים, שהתגלתה כבר לפני 16 שנים ושאף אחד לא רצה לתקן.
ואיך התאפשר שוב אישור המהלך הזה? בין היתר בזכותו של חבר הכנסת איתן גינזבורג מכחול לבן, שבעבר התנגד, והפעם התהפך. איך הוא הסביר את זה? הוא טען שהוא לא מקבל את העובדה שבג"ץ החזיר להם שוב את ההחלטה לדיון בכנסת. "זה כמו שנחכה שיתחלפו השופטים", אמר אז.
הסיבה היחידה ששבעה ראשי ערים לשעבר מקבלים בפועל הטבה שהם לא זכאים לה, היא שהם יודעים לפתוח את הדלתות ללשכותיהם של מקבלי ההחלטות. לכל אחד מאיתנו היו מפסיקים מיד את התשלום ודורשים להחזיר את עלות התקלה לקופת המדינה. לאותם ראשי ערים לא טרחו להפסיק את התשלום במשך שנים גם לאחר שהתקלה כבר התגלתה. הם ידעו לפנות לשרי הפנים אלי ישי ואריה דרעי ולהכשיר את התקלה.
נובמבר 2021. עוד דיון על קורונה בוועדת חוקה ושר הבריאות ניצן הורוביץ ממרצ מסביר למה הוא מבקש להרחיב את סמכויות הממשלה. אלא שח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית מזכיר שהורוביץ עצמו, בעודו באופוזיציה, כינה את המהלך "חוק ארדואן".
"אני משער שדברים שרואים משם וכו'. אני קורא לך להתנצל על האמירות שאמרת בזמנו", הציע רוטמן. הורוביץ סירב.
הרבה מאוד רגעים כאלו התרחשו לאורך השנה – סביב הקמת הממשלה המנופחת והחוק הנורבגי המוגדל, חלוקת הכספים הקואליציוניים ומינויים פוליטיים של מקורבים (כמו מינוי עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית). בקואליציה אף סירבו בתוקף לתת כלים משמעותיים לפיקוח עבור האופוזיציה – כאילו שלעולם לא יחזרו לספסלים הללו במשכן בעצמם.
אנחנו ורבים אחרים דרשנו לאורך השנה מחברי הקואליציה לנהוג לפי אמות המידה שאותן דרשו בעצמם כשהיו בצד השני של המתרס. אבל לכבוד השנה החדשה נוסיף דרישה, הגיונית למדי וכלל לא קשה לביצוע: הסתייגו יותר. בעודכם מבקרים את הצד השני, חכו וקחו כמה נשימות טובות. ואז נסו להימנע מלהיות נחרצים – אלא אם אתם מתכוונים באמת לנהוג בהתאם – לנצח נצחים.
בשנה שבה אין ועדת אתיקה ואין כל סנקציות על השתלחויות, שקרים וגידופים, נדיר מאוד לראות רגעים כמו התנצלותו של ח"כ משה ארבל מש"ס. הסיפור החל לפני כשבועיים כשסיפר על הדוכן שראה את את שר הביטחון בני גנץ נפגש עם ח"כ יעל רון בן משה בחדרו ללא מסכה, כשהוא מפר בידוד. לאחר מכן התנצל על כך והודה בטעותו.
על דוכן המליאה סיפר שקיבל נזיפה מילדיו: "בארוחת השבת אמרו לי ילדיי 'אבא, הביוש הזה שעשית לשר הביטחון ולחברת הכנסת לא מתאים לך'. התלבטתי איך להגיב. באותה שניה אמרתי – ילדיי אתם צודקים, טעיתי. לכן אני עומד כאן באותה במה ומבקש לתקן – אני מיישיר אליכם מבט ואומר 'סליחה, טעיתי'".
האם חברי כנסת נוספים חשו בושה בקריאות הגנאי שהפנו, שהפכו פעמים רבות מדי השנה לגידופים אלימים, התייחסויות גזעניות – ולא פעם גם טענות לא נכונות? רגע לפני סוף השנה, ההתנצלות של ח"כ ארבל מדגימה לקיחת אחריות ומעט אנושיות, שהייתה כל כך חסרה מאז הוקמה הכנסת ה-24.
בחודש יולי השנה, זמן לא רב אחרי השבעת הממשלה ה-36, האופוזיציה הפילה את הצעת הקואליציה להאריך את תוקפו של חוק האזרחות. התוצאה הצמודה (59 מול 59 עם שני נמנעים של רע"מ), ההצבעה הלילית הדרמטית ואפילו התגייסותם של חברי מרצ להצביע עם הקואליציה, בניגוד לצו מצפונם – אף אחד מאלה לא היו שיא האירוע.
השיא הגיע בדמות החגיגה של חברי האופוזיציה אחרי ההצבעה – חברי הליכוד, יהדות התורה, ש"ס והציונות הדתית – לצד חברי הרשימה המשותפת. או כמו שהגדירה זאת שרת הפנים איילת שקד בציוץ: "מי שלא ראה את הצהלות של חברי הליכוד והציונות הדתית עם עופר כסיף וסמי אבו שחאדה לא ראה טירוף כזה מימיו".
הרגע הזה לא היה האחרון, והוא אולי סמל קטן לקיטוב שאוחז בבית המחוקקים (ולא רק בו). הפעם נדהמנו מכך שאנשי ליכוד ואנשי הרשימה המשותפת מסוגלים לעמדה דומה (אפילו אם מדובר רק בתיעוב כלפי הקואליציה ולא תמימות דעים אידיאולוגית). ואנחנו יכולים רק לקוות שבפעם הבאה נופתע לראות אותם צוהלים יחד על העברת (או הפלת) חוק שהם באמת מסכימים עליו.
גם בתחילת נובמבר השנההעיכבה האופוזיציה חוק של הקואליציה. אבל לא מטעמים אידיאולוגיים, הם דווקא לא ממש התנגדו להצעה. זה היה כדי לפגוע בקואליציה. ומה היה אמור להשיג החוק הזה? הוא היה אמור לסגור את הפרצות שאפשרו לענקיות הגז להתחמק מתשלום מסים למדינה.
חברי האופוזיציה צהלו ושמחו עם הפלת החוק במליאה, אבל לא על ניצחון אידאולוגי או על הריגת חוק שיפגע בציבור הרחב. בדיוק להיפך. האופוזיציה – תחת ניצוחו של בנימין נתניהו – טרפדה חוק שביקש למנוע מתאגידים שמחזיקים באוצרות הטבע שלנו להתחמק מתשלום מס. כאזרח, זה היה רגע קשה לצפייה.
רגע קשה נוסף היה הדיון עצמו בוועדה: ראינו שם כיצד דפי המסרים של הטייקונים הופכים לנאומי הח"כים בוועדת הכספים – מ"העסקים הקטנים ייפגעו" ועד "קופת המדינה תיפגע".
באופוזיציה יש כמה וכמה ח"כים חרוצים שנלחמים למען הציבור, אבל כמקשה אחת היא בוחרת שוב ושוב להילחם נגד הממשלה – גם במחיר של מלחמה בציבור כולו. הרגעים האלו השנה היו רבים. התוצאה: חוקים חשובים שישפרו את החיים מעוכבים, באחוזים גבוהים יותר מבעבר, לא בהכרח בגלל חוסר הסכמה רעיוני אלא ממחנאות לשמה. הציצו בנתונים וראו עד כמה הקיטוב העמיק השנה ופוגע בכולנו.
ב-23 לאוקטובר שלמה קרעי הרים את ידו על מנת להצביע בדיון על העלאת גיל הפרישה לנשים. האירוע הזה לכאורה נשמע כמו אירוע שגרתי, אבל באותו היום הוא סימן הרבה יותר: שלמה קרעי דחף את חברי האופוזיציה להרים את ידיהם בועדות חרף העובדה שלא הייתה להם זכות הצבעה.
"לא ייתכן שלחצי מהעם לא תהיה זכות הצבעה באמצעות נבחריו על תקציב המדינה", הוא אמר בשיחה עם "שקוף". הרגע הזה בוועדה מייצג תקופה שבה רפורמות ענק, תקציבים וחוקים משני חיים עוברים בוועדות הכנסת – כמעט ללא ביקורת של האופוזיציה על הממשלה, או ייצוג למחצית מהבוחרים בישראל. הוא קרה מכיוון שסכסוך בין האופוזיציה לקואליציה לגבי תת הייצוג של האופוזיציה בוועדות הוביל אותה להחרים את הוועדות, ולא לשבץ בהן חברי כנסת – וכל הציבור הפסיד.
ב-27 באוקטובר אושרה בוועדת חוקה רפורמה עם בשורה להליך קבלת ההחלטות בישראל: הקמת רשות הגולציה חדשה שתפקח על משרדי הממשלה. במהלך הדיונים הצליחו חברי הכנסת להשיג הישג משמעותי: הרשות שתקום תהיה חייבת לדווח לנו עם מי נפגשו אנשיה כאשר גיבשו את חוות דעתם על ההחלטות של משרדי הממשלה. מדובר בשינוי ענק: הרפורמה ברגולציה צפויה להשפיע על האופן שבו משרדי הממשלה מגבשים חוקים, תקנות ונהלים, ולהעניק כוח רב לרשות אחת שתבקר את תהליכי העבודה במשרדי הממשלה. בזכות חברי ועדת חוקה, ובראשם חבר הכנסת גלעד קריב, הרשות תדרש לכללי שקיפות ייחודיים.
את ההישג הזה חולקים גם חברי הכנסת מוסי רז וגבי לסקי ממרצ, שלצד "לובי 99" וחברי "סיירת השקיפות" שלנו לחצו על הכנסת סעיפי השקיפות.
אבל הרגעים הדרמטיים של המלחמה על השקיפות, לא שודרו במהדורות. לאחר צפייה של עשרות שעות בדיונים, שלעיתים ארכו כ-12 שעות ביממה אחת, אפשר לומר שקומץ הח"כים שהגיעו לדיונים והתווכחו על הסעיפים – הוכיחו שהם כאן בשביל הציבור. גם אם התקשורת הממוסדת מתעלמת. לצד קריב, רז ולסקי שהשתתפו בחריצות, אפשר לציין לחיוב גם את ח"כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית שהקפיד להגיע.
*
(השתתפו בכתיבה: עידן בנימין, תומר אביטל, מאיה כהן, שירי בלומברג ונעמי נידם)
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
