ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
כששמענו את הצרחות החריגות בישיבת הממשלה ביום שלישי השבוע, זה היה נראה כמו שיא חריג ויוצא דופן: ראש הממשלה ניסה לעבור על החוק ולמנות את אופיר אקוניס לשר משפטים, היועמ"ש צעק בזמן אמת שזהו מהלך לא חוקי, ויחד עם לחץ בג"ץ המינוי נפל. מוסדות המדינה התנגשו חזיתית. אבל למי שעקב אחר הקמת ממשלת החילופים והתנהלותה מיום הקמתה – זה דווקא היה נראה כמו תרחיש עגום – אבל ידוע מראש.
מאז הקמת ממשלת החילופים הפריטטית באפריל 2020, כתבנו כיצד נתניהו וגנץ העבירו חקיקה מרושלת של חוק יסוד ששינה לנו את שיטת המשטר, השאירו את החורים לתקנון הממשלה – ובכוונה לא כתבו אותו. נתניהו הפסיק למנות בכירים באופן שיטתי, עד שמחלת ממלאי המקום הגיעה לאבסורד עם היעדרו של שר המשפטים.
"אנחנו עדיין לא יודעים הכל, והאמת שגם מציעי החוק לא", הסברנו לפני שנה שלמה ולא השבוע. "המשמעויות והפרשנויות שלו רחבות ובלתי ידועות: מה המשמעות של 'שרים שהם בזיקה'? איך מקבלים החלטות בממשלה? אם גנץ בעד העלאת קצבת הנכים ונתניהו נגד – אז מה עושים? כן מעלים, או לא מעלים?" כל השאלות האלו נשארו פתוחות בטענה שהממשלה תקבע תקנון שבו תסדיר את עבודתה – דבר שמעולם לא קרה. כעת נראה כי החורים הללו בחקיקה, שהפכו את שיטת המשטר בישראל לרעועה מאוד כפי שהתרענו – אכן שירתו את הניסיון למנות שר משפטים במחטף ולהוביל לתסיסה מול הגורמים המשפטיים.
נתניהו וגנץ לא הקימו ממשלת אחדות – אלא ממשלה שוויונית שבה שני הצדדים שווים באופן מלאכותי, כשהם עצמם קובעים תאריך חילוף. וכך נולד לנו תפקיד רה"מ החליפי. כדי לאפשר זאת הכניסו שורה של שינויים בחוק יסוד הכנסת והממשלה – שאינו כמו חוק רגיל אלא הכי קרוב לחוקה שיש בישראל. בין היתר, קיצרו את ימיה של הכנסת מראש מארבע לשלוש שנים, יצרו חוק נורבגי-ישראלי שמחליש את הכנסת, סירסו את מוסד אי האמון ועוד. ועל הדרך הם פרגנו ליועז הנדל וצביקה האוזר במיליוני שקלים, באמצעות חוק פרסונלי רטרואקטיבי, רק כדי שיסכימו לנטוש את מפלגתו של משה יעלון.
כל חבילת החקיקה משוריינת ברוב של 70 חברי כנסת. אם רצו בכנסת לבטל את תיקוני החוק המסורבלים, חסרי התקדים, היה זה כמעט בלתי אפשרי, כיוון שכדי לעשות זאת נדרשים 70 חברי כנסת. כלומר, החתומים יצרו "רוב מלאכותי" כדי לשנות חקיקה פרסונאלית שנועדה לשרת צורך רגעי.
תקנון עבודת הממשלה נקבע לאור סעיף בחוק יסוד הממשלה שקובע כך: "הממשלה תקבע את סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה אם דרך קבע ואם לעניין מסוים". ובמילים אחרות: איך קובעים את סדר היום, עובדים ומקבלים החלטות. נשמע חשוב במיוחד לממשלות, ובייחוד לממשלה ה-35 שכדי לקום נדרשה לעקם ולסובב את חוקי היסוד של מדינת ישראל לצרכי השעה. כאמור, המנגנון הזה לא נקבע מעולם – והיום אנחנו משלמים את המחיר.
זו לא חוכמה בדיעבד, הח"כים שישבו בדיון העלו שוב ושוב את הטענות והשאלות כלפי דרך העבודה הפריטטית. יו"ר הוועדה איתן גינזבורג (כחול לבן) טען שוב ושוב כי כשתקום הממשלה היא תקבע תקנון.
אכן, בישיבת העבודה הראשונה ב-24 במאי, קבעה הממשלה שהשר אבי ניסנקורן והשר זאב אלקין יביאו את תקנון הממשלה לאישור הממשלה תוך שבועיים. עד אז ישתמשו בתקנון הממשלה ה-34, שכאמור לא מתאים לאנדרוגינוס החדש. סעיף אחד בלבד כן נקבע עם היווסדה של הממשלה – שכל נושא יובא בהסכמה של נתניהו וגנץ.
אז יש חוק יסוד שקובע ממשלה פריטטית אבל אין תקנון ממשלה. ונושאים שונים כמו איך מקבלים החלטות לא לובנו. ב"ישיבת הצעקות" בחודש פברואר למדנו כי לוואקום הזה נדרש היועמ"ש אביחי מנדלבליט שקבע כי גם אם היה נקבע תקנון ממשלה הוא לא היה יכול לעמוד בסתירה לעיקרון הפריטטיות. ולכן, כשהגושים מצביעים זה מול זה מדובר בשוויון, ולא משנה כמה שרים יש בכל צד. מוזר? כן. אבל זה מה שרצו נתניהו וגנץ. גם היום, כמו אז, נתניהו כופר בעמדה זו. לטענתו אין תקנון ממשלה ולכן אין שוויון בין הגושים.
עוד מהלך שבו כופפו את חוקי היסוד של מדינת ישראל הוא דחיית תקציב המדינה. אף שהממשלה חייבת לאשר תקציב תוך 100 ימים בכנסת, נתניהו סירב לעשות זאת כדי לדחות את מועד הבחירות ולצאת אליהן במועד שנוח לו יותר. צביקה האוזר הציע לדחות את מועד הגשת התקציב בעוד ארבע חודשים וגנץ הלך על זה. כשניסו לעשות זאת פעם נוספת, זה כבר לא עבד.
בינתיים אושר תקציב המשכי שמבוסס על החלטות שהתקבלו בכלל בשנת 2017. הממשלה התגלגלה לשנה נוספת מבלי לקבוע סדר עדיפויות לאומי וקידום רפורמות. כל זה קרה גם ללא יכולת של הכנסת לפקח באמת על מה שקורה. כלומר, הכנסת ה-23 נדרשה לקבל כעובדה מוגמרת תקציב מדינה שאושר בכנסת ה-20 עם יכולת שולית להשפיע ולייצג את הציבור.
בכל כל התהליך הזה החליטו בהסכם הקואליציוני בין הגושים כי הממשלה לא תעסוק במינויים במשך חצי שנה, מהלך שזכה לביקורת בבג"ץ, שלא הבין מה הקשר בין אי מינוי מפכ"ל משטרה להסכם פוליטי. הצדדים התחייבו בפני בג"ץ לפעול אחרת אבל בפועל, שום דבר לא השתנה. מפכ"ל משטרה ונציבת שב"ס מונו רק בחודש ינואר 2021.
בנוסף, שורה של בכירים נוספים לא מונו בשירות המדינה, חלקם הגדול במשרד המשפטים. ביניהם היו גם מנכ"ל משרד המשפטים ופרקליט המדינה. רה"מ גם נמנע באופן עקבי ממינוי מנכ"ל למשרדו שלו ולאחר עתירה שהגישה התנועה לטוהר המידות הופסקה הארכת כהונתו של רונן פרץ, ממלא המקום הקודם, ונקבע ממלא מקום חדש – צחי ברוורמן, שהוא גם מזכיר הממשלה שמנהל את ישיבותיה.
בינואר 2021 כתבנו על תרחיש שבו גנץ לא ייבחר לכנסת – מה יהיה אז על הממשלה הפריטטית? יש שיאמרו שאין קשר ושבעיקרון ממשלת המעבר – שאגב לא מוסדר בחוק אלא בהנחיות היועמ"ש – אין יוצא ואין בא. בכל הנוגע לרה"מ יש סעיף בחוק היסוד שקובע שרה"מ חייב להיות חבר כנסת. לא ברור מה היה קורה אז.
היועמ"ש התבקש לקראת הבחירות להביע את עמדתו, אך סירב מחשש שבסמיכות לבחירות זה יתפרש כהתערבות בהן. בכל מקרה, העלינו את הטענה שבגלל הרשלנות החקיקתית יבקש נתניהו לאתגר תפיסה זו ולפטר (בצדק או שלא) את שרי כחול לבן. היום, ברור שגם כשנבחר גנץ לכנסת, נתניהו כופר בשימור העיקרון הפריטטי ומנסה להתנער ממנו. גם בניגוד לעמדת היועמ"ש.
בחודשים האחרונים מאז הבחירות התפטרו כמה שרים מתפקידם, לחלקם לא מונה מחליף, חלקם ממשרדים קריטיים לתפקוד תקין של המדינה. המרכזי שבהם הוא שר המשפטים שמחזיק בסמכויות הסגרה למדינות אחרות, חקיקה ואישור תקנות המשרד. אחת מהן לדוגמה היא אישור דיון בבית משפט דרך הזום כדי למנוע הדבקה והידבקות של אסירים בקורונה. אבל לאחר שאבי ניסנקורן פרש מכחול לבן לקראת הבחירות הוא התפטר מהממשלה ולא נבחר שר אחר במקומו – בגלל שנתניהו לא רצה. בני גנץ, רה"מ החליפי, החזיק בתפקיד לשלושה חודשים, ומשפקע המינוי בתחילת חודש אפריל לא היה בישראל שר משפטים עד להתערבות בג"ץ.
כל זה מביא אותנו למצב שבו רה"מ החל לפעול במודע ובמכוון בניגוד לחוק, כופר בסמכותו של היועמ"ש ומתחכם בפני בג"ץ – ולא בפעם הראשונה. בעבר התחייב נתניהו בפני בג"ץ למסור לוועדת ההיתרים את כל המסמכים שתבקש, אך סירב לעשות זאת כשהגיעה השעה. וכשדן בג"ץ בשאלה אם רה"מ יכול לכהן תחת כתב אישום, הוא רשם בפניו את טענת רה"מ שלפיה הוא יפעל במסגרת הסדר ניגוד עניינים שימנע ממנו לעסוק בבתי המשפט ובמערכת אכיפת החוק. אבל לא רק שהוא לא חתם על ההסדר ולא מכיר בסמכותו של היועמ"ש לנושא, הוא אף מנע מינוי פרקליט מדינה, מנכ"ל למשרד המשפטים והשבוע גם ניסה למנות שר משפטים מטעמו.
חלק מהמהלכים אכן קרו בגלל שנתניהו עומד למשפט בעבירות שחיתות. אבל חלקם קרו בגלל שגנץ ונתניהו קידמו שינויים מרחיקי לכת בחוקי היסוד של מדינת ישראל, באופן חפוז ולצורך אישי כדי להקים ממשלה. שינויים נוספים שכאלו, אם יעשו בדרך שכזו, ימשיכו לפורר את המערכת החוקתית שלנו ויגבירו את הכאוס הפוליטי.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
