הקונספציה של בזן התפוצצה לנו בפנים. מדוע אנחנו ממשיכים לשלם את המחיר?

ארגוני הסביבה זועקים במשך שנים ארוכות את מה שנחשף במקצת במהלך המלחמה עם איראן – מתקני בזן בלב מטרופולין חיפה הם סכנה אסטרטגית בימי שגרה ובחירום כאחד. הפגיעה הישירה של ארבעת הטילים האיראנים בשתי מתקפות אסטרטגיות על מתחם בז"ן הסתיימה במותם הטראגי של שלושה עובדים, כאשר לצד הפגיעה המורלית והביטחונית הקשה, גם יכולת הזיקוק של דלקים הנחוצים לישראל הושבתה. לצערנו, אשר יגורנו בא לנו: כבר עשור שמומחי ביטחון, מבקר המדינה וארגוני הסביבה מתריעים שזהו תרחיש הייחוס שיש לפעול לפיו. התלות של המשק הישראלי בבזן היא מוחלטת – וזה הרסני לכולנו.

בית הזיקוק השני שפועל בארץ, הממוקם באשדוד, הודיע לאחרונה על כך שחלק ממתקניו לא יחזרו לפעילות בשל תקלות. ההודעה מחזקת אף יותר את הצורך בחשיבה מחדש על מאגרי האנרגיה בחירום, כדי למנוע מצב של מחסור. בזמן שבזן מקדמת קמפיין שמאחד בין האינטרס העסקי שלה לאינטרס הלאומי, תפקידו של משרד האנרגיה להוביל שורה של מהלכים לטובת הציבור, גם אם הם לא מתיישבים עם שורת הרווח של חברות הנפט.

משרד האנרגיה צריך לפעול לשחרור משק הדלקים של ישראל מהתלות בזיקוק מקומי, ולפתח את מלאי החירום ותשתיות הייבוא של תזקיקים בזמן חירום. לצד זאת, ישראל חייבת להטמיע ולקדם תמהיל דלקים המבוסס על אנרגיה מתחדשת, מהלך שמדברים עליו כבר שנים אך תקוע, כשישראל מדשדשת הרחק מאחורי מדינות המקדמות כבר שנים אנרגיה נקייה. גם ביסוס מערך התחבורה של ישראל על כלי תחבורה חשמליים הוא קריטי להורדת הביקוש לבנזין וסולר, אך אנחנו רחוקים משם מאוד.

צעד נוסף הוא קידום קמפיינים אגרסיביים יותר לצמצום השימוש בגפ"מ, גז פחממני מעובה, המשמש כגז בישול וכן לתעשייה ובתי החולים ובאופן נרחב גם את המשק בפלסטיני ביהודה ושומרון. לממשלה יש יכולת להשפיע על התנהגות הצרכנית, כפי שעשתה בקמפיין האגרסיבי "ישראל מתייבשת", כשהיה צורך בחיסכון במים. משרד האנרגיה אמנם החל בקמפיינים שמעודדים מעבר לכיריים חשמליות וכיוצא בזה, אך הוא מדשדש וחסר תמריצים ברורים לצרכן הישראלי. במהלך החורף בישראל יש מחסור של 50% מן הביקוש, המתמלא מייבוא, אפשר וצריך לצמצם את הביקושים במשק. 

במקום לפעול למען הציבור או אפילו להכות על חטא, משרד האנרגיה בראשות השר אלי כהן והמנכ"ל יוסי דיין אצו רצו להפעיל לחץ פסול על המועצה הארצית לתכנון ובנייה כדי לאשר לבזן לבנות תחנת כוח חדשה – באופן הרסני וללא כל פיקוח. אנשי הקונספציה שנכשלה מבקשים שנחזור על אותה הטעות שוב ושוב. הם מספרים לנו סיפורים שצריך לצ'פר את בזן כדי שהיא תחזור לפעילות כי "אין דלק בישראל", וכי "הציבור הישראלי יחוש במחסור חמור בחודשים הקרובים". האם מאות אלפי תושבי חיפה וסביבה, שסובלים מהמגורים לצד המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, אשר לפי מחקרים אף עלולים לחלות ולקצר את חייהם, צריכים לשלם את המחיר הביטחוני והבריאותי בגלל חוסר היכולת וקוצר הרואי של השר כהן ואנשיו?

בניגוד לביקורת על אסטרטגיה צבאית לאחר מלחמה כי "הצבא מתכונן למלחמה שכבר חלפה", כאן המדינה אפילו לא מנסה להסיק מסקנות. היא דוהרת לעבר הגשמת החלום האסטרטגי של איראן – המשך פעילותם של בתי הזיקוק בחיפה, העמקת התלות של משק הדלקים בישראל בחברה אחת, שלא חסרות ברקורד שלה עבירות על החוק, וסימון יעד אסטרטגי לטילים בליסטיים בלב ליבה של אוכלוסייה של מיליון בני אדם. משרד האנרגיה והממשלה פועלים בניגוד לכל הגיון אזרחי וביטחוני.

מהתמכרות לעצמאות

כבר היינו בסרט הזה ואסור שנחזור עליו שוב. אם אנחנו לא רוצים להביט אחורה בעוד עשור ולספור עוד מאות מתים כתוצאה מהמשך פעילות בזן במרחב חיפה, הקונספציה חייבת להשתנות. לשר הפנים משה ארבל ויו"ר המועצה הארצית לתכנון ובניה נתן אלנתן אין מנדט ציבורי, מוסרי וביטחוני לאשר הקמת תחנת כוח במתחם בזן. הם חייבים להביט קדימה למען עתידנו ועתיד ילדינו, ולפעול על בסיס פתרונות אגירה ואנרגיה מתחדשת.

במקום להמשיך לאפשר ייבוא מסיבי של נפט לבתי הזיקוק – לייבא את צורתו המזוקקת, התזקיקים המשמשים כסולר, גז הבישול וכדומה – ולעבוד באופן אינטנסיבי על מציאת מקומות האחסון. אחת הסוגיות של הפרק היא קידום של תמ"א 75, זו תכנית המתאר האזורית שכבר מקודמת תחת החלטת ממשלה 1231, המתמקדת באיתור מיקומים למיכלי אגירה של תזקיקי נפט. דרך הפעולה סדורה: מאתרים מקומות פוטנציאליים, שם צריך לבחון מספר חלופות למול היתרונות והחסרונות. אך גם היא מתקדמת בעצלתיים, כאילו שאיננו באותו משבר חמור שהרים על הרגליים את כל משרד האנרגיה כדי לחלץ את בזן מהבוץ.

ויש עוד פתרון פתרון מיידי. לחברת הנפט קצאא, המשנעת נפט בין אשקלון לאילת ומסייעת בקיצור התובלה עבור מדינות זרות,  יש מיכלים עבור 700 אלף טון. הם נועדו בעיקרם לאחסון נפט גולמי, אך אפשר לבדוק אפשרות הסב אותם לאחסון תזקיקים. זה יקח פחות מחצי שנה להסב אותם, המשמעות היא שיש בישראל מספיק מיכלים כדי למלא את כל מלאי החירום של ישראל כבר עכשיו. אלא שגם כאן, האינטרס המסחרי של קצאא כלל אינו לסייע לישראל אלא למכור את תובלת הנפט למדינות זרות. אמנם מסרי הלוביסטים שלה מחדדים את סיסמאות "הביטחון האנרגטי של ישראל" ומצליחים לגייס את צמרת הליכוד, אך בפועל הלקוחות כולם מעבר לים. 

כדי להתקדם, בזן חייבת להיסגר כפי שנקבע בהחלטת ממשלה. כל פגיעה במתווה הזה – שהוגש ואושר על ידי אנשי כלכלה ותכנון – תהיה בכייה לדורות. הפתרונות קיימים, האומץ להתוות מדיניות ולבצע חסר. השרים אלי כהן, עידית סילמן ומירי רגב עסוקים בפריימריז לבחירות הקרובות, ואלו עוברים דרך ועדי העובדים שצריך להתחנף אליהם. מנכ"לי המשרדים שמינו הם חסרי ניסיון ולמעשה מינויים פוליטיים פסולים. גורלנו בידיהם, אבל עוד לא אבדה תקוותנו.

הטילים האיראנים פגעו בבזן, אבל הם חשפו בעיקר את הפגיעות שיצרנו לעצמנו. כל יום שבו אנו ממשיכים לדבוק בקונספציה הישנה הוא יום נוסף שבו אנו מסכנים את חיי תושבי חיפה ומעמיקים את התלות האנרגטית של ישראל. יש צורך בשינוי מבני דרמטי: מעבר ממדיניות של התמכרות לדלקים מזהמים למדיניות של עצמאות אנרגטית בת קיימא. האם נמשיך לחזור על אותן טעויות עד האסון הבא, או שנבחר סוף סוף בדרך של אחריות? הבחירה בידי שר הפנים וחברי המועצה הארצית היום – והמחיר ישולם על ידי הדור הבא.

***

אלעד הוכמן הוא מנכ"ל מגמה ירוקה