פצצה מתקתקת: הפגיעות בחיפה מחייבות פינוי דחוף של התעשייה

שני פיצוצים התרחשו ביממות האחרונות במתחם בז"ן במפרץ חיפה, וגבו את חייהם של שלושה בני אדם, עובדי המתחם. זיהום האוויר מהדליקות הביא לדיווחים רבים על קשיי נשימה, צריבות ועוד. האסון הזה הוא תזכורת מכאיבה לסכנה הבלתי נתפסת שמהווה הצבת מיכלי דלק סמוך כל כך למרכזי אוכלוסין, ומה היה יכול לקרות אם תזקיקי הנפט היו מתפוצצים בסמוך לשכונת המגורים. הנה כמה תזכורות מהעבר הקרוב. 

ב-19.11.1984 נהרגו כ-500 בני אדם ונפצעו אלפים בשרשרת פיצוצים שהביאו לשריפות ענק במתקן לאחסון דלק נוזלי מסוג LPG בטלאלנפנטלה דה-באז – חלק מאזור עירוני צפוף במטרופולין מקסיקו סיטי, מקסיקו. חלק גדול מהאזור כוסה בלהבות וגלי אש, שנמשכו ימים. 

ב-5.7.1990 אירע פיצוץ במתקן פטרוכימי בשם צ'אנלוויו שבפרברי יוסטון, טקסס. הלהבה התפשטה בפיצוץ והותירה אזור הרוס על שטח בגודל חצי מגרש כדורגל. הפיצוץ והשריפה נמשכו מספר שעות, הרגו 17 בני אדם ופצעו 5.

באירוע אחר בטקסס שהתרחש בבית זיקוק בעיר טקסס-סיטי ב-23.3.2005, נהרגו 15 בני אדם ונפצעו 180, תוך פגיעה בבתים הסמוכים. באירוע שוחרר ענן פחמימנים רעילים, נגרמה התלקחות ופוזר אבק רב בסדרת פיצוצים.

באותה שנה נהרגו בסין 6 בני אדם וכ-70 נפגעו פיזית ונפשית בסדרת פיצוצים שנמשכה שעות במתקן הפטרוכימיה ג'ילין הממוקם בג'ילין-סיטי, בסמוך לאזורי מגורים ואוניברסיטה. עשרות אלפי תושבים פונות מאזור האירוע.

אבל לא צריך להתרחק מדי. בישראל בשנת 2021 רקטה פגעה במיכל דלק שמפעילה החברה הממשלתית תש"א באשקלון וגגו בער במשך יותר מיממה, תוך שהוא פולט לאוויר כמויות עצומות של עשן שחור סמיך שעל פי דיווחי התושבים הגיע עד באר שבע. המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות הורו לתושבים הסמוכים להסתגר בבתיהם. חלקם דיווח על קשיי נשימה, גרד בגרון וצריבות בעיניים.

מדינת ישראל מכירה היטב את השפעת מתקני הפטרוכימיה על ריכוזי אוכלוסין גם ממלחמותיה הרבות. באוקטובר 1967 צה"ל יצא למבצע "אבוקה" ותקף את בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, נמל הנפט ומפעלי הדשנים שבעיר סואץ שבמצרים, בתגובה לטיבוע המשחתת "אילת". העיר סואץ בערה במשך ימים ארוכים מבלי שניתן היה לכבות את האש. 11 מצרים נהרגו, 92 נפצעו ועשרות אלפי תושבים נמלטו ממנה. משק האנרגיה המצרי הושבת כמעט לחלוטין באותם ימים. 

במקרה אחר, במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006, חיל האוויר הישראלי תקף מאגרי נפט בתחנת כוח בלבנון. הדבר הוביל לדליפת נפט של יותר מ-100 אלף חביות לים התיכון, לנזק סביבתי רב ולהגדלת הסיכון לתחלואה בסרטן למקומיים כתוצאה מהפליטות של חומרים מסרטנים לאוויר ומענן רעיל שנוצר באזור.

"הפגיעה והנזק כמעט בלתי נמנעים"

המסקנה הבלתי נמנעת מכל המקרים הללו היא שיש למקם את המפעלים המסוכנים, בדגש על מפעלי פטרוכימיה, הרחק ככל הניתן מריכוזי אוכלוסין.

ישראל הקטנה והצפופה עתירה סיכונים בתוך ריכוזי אוכלוסין ובסמוך להם – מפעלים פטרוכימיים, מפעלים המשתמשים בחומרים מסוכנים (כגון אמוניה חנקתית – אותו חומר שגרם בפיצוצו לאירוע הנורא בנמל ביירות בשנת 2020, שבו נהרגו מאות ונפצעו אלפים), ואף מפעלי תחמושת. המפורסם שבהם הוא בז"ן – בית הזיקוק לנפט הממוקם למרגלותיה של העיר חיפה. זהו מפגע שאינו בריאותי בלבד. זהו גם מפגע בטיחותי וביטחוני.

בשנת 2017 התריעו מספר בכירים לשעבר בחברת רפא"ל מפני הגדלת מתחם החומרים המסוכנים בבז"ן. בין הבכירים היו ד"ר נפתלי עמית שכיהן כסמנכ"ל מחקר ופיתוח של החברה, ד"ר אבי ווינרב שכיהן כמנהל תחום טילי התקיפה בחברה, סמנכ"ל חטיבת הטילים שלה לשעבר שייקה שצברגר, וכן מנכ"ל החברה לשעבר וזוכי פרס ביטחון ישראל. הבכירים אמרו כי הגדלת שטחי בז"ן תגרום לכך ש"כל רקטה תגרום לנזק", "פגיעה אחת תוכל להדליק את כל האזור", ו"הפגיעה והנזק הם כמעט בלתי נמנעים". הם התייחסו בעיקר לאיום שהציב חיזבאללה בפני ישראל, אך האיום האיראני אינו פחות ממנו בעוצמתו, כפי שאנו חווים בימים אלו.

פעילות תושבים וארגונים נמרצת הביאה להחלטת ממשלה היסטורית בשנת 2022 לפנות את המפגע הזה ממפרץ חיפה בתוך כעשור, לטהר את הקרקע המזוהמת ולפנותה לטובת שטחי מגורים, מסחר ופארקים. לוח הזמנים כפוף לסיום היערכות מחדש של משק האנרגיה בישראל. החלטת ממשלה זו הקימה מכוחה מנהלת שבראשה עומד סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יובל אדמון, שמתפקדת באופן מעורר הערכה, בשונה מאד מהחובבנות הישראלית שאליה הורגלנו בשנים האחרונות.

סוכנות האנרגיה הבינלאומית גורסת כי השימוש בדלקי מאובנים יגיע לשיאו לפני תום העשור הנוכחי. גם תחשיבים שבוצעו ע"י משרד האנרגיה הישראלי תומכים בגישה זו. מאידך, דלקי מאובנים צפויים ללוות אותנו גם מעבר לאמצע המאה הנוכחית, בשיעורים הולכים ויורדים. המשמעות היא שכדי שמדינת ישראל תוכל לתת מענה לצרכיה תוך שימוש בבית זיקוק אחד בלבד הממוקם בדרומה (פז אשדוד), יש להיערך לייבוא תזקיקי נפט הנחוצים לתחבורה קלה וכבדה, תחנות כוח (כגיבוי), מפעלים (לכבשנים), תעופה, ואף לשימוש ביתי כגז בישול (בשיעורים פוחתים בהדרגה בשל קידום חישמול הבישול). הדבר מצריך הקמת נמל דלקים, צנרת עניפה, מיכלי תזקיקים, מיכלי גפ"מ (גז פחמימני מעובה), ועוד. כל הפעילות הזו מקודמת בעוז ע"י גורמי המדינה השונים ומתוכללת ע"י המנהלת.

להרחיב מבט אל האופק

אך משרד האנרגיה אינו חש בהכרח מחויב לאותה בהילות שמשדרים התושבים, המנהלת, רמ"י ושאר הגורמים המעורבים ועומד על דעתו כי יש לסיים את היערכות משק האנרגיה לפינוי בז"ן ממפרץ חיפה, בדגש על בינוי מיכול חדש עבור תזקיקי נפט שונים בצפון הארץ ובדרומה. מדובר בהליכים מורכבים וממושכים, ומעורבים בהם גורמי תכנון שונים. גם כאן צפויות התנגדויות מקומיות בצפון הארץ (עין-אילה) ובדרומה (אשדוד). 

אני קורא מכאן לגורמי התכנון השונים ללמוד מהניסיון העולמי והמקומי ולהרחיק את המיכלים הללו מריכוזי אוכלוסין, הן בצפון הארץ והן בדרומה. מיקום בסמוך לאוכלוסיה גם שגוי מסיבות ביטחוניות, בטיחותיות ובריאותיות (ראו שלל דוגמאות מעלה), וגם עלול להביא לעיכובים ממושכים בהליך פינוי בז"ן בשל המאבקים המקומיים ותהליכים משפטיים ופוליטיים ארוכים ועצימים (ע"ע העיכובים בהקמת תחנת הכוח "השלום" שבסמוך לכפר סבא, מסיבות פוליטיות ואחרות). גם משרד הביטחון שמתנגד לחלק מהחלופות למיקומי המיכול לתזקיקים בצפון הארץ (חלופות נעורה) "מסיבות ביטחוניות", חייב להפנים שיש לבחור באותן חלופות להן הוא מתנגד, בדיוק מ"סיבות ביטחוניות" נגדיות.

לסיכום – כל עוד משרדי הממשלה בישראל ימשיכו להתנהל כפדרציות נפרדות ויראו רק את נקודת המבט הצרה שלהם, וכל עוד משרד ראש הממשלה ימשיך לגלות חולשה ניהולית בולטת, נגזר עלינו לחיות עם בז"ן בלב ליבה של אוכלוסייה אזרחית, תוך סיכון מאות אלפי תושבים. הגיעה השעה שגורמי הממשלה השונים יגלו גדלות נפש, ירחיבו מבטם אל האופק, ואף יעניקו סמכויות הכרעה בעת מחלוקות למנהלת היעילה, במטרה לפנות את המפגע הבולט הזה ממפרץ חיפה עוד לפני תום העשור הנוכחי. ויפה שנה אחת קודם.

יוני ספיר הוא יו"ר עמותת "שומרי הבית" ומנכ"ל חברת הייעוץ Future.