ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

שרי הממשלה: למה לא דרשתם לראות את הסדר ניגוד העניינים של רוזנבוים?

כמעט חותמת גומי: כמו במקרים רבים בעבר, הממשלה אישרה את המינוי של ראש רשות החברות הממשלתיות בלי לעיין בקשרים השונים של מיכל רוזנבוים ובן זוגה, היועץ אלי קמיר • אם למדנו משהו ממקרה שלום שלמה, אפשר להעריך: גם כשיפורסם ההסדר, לא בטוח שהוא יחשוף את כל רשימת הלקוחות

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

פקעת אינטרסים - שנותרת חבויה

כשהממשלה התבקשה השבוע לאשר את המינוי של מיכל רוזנבוים לראש רשות החברות הממשלתיות, איש מהשרים לא ביקש לעיין לפני שירים את ידו בהסדר ניגוד העניינים שלה. ולכן איש מהם לא נחשף לעומק פקעת האינטרסים שמקיפה את מי שתכריע בקרוב על מינויים בחברות המובילות את המשק, ושבן זוגה הוא אחד היועצים המקושרים ביותר בישראל. 

המינוי של רוזנבוים לא הופיע בסדר היום המקורי של הישיבה, שפורסם ביום חמישי שעבר, אלא התווסף רק יום לאחר מכן (כדרכם של נושאים שרוצים להחליק מתחת לרדאר). על שולחן השרים הונחה הצעת ההחלטה וקורות החיים של רוזנבוים. בהצעה נכתב כי רוזנבוים תוכל להיכנס לתפקיד רק לאחר שתצא מהשותפות במשרד עורכי הדין שנמצא בבעלותה. הדרישה הזו היא חלק מהסדר ניגוד העניינים שנחתם איתה ביום חמישי שעבר. אבל למרות זאת ההסדר לא צורף להצעת ההחלטה.  

סביב רוזנבוים, מוכשרת ככל שתהיה, רוחשת לה פקעת אינטרסים עצומה וחסרת תקדים. קמיר הוא יועץ אסטרטגי לחברות עסקיות רבות, ביניהן חברות חיפושי גז, מונופול המלט נשר בבעלות לן בלווטניק ועוד. השרים והציבור לא יודעים מי הם הלקוחות של קמיר, אף שאלו יופיעו (מושחרים ככל הנראה) בהסדר ניגוד העניינים של רוזנבוים. 

מייעץ לחברות מובילות במשק. קמיר (צילום: תומר יעקובסון)

מעבר לכך, קמיר הוא גם עד בתיק 4000, ולפי כתב האישום תיווך בין שאול אלוביץ' לבין ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בתמורה ל-40 אלף דולר בחודש. נגד קמיר לא הוגש לבסוף כתב אישום והתיק נגדו נסגר. האם משהו מזה מופיע בהסדר ניגוד העניינים של רוזנבוים? אנחנו עדיין לא יודעים וגם לא שרי הממשלה שהצביעו למינויה של רוזנבוים – זאת אף שההסדר נחתם טרם ההחלטה.

כמעט חותמת גומי

וכך זה עובד: מינויים בכירים בשירות המדינה דורשים אישור מהממשלה. טרם הבאת המינוי לאישור הם נדרשים לערוך הסדר ניגוד עניינים מול היועץ המשפטי למשרד או היועמ"ש. זה אגב שונה ממינוי שרים, שנדרשים לערוך הסדר רק לאחר מינויים. הסיבה היא פשוטה – שר הוא מינוי פוליטי מובהק והסדר שכזה לא יעצור אותו. במינויים מקצועיים הסדר שכזה כן יכול לעצור את המינוי לתפקיד מאחר שמדובר במינוי מקצועי. קחו לדוגמה את רוזנבוים – היא תוכל להיכנס לתפקיד רק לאחר שתחדל מלהיות בעלת משרד עו"ד.

ההבדל הזה רק מדגיש את האבסורד: השרים שאמורים להכריע את גורל המינוי, כלומר לקבוע אם הוא ראוי לאור ניגודי העניינים שנפרשו בהסדר – לא נחשפו להסדר וגם לא דרשו לעיין בו. זה לא חדש, אלא קורה כל פעם מחדש. ואין לזה באמת סיבה – סתם כי אף אחד לא ביקש. 

מישהו הרים גבה? שלום שלמה (מימין) לצד בנט ולפיד (צילום: אמיל סלמאן, פלאש 90)

ומה הלאה? הסדרי ניגוד עניינים מפורסמים לציבור רק ימים או שבועות לאחר המינוי, אף שנחתמו לפניו. וזו בעיה. כך קרה גם עם המינוי של מזכיר הממשלה שלום שלמה, שעבד בעבר כלוביסט. המינוי של שלמה אושר בחודש יוני בישיבת הממשלה, ורק כמה ימים אחר כך הובא הסדר ניגוד העניינים שלו לידיעת הציבור והשרים. המסמך אמנם שיקף שסביב שלמה יש רשימת אינטרסים עסקיים ארוכה, אבל לא ניתן לדעת מהי מכיוון ששורות רבות הושחרו בהסדר. ניחוש מושכל: כך גם צפוי להיראות הסדר ניגוד העניינים של רוזנבוים.

האם מישהו מהשרים הרים גבה ואמר: "רגע לפני האישור אבקש ששלמה יעבור איתנו פה על רשימת הלקוחות שלו, אני רוצה לוודא שאין פה משהו שנוגע למשרד שלי או לפחות לדעת איפה עלי להדיר את שלמה"? לא. ועד שההסדר פורסם זה כבר היה מאוחר מדי. האם זה היה יכול לקרות בישיבה עצמה אם ההסדר היה מוגש לשרים? אולי.

הבקשה היא פשוטה למדי – לצרף להצעת ההחלטה את הסדר ניגוד העניינים של האדם שמבקשים למנות. זה לא יפתור את כל הבעיות אבל יאפשר לשרות ולשרים לשאול שאלות ולוודא שלפחות יוכלו להגן על האינטרסים של המשרד שלהם והציבור בכלל. פרסום לאחר מעשה לא מאפשר לעצור מינוי בעייתי והוא אפילו חסר ערך כשהוא מושחר ברובו.

בדקנו. אין סיבה רצינית שהסדרי ניגוד עניינים לא מצורפים להצעות ההחלטה של הממשלה. כרגע זה בגלל שאף אחד לא ביקש.  

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

מאת עידן בנימין

Picture of עידן בנימין
כתב לתיקון הכנסת. ירושלמי 15 שנה. מאז הקמת "שקוף" כותב על הפינות החשובות שכלי התקשורת מזניחים: העבודה הפרלמנטרית האמתית, פיקוח הח"כים על הממשלה, כשלונם של נבחרי הציבור לעמוד בחוקים שהם עצמם כתבו, מימון מפלגות פיקוח על מבקר המדינה ועוד. מתעקש לכתוב שוב ושוב על דברים - עד שיתוקנו. הולך לישון בלילה פסימי וקם בבוקר אופטימי. מונע מזעם ומתקווה בו זמנית.

תגובה אחת

  1. אם האמת בראש מעיינך מבלי לשרת אחד או אחר מאינטרסים אישיים אזי טוב שאתה קיים ועוד כמוך אם יהיו. כי רק חושפי השחיתויות יצילו אותנו מדיקטטורים מושחתים..אגב מאד מעניינת אותי האמת על פרשת הילה גרסטל ,נראה לי שטאטו את הפרשה .כי לא יכול להיות שהילה גרסטל המציאה . ואני באמת מאמינה שהפרקליטים נקמו בה ואני מאמינה שיש אמת בדבריה ובאמת שאלי קמיר וניר חפץ הציעו לה לפי בקשתו של ביבהביבים. עובדה שמנדלדיל נבחר וסגר את תיקי המעונות מבלי לתת עילה לסגירה והשאיר אחד משונמך כדי לא לעורר חשד ובכלל מנדלדיל שנמך וסגר למקורביו תיקים .כמו לדרעקי .לדעתי עוד לא קם יועמ"ש ברמת שחיתות כמו זו של מנדלדיל .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,852 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות, שהם לא יצליחו להביס

ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק