ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בשעות אלה משתנה שיטת המשטר בישראל. ח"כים מהקואליציה העתידית פועלים במהירות שלא נצפתה במסדרונות הכנסת החל מהבוקר (ראשון) ואל תוך הלילה, כדי להעביר את הצעת חוק "ממשלת חילופים" לתיקון המבנה החוקתי של המדינה.
ההצעה הוגשה מתוך כוונה לשרת אינטרסים אישיים, בחלקם באופן רטרואקטיבי, ספק אם חוקי, כאשר השינויים מרחיקי הלכת מתבצעים בחופזה חסרת תקדים. ההצעה מחלישה לא רק את הכנסת – אלא גם את הממשלה.
כמה מהשינויים המוצעים: אורך חיי הכנסת יתקצר מארבע שנים לשלוש, כוחם החשוב של ח"כים מהקואליציה יתנדף, ראש הממשלה יוכל להתמנות לשר תחת כתבי אישום, חברי כנסת שלא בחרתם יהפכו פתאום לנבחרי ציבור. האם בעתיד נוכל להחזיר את הגלגל אחורה? לפי ההצעה, כדי לשנות את חוק "ביבי-גנץ" יידרש רוב שכמעט בלתי אפשרי להשיג.
הצעת החוק הוגשה ביום חמישי שעבר ביוזמת ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן. לפי תקנון הכנסת, לאחר שמוגשת הצעת חוק פרטית היא יושבת על שולחן הכנסת לפחות 45 יום עד שניתן להעלות אותה לקריאה טרומית. בזמן הזה יכולים חברי הכנסת לבחון את החוק ולגבש עליו עמדה טרם הוא מגיע להצבעה בקריאה הטרומית.
ניתן לעקוף את התהליך, כפי שעשו הפעם: מיד לאחר שהונחה על שולחן הכנסת הוגשה בקשה לפטור מכך את התהליך. הצעת החוק עלתה עוד באותו היום לקריאה טרומית – ועברה.
מאחר שאין ועדה שתדון בהצעה, נדרשה הכנסת להקים ועדה מיוחדת. גם הוועדה הזו הוקמה עוד באותו היום, בראשות ח"כ איתן גינזבורג (חוסן לישראל). הדיון התחיל מ-9 בבוקר (ראשון) ונמשך עד שעות הלילה בוועדה כדי להעביר את ההצעה בקריאה טרומית. התהליך החפוז בו היא מקודמת מעלה שורה של תמרורי אזהרה.
אחד השינויים שהצעת החוק מבקשת ליישם הוא קיצור את תקופת הכנסת ה-23 לשלוש שנים בלבד מיום כינון הממשלה. כשבחוק יסוד הכנסת אורך חיי הכנסת עומד על ארבע שנים. למה? כי זה מתאים להסכם הרוטציה בהרכבת הקואליציה בין ראשי הממשלה בנימין נתניהו לבני גנץ.
הנושא הבא שדורש תיקוני חקיקה משמעותיים הוא ריבוי השרים. גם אם נניח את הסרבול והעניין התקציבי בצד – כמות שרים מנופחת פוגעת בעבודת הכנסת. שרים וסגני שרים לא רשאים להיות חברים בוועדות, המשמעות היא שבכנסת צפויים לשבת חברי האופוזיציה בלבד וכמה "רובוטים קואליציוניים", שככל הנראה לא ישבו בוועדות, לא יאזינו לדעות שונות או יגבשו עמדה. תפקידם יהיה להתרוצץ בין ועדה לוועדה ולהצביע כפי שיורו להם בממשלה מבלי שילמדו את הנושא.
חברי כנסת מהקואליציה שאינם יושבים בממשלה, הינם דמויות מפתח משמעותיות ביותר לקידום חקיקה. בשונה מחברי אופוזיציה, הם יכולים להשיג רוב בהצבעה, ושלא כמו חברי ממשלה, הם יכולים, גם אם לא תמיד עושים זאת, לפעול באופן עצמאי, ללחוץ על חברי מפלגתם ולבלום מהלכים אנטי דמוקרטיים. כך למשל, בכנסת ה-20 בני בגין מהליכוד יחד עם חלק מחברי הכנסת מסיעת כולנו התנגדו לשורת חוקים, ביניהם "חוק ההמלצות".
חלק מהפתרון לכך הוא חוק נורבגי, לפיו שרים יוכלו להתפטר מהכנסת והבאים בתור אחריהם ברשימה יוכל להיכנס. אבל לאחר פירוק מפלגות לשברירים כל התפטרות של שר עשויה להכניס אחריו ח"כ שלא בהכרח ממפלגתו. על כך מצאו בכחול לבן פתרון יצירתי – "נורבגי מדלג".
החוק נועד לפסוח מעל חברי כנסת מיועדים ברשימה שאינם מהמפלגה של השר המתפטר. כך למשל, אם לדוגמה מרצ התמודדה ביחד עם מפלגת העבודה ברשימה אחת ומפלגת העבודה זוכה למנות שרים, אלו יכולים להתפטר מהכנסת ומי שיכנס במקומם אלו רק חברי העבודה.
כלומר, מדובר בשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות – החוק שנקרא "נורבגי מדלג" – עדיין לא נמצא בחקיקה אך מרחף כל העת ועשוי לעלות שוב בקרוב.
שינוי חקיקתי שכזה דומה לשינוי תוצאות הבחירות לאחר הבחירות: המפלגות המתמודדות לכנסת מתמודדות ברשימות שאותן הן מפרסמות לציבור. הציבור מסתכל על הרשימה, מגיע לקלפי ומצביע לפי הרשימה הקרובה ביותר להשקפת עולמו. חוק שמבקש לבטל את סדר הרשימה שנבחרה, מתעלם מרצון העם.
ביטול סמכויות רה"מ – בחוק המוצע, ראש הממשלה בממשלת חילופים לא יוכל לפטר שרים שלא הוא מינה. כלומר, בחוק המוצע נתניהו לא יוכל לפטר שרים שמינה גנץ ולהפך. מינויים ופיטורים של שרים הם חלק משמעותו מכוחו, כך שביטול אפשרות זו עלול למנוע פיקוח אפקטיבי שלו על תפקודם.
גם אחריות השרים עשויה להיפגע בעקבות הצעת החוק. כך נכתב: "תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה יהיה זהה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי". המשמעות היא שבממשלה מאזן לעומתי שבו מספר האצבעות שווה וידוע מראש.
"השיקול הפוליטי של יצירת 'מאזן אימה' בין שני הגושים הפוליטיים המרכיבים את הממשלה על מנת שלא יפרו את התחייבויותיהם זה כלפי זה, גבר על האינטרס הציבורי", טוענים במכון הישראלי לדמוקרטיה.
שרים יושבים בממשלה כדי לקבל החלטות כאנשים חושבים. יצירת מנגנון "שיאזן בין עמדות הצדדים" מבטל את הרצון החופשי של השרים, שיקבלו החלטות רק על פי מה שראש ה"גוש" שלהם אמר להם, כדי למנוע יתרון לגוש המקביל בקואליציה, ולא על בסיס המחשבה החופשית כפי שהיינו מצפים. זהו מהלך שיחזק את כוחם של גנץ ונתניהו ויחליש את השרים בממשלה.
בנוסף, מתוך כוונה לחזק את המבנה המפלגתי ולמנוע פיצולים, ישנן כמה סנקציות בחוק על חברי כנסת שמבקשים להתפלג ממפלגתם. מי שחותרים לכך הם יועז הנדל וצביקה האוזר שהתפלגו ממפלגת תלם בראשות בוגי יעלון וכעת מבקשים לבטל, באופן רטרואקטיבי, את הסנקציה המוטלת עליהם בחוק – רק להם ובאופן זמני.
מדובר בסנקציה שמונעת מח"כים להתפלג בשנתיים הראשונות של הכנסת. בטווח הקצר הרווח של האוזר והנדל עומד על כ-3 מיליון שקלים לשנה. בטווח הרחוק המשמעויות מרחיקות לכת: ביטול הסנקציות יעודד ח"כים להתפלג ממפלגתם, ולא רק שהם לא נקנסו, אלא גם יקבלו צ'ופר. האוזר והנדל יקבלו בבחירות הבאות יותר מ-4 מיליון שקלים לקמפיין. נזכיר שמדובר בחוק שיחול רטרואקטיבית כדי לשרת צורך אישי.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על עוד שורת בעיות בחוקים. כך למשל, המצאת תפקיד ראש הממשלה החלופי, שעוקפת את פסיקת בג"ץ כדי לאפשר לנתניהו לשמש כשר בזמן שהוא עומד למשפט.
לפי פסיקת דרעי פנחסי של בג"ץ, שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר כל עוד שאלת רה"מ נשארה פתוחה, לפחות בכל הנוגע לתפקיד הרכבת הממשלה. כשנתניהו יסיים את כהונתו לאחר שנה וחצי, הוא יהיה עשוי להתמנות לשר ולפיכך להתפטר.
כדי לפתור זאת המציאו את תפקיד "ראש ממשלה החלופי", תפקיד שלא היה קיים קודם לכן. לטענת גורמים רבים, בינהם גם המכון הישראלי לדמוקרטיה, החוק יאפשר לנתניהו להמשיך לכהן בתפקיד מקביל לראש הממשלה, מבלי להיות שר ומבלי שיהיה חייב להתפטר. על כל פנים, מדובר, גם פה בחקיקה פרסונאלית וגם רטרואקטיבית, מאחר והמשפט של נתניהו, בשלושה כתבי אישום, היא עובדה מוגמרת.
לפי החקיקה המוצעת מוצע לעקר מתוכן את מוסד אי האמון בממשלה. "החליטה הכנסת להביע אי אמון בממשלת חילופים ולהביע אמון בממשלה אחרת […]", לשון החוק, "ראש הממשלה וראש הממשלה החלופי בממשלת החילופים שבה הובע אי האמון לא יהיו רשאים לעמוד בראשות הממשלה האחרת". כלומר, אם יפילו ממשלה בראשות נתניהו או גנץ, האדם השני לא יוכל לעמוד בראש אותה הממשלה.
כל חבילת החקיקה עליה חתום איתן גינזבורג יחד עם מיקי מכלוף זוהר, אבי ניסנקורן, יעקב אשר, יואב בן צור, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס וצבי האוזר, משוריינת ברוב של 75 חברי כנסת. אם ירצו בכנסת לבטל את תיקוני החוק המסורבלים, חסרי התקדים, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי, כיוון שכדי לעשות זאת נדרשים 75 חברי כנסת. כלומר, החתומים יצרו "רוב מלאכותי" כדי לשנות חקיקה פרסונאלית שנועדה לשרת צורך רגעי.
אנחנו עדיין לא יודעים הכל, האמת שגם מציעי החוק לא. המשמעויות והפרשנויות שלו רחבות ובלתי ידועות: מה המשמעות של "שרים שהם בזיקה"? איך מקבלים החלטות בממשלה? אם גנץ בעד העלאת קצבת הנכים ונתניהו נגד – אז מה עושים? כן מעלים, או לא מעלים?
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק