חיים חומרי, שכונת חפציבה, חדרה
חיים חומרי, שכונת חפציבה, חדרה

רעש בלתי נסבל – ואז 40 שנה של אפר פחם

מאז שהחלו העבודות בתחנת הכוח של חברת החשמל, כבר יותר מ-40 שנה שכל רוח קלה מהים מביאה איתה לשכונת חפציבה בחדרה אפר פחם מלכלך שמכסה את הכול. חיים חומרי שחי בשכונה כל חייו מספר על חולי סרטן ואסתמה רבים ("קשה להוכיח שזה בגלל הפחם, אבל הקושי רב"), ועל התארגנות התושבים לתביעה ייצוגית ("החלטנו לא לשתוק") • המקומות המזוהמים ביותר בישראל - מבט מקרוב

כתבה: יעל געתון. צילמה: אלכס פרפורי.

מאז שהחלו העבודות בתחנת הכוח של חברת החשמל, כבר יותר מ-40 שנה שכל רוח קלה מהים מביאה איתה לשכונת חפציבה בחדרה אפר פחם מלכלך שמכסה את הכול. חיים חומרי שחי בשכונה כל חייו מספר על חולי סרטן ואסתמה רבים ("קשה להוכיח שזה בגלל הפחם, אבל הקושי רב"), ועל התארגנות התושבים לתביעה ייצוגית ("החלטנו לא לשתוק") • המקומות המזוהמים ביותר בישראל - מבט מקרוב

כתבה: יעל געתון. צילמה: אלכס פרפורי.

המקום:

שכונת חפציבה בחדרה, 800 מטרים בקו אווירי מתחנת הכוח בחדרה

הוקם:

1946

התושבים:

60 משפחות, ילדים וקשישים

המקור המזהם:

התושבים חשופים לתהליך הטיפול בפחם שנמצא בתחנת הכוח של חברת החשמל הסמוכה.

  • ההערכות הן שהשימוש בפחם גובה את חייהם של כ-159 בני אדם בנפת חדרה מדי שנה.
  • הפחם נטחן לצרכי בעירה ומאופסן בערימות גדולות מאוד והוא מורכב מחלקיקים נשימים בקוטר של 10 מיקרומטר.
  • אבק הפחם חודר לדרכי הנשימה, אך לא עובר את מחסום הדם ולכן עיקר הפגיעה שלו היא בריאות, מחלות כמו אסטמה, ברונכיטיס וסרטן ריאות.

חיים חומרי נולד בשנות ה-50 בשכונת חפציבה שבחדרה וחי בה כל חייו.

לפני יותר מ-40 שנה החלו ברעש גדול עבודות בתחנת הכוח של חברת החשמל, שנמצאת בסמוך לשכונה. מאז שהסתיימו העבודות, תושבי השכונה סובלים מאפר פחם שמגיע עם כל משב רוח קל, שמכסה את הבתים, הגגות והרהיטים. אבל למרות הזיהום, והחשש מהנזקים האפשריים, חומרי נשאר בשכונה, וגם ילדיו נותרו קרוב אליו. כעת יוצאים התושבים למאבק כדי שהמדינה תטפל במפגע.

בכל שבוע / חודש / מה שנחליט, נביא לכם את סיפורו של מקום אחר בישראל, שסובל מזיהום או מפגע סביבתי, דרך עיניהם של התושבים שחיים בו.

"בשנות הארבעים ההורים שלי עלו מהעיר עדן שבתימן. הם הגיעו הנה עם עוד חמישים משפחות, לשכונת חפציבה שבחדרה וקיבלו כאן דונם אדמה מתורם אמריקאי. עשר שנים מאוחר יותר, אני נולדתי ומאז אני חי כאן, באותה השכונה ובאותו הבית ממש, על אותה האדמה.

כל משפחה ניהלה בשטח שלה משק קטן עם פרות ותרנגולות ובסביבה היו לתושבים פרדסים להתפרנס מהם. להורים שלי היתה רפת קטנה שהניבה חלב. הרפת פרנסה את כל המשפחה שלנו, היינו אז עשרה ילדים. זה לא היה עניין חריג כאן, כולם בשכונה היו משפחות מרובות בילדים והיה שמח.

עם השנים, הפרדסים מסביב נעקרו ובמקומם בנו בתים. השכונה והעיר גדלו ומשפחות נוספות הצטרפו. בשנות השבעים הייתה כוונה להרחיב את העיר גם לכיוון הים, למקום שבו נמצא עכשיו הפארק של חברת חשמל. אלא שהמדינה החליטה להקים שם את תחנת הכוח של חברת החשמל.

כשהתחילו העבודות באתר, הרעש היה נוראי. מדובר בקו אווירי של כ-800 מטר, והיינו שומעים הכל. רכבים כבדים בעבודה, קידוחים, דפיקות ובנייה בכל שעות היום ובכל שעות הלילה. וכשנגמרו העבודות, הגיע הפחם. ערימות ענקיות של פחם לשימוש תחנת הכוח. כשנשבו רוחות מערביות, האפר הגיע בקלות עד לשכונה שלנו ולבתים שלנו.

ומאז ועד היום, כבר ארבעים שנה, זה ככה. בכל פעם שנושבת רוח מהים, היא מביאה איתה אפר שחור שמכסה את הכול, את הרצפה, את רהיטי הגן, את הרחוב, את העצים והגגות. גם כשחברת חשמל עברה לצרוך בעיקר גז, הם לא פינו את הפחם שמשמש למקרה חירום, והוא ממשיך לנשוב הנה. אלה לא הארובות שסבלנו מהם, זה רק הפחם שמפריע.

הנזק שנגרם לנו הוא גדול. יש פה בשכונה לא מעט חולי סרטן ואסתמטיים. אמנם קשה להוכיח שזה בגלל הפחם, זה גם יכול להיות בגלל הקרבה לכביש 2, אבל עדיין חולים פה והקושי רב. חוץ מזה, רואים את האפר בכל מקום. הגג שלנו, שהיה אדום פעם, קיבל גוון אפור. או אם אנחנו מוציאים שולחן החוצה והוא נשאר למשך הלילה, בבוקר יש עליו שכבת פחם. כשהילדים היו קטנים וזחלו בכל מקום, מיד הידיים והרגליים שלהם היו מתכסים פיח.

אם אני מפחד? אני גר כאן כל חיי. הילדים שלי נולדו פה, עזבו את הבית, ונשארו לגור פה בשכונה על ידי. אי אפשר לחיות בפחד כל הזמן. כל פעם עולות הצעות לפתרון ובכל פעם, כבר ארבעים שנה, כלום לא נעשה. אז החלטנו לא לשתוק. התארגנו כל התושבים לתביעה ייצוגית. השכנים פה הוציאו עשרות אלפי שקלים מכיסם כדי לממן את ההליך הזה שכרגע נמצא בשלבי גישור. שנים ארוכות שאנחנו סובלים מזיהום ושנים ארוכות שזה לא מטופל ואנחנו מרגישים נרדפים. אז החלטנו לעשות מעשה. פשוט נמאס לנו לחיות ככה".

"בשנות הארבעים ההורים שלי עלו מהעיר עדן שבתימן. הם הגיעו הנה עם עוד חמישים משפחות, לשכונת חפציבה שבחדרה וקיבלו כאן דונם אדמה מתורם אמריקאי. עשר שנים מאוחר יותר, אני נולדתי ומאז אני חי כאן, באותה השכונה ובאותו הבית ממש, על אותה האדמה.

כל משפחה ניהלה בשטח שלה משק קטן עם פרות ותרנגולות ובסביבה היו לתושבים פרדסים להתפרנס מהם. להורים שלי היתה רפת קטנה שהניבה חלב. הרפת פרנסה את כל המשפחה שלנו, היינו אז עשרה ילדים. זה לא היה עניין חריג כאן, כולם בשכונה היו משפחות מרובות בילדים והיה שמח.

עם השנים, הפרדסים מסביב נעקרו ובמקומם בנו בתים. השכונה והעיר גדלו ומשפחות נוספות הצטרפו. בשנות השבעים הייתה כוונה להרחיב את העיר גם לכיוון הים, למקום שבו נמצא עכשיו הפארק של חברת חשמל. אלא שהמדינה החליטה להקים שם את תחנת הכוח של חברת החשמל.

כשהתחילו העבודות באתר, הרעש היה נוראי. מדובר בקו אווירי של כ-800 מטר, והיינו שומעים הכל. רכבים כבדים בעבודה, קידוחים, דפיקות ובנייה בכל שעות היום ובכל שעות הלילה. וכשנגמרו העבודות, הגיע הפחם. ערימות ענקיות של פחם לשימוש תחנת הכוח. כשנשבו רוחות מערביות, האפר הגיע בקלות עד לשכונה שלנו ולבתים שלנו.

ומאז ועד היום, כבר ארבעים שנה, זה ככה. בכל פעם שנושבת רוח מהים, היא מביאה איתה אפר שחור שמכסה את הכול, את הרצפה, את רהיטי הגן, את הרחוב, את העצים והגגות. גם כשחברת חשמל עברה לצרוך בעיקר גז, הם לא פינו את הפחם שמשמש למקרה חירום, והוא ממשיך לנשוב הנה. אלה לא הארובות שסבלנו מהם, זה רק הפחם שמפריע.

הנזק שנגרם לנו הוא גדול. יש פה בשכונה לא מעט חולי סרטן ואסתמטיים. אמנם קשה להוכיח שזה בגלל הפחם, זה גם יכול להיות בגלל הקרבה לכביש 2, אבל עדיין חולים פה והקושי רב. חוץ מזה, רואים את האפר בכל מקום. הגג שלנו, שהיה אדום פעם, קיבל גוון אפור. או אם אנחנו מוציאים שולחן החוצה והוא נשאר למשך הלילה, בבוקר יש עליו שכבת פחם. כשהילדים היו קטנים וזחלו בכל מקום, מיד הידיים והרגליים שלהם היו מתכסים פיח.

אם אני מפחד? אני גר כאן כל חיי. הילדים שלי נולדו פה, עזבו את הבית, ונשארו לגור פה בשכונה על ידי. אי אפשר לחיות בפחד כל הזמן. כל פעם עולות הצעות לפתרון ובכל פעם, כבר ארבעים שנה, כלום לא נעשה. אז החלטנו לא לשתוק. התארגנו כל התושבים לתביעה ייצוגית. השכנים פה הוציאו עשרות אלפי שקלים מכיסם כדי לממן את ההליך הזה שכרגע נמצא בשלבי גישור. שנים ארוכות שאנחנו סובלים מזיהום ושנים ארוכות שזה לא מטופל ואנחנו מרגישים נרדפים. אז החלטנו לעשות מעשה. פשוט נמאס לנו לחיות ככה".

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.