דעה: נתניהו מנסה להוכיח למנדלבליט שהוא לא כשיר – ומעלה את ההימור

ערימות מילים נכתבו ביממה האחרונה על הפארסה בישיבת הממשלה אתמול. הנקודה שבה ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט להתעלם, גם עכשיו, מעמדת היועמ"ש אביחי מנדלבליט שלפיה המבנה הפריטטי של הממשלה שריר וקיים הייתה עוד נקודה במדרון התלול שבו פוליטיקאי החליט לשים את עצמו מעל שלטון החוק. ככל שעובר הזמן, מתרבים מעשי ניגוד העניינים שלו כנאשם בפלילים, הוא לא זוכה לאמון ציבורי וכך קרב היום שבו יאלץ היועמ"ש להכריז כי נבצר מרה"מ לבצע את תפקידו – ולשם בדיוק חותר נתניהו.

עוד ב"שקוף":

• נתניהו מונע מינוי שר משפטים – הציבור כבר ישלם
• דרוש חיסון: המוטציה הדו ראשית עלתה לנו בחיי אדם
• מכורים לתעמולה: קטעים שונים מאותה ישיבת ממשלה הודלפו לכאן 11 ולערוץ 12

ככל שעובר הזמן, משפטו מתקדם, וחלון ההזדמנויות שלו להרכבת הממשלה הולך ונסגר, מוכן נתניהו להגדיל את ההימור. אם בהתחלה ניסה לעכב, למסמס ולחבל בהליך המשפטי בתרגילים זולים כמו סירוב לקחת את חומרי החקירה בגלל שוועדת ההיתרים מנעה ממנו לקבל תרומות ממיליארדרים – עכשיו הוא חותר לקביעת נבצרות. 

הסירוב למסור את הצהרות ההון שלו, הסירוב לחתום על הסדר ניגוד העניינים, ההשתלחות הכמעט יומיומית במערכת אכיפת החוק, ישיבת הצעקות הקודמת שבה הטיח ביועמ"ש כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם גנץ ואף ניסיונות שלהוב ההמונים לעלות על משרד המשפטים נועדו למטרה אחת – שהיועמ"ש יוציא אותו לנבצרות. 

הסיסמאות כבר כותבות את עצמן

אל כל אלה התווספה אמש עוד הוכחה שביקש נתניהו לספק (ליועמ"ש) כי אינו כשיר לתפקיד: ניסיון בחירה של שר משפטים מטעמו בניגוד לחוק. מעשים אלו, כך נראה, נועדו למטרה אחת – כדי שיוציא אותו לנבצרות. האמירות שהודלפו מהישיבה כי "העם יחליט" ולא "פקידים" הן חלק ממסע התעמולה שמנהל נתניהו בשנתיים האחרונות נגד מדינת ישראל. 

לבסוף יאלץ היועמ"ש לבוא בידיים רועדות ולהניח את חוות הדעת בפני הממשלה כי רה"מ אינו כשיר לכהן בתפקידו. ובשערי הגיהנום החוקתי שנפתח אתמול יעברו מרכבות ההסתה נגד מוסדות המדינה. יבוא רה"מ, או מי מטעמו, ויעתור לבג"ץ נגד היועמ"ש. אם יחליט בג"ץ שהיועמ"ש פעל בחוסר סמכות – יגיש בג"ץ עצמו את ראשו של מנדלבליט לרה"מ על מגש של כסף – לפיטורים מידיים. ואם יחליט כי עמדתו של היועמ"ש היא סבירה ובסמכות, יפלטו מכבשי הדפוס של קמפיין הבחירות התורן את הסיסמא "הם לא יחליטו". רק שבמקום תמונת העיתונאים תתנוסס תמונת השופטים. 

להיכנס בחריצים שנפערו בחוקי היסוד

ההחלטה למנות את אופיר אקוניס לשר המשפטים הייתה לא חוקית משורה של סיבות. האחת היא שמועמדותו כלל לא עמדה על סדר היום של הממשלה. השניה היא שלפי החוק, שקבע נתניהו עצמו יחד עם בני גנץ, שכששר מפסיק את כהונתו – הזיקה לתפקיד נשארת כלפי רה"מ או החליפי. בנוסף, לפי רוח החוק, ככל שהשרים מצביעים לפי הזיקה אליה הם שייכים, ולא משנה מה מספרם – ההצבעה לא עוברת. כלומר, לא משנה כמה קולות יש לנתניהו או לגנץ, כל עוד מצביעים כשני גושים, יש תיקו וההחלטה לא מתקבלת. 

למה רק רוח החוק? כי את הפרקטיקה לניהול ישיבות פריטטיות מעולם לא קבעו, למעט דבר אחד: סדר היום חייב להיקבע בהסכמה. הממשלה אכן הייתה אמורה לעגן תקנון לעבודתה אבל נתניהו מנע זאת. לבסוף, היועמ"ש נדרש להכריע וקבע כי גם אם אין תקנון, חוק יסוד הממשלה מחייב התנהלות פריטטית. הסיבה היא שגם אם היה נקבע תקנון הוא לא היה יכול לעמוד בסתירה לחוק. סוגיה נוספת שטרם נדונה היא השאלה האם ראש ממשלה שעומד למשפט יכול לנהל בכלל דיון על מינוי שר משפטים שאמור למנות פרקליט מדינה ובקרוב גם את היועץ המשפטי לממשלה.

דיווחנו רבות על הדרך שבה כופפו גנץ ונתניהו את חוקי היסוד של מדינת ישראל, כיצד העבירו תקציב מדינה בלי להעביר תקציב ומעל ראשה של הכנסת, ויותר מפעם אחת על היעדר תקנון לעבודת הממשלה. כל זה עזר לרכך ולהחליש את חוקי היסוד של מדינת ישראל כדי שיהיה אפשר להיכנס בחריצים שהושארו, להרחיב אותם ולהחריב אותם (לדוגמה ביטול דה פקטו של הממשלה הפריטטית בעיני נתניהו). עם זאת, אני חייב גם להודות שנראה שלא משנה מה היו או יהיו החוקים. בנקודה שבה נתניהו נמצא היום הוא כבר לא חושב שהם תקפים לגביו.