הסכם שבשתיקה: התאגיד של עידן עופר רצה שקט, ארגון הסביבה הסכים

ההיסטוריה של ארץ המדבר רצופה במלחמות סביבה. חלקת הדרום הצחיחה, דלילה מתושבים והופכת פעמים רבות, בחסות שאיפות כלכליות, לפח זבל תעשייתי. מחצבות שבוזזות את הקרקע, מפעל שמנצל בפראות את פלא תבל וזיהום מתמשך של מי תהום הם רק חלק משורה של עוולות שהתכנסו למאבקים חוצי מפלגות ומעמדות פוליטיים. המשותף לכולם כמעט הוא מושא המאבק – תאגיד כיל (כיום ICL) שבשליטת הטייקון עידן עופר. התאגיד ארוך הזרועות ורב המשאבים מטפח קשרים עם צמרת השלטון האזורי והממשלתי, מזרים כספים לארגונים חברתיים ומחזיק מכונת יחסי ציבור ולובי מיומנת. הלהטוטים של כיל שבשליטת הטייקון, מצליחים בכל פעם מחדש להתל ברגולטור ולסיים כשידו על העליונה. נראה שהפעם, הצליחו בכיל להשתיק את אחד מארגוני הסביבה המשמעותיים, "אדם טבע ודין". 

ראשית הסיפור ב-2017 אז התרחש האסון האקולוגי הגדול ביותר בישראל, אסון אשלים, בשעה שדופן בריכת השפכים של חברת "רותם אמפרט", קרסה. במשך יומיים זרמו כ-150 אלף מטר מעוקב של נוזל חומצתי אל נחל אשלים שבמדבר יהודה, משאיר אחריו חורבן והרס רב ממדים, תוך פגיעה אנושה בחי ובצומח. מדובר בחברת בת של תאגיד כיל, שמחזיקה בתעשיית הפוספטים בדרום. החקירה של המשטרה הירוקה טרם הושלמה, אולם לאחרונה קיבלה החברה זיכיון לעשרים שנה נוספות של כרייה. 

בארגון אדם טבע ודין, עמותת סביבה משפטית ותיקה, נרתמו למאמץ והובילו את הדיונים על אופן השיקום בבתי משפט ומוסדות התכנון. בארגון דרשו ואף השיגו תוצאות משמעותיות בדרך כמו למשל תשלום קנסות לתושבים ולארגון וכן השגים בתחום התכנון. אלא שבשנים האחרונות חלה תפנית מטרידה, כזו שהצליחה לעורר את חמתם וחשדנותם של התושבים בשיאו של ההליך בוועדות התכנון, שם מכריעים על עתיד בריכות השפכים של המפעל – קולה של העמותה לא נשמע. מאחורי השתיקה, מתברר כי כיל חתמה עם אדם טבע ודין על סעיף בהסכם שמוציא את הארגון מהמשחק.

בתמורה להישגים מעולמות שיקום הטבע, כחמש שנים אחרי שהתאגיד פגע בו אנושות, בכירי הארגון הסכימו לסעיף יוצא דופן: להתחייב שלא להתנגד לתוכניות שמובילים כיל בוועדות התכנון. וזה לא הסעיף היחיד, במשך שנים החברה שבשליטת עופר העבירה מאות אלפי שקלים לעמותה, בשל הפרות חוזרות של אותם ההסכמים.

בינתיים, לצד התקדמות ההליכים מול ועדות התכנון – ההסכמים של כיל עם אדם טבע ודין מעוררים אמוציות, מספקים שמועות וחלקי מידע. כדי לפזר את הערפל, בארגון בחרו להתייצב לראיון ולהתמודד עם הביקורת. בשיחה עם "שקוף", מנכ"ל העמותה, עו"ד עמית ברכה, והיועץ המשפטי עו"ד אלי בן ארי מסבירים מה היווה לטענתם את הרקע להסכמים. הסיפור שמשרטטים בארגון מלמד בעיקר על הפרקטיקות של כיל: מצד אחד, שימוש במשאב הכלכלי כדי ליישר את הסביבה עם הטענות שלהם ומנגד, איום בפיטורים ופריטה חוזרת על סנטימנט הפרנסה בדרום. 

קלף המיקוח שמטיל אימה בדרום

"אנחנו מנהלים מאבקים ארוכי שנים נגד כיל ורותם אמפרט בפרט", ביקש עו"ד ברכה לפתוח את הריאיון, שנכחו בו לצד המנכ"ל והיועץ המשפטי, גם דוברת הארגון. "תפיסת עולם של אדם טבע ודין היא שהמזהם משלם וכשהמזהם מזהם, הוא צריך לשלם ולהחזיר לסביבה ולשקם. מדובר פה על כוחות אדירים, כמו שאנחנו יודעים, ולכן המאבקים שלנו מול כיל מתפרסים על פני נושאים שונים, החל בבריכות הגבס ועד לים המלח כמובן", אמר. "נקודת המוצא שלנו היא שכשאנחנו נאבקים מול מול גורמים כל כך הרסניים לסביבה, ככל שניתן ואיפה שניתן לוקחים אותם לבית המשפט, כך היה גם בסיפור של הבריכות".

כבר בשנת 2018, כשנה לאחר האסון, נחתם הסכם פשרה ראשון של אדם טבע ודין מול כיל, במעמד של פסק דין. לפי ההסכם, בכיל התחייבו לקדם ולאשר תכנית להקמת בריכת שפכים חדשה במיקום חדש, בריכה מספר 6, שנועדה להחליף את הבריכות המיושנות שמזהמות את מי התהום. במקביל, בארגון דרשו מכיל לשקם את בריכות 4 ו-5 והנזק שיצרו באסון אשלים. הבריכה נועדה החדשה נועדה גם לשרת שדה כרייה חדש, שנוי במחלוקת – שדה בריר שצמוד לעיר ערד, למרגלות הישוב אל-פארעה. 

• עידן עופר מתחבא מאחורי העובדים כדי להצדיק את הזיהום

בהסכם נקבע כי כל איחור בלוחות הזמנים מוביל לקנס יומי בגובה 1,000-1,500 שקל, אותו כיל ישלמו לאדם טבע ודין. במקביל, החברה מתחייבת שלא לקדם תוכניות חדשות, כמו שדרוג הברכות הקיימות. כיל הספיקו לסיים לכתוב את התכנית, אלא ששם זה נעצר. "יאמר לזכותם, שהם עשו את זה בזמן, פחות או יותר, ויש היום תוכנית מאושרת לבריכה 6", אמר עו"ד בן ארי. "אני מניח שזה יוצר מוטיבציה, אפילו שאלה לא סכומים גדולים מדי בשבילם. אבל יש היום תוכנית ואם רוצים, אפשר מחר להוציא היתר בנייה ולהתחיל לבנות אותה. בכל מקרה, לכל בריכה כזאת יש אורך חיים מוגבל. ההנחה הייתה שבריכה 5 תחזיק מעמד עוד שנתיים-שלוש, ואחרי זה הם צריכים להקים את בריכה 6".

לאורך השיחה עימם, גם המנכ"ל ברכה, וגם עו"ד בן ארי, חוזרים ומדגישים שבשלב שבו לחצו על כיל להקים את בריכה מספר 6, הנחת העבודה היתה ששדה בריר יאושר, למרות התנגדות הארגון למהלך. "ואם כך, זה אומר שהמפעל הזה, רותם אמפרט, יעבוד עוד שנים רבות עם אספקה שוטפת של חומר גלם. לכן מה שאנחנו עשינו אז היה צופה פני עתיד, זאת אומרת, ההנחה שבריכה 6 אמורה לעבוד המון שנים ולאפשר התמודדות עם כמות מאוד גדולה של חומרי גלם".

ארבע שנים מאוחר יותר, המציאות מעט השתנתה: ברקע מגפת הקורונה, מפעל צין שבבעלות רותם אמפרט סגר שעריו והעובדים נשלחו הביתה. במקביל, על אף שוועדות התכנון סיימו לאשר את הקמת בריכה 6, כיל בפניית פרסה מפתיעה, פנו לאדם טבע ודין וביקשו לשנות את התנאים. לטענתם, עלויות ההקמה של הבריכה החדשה גבוהות מדי, כשלא ברור אם היא תהיה בשימוש, לאור העובדה שהמדינה עדיין לא אישרה לכיל כרייה בשדה בריר. בתאגיד שלפו אז את הקלף הקבוע, ואיימו כי המפעל יסגר ואלפי אנשים ילכו הביתה. הדרישה הפעם היתה שבמקום להקים בריכה חדשה במקום חלופי, הם מעוניינים לשדרג את הבריכות הקיימות, בריכות 4 ו-5 ולחבר בינהן. בפועל, בכיל ביקשו דחייה של חצי עשור בהקמה של בריכה 6 ועד לבירור סוגיית שדה בריר. 

באדם טבע דין החליטו להיעתר להם ובחודש מאי בשנת 2022 חתמו על הסכם נוסף, משמעותי, אך שנוי במחלוקת באשר לתמורה שלו: לפי ההסכם, כיל משלמים קנסות על הפרה מההסכם הראשון, סכום שיצטבר במשך השנתיים הבאות ליותר ממיליון שקלים. בתמורה, כיל ינקו את המים הכלואים ויממנו פיקוח מטעם אדם טבע ודין. מדובר בשכבת מים תת קרקעית ומזוהמת בשפכים תעשייתיים של החברה. אלא שבכיל זיהו את ההזדמנות וביקשו עוד בקשה אחרונה, חריגה: שאדם טבע ודין לא יתנגדו לשדרוג בריכות 4 ו-5. 

למה, כמנכ"ל עמותה, אתה מסכים לחתום על סעיף שמוציא אתכם מהמגרש? מצד אחד הם כבר לא משלמים לכם, מצד שני, הם השתיקו אתכם.

ברכה: "לא לא, אף אחד לא משתיק אותנו, זה לא נכון. אנחנו מאוד גאים בהסכם. הוא נוצר בין היתר כתוצאה מכך שהבנו שאם ממשיכים בהתאם למסלול שהותווה עד כה, יש סיכוי שכתוצאה מאישור בריכה 6, ייווצר לחץ אדיר להמשך אישור שדה בריר. ושדה בריר זה קטסטרופה ועוד שנים של הרס סביבתי". 

בן ארי: "גם אם אנחנו אולי לא מאמינים להם שבאמת יסגרו את המפעל, כי הרי כשאתה מדבר עם כיל אתה לא לגמרי יודע אם מה שאומרים לך זה באמת 100% נכון או לא, ההנחה היא שאם נגיע לבית משפט, לא בטוח שהוא יכפה את ביצוע ההסכם. השיקול העיקרי היה שהם יטענו מול רשויות המדינה ויגידו – השקענו עכשיו 20-30-40 מיליון דולר כדי להקים בריכה חדשה, אז הנה, עכשיו תאשרו לנו את שדה בריר, כי לזה זה נועד, אחרת אנחנו באמת נסגור את המפעל. זאת אומרת, האפשרות להשתמש בהוצאה העצומה הזאת כדי לעודד אישור של שדה חדש שאנחנו לא כל כך מעוניינים בו, היא אפשרות מאוד ריאלית". 

שקט תעשייתי

אלא שבכיל לא הסתפקו בזה, ודרשו מאדם טבע ודין נוסף על שתיקתם בקשה חריגה נוספת – את שתיקת התושבים. כלומר ההסכם בתוקף כל עוד הארגון והתושבים לא מגישים התנגדויות לתוכנית החדשה. באדם טבע ודין הסכימו לדרישה. אלא שלפני חודשים ספורים התושבים הגישו התנגדויות לרעיון החדש. כיל ראו בכך הפרה של ההסכם, זרם הקנסות לאדם טבע ודין פסק, והפיקוח הממומן לא מתקיים יותר. לטענת כיל, החברה ממשיכה לטפל במים הכלואים גם ללא פיקוח.

איך בעצם אתם משפטית חותמים על הסכם ומתחייבים, בשם קבוצה גדולה כזו, "התושבים", שהם לא יתנגדו? 

בן ארי: "התושבים לא היו אף פעם צד להסכם בין אדם טבע ודין לחברת רותם אמפרט, לא להסכם הראשון שקיבל תוקף של פסק דין ב-2018, וודאי שלא להסכם מ-2022, שבו אדם טבע ודין מצד אחד הודיעה שלא תתנגד לתכנית שידרוג בריכה 4 ותשאיר את ההכרעה בעניין לגופי המדינה, ואילו כיל יממנו תכנון ובהמשך ביצוע של פרויקט איתור והוצאת המים המזוהמים שנכלאו במהלך בשנים מתחת לשטח מפעל רותם וסביבותיו". 

אז לא ייצגתם את התושבים? 

"אנחנו מייצגים במקרים רבים תושבים שפועלים לשמירת הסביבה, ואולם אף פעם לא ייצגנו בהליכים מול חברת רותם אמפרט את תושבי האזור, לא כקבוצה ולא כיחידים. בעת חתימת ההסכם הראשון ב-2018 ביקשה חברת רותם לדעת אם גם התושבים תומכים בהסכם, שהבטיח את השלמת תכנון בריכה 6, ולכן צירפנו להסכם מכתב תמיכה של התושבים אחרי שהיינו בקשר גם איתם בנוגע לכך. קרוב לודאי שאם היינו סבורים שההסכם לא מקובל על התושבים יש סיכוי טוב שלא היינו חותמים עליו, שכן עמדת הפעילים המקומיים במקרה זה היתה חשובה לנו מאד. וכך, גם כשעמדנו לחתום על ההסכם ב-2022, ביררנו קודם את עמדת התושבים, והרושם שקיבלנו היה שגם הם שותפים לדעתנו". 

אז מה בעצם אומר ההסכם ביחס לתושבים?

"הסכמנו שאם תוגש התנגדות של התושבים לתכנית החדשה היא תחשב כהתנגדות שלנו – כלומר, תהווה פורמלית הפרה של ההסכם. זו, כמובן, לא מגבלה שגוף עסקי רגיל היה מסכים לה, אבל אנחנו לא גוף עסקי, ולכן, לאור הבטחון שהיה לנו, שעמדת התושבים היא כעמדתנו, הסכמנו להכנסת התנאי להסכם, חשבנו שזה נכון מבחינה ציבורית. וזאת, חשוב להדגיש פעם נוספת, בלי שאי פעם ייצגנו את התושבים או מי מהם או שביקשנו מהם התחייבות לנהוג כך או אחרת, דבר שהוא כמובן זכותם המלאה גם כיום".

אז השארתם את הזירה ריקה.

ברכה: "אנחנו מתירים את זה לשיקול דעת מוסדות התכנון ויש אינספור גורמים כרגע, החברה להגנת הטבע, לובי 99 והתושבים שנאבקים. ואם תשאלי אותי מה דעתי, אני לא יכול לומר לך בוודאות שאני תומך בכך שיפעילו את בריכה 6, כי אני יודע שזה יביא עלינו את שדה בריר וכי אני יודע שלא הייתי משיג את הפרויקט האדיר הזה של הטיפול במים הכלואים". 

והכסף? נהניתם ממאות אלפים בזמן שחתמתם לחדול מהמאבק, אתם מבינים איך זה נתפס?

"המזהם שילם כסף. אני מאחל את זה לכל ארגון סביבה. כשאתה תובע בבית משפט ואתה מגיע ואתה זוכה בהליך או מגיע לפשרה, אז המזהם משלם לסביבה באמצעות ארגון שפועל למען הסביבה. אני תמיד אומר, מעת לעת ארגונים זוכים בתביעות משפטיות ומקבלים הוצאות כבדות מהמזהם, כדי שהם יוכלו להמשיך בפעילות שלהם. בהסכם הראשון, הסכם שקיבל תוקף של בית משפט, בית משפט אמר שהמזהם צריך לשלם למי שתבע אותו, לאדם טבע ודין. אנחנו באמת רוצים שיהיה סוף לעולם הפוספט בישראל וששדה בריר לא יצא לדרך וחשוב להגיד, אנחנו לא מפסיקים לפעול נגד כיל ונגד רותם אמפרט. יש כרגע הליך גישור שאנחנו מנהלים בנושא זיהום נחל צין ואנחנו בוחנים מה ניתן לעשות כדי להציל את עין ירקעם".

ומה אם בכל זאת הייתם מעורבים בתהליך היום? 

בן ארי: "אני לא בטוח היום, אני אומר באמת הכי גלוי שאפשר, בתור מי שמכיר את הנושא הזה אצלנו אולי הכי טוב, לא בטוח ב-100% שהיינו מתנגדים לתוכנית הזאת לאור כל הנסיבות". 

ברכה מסכם: "במסגרת ההסכם הזה אנחנו בעצם הובלנו את כיל, את רותם אמפרט, לבצע שיקום אדיר שבכלל לא היה קשור לכל המאבק הזה מלכתחילה – שיקום של תת הקרקע של המים הכלואים, מים מזוהמים, שפכים שאנחנו כבר יודעים שמחלחלים למי התהום".

תגובת רותם אמפרט:

"החברה פועלת על פי כל דין ועומדת בכל מחויבויותיה. הטענות המופרכות הן ניסיונות חוזרים ונשנים להביא לסגירת פעילות תעשייתית מרכזית ומשמעותית בנגב, ולהעמיד בסכנה את פרנסתם של אלפי עובדים.

"היעדר החלטת הממשלה בנוגע לשדה בריר, שתבטיח את עתיד התעשייה, כבר הובילה למרבה הצער, לסגירת אחד ממפעלי רותם, לאובדן מקומות עבודה ולהפסדים פוטנציאליים נוספים למשק הישראלי, עקב פתיחת אתרים חדשים בחו"ל שיכלו להיפתח בארץ, אילו היתה וודאות לעתיד רותם. בשל אותו חוסר וודאות, נאלצה החברה לקדם תכנית המהווה פתרון קצר טווח, הכוללת השמשת הבריכות החדשות אשר עומדות בסטנדרטים הסביבתיים והתכנוניים הבינלאומיים המחמירים ביותר. אנו מאמינים כי ניתן לשמור על מקור פרנסתן של אלפי משפחות בנגב ובמקביל לשמור על הסביבה בסטנדרטים המחמירים ביותר. צר לנו כי שקוף אינו משקף זאת ובוחר לייצג צד הזוי ומופרך של הסיטואציה".