ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש

ארטיקים לכולם: הקמפיין הבוטה של ראש עיריית חולון עלה לתושבים עשרות אלפי שקלים

ילדי בתי הספר בעיר קיבלו ארטיקים שנשאו את שמו של ראש העיר שי קינן • ממענה לבקשת חופש מידע עולה שהעירייה (כלומר כספי המסים של התושבים) הוציאה על התענוג המתוק כ-60 אלף שקלים • האדרת שמו של קינן חוזרת במקרים נוספים • בעיריית חולון לא הגיבו

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

בספטמבר האחרון קיבלו ילדי בתי הספר והגנים בחולון מתנה מתוקה – ארטיקים מהעירייה לכבוד פתיחת שנת הלימודים. על האריזה הייתה מדבקת "סוכר ברמה גבוהה", אך נראה שהחלק הבעייתי בארטיק לא היה רמות הסוכר, אלא דווקא תעמולת הבחירות הסמויה של ראש העיר, שי קינן, שאת שמו החליטה העירייה שבראשותו להדפיס על האריזות. כדי שאיש מהתושבים לא ישכח את הפוליטיקאי שחילק שלגונים לכולם.

השיווק העצמי הבוטה של ראש העיר, עשוי להתברר כמנוגד לחוקי תעמולת הבחירות, האוסרים שימוש פוליטי מסוג זה במשאבי ציבור. במקרה זה, התענוג מומן מכיסם של תושבי חולון משלמי הארנונה: בקשת חופש מידע שהגישה ליאורה פור, פעילה חברתית בעיר, מעלה כי העירייה הוציאה כ-58,000 על הארטיקים בלבד, רובם תחת הסעיף "ארטיק ממותג". לפי פור, העירייה לא השיבה האם העלויות כוללות גם שינוע, עיצוב גרפי והדפסה, על אף הבקשות החוזרות ונשנות שלה מסוף דצמבר.

מעבר לכך, חלוקת הארטיקים נעשתה בניגוד להנחיות חוזר מנכ"ל משרד החינוך, שלפיהן "יש להנחות את ההורים לא להביא לגן חטיפים, ממתקים ושתייה מתוקה".

זהו לא המקרה היחיד שבו קינן פונה לילדים כדי לזכות באהדה מצד הוריהם הבוחרים. פור מספרת כי הוא ערך סיורים בגנים, צילם תמונות של הילדים והפיק מהן מגנטים עם הקדשה בשמו. גם כאן, הוגשה בדצמבר בקשת חופש מידע אודות העלויות, אך עד כה נותרה זו ללא מענה. "הם צוחקים על זה", אמרה פור כשתיארה את היחס המזלזל שהיא מקבלת מצד העירייה על פניותיה.

לדבריה, האדרת שמו של ראש העיר חוזרת גם בפרסומי העירייה. "אם תיכנס לפייסבוק העירוני של עיריית חולון, אין עובדי עירייה. יש רק ראש עיר שעובד ומצטלם", אמרה פור. "פוסטים רבים יוצאים עם תמונה שלו, ולעיתים עם ציטוט שלו". 

האירוע עשוי להגיע לערכאות המשפטיות: במקרה דומה שאירע בראשון לציון לאחרונה, עתרו תושבים לוועדת הבחירות המרכזית לאחר שראש העיר רז קינסטליך צירף את שמו לשלטי ענק ותמרורים. בעקבות עתירה הוסר שמו ונמתחה ביקורת על התנהלותו.

קידומים פרסונליים

העיסוק של קינן בשיווק עלה לכותרות גם סביב סאגה נוספת – שירותי יחסי הציבור של העירייה. בכתבה של טלי חרותי-סובר ב"דה-מרקר", תואר כיצד לאחר התפטרות דוברת העירייה במאי 2024, חולון תפקדה חמישה חודשים ללא דוברת. בעקבות זאת, הוצא מכרז לתפקיד, עשרות מועמדים השתתפו, אך לבסוף לא התקבלה החלטה, והכסף שהושקע במכרז נזרק לפח.

אלא שאז העירייה בראשות קינן שכרה חברה חיצונית, "איי.אל.אר מדיה בע"מ", לשירותי דוברות ללא מכרז – לפי הדיווח מדובר בחברה שראש העיר עבד איתה בעבר. בחודש אוקטובר מונה דובר חדש לעירייה, אך לא ברור אם ההתקשרות עם החברה החיצונית הופסקה מיד עם מינוי הדובר, או שמא היו חודשים שבהם התשלום התבצע במקביל – גם לחברה וגם לדובר החדש. "נשלחה שאילתה לראש העיר אם שילמו גם לחברה וגם לדובר שמונה – הוא לא רצה לענות על זה", אומרת פור. 

בישיבת מועצה שהתקיימה בדצמבר, ציין ראש האופוזיציה מורן ישראל, מציג השאילתה, נתון שהמחיש את היקף העלות של התקשרות העירייה עם חברת איי.אל.אר מדיה. לדבריו, לצד חברת "ספוט תקשורת בע"מ", שהועסקה לצורך טיפול במשבר הצהרנים בעיר, עלות שתי ההתקשרויות הסתכמה בכ-50,000 שקל בחודש ללא מע"מ.

יש לציין כי מעבר לדובר ולחברת יחסי הציבור, במסגרת תקציב 2025 הקצה ראש העיר 225 אלף שקלים למימון צלמים ו-270 אלף שקלים לכתיבת טקסטים. בשנת 2024 הקצה 80 אלף שקלים לכותבת נאומים.

מינוי בעייתי נוסף מבית קינן

אירוע חמור נוסף מגלה גם אוזלת יד מצד משרד הפנים, למול התנהלות בעייתית של קינן. לפני יותר מארבעה חודשים הבטיחו במשרד, בתגובה לפנייתה של פור, להנחות את עיריית חולון הפסקה של העסקת חברת המועצה לשעבר, עינב קפלן-בשארי, בתקן העמום "יועצת מוניציפלית". מדובר במינוי בעייתי לאור חובת תקופת צינון של 18 חודשים שנדרשת מכל נבחר ציבור, במקרה זה חברת מועצה, שמעוניין לעבוד באותה עירייה.

המינוי נחשף ב"דה מרקר", שם נכתב כי בתקופה שהייתה חברת מועצה בין 2018 לפברואר 2024, עבדה קפלן-בשארי בחברת כוח האדם של אמו של ראש העיר, אורית קינן. בנוסף, כשנבחר לראשות העירייה, קיבלה קפלן-בשארי משרד והפכה לחלק מלשכתו – ללא הגדרת תפקיד ברורה.

פניית "שקוף" למשרד הפנים מעלה כי דבר לא השתנה מאז אותה הנחיה שהעבירו לעיריית חולון ונראה שראש העיר מצפצף על החוק. "איך יכול להיות שהיא ממשיכה לקבל טלפונים, להשתתף בפגישות ולהיות צמודה לראש העיר בכל פעילותו? מי מממן אותה?" הרהרה פור. "ההרגשה הכללית שאנחנו בהמשך של קמפיין בחירות – וחייבים לעצור את זה". 

דובר עיריית חולון לא הגיב לטענות עד למועד פרסום הכתבה, באופן שמעמיד בספק את שיפור מערך הדוברות של חולון, גם לאחר התקופה הממושכת בה התפקיד לא אויש. ממשרד הפנים נמסר: "בוצעה פניה נוספת לבדיקת והסדרת הנושא. המשרד ימשיך לעקוב מול העירייה עד להסדרת העניין כנדרש".

בקשת חופש המידע שנשלחה לעיריית חולון

זיו פלדמן הוא סטודנט לתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב. הכתבה מתפרסמת במסגרת תוכנית התמחות משותפת של "שקוף" עם האוניברסיטה.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

4 Responses

  1. על מה כי נאלין? כל אוכלוסיה מגיע לה את הראוי לה. כתושב חולון משנת 1972 אני יכול להעיד שחתך אוכלוסית חולון (כמו בכל המדינה) השתנתה לרעה. לכן, בקצב כזה נתחרה בעולם השלישי. ההבדל שהם ישרדו ואנו לא!

  2. לראשי עיר לא מושחתים –
    מה דעתכם לחלק לתלמידים תפוחים ועליהם מדבקה "גדל בישראל"?
    גם לא שיווק עצמי, גם מזון מזין ובריא וגם העלאת מודעות לתוצרת חקלאית מקומית.
    למתקדמים – אפשר גם שיהיה מתוצרת שאינה מתאימה לשיווק מטעמים אסתטיים (בגלל גודל וכו') וכך גם ללמד את התלמידים על בזבוז מזון (ולמנוע אותו).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,825 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות, שהם לא יצליחו להביס

ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק