06:04

כך מצאנו את עצמנו רבים באמצע הרחוב על עיתונות ואקטיביזם

מרגע שעלה הרעיון להפיץ כתבה נשכנית על המפעל המזהם ברמלה דרך פרסומות בווייז - לא הפסקנו להתווכח האם זה ראוי • וגם: התורמים הגדולים לעמותות אוהבים את העיסוק במשבר האקלים הגלובלי - וזה בדיוק הזמן להחזיר דווקא את מאבקי התושבים לכותרות • מאחורי הקלעים בשקוף - טור עורכת שבועי
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
על עיתונות ואקטיביזם. כך תיראה (אולי) הפרסומת בווייז

לאחרונה שמעתי משפט שהדהים אותי, מפי איש שעובד בעמותה לשינוי חברתי: "בואו נשים את הדברים על השולחן – כולם יודעים שתורמים אוהבים היום לחלק מענקים לעיסוק במשבר האקלים", הוא אמר, "זה מה שמביא כסף לארגונים". פתאום הבנתי את מה שהכתבת יעל געתון אומרת לי שוב ושוב כבר חודשים, כשהיא מושכת את תחום הסיקור שלה לכיוון אחר. "את לא מבינה?" התעקשה איתי. "קשישים משתעלים ברמלה זה פאסה. פחמן דו חמצני באטמוספירה זה באופנה. זה כל הסיפור. אנחנו לא תלויים באופנות, בגלל זה אנחנו חייבים ללכת לשכונות ולכתוב על האנשים האלה, שאף אחד לא שם עליהם".

לקח לי זמן להבין, אני מודה. אבל התמונה מתחילה להתבהר: אם בשלב הראשון המיתוג החדש של סביבה כ"אקלים" תרם לפופולריות של המאבק הסביבתי, נראה שאנחנו נמצאים בנקודה שבה הוא עלול לפגוע בנו. השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג רצתה לשנות את הטייטל ל"שרת האקלים" – ובמקום להירתם לקרב הסיזיפי בבעלי המפעלים המזהמים, שחלקם אגב מחזיקים בכלי תקשורת מרכזיים בישראל, היא רוצה להוביל את הצלת כדור הארץ.

תושבי רמלה לוד נותרו לבדם במאבק (צילום: יעל געתון)

כך כתב גם צפריר רינת בטור שפרסם השבוע ב"הארץ": "הכיוון החדש במשרד להגנת הסביבה מקבל רוח גבית חזקה מציבור גדול. בישראל הולכים ומתמעטים פעילי סביבה, והולכים ומתרבים פעילי אקלים אלה שבעיות שמירת הטבע וזיהום סביבתי מעסיקות אותם פחות, ותחת השפעה של מגמה עולמית תופסת את מקומן תחושת חרדה מהעתיד האקלימי הצפוי. זה הזמן להזכיר לפעילים אלה לאמץ שוב את הסיסמה הסביבתית הוותיקה: 'לחשוב גלובלי ולפעול באופן מקומי. זה טוב לסביבה הקרובה, וטוב להתמודדות עם משבר האקלים".

בהפגנה האחרונה ברמלה מול המפעל המזהם של לן בלווטניק, בעלי ערוץ 13, ארגוני הסביבה הגדולים לא היו. גם לדיון בכנסת לא הופיעו. כפי שכתבה יעל בטור תחת הכותרת "ארגוני הסביבה הפקירו את התושבים" – מי שזקוקים לחימוש דחוף מול הלוביסטים של הטייקונים המזהמים, נזנחים הצידה.

פרויקט "מפת המזהמים" של שקוף – לחצו על התמונה לכל הכתבות

זו קריאת השכמה, ואני מקווה שהשינוי בדרך. שמחתי מאוד לשמוע על עמותות סביבה שהיו פתוחות לביקורת שהבענו, וייתכן שתושבי רמלה ולוד יתחילו בקרוב לקבל חיזוק מול המפעל שמזהם את האוויר שהם נושמים. המאבק, כפי שהצליחה בסוף יעל לשכנע אותי, חייב להתחיל ברמלה, בחדרה, בחיפה, באשקלון, באשדוד, בים המלח.

על הדרך גם אני למדתי שוב כמה חשוב להקשיב לכתבים שבשטח. התפקיד שלהם הוא להיות כמה צעדים לפניי, והם יכולים לזהות מגמות ואזורי סיקור מוזנחים, בין אם יצאו מהאופנה ובין אם איש עדיין לא מעז לדבר עליהם.

עד שתהיה לנו מחלקת קריאייטיב, משחקים ואקטיביזם

בשבועות האחרונים קרה משהו תקדימי במערכת שקוף: עמדנו בקרן רחוב ורבנו בקולי קולות. ארבעה אנשים. על הפרק עמד נושא שלכולנו כבר נמאס לדבר עליו הלוך ושוב: שילוב כתבה של "שקוף" בפרסומת לווייז. הרעיון היה לגרום לכל מי שעובר בסמוך למפעל "נשר" לקבל פרסומת קופצת שמתריעה על הזיהום ומובילה לכתבה שלנו בנושא.

עורכת המשנה שירי בלומברג נעמדה על הרגליים האחוריות. "אנשים משתמשים בווייז כדי להגיע ממקום למקום, ולא כדי לצרוך תוכן. הפרסומות האלה הן דבר בזוי ואנחנו לא צריכים לשתף עם זה פעולה", היא אמרה. מהצד השני עמדו יעל געתון ותומר אביטל: "זה חדשני, זו דרך להגיע לקהל חדש ולעורר תשומת לב ציבורית לנושא החשוב הזה".

חברה מזהמת או ארגון סביבה? המשחק שהגיע גם לשיעורים בבתי ספר. לחצו על התמונה כדי לשחק בעצמכם

אני עמדתי באמצע וניסיתי להבין מה דעתי. מעבר לשאלות על הסטת תשומת הלב של הנהגים (נראה שווייז משקללת את השיקול הזה באופן הצגת הפרסומות) העסיקו אותי שוב הגבולות בין עיתונות לאקטיביזם. זה גימיק או שזו פעולה חתרנית? אולי זו פשוט פרסומת וזה בכלל לא עיסוק עיתונאי? לא הצלחתי לקבל החלטה. עד שראיתי את האילוסטרציה לפרסומת ונשביתי סופית בקסם של הרעיון.

זו לא פעם ראשונה שאנחנו חורגים מהתפקיד העיתונאי הקלאסי וגם לא פעם ראשונה שמתווכחים על זה. עד כה הפצנו משחקים על שחיתות בתקשורת ועל התיירקקות, יצרנו בוט שמנדנד לפוליטיקאים בטוויטר, תוסף לכרום שמתריע מפני פרסום סמוי, ויש עוד כמה בדרך.

המטרה שעומדת מאחורי כל המיזמים האלה היא להעלות מודעות ולהנגיש מידע. אבל האם זה מקומנו לעשות את זה? יש כאלה שחושבים שלא. על הפרסומת בווייז קיבלנו ביקורות מכמה תומכים, והתעוררה שיחה מעניינת בקהילת המו"לים של שקוף. 

בינתיים נשארתי שוב להרהר בשאלות על תפקיד העיתונות כפי שאנחנו מעצבים אותה. במקרה הזה היא חורגת מהפן הדיווחי, החוקר, החושף את האמת, ופועלת בדרכים אחרות כדי להעיר את הציבור ולשנות את המציאות. אולי יום אחד תהיה לנו מחלקת "קריאייטיב, משחקים ואקטיביזם" שתפעל בנפרד מהצוות העיתונאי, עד אז נמשיך לפעול בתוך המתח הזה, וכנראה שגם להתווכח.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאת נעמי נידם

נעמי נידם

עורכת "שקוף"

עיתונאית ירושלמית, במקור מגבעתיים. עברתי בתקשורת המיינסטרים וגם בעצמאית, מהעיתון הצבאי "במחנה", דרך עריכה ב"מקור ראשון", באתר החדשות nrg, כתיבה ותחקיר בתכנית "עושים סדר" וב"שיחה מקומית".

בשנים האלה למדתי על בשרי כמה כוח יש למילים. הוא יכול להיות הרסני, והוא יכול להיות מהפכני. מאושרת מכך שבחרתי לנטוש את הרייטינג, את הדיווח המהיר והשטחי של אתרי החדשות - וליצור ב"שקוף" עיתונות חוקרת שמשנה את המציאות.

2 תגובות

  1. תודה שאתם חושבים מחוץ לקופסה ותודה נעמי שאת משתפת בהתלבטויות ובקבלת ההחלטות.
    גם אם לא אסכים עם פעולה כזו או אחרת, אתם נפלאים.

  2. אני עובר עם אופניי פעם בשבוע ליד מפעל נשר ברמלה, סיבוב של 70 ק"מ. בכל פעם אני נדהם מהאבק הסמיך שנראה כבר ממרחק של 4 קמ לפני המפעל. מדהים אותי איך אנשים בכלל מסוגלים לגור שם. יש שם שכונות עם בניינים של 4-5 קומות במרחק של כמה מאות מטרים מהמפעל בצמוד לכביש 40. לא צריך שום ניטור של הזיהום שם. פשוט להגיע ולצפות בעיין בלתי מזויינת בענן האבק שעוטף את המפעל מכל צדדיו. ואנשים גרים מאות מטרים משם כל חייהם… המפעל הזה הוא פשע כנגד האנושות. חד וחלק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,412 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

הירשמו לניוזלטר השקוף ונעדכן אתכם אחת לשבוע על כל החשיפות, התחקירים והפרסומים שלנו. מבטיחים לא לשלוח ספאם!

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.