התגובה המדהימה של חברת החשמל מוכיחה כמה קל להטעות את הציבור

תפסתי את חברת החשמל על חם. אני לא גאה בזה, בעיקר כי ציפיתי שהיא תתנהל אחרת, אחרי הכל זו חברה ממשלתית שמאירה גם את הבית שלי – ועדיין, נשמטה לי הלסת כשהבנתי שהייתי יכולה להיות שותפה למניפולציה. 

לפני שבועות ספורים קיבלתי לידי מסמך שמתאר כיצד חברת החשמל מתכננת להתמודד עם אבק הפחם. מדובר בערימות ענקיות שרובצות במתחם תחנת הכוח "אורות רבין" ומשמשות כדלק לתחנה עצמה. בכל פעם שרוח נושבת מכיוון הים, תושבי השכונות המערביות של חדרה "זוכים" למנה גדושה של אבק שחור מהערימות. הגרגירים נדבקים לכביסה, לרהיטים ואפילו לטבע שמסביב. הייתי שם, טיילתי בשכונת חפציבה הסמוכה, דיברתי עם תושבים שכבר עשורים ארוכים נאבקים בחברת החשמל וביקרתי בבית שלהם. הידיים שלי התמלאו שחור כשנגעתי בסלע מזדמן, משקוף של חלון או שולחן שבמרפסת. 

• השכונה בחדרה שמתכסה בפחם עם כל רוח מהים
• "הפיח נדבק לרהיטים ונכנס לנו לריאות – נמאס לנו לחיות ככה"

המסמך הזה אמור להיות חלק מפתרון לבעיה בת עשרות שנים ויש בו עניין רב לציבור, לכן פרסומו הוא בעל חשיבות רבה. הכתבה שהתפרסמה ב"שקוף" כללה ביקורת מצד ארגוני סביבה על המענה המחורר שהציעו בחברת החשמל ועל הזמן הארוך שלקח למדינה לגבש אותו. כבכל כתבה, לקראת פרסומה אפשרתי למושא הביקורת, במקרה הזה חברת החשמל, הזדמנות להגיב לכתבה. 

בדוברות חברת החשמל שלחו תגובה מדהימה: "מחקרי השנים האחרונות מעידים כי אין לאבק הפחם מאתר אורות רבין השפעה על בריאות הציבור". 

זה ניסוח שחשוב להתעכב עליו, ניסוח שחובה להבין מה מסתתר מאחוריו. בחברת החשמל טוענים כי קיימים מחקרים שבדקו את השפעת אבק הפחם של תחנת הכוח הגדולה בישראל על שכונת חפציבה שבחדרה, מחקרים שמצאו שאין כל השפעה על בריאות התושבים. כלומר, אפשר לישון בשקט, זה נגמר, הרי "מחקרי השנים האחרונות מעידים".

נדהמתי. קודם כל, אם היה מחקר כזה, רציני, מעמיק, שעבר ביקורת עמיתים ותיקוף, כבר מזמן בחברת החשמל היו טורחים לפרסם אותו לציבור, להגיש אותו למשרד להגנת הסביבה, לנופף בו מול תלונות התושבים ולהציג אותו לעורכי הדין שמייצגים את התושבים מול חברת החשמל. 

ובכל זאת, פניתי אל חברת החשמל כדי לקרוא את אותם "מחקרי השנים האחרונות", כי מי יודע, אולי אותם "מחקרי" מציפים את הרשת בהמוניהם ואני זו שפספסתי. ביקשתי לינק, הפנייה, או כל רפרנס אחר שיצביע על כך שתושבי חדרה לא מסכנים את בריאותם ושאבק הפחם לא משפיע על הריאות שלהם. בחברת החשמל שלחו אותי לחפש באינטרנט.  

בלשכת הדוברות שרבבו "מחקרים" וחשבו שבזאת הם פותרים את בעיית הזיהום ואת שאלות העיתונאי. הם כנראה רגילים לפס ייצור של פרסום תגובות ללא בדיקה. אך במקרה זה הופתעו לגלות בקשת תגובה חדשה לקראת כתבה נוספת, שמבררת האם חברת החשמל הטעתה את הציבור כשטענה לקיומם של מחקרים השוללים השפעה של אבק הפחם על בריאות תושבי חדרה.

לפתע השתנה הטון. לאחר יום שלם של ויכוחים, בחברת החשמל שינו גרסאות והחליפו את הנוסח המקורי של התגובה: לא מחקרי בריאות, לא בדיקה מעמיקה של הקשר בין הזיהום לתחלואה, לא בשנים האחרונות ולא בכלל. "היתה טעות במינוח", טענו. מחקרי השנים האחרונות נעלמו כלא היו. 

לאחר יום שלם של ויכוחים, בחברת החשמל שינו גרסאות והעלימו כל זכר למחקרי הבריאות המדוברים. "היתה טעות במינוח", טענו

העתק הדבק של פייק

חשוב לעצור ולהסביר קצת איך עובדות רוב המערכות העיתונאיות כדי להבין כמה ההתנהלות הזו מסוכנת. תגובות רשמיות מתפרסמות פעמים רבות כמו שהן, בפעולת "העתק-הדבק" קצרה תוך שהן מונחות בסוף הכתבה ביראת כבוד, כמו שטח צבאי סגור. זה קורה גם אם מדובר בסילוף, שקר גמור, או אפילו דיבה. 

תגובות רשמיות מתפרסמות פעמים רבות כמו שהן, מונחות בסוף הכתבה כמו שטח צבאי סגור. זה קורה גם אם מדובר בסילוף, שקר גמור, או אפילו דיבה

המקרה הזה ממחיש כי התגובה חייבת להיות מטופלת בכלים עיתונאיים, גם כשזה גוזל זמן (ומורט עצבים) לבצע תחקיר על אותה פסקה בשם מושא הביקורת. יתרה מזאת, תגובה מסולפת צריכה להדליק נורות אדומות (ואם אפשר אז כאלה שהחשמל שלהן אינו צורך פחם) ואף לקבל ביטוי בטקסט. לכן בחרנו ב"שקוף" לפרסם את השתלשלות האירועים בכתבה, כולל את התגובה המתוקנת ששלחו לבסוף לאחר דין ודברים.

מפחיד לדמיין שדווקא בכתבה ביקורתית כזו, הייתה יכולה להתפרסם אותה עדות אינטרנטית ראשונה למחקרים עלומים מהשנים האחרונות. משפט אחד שמופיע שחור על גבי לבן-מהבהב, היה הופך להיות עובדה. 

כאן מגיעה אחריות נוספת שמוטלת עלינו העיתונאים והעיתונאיות: לא מספיק לכתוב "מחקרי השנים האחרונות" כדי להציע שכל מה שידענו על נושא מסוים השתנה לחלוטין – אלא חשוב לבחון את אמינות המחקר ולהפנות למקור. עדיף לציין גם מי כתב אותו, לבדוק מה היתה השאלה המנחה ובעיקר, בטח שבנושאים רגישים כמו בריאות, לברר על האוכלוסיה הנחקרת ולהוסיף את כל ההסתייגויות המתבקשות. וגם אז, לתת לקוראים לקרוא את החומרים עצמם ולספק להם גישה מלאה למידע. 

אבל בחברת החשמל הסתפקו ב"מחקרים". בלי לינק, בלי שם חוקר ובלי ציטוט אחד שמצביע שאין קשר בין אבק הפחם לבריאות תושבי חפציבה בשנים האחרונות. ניתן רק לנחש שאם הייתי כותבת שמחקרים דווקא כן מוכיחים שתושבי שכונת חפציבה חולים ומתים בגלל אבק הפחם שהם עורמים בתחנת הכוח – ולא מצרפת הוכחה סבירה, היו מאיימים בתביעה, ולא רק כלפיי אלא כלפי העיתון שאני כותבת בו והעורכים שאישרו את הטקסט. אפשר שגם היו אפילו זוכים, וכמובן, גורפים כותרת על חשבוני במקום אחר. אולי אפילו בצדק. 

המאבק על הבריאות הגיע לבית המשפט

המקרה הזה מקומם מסיבה נוספת: הקשר בין זיהום אוויר ובריאות הוא נושא לא מטופל, והוא גובל בהפקרות קשה של המדינה. כדי להוכיח למשל קשר בין אשפוזים בשל תחלואה נשימתית לבין שהות בקרבת הזיהום ממפעל המלט נשר ברמלה, או להוכיח שתמותה מסרטן ברחוב דגניה שבקריית חיים קשורה למגורים ליד מכלי הנפט של תש"ן (כיום תש"א) – יש צורך בהשקעת משאבים רצינית במחקר. לצערנו, זה כמעט לא קורה. משרד הבריאות כמעט לא משקיע בכך, ובטח שלא רואה בזיהום כנושא מרכזי לטיפולו ולא חובר למשרד להגנת הסביבה כדי להגן על בריאות הציבור.

לכן, כמי שכותבים על זיהום באופן רציף כבר כמעט שלוש שנים, מתוך רצון לתת במה לתושבים הסובלים בשטח, למדנו לקחת משני זהירות קפדניים בקישור שבין מפעל מסוים להתפשטות מחלות. יש צורך בהוכחות חותכות והמון המון רגישות. וכמו שקשה להוכיח את כל אלה, קשה להוכיח גם את ההפך. 

• על משרד הבריאות להחליף דיסקט במאבק נגד הזיהום
• חשיפה: במערכת הבריאות הצטברו עדויות לפגיעה אפשרית מזיהום האוויר באשדוד
• דוח שמצביע על עלייה באשפוזים ליד מפעל "נשר" אבד ולא הוצג לציבור

הקשר בין מפעלים מזהמים לסרטן אף מתברר בימים אלה בבית המשפט, במסגרת בקשה לתביעה ייצוגית שהגישו עמותת אזרחים למען הסביבה נגד שלושים תעשיות מזהמות במפרץ חיפה. סיקור הדיונים, קריאת פרוטוקולים עמוסי מידע ופרסום שורה של כתבות לימדו אותי כי מדובר בפיתולי פיתולים של הוכחות, נימוקים סבוכים ותקדימים משפטיים מהארץ והעולם וכמובן, הרבה מאוד מחקרים. עורכי הדין משני הצדדים זימנו חוקרים מנוסים והציגו נתונים שונים כדי להוכיח את הקשר או העדרו. כבר יותר משנה של דיונים, תכתובות ודברי סיכום ואנחנו עדיין רחוקים מהכרעה האם הסיפור יתכנס למשפט או שהבקשה לתביעה תדחה. 

אגב, בין החברות הנתבעות – גם חברת החשמל על חלקה בזיהום מפרץ חיפה. אותה חברת החשמל שניסחה בהינף עכבר ואיבחת מקלדת תגובה שיש בה כדי להטעות את הציבור. 

לסיום, תגובה על התגובה בוששה להגיע: על הטענות בפרסום זה חברת החשמל העדיפה שלא להגיב.