מעקב ועדת השרים לחקיקה: שת"פ חריג בין המחנות ושרה שקופה

עם חזרת הכנסת מהפגרה, חזרה בחודש מאי לפעילות גם ועדת השרים לענייני חקיקה. בשונה מעט מחודשים ינואר ופברואר, אז נפלו או נדחו רובן המוחלט של הצעות החוק שהוגשו על ידי האופוזיציה, הפעם אישרו השרים לא פחות מ-16 הצעות כאלה. ולא רק זה: חברת הוועדה, השרה מירב כהן מיש עתיד, השקיפה את הצבעותיה בוועדה – השרה היחידה לעשות כן. 

• גם ב"ממשלת השינוי": ועדת השרים לחקיקה מפלה את האופוזיציה
• עברו צד: הקואליציה הפילה הצעה לשקיפות בוועדת שרים לחקיקה
• מהי ועדת שרים לחקיקה? האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל

אלה המספרים: מתוך 113 הצעות חוק שהוגשו לוועדה במאי, 45 מהן אושרו, כש-29 הגיעו מהקואליציה, ו-16 מהאופוזיציה. 14 הצעות, כולן מהאופוזיציה, הופלו לחלוטין. מתוך 54 ההצעות שנדחה בהן הדיון, 35 הגיעו מהאופוזיציה, והדיון בשמונה מהן נדחה בשלושה חודשים או יותר.

אלה הצבעות הוועדה בחודש מאי

והנה כמה רגעים שלא רואים בכל יום בוועדת השרים לחקיקה: הראשון שבהם הגיע בדיון החוק שיזם חבר הכנסת אלי כהן (ליכוד) בעניין הנפת דגלי פלסטין, חוק שעורר סערה גם במליאת הכנסת. בוועדת השרים העניקו חופש הצבעה מלא לח"כים, ללא קשר למשמעת הקואליציונית.

בוועדה גם הופיע החודש שוב ושוב שיתוף פעולה בלתי צפוי בין סיעות: הוועדה אישרה הצעת חוק שהגישו יחד חברת הכנסת גילה גמליאל (ליכוד) וחברת הכנסת גבי לסקי (מרצ) בנושא איסור מלכודות הדבק לבעלי חיים, המבקש לעגן בחוק איסור מפורש ללכידת בעלי חיים באמצעות מלכודות דבק, וכן איסור על שיווק, ייצור, מכירה וייבוא של מלכודות מסוג זה. 

כשיועז הנדל הפיל חוק שיזם בעבר

אף שיותר חוקים של האופוזיציה אושרו בחודש זה, האבסורד עדיין לא נעדר מרבות מההחלטות. ניקח לדוגמה את הצעת חוק השקיפות בהצהרות הון לנבחרי הציבור שהגישה חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב (ישראל ביתנו): החודש פרסמנו שהוועדה דחתה בחודש את הדיון בחוק, כשמי שעמד מאחורי הדחייה הוא לא אחר מאשר רה"מ החליפי יאיר לפיד. 

לשם השוואה – ההצבעות בחודש ינואר ופברואר

הצעת חוק נוספת שעלתה לדיון היא זו של חבר הכנסת אופיר אקוניס (הליכוד) על הסדרת עבודת אבטחה בבתי חולים כעבודה מועדפת, רעיון שנולד לאור מקרי האלימות בבתי החולים. חבר הוועדה, שר התקשורת יועז הנדל (כחול לבן) הגיש הצעה זהה כמעט לחלוטין בכנסת ה-24. הפעם הוא דווקא הצביע נגד – בהתאם לעמדת הקואליציה.

הצעת חוק נוספת שהגיעה בתזמון מעניין היא של ח"כ מירי רגב (ליכוד), זמן לא רב לפני סערת ההקלטות מישיבות הסיעה, שם היא נשמעה אומרת ש"שאין כאבי בטן על חיילים, על נשים מוכות או על מעשי אונס". אלא ששבוע לפני פרסום ההקלטות, הגישה רגב הצעת חוק המבקשת להחמיר את הענישה במקרי אונס ותקיפה מינית. הדיון בהצעה נדחה בשישה חודשים. 

קבלו את השרה השקופה: מירב כהן

ועוד התפתחות חשובה: השרה לשוויון חברתי מירב כהן (יש עתיד) היא כעת היחידה בוועדה שמשקפת לציבור את הצבעותיה. זה צעד חשוב. כהן, אגב, מיישרת קו עם הוועדה. מתוך 33 הצעות חוק שעלו בישיבה בה החלה לתת פומבי להצבעותיה – כהן הצביעה בהתאם למה שהחליטה בסופו של דבר הוועדה ב-31 מההצעות. כך למשל כהן תמכה בהצעת חוק של אורי מקלב לעידוד שימוש בתחבורה ציבורית – ועדיין הוועדה החליטה לדחות אותן בשבוע.

קשה להפריז בחשיבות המהלך של כהן.  מעטים יודעים זאת, אך מי שבאמת קובעת את גורלם של החוקים היא אותה ועדת השרים לחקיקה. היא מתכנסת אחת לשבוע ומחליטה הלכה למעשה מה יקרה בכנסת. אם הוועדה תצביע בעד חוק מסוים – הוא יאושר בהמשך במליאה בזכות המשמעת הקואליציונית. אם הוועדה תכריע נגדו – החוק יופל. למרות זאת הדיונים מתנהלים באפס שקיפות.

איך קורה שהמקום שבו נקבע גורלם של חוקים שישפיעו על חיי כל אזרחי ישראל הוא גם אחד המקומות החשאיים ביותר במסדרונות השלטון? דיוני הוועדה סגורים, חוות הדעת שמוגשות לה ומשפיעות על השרים נותרות בכספת וההצבעות בה נגנזות. בפרוטוקולים של הוועדה לא מפורט דבר לבד משמות המשתתפים וההחלטה הסופית. במילים אחרות, באחד המוקדים היחידים שבהם יש לנבחרי הציבור חופש הצבעה – אי אפשר לדעת כיצד הצביעו. 

הוועדה הופכת את נציגי הציבור בכנסת לבובות

אך לא רק היעדר השקיפות בעבודת הוועדה מטריד, אלא גם עצם קיומה כברז לכל הליך חקיקה. העובדה שכמה שרים קובעים בחדר סגור מה יעלה בגורל חוקים, גם כאלה שאינם עולים שקל מחשבון משלם המסים, לא סותרים הסכמים קואליציוניים או מעוררים מחלוקות של ימין/שמאל – הופכת את נציגי הציבור בכנסת לבובות.

גורמים שנכחו בוועדות הללו מציירים תמונה של דיון רדוד: חלק מהשרים מכריעים לפי מה שלוחש להם אחד מפקידי המשרד, כמה מהחוקים זוכים לדיון בן פחות מדקה, והבריתות הפוליטיות שולטות ביד רמה. מנגד, אחרים טענו כי העלטה מאפשרת לשרים להצביע לפי נטיית לבם, ללא חשש מתגובת יוזם ההצעה. מול הטיעון הזה כדאי לזכור שהח"כים מצליחים לרוב לגלות את נתוני ההצבעות, וגם עיתונאים – אם יתאמצו, כך שלמעשה רק הציבור נותר בחשיכה.

ומה אפשר לעשות? לכל הפחות: שקיפות. אחת הסיבות להחלטות הגרועות היא שאנו לא יודעים מה מתרחש בוועדה. אין לנו מושג מה חילופי הדברים, העמדות המקצועיות ואפילו כיצד מצביעים השרים שמייצגים את המפלגות שבהן בחרנו. השרים בוועדה לא מתנהגים כמנהיגים, אלא כעדר שעירים.

הפרוטוקולים לא מתפרסמים, ההצבעות לא רואות אור יום וגם לא נימוקי הדחייה. לכן אנחנו דורשים, לכל הפחות, לפרסם את ההצבעות, ואם הצעה נדחית, לנמק מדוע – זוהי זכות הציבור לדעת. זכות הבוחרים לדעת איך מצביעים נבחרי הציבור שלהם.

האפילה הנוכחית מובילה להחלטות שמנוגדות לאינטרס של עם ישראל. הוועדה אינה פורום התייעצות ממשלתי סגור. זה המקום בו נחתכות החלטות שמשפיעות על חיינו. למעשה זה המקום בו מתנהלת הדמוקרטיה במדינה ישראל – והוא מתנהל כמו שוק.