הקיטוב בכנסת במספרים: כך צנחו אחוזי הקונצנזוס בהצבעות

הנתונים מוכיחים: הכנסת אכן מפולגת מאי פעם. הקואליציה והאופוזיציה מתכסחות ביניהן ומתקשות להגיע לפשרה – ויש לכך משמעויות לכל אזרח ואזרחית: חוקים נתקעים, ועדות הביקורת והאתיקה נותרות על הנייר, ח"כית שילדה תינוקת נאלצת להגיע למליאה כי אין לה קיזוז. צללנו למאגר ההצבעות של הכנסת כדי לבדוק: האם הקונצנזוס תמיד היה כה רחוק מהישג יד או שמעולם לא היה קיים?

עוד ב"שקוף":

• האופוזיציה היא נגד הממשלה או נגד אזרחי המדינה?
• בדקנו: מי משתמש באוצר המילים המגוון ביותר במליאת הכנסת?
• גורם בליכוד על ההברזות מהוועדות: "לא בכבוד שלהם להיות ח"כים פשוטים"

מחקר שערכנו בעזרת מנתחי הדאטה רון אשרוב וליאור גורודיסקי מגלה מציאות עגומה. סקרנו את ההצבעות במליאה בשנים קודמות וגילינו כי טווח ההסכמה על רוב הנושאים הצטמצם דרמטית – החוקים שעוברים בכנסת ה-24 הנוכחית לא זוכים לתמיכה על ידי חברי אופוזיציה שאותם חוקים קרובים לליבם, בניגוד לנהוג בעבר.

התוצאה: חוקים חשובים שישפרו את החיים של כולנו לא מאושרים בכנסת, באחוזים גבוהים יותר מבעבר, לא בהכרח בגלל חוסר הסכמה רעיוני אלא ממחנאות לשמה, כפי שתראו בהמשך. 

בכנסות קודמות הייתה יותר הסכמה במליאה

נתחיל עם הנתונים. ניתוח הקיטוב אינו משימה פשוטה, אך בחינה של מספר פרמטרים שונים וכיצד הם משתלבים, מאפשר תיאור ראשוני של אופיה של הכנסת ביחס לקודמותיה. המדד הראשון שבדקנו הוא הצבעות שאושרו בקונצנזוס מוחלט – כלומר בתמיכה רחבה מהאופוזיציה ומהקואליציה (25 ח"כים לפחות מכל מחנה) וללא התנגדות. גורודיסקי סרק וניתח עבור "שקוף" את כל ההצבעות מאז 20.10.2003 ועד 24.11.2021. 

שימו לב כמה הכנסת הנוכחית מקוטבת: בכנסת ה-20 שפעלה לצד ממשלת נתניהו הרביעית, בין השנים 2019-2015, כ-6.5% מההצבעות שהתקבלו היו בקונצנזוס רחב שבו שני צדי המתרס מתגייסים יחד למען החקיקה. מדובר ב-270 מתוך 4,134 הצבעות (מכל סוג) שזכו לתמיכה משותפת.

בשתי כנסות אחרות, הכנסת ה-19 שפעלה בימי קואליציית נתניהו-לפיד-בנט בשנים 2015-2013, והכנסת ה-23 שפעלה בימי ממשלת נתניהו-גנץ בשנים 2021-2020, כ-3.4% מההצבעות שהתקבלו היו בהסכמה דומה (כן, בדיוק אותו אחוז בשתי הקדנציות). על הכנסות ה-21 וה-22 הקצרות דילגנו, כיוון שכמעט ולא התקיימו הצבעות לאור אי היכולת להרכיב ממשלה.

הנה הנתון הדרמטי, גם אם אנחנו לא לגמרי מופתעים ממנו: בכנסת הנוכחית כמות ההצעות שזכו עד כה לתמיכה משותפת ללא מתנגדים היא כ-0.5% – רק 3 מתוך 606 הצבעות שהתקבלו.

חמור מכך: בעוד שבכנסות הקודמות הצבעות רבות התקבלו עם תמיכה של לפחות 30 מחברי הכנסת מכל אחד מהצדדים – בכנסת הזו לא הייתה אף הצבעה שהתקבלה שנמצאו לה 30 תומכים מצד האופוזיציה.

הכל כשר במטרה להקשות על הקואליציה?

זה ממש לא הכל. גם הקואליציה מקרטעת יותר מאי פעם. הממצאים שאסף רון אשרוב גילו את הנתון המרכזי הבא:

בעשור הקודם ובזה שלפניו, בכנסות 20-16, כ-75% מההצבעות שעלו במליאה אושרו, מתוכן 66% אושרו פה אחד. בכנסת הנוכחית רק כ-40% מההצבעות אושרו, מתוכן פחות מ-30% אושרו פה אחד. 

למה זה קורה? כי האופוזיציה – אלו מבין חבריה שהגיעו לכנסת – החליטה להנהיג מדיניות חריפה של הפלת כמעט כל החוקים והמהלכים שהקואליציה מקדמת. יש בזה כמובן הגיון: תפקיד האופוזיציה הוא להציג אלטרנטיבה ובסופו של יום להחליף את הממשלה. הבעיה היא שבניגוד לעבר, באופוזיציה החליטו להילחם בשיטתיות גם בחוקים שחבריה וחברותיה תומכים בהם. דוגמה אחת היא חוק האזרחות העוסק באיחוד משפחות של פלסטינים: האופוזיציה הציגה חומה קשיחה נגדו, והקואליציה התקשתה לגייס רוב. התוצאה: החוק, שבו תומכים באופן עקרוני רוב הח"כים – נפל. 

זו לא רק דרך לגזור קופון ציבורי או לנסות להצטייר כלוחמים אידיאולוגיים: הרחק מעיני הציבור באופוזיציה גם מתנגדים לחוקים שאין בינם לבין אידיאולוגיה דבר. בעידוד נתניהו האופוזיציה הצליחה למשל לעכב חוק שנועד לחלץ מהטייקונים המזהמים את הכסף שהם חייבים לציבור. במילים אחרות, כדי לתקוע מקל בגלגלי הקואליציה – ח"כים רבים התירו לחברות כמו כי"ל להמשיך לעכב תשלומי מס לקופת המדינה. במקרה אחר האופוזיציה התגייסה להפיל חוק לאי הפללה של צרכני קנאביס – אף שחלק מחבריה נלחמים לכך בעצמם.

מלבד הקפאה ועיכוב של חוקים לרווחת הציבור כולו, למשבר הדמוקרטי שאותו אנו חווים יש מחירים נוספים. בשל המשבר הזה האופוזיציה לא מוכנה להשתבץ לוועדות חשובות – שפשוט אינן מוקמות. אחת מהן היא הוועדה לביקורת המדינה. המשמעות היא, בין היתר, שאין מי שידון לעומק בדוחות מבקר המדינה ויבדוק האם הליקויים תוקנו. גם הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת האתיקה תקועות: עיסוק בסוגיות של חצי מהאזרחים – אזרחיות המדינה – תקוע, ואין פיקוח וסנקציות על עבירות אתיות ומשמעתיות של הח"כים עצמם.

באופוזיציה טוענים שהקשחת מדיניות ההצבעות היא חלק ממחאה נגד דורסנות הקואליציה, בין היתר בגלל החלוקה הלא שיווינית בוועדות. חרף יחסי כוחות של 61-59 בין הצדדים, בוועדת הכספים יש לקואליציה עדיין יתרון של שני ח"כים ולא אחד. בנוסף, בניגוד לכנסות קודמות, האופוזיציה לא קיבלה הצעה לנהל ועדה חשובה, כמו ועדת הכלכלה – הרחבנו על כך כאן.

כשהמחלוקות זזות הצידה

האם האופוזיציות לאורך השנים פעלו בצורה דומה ותקעו כל מקל אפשרי בגלגלי הממשלה, ובכל מחיר? כפי שרואים בנתונים למעלה – התשובה היא לא. אך מעבר למספרים, שווה גם להתעכב על כמה מהחוקים שעברו בתקופות עבר, בתמיכת חברי אופוזיציה, כדי להבין עד כמה הפילוג עמוק בתקופה הנוכחית. 

כך למשל, בעשור הקודם ממשלת הליכוד העבירה חקיקה להפחתת הריכוזיות במשק, מיסוי על אוצרות טבע (ששינסקי) וצמצום פערי השכר במוסדות פיננסיים – ביחד עם האופוזיציה. הנה כמה מהחוקים שח"כים משני צדי המתרס הצביעו יחד בעדם: חוק איה כורם – ההגנה על זכויות אמנים; חוק להגבלת שכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח; חוק צמצום שיווק הטבק' ויש עוד רבים. 

אופוזיציות בעבר הצביעו בעד חוקים רבים שנועדו לקדם אינטרסים רחבים, ושוב ושוב ח"כים התעלו מעל ההתכתשות בין הצדדים. 

סימנים של שינוי?

חרף מלחמת הכול בכל, יש מתחת לפני השטח גם סימנים לשינוי כיוון. חברי אופוזיציה קיבלו לאחרונה נתח מהכספים הקואליציוניים שחולקו לצד התקציב, ובוועדות השונות נענים לבקשותיהם ליזום דיונים.

כך למשל בוועדת הבריאות בראשות יו"ר הקואליציה עידית סילמן מימינה התנהל לאחרונה דיון על תרופות אונקולוגיות לחולי סרטן – ביוזמת ח"כ אתי עטיה מהליכוד – שנמשך יותר משעתיים. סילמן סיפרה ל"שקוף" שהחלה לעשות לובי בעצמה להצעות חוק של חברי אופוזיציה מול ועדת השרים לחקיקה – כדי להפחית את החיכוכים: "הצמדנו להם חקיקות פרטיות לממשלתיות, למשל הצעה של מיכל וולדיגר בנוגע לסבבי שירות לאומי, וממש הרגע קיבלנו הסתייגות של ח"כ אורי מקלב במליאה סביב נשים עגונות". 

זה נכון. לפני השיחה עם סילמן קפצתי למליאה וראיתי חילופי מחמאות לא שגרתיים בין סילמן למקלב – כאלו שלא תראו בטלוויזיה. "פעם הייתי מסיימת פה בימי רביעי באמצע הלילה", היא אומרת. "עכשיו יש יותר שיתופי פעולה וביום רביעי הקודם סיימנו כבר בחמש-שש".

ואכן, בוועדת השרים לחקיקה אושרו לאחרונה שתי הצעות חוק שהוגשו על ידי חברי אופוזיציה – של יעקב אשר ואורי מקלב. הצעות רבות נוספות מצדם לא נפלו, אלא רק נדחה בהן הדיון, ויש גורמים באופוזיציה שרואים בכך איתות חיובי. זה לא מספיק, בישיבת הממשלה ביקש ראש הממשלה נפתלי בנט מהשרים לפרגן לח"כים המותשים מהקואליציה, לאפשר להם לחוקק הצעות חוק פרטיות ולא רק להצמיד את הצעותיהם להצעות הממשלתיות. זה הזמן לקדם גם הצעות של ח"כים מהאופוזיציה.

חשוב לציין, הקואליציה יכולה וצריכה לעשות הרבה יותר מאשר חלוקה שוויונית יותר בוועדות וקידום חוקים אופוזיציוניים. הקואליציה תצא נשכרת – יחסים טובים יותר יאפשרו לה לקדם מהלכים שאין להם רוב מוצק, וגם לקיים שגרה שפויה יותר. 

ברגע שחברי האופוזיציה יקבלו פרוסה עסיסית יותר מעוגת השלטון – נראה יותר שיתופי פעולה למען הציבור. תמיד יהיו התנגשויות. למפלגות שונות השקפות עולם אחרות. לא סתם מקור המילה "מפלגה" הוא בשורש פ.ל.ג. ועדיין, אפשר לריב על הסוגיות בהן שוררים חילוקי הדעות ולקדם יחד את השאר. "הטוב המשותף" אינו הטוב של קבוצת הרוב הדומיננטית, אלא של מספר אזרחים רב ככל הניתן. הרעיון הוא לחפש לכידות חברתית ואת שביל הזהב, שכן מוסכם כי ראש הממשלה והשרים הם של כולם, לא רק של מי שבחר בהם.

מהמצב הנוכחי כולנו נפגעים. המספרים שהצגנו כאן מראים משהו חשוב – האופוזיציה לא תמיד פעלה כך, גם כשקואליציה התנהגה בצורה דורסנית. בעבר ניתן היה למצוא קרקע משותפת להצבעות חשובות שמשפיעות על הציבור, חרף המחלוקות העמוקות. הרצון להפיל את השלטון לא היה חזק יותר מהרצון לקדם ולשפר את חיי האזרחים. את המחיר של המצב הנוכחי כולנו משלמים – כעת, ושנים קדימה.