מלחמה אבודה? כך מצילים עץ מכריתה – ואלה הטריקים של היזמים

החוק אולי משגיח – אבל רוב הזמן אין איש שומר: על פי הערכות גסות של משרד החקלאות, בישראל נכרתים מדי שנה כ-50 אלף עצים. חלקם מהווים סכנה לציבור, חלקם חולים, אבל בערך חצי מהם פשוט מפריעים לעבודות בנייה ופיתוח. אז תפקידו של מי לקבוע האם יש דרך אחרת פרט לכריתת העץ כדי להמשיך בעבודה, ולמי יש את הכוח לשנות החלטה על כריתת עץ אחרי שזו כבר התקבלה? הכתובת היא פקיד היערות הראשי במשרד החקלאות, דוקטור ארז ברקאי. אבל גם מולו יש מי שמנסים טריקים שונים כדי לעקוף את החלטותיו.

עוד ב"שקוף": 

• בלי לחכות לממשלה: הפתרון שיעזור להתמודד עם החום
• המאבק בין משרדי הממשלה עלול לסרס את חוק האקלים
• להצטלם עם זפת זה קל – האם הח"כים יילחמו בצינור הנפט הבא?

ברקאי הוא מומחה לאקולוגיה שעומד בראש אגף יער ואילנות במשרד החקלאות, שהוקם בשנת 2008. הוא בעצמו נכנס לתפקיד בשנת 2016, ומאז הוא מנסה כמעט בגפו להגן על עצים ברחבי הארץ מפני כריתה. מתחתיו עובדים עוד 16 פקידי ממשלה ופקחים במחלקה שזוכה לתקציב צנוע של 1.2 מיליון שקלים בשנה. רוב זמנו של ברקאי מוקדש לבוררויות בנושא עצים. פעמים רבות ההחלטות שלו אינן מספקות את היזמים, וברקאי, שהוא מעין בית משפט מחוזי של עצים, מוצא את עצמו בבית המשפט בדיון מנהלי בנוגע לגורל העץ.

נדמה שזה מעין קרב בלימה. הפיתוח בכל זאת מתרחש בכל הכוח, עצים רבים נכרתים והפעילים נאבקים על בסיס יומי ובלי כסף.

"צריך להבין, ברמת הפרקטיקה, מה אנשים רוצים, שלא יהיה פיתוח? אני כממשלה שאמור לעבוד עם גופים לא יכול לתת תשובה כזו", מסביר ברקאי בריאיון ל"שקוף". "לבוא ולהגיד אל תיתן אישורים, זה לא מחזיק מים. פרויקט הרכבת הקלה למשל, יש שם שלושה קווים לביצוע. על כל אחד יש מלחמת עולם כשמגיעים אליו. זו מלחמה שלנו מול המתכננים לצמצם את הפגיעה. מלחמה שהתחילה לפני שהציבור בכלל הגיש ערר. אני מזמין אותך לדיונים, לראות איך נלחמים פה על כל עץ ועץ, כדי לשמר מקסימום עצים, להזיז מדרכות ותחנות, הכול כדי לשמר כמה שיותר עצים". 

ועדיין יש כריתות רבות.

"כי בסוף אנחנו מבינים שהרכבת תצטרך לנסוע. אין מה לעשות. אנחנו לא חיים בעולם שבו אפשר לעצור הכול. היו מקרים שנעמדנו על הרגליים עבור עצים ייחודיים ועצי פאר, למשל פיקוס השקמה בצומת חולון שהועתק לשם לפני 15 שנה, היו אמורים להעתיק אותו שוב בגלל הקו הירוק ואנחנו סירבנו והודענו שצריך להעביר את התחנה ובסוף היא זזה. זה מאבק יומיומי. עוד דוגמה מאתמול, על חוות דעת ששלחתי, ליד בית חולים שיבא עומדים 52 עצים. מתוכם היזמים מבקשים לכרות 25 עצים ואנחנו מבקשים לשמר כ-12 מתוכם. על כל מקטע יש מלחמה ועל כל עץ נאבקים". 

זה לא מייאש?

"אנחנו רצים מרתון, לא מאה מטר. אין מה לעשות. כשמצליחים לשמר, אנחנו אומרים שהצלחנו. כשאנחנו רואים מתכננים בשלב התהליך שאומרים לי לגבי כריתה מסוימת שידענו שאין לנו אפילו מה לפנות אליך, אני מבין שהפנימו ושלאט לאט מתחילים להבין. לאט לאט מתחילה הבנה בשטח שיש דברים שלא עוברים אותנו ומראש משנים את התוכניות". 

רציתם לכרות עץ ולא קיבלתם אישור? יש מסלול עוקף

החוק אוסר על כריתת עצים ללא היתר ומדובר בעבירה פלילית שדינה עד חצי שנת מאסר. אולם החוק גם משאיר פתח די רחב לקבל אישור ולסלק את העץ מהדרך. כדי לעשות זאת, צריך להגיש בקשה לעירייה או לרשות המקומית, שם פקיד היערות יבחן את הסוגיה וינפיק את הרישיון בהתאם לשיקולו. לאחר שההחלטה ניתנה, לציבור יש שבועיים בלבד להגיש ערר ולנסות להציל את העץ. במקרה כזה, את הפסיקה הסופית ייתן ברקאי. 

אבל יש גם מסלול עוקף חוק: אדם מתחום הבנייה מספר שכדי לעקוף את ההחלטה על איסור כריתה, יעצו לו להרעיל את העץ, לגרום למותו ובכך לקבל היתר כחוק ובקלות.

מדי שנה מוגשות בישראל כ-10,000 בקשות לכריתה לפקידי היערות ברחבי הארץ ובסמכותם לאשר או לפסול את המהלך. בקשה יכולה לכלול עץ אחד שכבר מת ולפעמים מאות עצים חיים ופורחים בפרויקט בנייה רחב היקף. רק מיעוט מהבקשות מגיע למשרד החקלאות, כלומר רק חלק קטן מהעצים זוכה להליך משפטי של הגשת ערר. פעמים רבות אגב, הערר מוגש מטעם היזם שלא מקבל את עמדת הפקיד המקומי. 

רובם המכריע של העצים נכרת בלי שבכלל הוגש ערר, לפעמים כי העץ מת ואין איך להציל אותו ובפעמים אחרות כי איש לא ראה את הבקשה להיתר ולא היה מי שיילחם עליו. בישראל עובדים 39 פקידי יערות שמנפקים אישורים ברשויות המקומיות ובמחוזות, ארבעה ברשות הטבע והגנים, 11 עובדי קרן קיימת לישראל, 15 פקידים מטעם העיריות הגדולות ועוד תשעה של משרד החקלאות. המשרד החל בתהליך של העברת הפקידים תחתיו, אולם הדרך עוד ארוכה. 

וגם אם בית המשפט פסק לטובת העץ, זה האחרון עדיין מופקר לגורלו בשל היעדר אכיפה: אמנם כריתת עץ ללא היתר היא עבירה פלילית, אבל כשמשרד החקלאות מתקצב רק שני פקחים בכל הארץ לוודא שלא עוברים על החוק, קשה מאוד לשמור שהעץ יעמוד על תילו. 

"הצלה מתרחשת כל יום, את העצים שהצלנו מידי היזמים הציבור לא רואה"

פקיד היערות הראשי

בארץ פועלים שני פקחים בלבד לפקח על עבירות כריתה, בתקציב של 900 אלף שקלים. בדומה לאכיפת דיני בנייה, משרד החקלאות באמצעות הסיירת הירוקה משמש הגוף האוכף ולא המשטרה. אמנם בשנת 2020 חולקו 81 קנסות בגובה 764 אלף שקלים, אבל עדיין, מדובר בכוח אדם דל שאינו מספיק למשימה. 

במהלך השיחה ברקאי פותח את תיבת המייל שלו ומציג את עשרות ההודעות שקיבל בבוקר הריאיון בנוגע לעתיד העצים. חלקן מיזמים שמנסים לערער על ההחלטה שלו, חלקן מפקידים אזוריים שרוצים להתייעץ איתו. בין ההודעות, מייל מפקידה אזורית שבו היא מספרת על יזם שמבקש לכרות שדרת פיקוסים בבאקה אל גרביה, שם אמורים לסלול דרך חדשה בין מטעים חקלאיים, שבהם עצי זית עתיקים.

ברקאי מספר שהפקידה נלחמת על השדרה ופנתה אליו להתייעצות. יחד הם החליטו לא לאשר את הכריתה ולחייב את היזם להזיז את הדרך. הוא ממהר לתת דוגמה נוספת, על שדרת ברושים בפרויקט ההרחבה שבקיבוץ בית אורן שהצליח להציל מול היזם. אבל גם הוא יודע – אלה מקרים חריגים ובקשות כאלה לכריתת עצים ותיקים וגדולים שהתשובה עליהן היא פשוטה לא מתרחשות כל הזמן. 

ומה לגבי מקרים באזורים יותר נפיצים, בלב אזור עירוני סואן למשל?

"היה לנו מקרה בקו הירוק בחולון (קו של הרכבת הקלה) שם העירייה רצתה לצמצם את המדרכה ולהוריד שדרת עצים. נעמדנו על הרגליים האחוריות כדי שזה לא יקרה והצלחנו להימנע מהאסון הזה. הצלה מתרחשת כל יום. הציבור רואה את העצים שאנחנו מאשרים לכרות ורבים עליהם. אבל העצים שנלחמנו מול היזמים וניצחנו, הציבור לא רואה". 

ועדיין, נדמה שהעץ הוא האחרון בסדר העדיפויות.

"רישיון הכריתה מגיע בשלב האחרון, רגע לפני שהטרקטור עולה. את הקרבות האחרים על התוכניות כולם מנהלים הרבה קודם ואת זה לא. זה שינוי שיתרחש לא ביום ולא ביומיים. זה נכון שאנחנו בקרב מאסף ויש עוד כברת דרך, אבל השינויים כבר בשטח".

שבועיים זה מספיק זמן להציל עץ?

לפני כשבע שנים משרד החקלאות ערך סקר עצים עתיקים בארץ. מדובר על קרוב ל-3,000 יחידות כאלה ובמשרד דוחפים את העיריות למפות את כלל העצים שבשטחן. ברקאי טוען שרוב העיריות כלל אינן מודעות למתרחש אצלן עד שמגיע שלב הכריתה. ובכל זאת, לא כולן ככה.

יוזמה חדשה בכפר סבא ונהריה מחייבת את העירייה לתלות שלטים על העץ לפני הכריתה כדי לתת לציבור הזדמנות להגיש ערר ולהעלות את המודעות. אז זה נכון שהיוזמה לא תמיד עוזרת ובנהריה למשל לא הגיעו למשרד החקלאות עררים השנה כלל, אבל מדובר במקל נוסף בעגלה המהירה הזו, מקל שיעלה את המודעות בקרב הציבור לתהליך ויאפשר, אם יש רצון כזה, להילחם על השטחים הציבוריים ועל האפשרות ללכת בחופשיות בצל. אז היוזמה לא מתאימה לכל המרחבים העירוניים, אלא בעיקר לכאלה שבהם יש תנועה ערה ברחובות, ועדיין, זה יכול לסייע. במשרד מכירים את היוזמה, אבל לא ממהרים לממש אותה.  

"זה דבר מבורך ולא פסול, אבל זה פתרון משלים לפתרון הטכנולוגי ולמערכת שאנחנו בונים", מסביר ברקאי. "אי אפשר לקבוע בנוהל ואי אפשר להחליט כאן ועכשיו על החובה לתלות שלט ליד עץ, כי יש הרבה מאוד משמעותיות לדבר כזה וצריך לבחון ולשקול. למשל האם בחצר הפרטית צריך לתלות שלט או בחזית הבית כשמדובר בעץ בשטח פרטי? ויש עוד המון מורכבויות. למשל, האם על עץ מסוכן צריך לתלות שלט? זה עניין מורכב שצריך להישקל. אנחנו בוחנים אבל זה לוקח זמן לבחון אותו".

בעיה נוספת שבה נתקל מי שרוצה להגן על עצים מכריתה היא הנגישות של המידע. לדברי ברקאי, שבועיים הם זמן מספיק כדי להגן על עץ, אבל הממשק לא מספיק נגיש, ומי שמבקש למצוא היכן כורתים עץ בסביבתו או אילו עצים מיועדים לכריתה, טובע בים בקשות ובמידע שלא נוח להתמצא בו.  

"זו לא הנגשה אידיאלית", מודה ברקאי. "אבל זה עדיין ברמת לחיצת כפתור וכל אחד יכול לעשות את הפעולה הזו בחמש דקות. להיכנס לאתר של משרד החקלאות, לחפש רישיונות כריתה, להקליד בקובץ אקסל את שם היישוב. ורשום שם בדיוק מתי ניתן הרישיון ומה הסיבה".

ועדיין, יחסית להתפתחויות הטכנולוגיות של העידן הזה, אפשר היה להתאמץ יותר.

"בקרוב יתרחש שיפור משמעותי בהנגשת המידע לציבור וביעילות שהציבור מגיש בקשות. וזה ישפר את ההליך לשני הצדדים. הרעיון הוא שכל בקשה לכריתה או היתר בנייה, לא משנה מה הסיבה, תוגש בצורה דיגיטלית, זה ישפר את הקלות והנוחות, הציבור הרחב יוכל לראות את הבקשות שהוגשו עוד לפני שפקיד היערות הראשי התייחס אליהן, לראות מה ההחלטה ולהגיש בלחיצת כפתור התנגדות, עוד לפני שייכנס תוקף סופי. בניגוד למצב היום שבו צריך לחפש קבצים ולמלא טופס נפרד ולשלוח במייל. הכול יהיה במערכת אחת ולא יצטרכו למלא שום דבר. מי שירצה מידע על עצים בחדרה, יוכל לעשות את זה. בשלב זה, הציבור רואה רק את הרישיונות, ולא רואה את פעולות השימור. לא כל עץ שאני משמר, הציבור רואה אותו, אלא רק את הרישיונות. כשתהיה מערכת חדשה, הציבור יראה מה היזם הגיש ומה אושר לו, וזה יאפשר לראות את העבודה שלנו בצורה שקופה וטובה". 

לחצי הפיתוח התגברו, השטחים הפתוחים הולכים ונעלמים

ואם אני נתקלת בכריתה בשטח, מה אני יכולה לעשות? 

"אפשר לבדוק אם יש רישיון כריתה בקבצים שבאתר או להרים טלפון למשרד או למוקד השירות של משרד החקלאות, זה קו חדש שמאויש 24 שעות ביממה. הציבור הוא העיניים שלנו ובעזרתו אנחנו מצליחים למצוא ולאתר כורתים לא חוקיים".

לסיכום הבעיה אומר ברקאי כי "לב העניין הוא שקצב הגידול הטבעי לא נותן אפשרות לשטחים הפתוחים והמרחב הציבורי לחיות בשלום, לחצי הפיתוח התעצמו. נצליח אולי להציל עצים, אבל ביחס למאבק העיקרי יש קושי. המרחב הציבורי נעלם בגלל ריבוי וציפוף בנייה".

נדמה שלמרות שהציבור ומקבלי ההחלטות מבינים יותר מאי פעם בעבר את חשיבות העצים ומשמעותם, הן לספיחת זיהום אוויר, לבקרה על הטמפרטורה ולשמירה על המאזן האקולוגי, זו מלחמה כמעט אבודה. פעילי סביבה טוענים שלברקאי ולמחלקה שהוא עומד בראשה יש כוונות טובות, אולם בסופו של דבר, המציאות חזקה יותר, אפילו ממנו. ליזמים יש משאבים רבים לנהל מאבק עיקש על גורלו של היער או העץ הבודד ולהתיש את המערכת. מולם, עומד רק פקיד אחד בתשלום והמון פעילי סביבה שעושים זאת בהתנדבות ובזמנם הפנוי ובעיקר ללא תקציב. בסופו של דבר שבועיים הם זמן קצר מדי לגלות על עץ שעומד להיכרת ברחוב מתחת לבית ולמרות האתר החדש, בינתיים עצים נכרתים והמידע אינו ברור דיו. 

כדי לחולל שינוי משמעותי יש צורך בחקיקה ובגיוס של מקבלי ההחלטות ואלה לא תמיד אפשריים. כך למשל, בשנת 2008 נכנס תיקון לחוק התכנון והבנייה, תיקון 89, להגנת העצים. במסגרת התיקון, כל תוכנית מחויבת בסקר עצים וכל מוסד תכנון, (כלומר עירייה או ועדה מחוזית למשל), בחוות דעת של פקיד היערות כחלק מהליך הגשת המסמכים לוועדות התכנון. לכאורה מדובר בשינוי משמעותי, כזה שרואה את העצים כחלק ממארג גדול יותר, אלא שביוני 2015 נכנס לחוק הזה תיקון שמטרתו להאיץ תהליכי בנייה. אז נכון לעכשיו, כל תוכנית מחויבת בסקר עצים, אלא שלא כל תוכנית מחויבת להיוועץ בפקיד היערות בשלב התכנון, אלא רק המוסד המתכנן, לפי שיקול דעתו. במילים אחרות, כשהאדריכל בשם היזם מגיש מסמכים לוועדות העירייה, בתוכניות מסוימות, בעיקר הקטנות שבהן, הפקיד אינו מעורב, אלא רק בשלב מאוחר יותר, שלב ההיתרים, שלב שבו כבר יותר קשה לשנות. היזמים ניצחו וכולנו הפסדנו.