ביום ראשון המאבק לשקיפות קרס לתוך עצמו. הוועדה שבה החליטו להפיל את הצעת החוק לשקיפות בהצהרות הון של נבחרי ציבור – אינה שקופה בעצמה, וכך אפלה אחת מחפה על אפלה אחרת. זו השיטה: לא רק שלא נוכל לאמוד את צבירת ההון, נכסיהם ומניותיהם של נבחרי הציבור – גם לא נוכל לדעת מי אשם בסיכול השינוי המבורך הזה.
אלא אם כן נסתמך על הדלפות. זה מה שעשה תומר אביטל בחשיפה שלו השבוע ב"שקוף": הוא בירר מה הצביעו השרים, מי אמר מה באותו חדר שבו המיקרופונים כבויים, ואילו ידיים הורמו. כמה עצוב שכדי לדעת מידע בסיסי כמו מה הצביעו השרים בוועדת השרים לחקיקה ומהי עמדתם, צריך להתדפק על דלתם ולהשיג את המידע.
"אלו החשיפות שאנחנו הכי נגדן", כתב לי תומר. "זה נורא להיות תלוי במדליפים, חייבים לשבור את השיטה". זה נכון, הפריווילגיה שלנו כעיתונות עצמאית היא שאיננו נשענים על אותם יחסי תן-קח שנרקמים בין מקורות מתוך המערכת לבין עיתונאים. או יותר גרוע: בין עיתונאים לבין יחצ"ני הח"כים והשרים, אותם יועצים אסטרטגיים ולוביסטים שמחזיקים בהררי מידע נחשק ובים של אינטרסים. התלות של העיתונאי במידע שמגיע ממקורותיו עלולה לגרום לו לחשוש לבקר אותם בבוא העת. הנה דוגמה מטרידה שפורסמה לאחרונה בנוגע לקשר שבין עמית סגל לשלמה פילבר, קשר ששירת לכאורה היטב את פילבר.
לטורי העורכת הקודמים:
- סבתא לימדה אותי שבחינם מקבלים רק מכות. עכשיו אני מבינה כמה היא צדקה
- כך מצאנו את עצמנו רבים באמצע הרחוב על עיתונות ואקטיביזם
- גם אני כמעט נפלתי בתרגיל היח"צ של המשרד להגנת הסביבה
ההדלפות הללו מסוכנות גם כי הן מספקות פעמים רבות מידע חלקי. כך למשל, הראינו בעבר כיצד הקלטות מישיבת ממשלה זהה נחשפו ב"פרסום ראשון" חגיגי בכאן 11 ובאותה שעה התפרסמו לראשונה בחדשות 12, כשבכל אחד מהערוצים שודרו חלקים אחרים מהישיבה. כל ערוץ קיבל מהמדליפים חלקים שמשרתים פוליטיקאי אחר – כאן 11 את בני גנץ וחדשות 12 את בנימין נתניהו. מה קרה שם?
סביר להניח שהיועצים של שני הפוליטיקאים הקליטו, גזרו וערכו לנו את המידע – והעיתונאים לקחו מן המוכן וחגגו על הרייטינג. ואנחנו הצופים קיבלנו מידע מוטה בלי לדעת מי מרוויח מכך. לכן המילים "פרסום ראשון" או "חשיפה" משאירות טעם מר בפה ומזכירות לנו את השבילים המסוכנים שנרקמים כשהפוליטיקאים מדליפים את המידע – ובעיקר כשהוא מלכתחילה שייך לנו.
מסביל לפעיל – אז מי באמת אשם?
מילים הן נשק. השבוע נזכרתי בפעמים הראשונות שהרגשתי כך: זה קרה בימים שבהם ערכתי כתבות על פיגועים באתר החדשות nrg, ונהגנו להתווכח שעות ארוכות, לעיתים על מילה אחת בלבד. מה קורה לתפיסת המציאות שלנו כשאנחנו קוראים: "נער נדקר בצומת תפוח" או "פלסטיני דקר נער בצומת תפוח"? או לחילופין מה ההבדל בין "המחבל חוסל" לבין "חיילת מג"ב ירתה במחבל והרגה אותו"?
המטען הקטלני של המילים בדוגמאות ברור: אנשים לא נרצחים או מחוסלים בעצמם, יש מישהו, בשר ודם, שביצע את הפעולה הזו. השימוש בפועל הסביל "נדקר" או "חוסל" מטשטש את האמת הברורה הזו ויוצר מציאות מעוותת. לעיתים הטשטוש הזה משרת את האג'נדה של האתר בו אתם קוראים, לעיתים הוא לא מודע.
למזלי אני כבר לא עורכת כתבות על פיגועים, אבל ההבנה הזו נצרבה בתאי הגוף שלי. מילים מטשטשות הופכות אותנו לאנשים מטושטשים, כאלה שלא מבינים מה קורה סביבם. התפקיד של עורכות ועורכים הוא להפוך את המציאות לבהירה יותר על ידי מילים. אך הפועל הסביל תמיד אורב לעורכת בקצה הדף הלבן. כל יום מחדש צריך להיאבק בו. וזה מה שקרה לי שוב, ביום חמישי האחרון.
מילים מטשטשות הופכות אותנו לאנשים מטושטשים. התפקיד של עורכים בתקשורת הוא להפוך את המציאות לבהירה יותר, לא להפך
הגיעה לשולחני כתבה של עידן בנימין שהייתה ערוכה כבר תחת הכותרת: "3 חודשים אחרי: הסדר ניגוד העניינים של מיכל רוזנבוים טרם נחשף". לרגע ניתן לדמיין שהסדר ניגוד העניינים הוא ביישן כזה, ועדיין לא נגלה לנו מעצמו. ניסיתי להבין: אז מי לא חשף את הסדר ניגוד העניינים – מי אחראי למחדל?
רק שתבינו את גודל העניין – מדובר בעורכת הדין מיכל רוזנבוים שבן הזוג שלה אלי קמיר מקבל כספים מחברות פרטיות כדי לקדם את ענייניהן מול הממשלה. הסדר ניגוד העניינים מבהיר באילו נושאים אסור לה לעסוק בשל כך – זו דרכה של המדינה להגן עלינו מפני שיקולים זרים, והייתי אומרת גם להגן עליה מפני עצמה.
- משרד המשפטים עדיין לא פרסם את הסדר ניגוד העניינים של ראש רשות החברות
- פקעת של אינטרסים: המינוי הבעייתי לראש רשות החברות
- שרי הממשלה: למה לא דרשתם לראות את הסדר ניגוד העניינים של רוזנבוים?
אבל כבר שלושה חודשים כמעט שהיא עובדת כשהסדר ניגוד העניינים שלה לא חשוף לציבור – והפקידים הבכירים ממשרד המשפטים שאחראיים לכך לא מרימים דגל אדום. הם טוענים ש"התהליך נמצא בעיצומו". הפועל הסביל היה קריאת השכמה עבורנו לברר כעת מי הם הפקידים בשר ודם בממשלה שאחראים למצב הזה. עד שנפרסם את שמותיהם, חשוב שתדעו שמאחורי כל הסדר ניגוד עניינים ש"טרם נחשף" יש אדם אחד שמועל בתפקידו.
