לא רק ועדת הכספים: המהלכים הכוחניים של הקואליציה שאולי פספסתם

מרגע שקיבלה את המפתחות לידיים, הקואליציה החלה להכתיב את סדר היום הדמוקרטי של הכנסת ה-24. מהר מאוד החל קרב משיכות החבל בין האופוזיציה לבין הקואליציה, שהגיע עד לבג"ץ. המו"מ עדיין תקוע ואנחנו הנפגעים העיקריים: ועדת האתיקה הבוחנת התנהגות לא ראויה או אלימה – עדיין לא הוקמה. הוועדה לביקורת המדינה, שדנה בדוחות המבקר ויכולה להפעיל לחץ על הממשלה – גם היא לא קיימת.

עוד ב"שקוף":

• זוכרים שישבתם באופוזיציה? חזקו אותה, דווקא עכשיו
• הקיטוב בכנסת במספרים: כך צנחו אחוזי הקונצנזוס בהצבעות
• ועדת האתיקה קמה? רק על הנייר

ייתכן שגיבשתם עמדה על השביתה האיטלקית של האופוזיציה, שלא מוכנה להתפשר. מה חלקה של הקואליציה? מה אתם יודעים על ההתנהלות הדורסנית שלה מאז הקמתה? חלק מהמהלכים הכוחניים שלה חמקו מתחת לרדאר – אך כדאי להתעכב עליהם.

1. ועדת האתיקה הייתה יכולה לקום?

לקואליציה הייתה הזדמנות להוכיח שוועדת האתיקה היא מחוץ לכל ויכוח פוליטי: באופוזיציה הציעו בעבר למנות לוועדה יו"ר מטעמה. את מאזן הכוחות זה לא היה משנה משום שהוועדה תמיד מורכבת מכוחות שווים בין הקואליציה לאופוזיציה. ייתכן שהקמת הוועדה תוך הסכמה נדירה כזאת בין הצדדים גם הייתה תורמת לרמת האמון בה ובהחלטותיה. נזכיר שוב – ועדת האתיקה למעשה לא קיימת גם עכשיו, על אף שיו"ר הכנסת מיקי לוי הכריז על הקמתה. קיומה הוא על הנייר בלבד.

2. אין ועדה משמעותית לאופוזיציה

אמנם אין חוק שמחייב את הקואליציה לתת לח"כ מהאופוזיציה לנהל ועדה מחוקקת וקבועה, שמקדמת סדר יום עצמאי – אבל כך היה נהוג בכנסות קודמות. ועדת הכלכלה היא דוגמה כזו והייתה בראשות האופוזיציה בכנסת ה-17, הכנסת ה-19 והכנסת ה-20. בכנסת ה-18 קיבלה האופוזיציה את ועדת החוץ והביטחון. 

בכנסת הנוכחית הקואליציה מסרבת להעניק את המעמד הזה ליריביה. היא מצפה שיסתפקו בניהול הוועדה לביקורת המדינה שניתן לאופוזיציה מתוקף החוק. הסירוב הזה תמוה במיוחד על רקע העובדה שבסופו של יום גם אם היו"ר יהיה מהאופוזיציה, לקואליציה יהיה רוב בוועדה, מה שיביא למו"מ בהליכי חקיקה. נו, איך קוראים לזה – פוליטיקה.

חשוב להדגיש שאין טעם שהקואליציה תיתן פירורים בדמות ועדה שחוסה בצילה של ועדה אחרת – אותה ניתן תמיד לעקוף ולרמוס.

3. סלע המחלוקת העיקרי – יחסי הכוחות בוועדת הכספים

כשמדברים על חלוקת ועדות לא הוגנת, הטענה האמיתית של האופוזיציה מתנקזת לוועדה אחת ספציפית וחשובה – ועדת הכספים. האופוזיציה דורשת שלקואליציה יהיה רוב של ח"כ אחד, והקואליציה לא מוכנה להתפשר על פחות משניים. זה אמנם לא תירוץ להשבית את הפעילות של הוועדה לביקורת המדינה וועדת האתיקה – אבל בטענה הזו יש צדק. בייחוד לאחר שהוסר איום הבחירות והתקציב עבר בקואליציה – כעת אפשר לשחרר ולתת לאופוזיציה את מה שביקשה. זה עשוי אפילו להוביל למצב של קיום שיח ענייני, פשרות והסכמות, במקום התנגדות אוטומטית לכל דבר שעולה. 

צריך לציין שגם המצב הנוכחי לפיו הקואליציה משמרת רוב של שני ח"כים, נוצר במקביל לעתירה שהגישו מספר ח"כים בליכוד בנוגע לחלוקת הוועדות. העתירה דחפה את הקואליציה לשפר את הצעתה הראשונית – רוב של 3. 

היועצת המשפטית של ועדת הכנסת, ארבל אסטרחן, הסכימה אז כי מדובר במהלך בעייתי. בדיון בוועדת הכנסת על הקמת הוועדה היא אמרה כי "הדבר הבעייתי העיקרי בעיניי זה הנושא של מספר החברים מטעם סיעת הליכוד שמרוכזים במעט ועדות. זאת אומרת יש לנו ארבע ועדות בעצם, שזה חוץ וביטחון, קליטה, מדע ומעמד האישה שיש בהם חמישה או שישה חברים, שזה באמת דבר שהוא בולט לעין בחריגות שלו". עם זאת ציינה אסטרחן כי "למשל בכנסת ה-19, שבה הייתה קואליציה של 68 – בוועדת הכספים הפער היה 6-11. אז זה לא שאפשר לקחת כל ועדה וועדה ולהשוות אותה". 

4. הקמת ועדת הבריאות והוועדה לביטחון הפנים

מהלך נוסף שאולי חמק מעיני הציבור, או לכל הפחות לא זכה לבולטות, הוא פירוק ופיצול של כמה מהוועדות הקבועות, ולא מתוך נימוקים ענייניים אלא קואליציוניים. ועדת הפנים פורקה לשתיים: פנים וביטחון הפנים. את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות פירקה הקואליציה לוועדת העבודה והרווחה ולוועדת הבריאות. שני הפיצולים הללו נולדו בחטא – על ידי שינוי התקנון ללא הסכמת האופוזיציה ולצורך פוליטי.

אסטרחן התייחסה גם לנושא זה באחד הדיונים: "אם היה מגיע אלינו נושא של יצירת ועדות קבועות חדשות ופיצול ועדות אנחנו לא היינו עושים את זה מטעמים קואליציוניים זמניים – אלא היינו מסתכלים במבט כולל ושואלים האם יש מקום לשנות את חלוקת הסמכויות בין הוועדות ואיך נכון לעשות את זה".

חברי הקואליציה חטאו בחטא הקדמון של הכנסות האחרונות, במקום לקיים את השינוי שהבטיחו. הם קיבלו החלטות שרירותיות המשפיעות על מבנה הדמוקרטיה – לצורכי השעה בלבד. במקרה הזה מדובר בהקמת ועדות זמניות לצרכים פוליטיים: הקמת הוועדה ל"מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת" שהצורך בה לא ברור לאור קיומן של ועדת הכלכלה וועדת החוקה; הקמת "הוועדה המיוחדת לענייני עובדים זרים" המקבילה לוועדת הפנים; "הוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל" הוקמה בכנסת, כשגם היא מקבילה לעבודת ועדת הכלכלה; הוקמה גם "הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הסדרת השימוש בקנאביס למטרות רפואיות", שהצורך בה לא ברור לאור קיומן של ועדת הבריאות וועדת החוקה. שינויים שכאלו חייבים להיעשות בהסכמה. הכנסת היא מוסד ששייך לציבור כולו ולא רק לחלק ממנו. 

5. תקציב הכנסת 

עוד מהלך שלא נהוג בכנסת הוא קביעת תקציבה באופן חד צדדי והגשתו לאישור ללא שיתוף האופוזיציה. תתפלאו – דווקא פה האופוזיציה (כנהוג) לא התנגדה, אף שלא שיתפו אותה. "לא נהוג שהאופוזיציה תתנגד לתקציב הכנסת", אמר ח"כ יריב לוין בדיון. כך אכן נהגו חברי האופוזיציה. עם זאת, לוין הביע את מורת רוחו כי לא שיתפו אותם בתהליך. 

6. הרכב נשיאות הכנסת

נושא נוסף שטרם הוסדר הוא נשיאות הכנסת – הפורום שקובע את סדר היום בכנסת. הקואליציה רצתה לתת שלושה תפקידי סגן יו"ר הכנסת לאופוזיציה ולשמור לעצמה שישה באופן לא פרופורציונלי ביחס לנהוג בכנסות קודמות. גם על כך הביעה אסטרחן את מורת רוחה בעבר: "אני חושבת שעניין הסגנים, כפי שהוא מוצע כאן, ביחס לשישה קואליציה שלושה אופוזיציה, בוטה אף יותר ממה שקרה לגבי הוועדות ולכן בעינינו זה בעייתי". 

נראה שיו"ר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד) אפילו הסכים. אך למרות זאת, כששאל אותה ח"כ אופיר כץ (הליכוד) על החלוקה ואמר "אני עדיין לא מבין איך הייעוץ המשפטי באמת מאפשר את החלוקה הזאת של הסגנים. אני בהלם מזה, זה פשוט לא הגיוני" – השיבה אסטרחן: "אני לא". עד היום הנושא לא נפתר.

לאחרונה פרסמנו ב"שקוף" כי יו"ר הקואליציה עידית סילמן מנסה לקדם מהלכים בוני אמון מול האופוזיציה דרך ביצוע לובי לחקיקה של האופוזיציה. זה אמנם חשוב ומעודד, אך טוב יהיה אם תעשה לובי לתיקון שיאפשר לאופוזיציה השפעה רבה יותר, ולא רק תעניק חסדים נקודתיים. 

פנינו ליו"ר הקואליציה עידית סילמן בבקשה לקבל את התייחסותה בכל אחד מהנושאים שציינו. נפרסם אותה כשתתקבל.