המזהמים, הבופה וחדר סודי אחד: כך נראתה "מסיבת הכניסה" של סילמן למועדון ההון-שלטון-סביבה

חדר פרטי במלון הילטון שבתל אביב. השרה החדשה להגנת הסביבה, עידית סילמן, מלווה בפמלייה שלה, צועדת פנימה. המאבטח הודף את מצלמת "שקוף": "לפה את לא מגיעה, זה המטה של השרה, קחי בבקשה אחורה", אמר. רגע לפני כן הסתובבה בין בכירי התעשייה המזהמת בארץ – אותה תעשייה שמככבת במדד המזהמים ודירוג הפליטות שמפיק המשרד שבראשו היא עומדת. בתעשייה ידעו לנצל את הרגע היטב להיכרות חביבה ובלתי אמצעית עם מי שתפקידה בין היתר לפקח עליהם, לקנוס אותם ולהוות כתובת לאזרחים שנפגעים מהם.

מפיק כנס "סביבה 2050" בני מורן ליווה את הפמלייה וחש צורך לערוך לשרה היכרות עם בכירי התעשייה המזהמת. "אתם מכירים?" שאל את השרה תוך שהוא מצביע על איציק לוי, מנכ"ל חברת האנרגיה קצא"א, חברה ממשלתית בעלת רקורד עשיר של פגיעה בסביבה. "כן", ענתה לו סילמן. לוי הושיט לה יד ללחיצה, סילמן מיד מסייגת – "אני לא מכירה מכירה, אבל הנה, עכשיו אנחנו מכירים", הבהירה. "אנחנו שכנים", הזכיר לה לוי, "אחד ליד השני, אני רואה אותך מדי פעם צועדת בשכונה". סילמן מתקנת אותו: "אתה רואה אותי רצה?", "כן", הוא עונה לה. מפיק הכנס זורק לו שירוץ אחריה וכולם צוחקים. אולי חוץ מפעילי הסביבה שמפגינים מחוץ לדלת.

צפו בכתבת וידאו קצרה של "שקוף" מהכנס:

"עכשיו נוכל להיפגש הרבה יותר"

שעת בוקר מוקדמת. בתוך המלון רק החלו לחיצות הידיים המעושות ושקשוק כוסות היין כשמבחוץ התאספו עשרות בודדות של בני נוער מכל הארץ. הם הגיעו במיוחד, מפסידים לימודים, כדי להצטרף למחאה של ארגוני הסביבה נגד האירוע: "ברוכים הבאים לכנס הגרינווש" הציג שלט ענק מלווה בקריאות "דור שלם דורש עתיד", ו"נפט פחם זה העבר – אנרגיית שמש המחר". 

את הכנס שעונה לשם סביבה 2050 הפיק מורן, מפיק פרטי, שעורך את האירועים האלה מעל ל-20 שנה. הקונספט שלו פשוט: החברות שמעוניינות לקחת חלק באירוע רוכשות חבילת השתתפות. כך היה עם המשרד להגנת הסביבה ששילם 50 אלף שקל להפקת פאנל משלו, או עם עמותת אדם טבע ודין שהשקיעו 15 אלף שקל, וכך עם התאגידים, החברות המזהמות והסטארטאפים. לאורך היום משולבים שיאים רבים, בהם הרצאה של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, ברכה מוקלטת של הנשיא, יצחק הרצוג, וכמובן, נאום השרה החדשה סילמן. 

• מפגש חם עם הרגולטור: האינטרסים של "נשר" בפאנל המחזור בכנס "הון-שלטון-אקלים"
• הנשיא הרצוג יברך בכנס הון שלטון אקלים – והחברות המזהמות יחגגו
  

מי שצלח את מערך האבטחה – רכש כרטיס בעלות 280 שקל, חבילת השתתפות או קיבל הזמנה אישית – התקבל ברוחב לב: בופה מפואר שהוחלף כמה פעמים בקינוחים, לחמים, גבינות ודגים. בין הסועדים, בכירים מקצא"א, בז"ן בחיפה, מפעל "נשר" מרמלה, יבואנית הרכב טויוטה, סטארטאפים לניטור אוויר ופתרונות לזיהום, ולצידם צמרת הפקידות הבכירה ממשרדים שונים ובראשם המשרד להגנת הסביבה, כולם ממלאים צלחות ומפטפטים. 

בין המון המשתתפים גם עורכת הכנס, ד"ר מיקי הרן שמשמשת בין תפקידיה השונים דירקטורית בתאגיד כיל של עידן עופר, שמפעליו מככבים כל שנה ברשימת המפעלים המזהמים בארץ. היא פוסעת לצד משתתף אחר בכנס, יובל לסטר, סמנכ"ל תכנון מדיניות ואסטרטגיה במשרד להגנת הסביבה. הרן מכירה היטב את צמרת המשרד. בעברה היא כיהנה בתפקידים בכירים שם, בין היתר שימשה מנכ"לית ומדענית ראשית. 

היא מציגה את עצמה ומבקשת לשכנע שהפרסום ב"שקוף" שגוי, ושאין פסול בפורמט שבו המשתתפים משלמים את דרכם פנימה ו"זו במה מצוינת להידברות". האם חברות שמשלמות עשרות אלפי שקלים יסכימו לעמוד לביקורת? לענות לשאלות קשות? "אין מקום לביקורת", היא עונה בגילוי לב. "אלא לדו שיח, זה כמו טלוויזיה, מה את מעדיפה, שזה יתקיים בחדרי חדרים?" מאוחר יותר היא תיתקל במנכ"לית היוצאת של המשרד להגנת הסביבה, גלית כהן. "עכשיו נוכל להיפגש הרבה יותר", אמרה לה כהן במפגש החם בין השתיים. 

האירוע מתחיל. נשיא המדינה שלח ברכה מוקלטת ששודרה על שלושה מסכי ענק. האקוסטיקה המוצלחת של האולם, ההגברה האיכותית של מפיק הכנס וחוסר המודעות של הקהל – מיסכו את קולות המפגינים בחוץ. 

"אין מקום לביקורת"

לא כולם מצליחים לעבור את שרשרת המיון בכניסה: פעילי סביבה שניסו להיכנס עם שלט בתיק נתפסו והוצאו החוצה. לאורך הבוקר, כשלו הניסיונות לשאול את השרה סילמן אם תצא אל הפעילים. בשלב הזה היא מחליטה לענות – "כן, נצטלם בהמשך, בטח", אמרה ויצאה מהאולם. "את יוצאת אל פעילי הסביבה עכשיו?", הפעם היא לא ענתה. הצוות שלה מרחיק את המצלמה, אך סילמן יודעת שהיא עדיין מוקלטת. היא מסבירה לאיש הביטחון שלה שהיא רוצה לצאת אליהם. "אני לא יודע מי רוצה ליצור פרובוקציות ומי לא, את רוצה לצאת אליהם, אין בעיה", אמר לה. "אתם נמצאים פה", הזכירה לו. מסתמן שהשיחה עם הפעילים לא היתה חלק מסדר היום שלה או של צוות הביטחון. 

בינתיים, הדוברים מוזמנים בזה אחר זה לבמה, כשלפתע סדר היום משתבש וניכר בלבול. מול המיקרופון נעמד אדם מבוגר, חבוש כובע, בטוח בעצמו, מתחיל להקריא נאום שהכין מראש. "אני פעיל במרד בהכחדה, אני בן 70 ולא הייתי עושה מעשה כזה ועולה לבמה להפריע אבל אני מרגיש שאין ברירה", אמר. את המשך דבריו לא ניתן היה לשמוע. עורכת הכנס, הרן, שישבה לצד הבמה, אחזה במיקרופון נוסף ובזעם הורתה לו להתפנות. "אבקש ממך לרדת בבקשה. כדאי דברים כאלה לתאם מראש, לא להיכנס פתאום באמצע. אני מבקשת שתרד מהבמה, נשמע מה יש לך לומר ואז נחליט אם אנחנו רוצים לשמוע אותך או לא", אמרה לעומתו. 

אחרי שהתעקשה להסביר שהיא לא מאזינה לו, הרן החלה לענות ולהתווכח עם נתונים שציין, על פליטות גז מתאן ופחמן. לו רק היתה עוצרת לרגע היתה מבינה שמדובר בפרופסור אמריטוס ג'ק גילרון ממכון המים בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן גוריון, חוקר בעל שם עולמי בתחום ההתפלה. הוא ביקש לדבר על שימוש בדלקים פוסיליים ומשבר האקלים, אולם ההפקה לא איפשרה לו והוא לווה אל מחוץ למלון.

מאוחר יותר ינסה להשלים את דבריו בריאיון לאולפן ווינט: "יודעים מה צריך לעשות, לעבור לאנרגיה מתחדשת, להעביר את התחבורה לחשמלית ויודעים – אבל המדיניות לא שם", הסביר. "אין את המדיניות ששואפת לכמות משמעותית של אנרגיה מתחדשות", אמר. "הם קראו לכנס 2050 אבל המדענים אומרים שעד 2030 אנחנו צריכים להיות עם כמות גדולה יותר של אנרגיה מתחדשת", גילרון ביקש להמשיך ולדבר על הנושא, אבל גם באולפן הפסיקו אותו לטובת שאלה שכנראה חשובה יותר – מה אמרו הנכדים על היוזמה שלו. 

בינתיים בחוץ, סילמן קרובה לסיים את הביקור. רגע לפני שעזבה עם הפמלייה שלה, היא קיימה את ההבטחה ל"שקוף" ויצאה לשוחח עם המפגינים, בני נוער ברובם. היא הזמינה אותם אל הלשכה שלה, חילקה את הנייד האישי וענתה באדיבות לשאלות, גם מורכבות, כמו מדוע מינתה לתפקיד מנכ"ל המשרד את גיא סמט, שנתפס כדמות פרו-תעשייתית. סילמן הסבירה שהוא איש מקצוע עם ניסיון והזמינה גם את פעילי הסביבה המבוגרים אליה ללשכה. במיומנות רבה הפגינה אורך רוח והקשבה. 

מה מתרחש בחדר הצדדי?

ארוחת הצהריים קרובה לסיום. בזמן שחלק גדול מהמשתתפים סועדים באולם הגדול, בחדר צדדי אליו הכניסה היתה אסורה, נפרשו מפות על שולחנות לקומץ משתתפים. מפיק האירוע טען שזו סדנה מקצועית פרטית ואסר את הכניסה. האם היו שם נציגי שלטון? פקידים במשרד להגנת הסביבה? המפיק התעקש שלא, אולם סירב לאפשר לצלם את האירוע או אפילו להתקרב אליו. מה קרה שם בחדר הצדדי אליו התקשורת לא הוזמנה? מי נכח שם ולמה? נותרנו ללא תשובות.

מי שלא זכה לשבת בחדר הפרטי, התקבץ עם יתר המוזמנים אל הבופה שבקצהו הוקמה עמדת שידור עם פינת איפור צמודה. המרואיינים מתחלפים כל הזמן. לקראת האירוע, ההפקה רכשה חבילת פרסום מהמחלקה המסחרית של מערכת דה-מרקר. יש להניח שלא סתם נבחר האתר הכלכלי על ידי מארגני הכנס: זוהי תעודת כשרות מהמותג שחרט על דגלו מאבק עיתונאי בקשרי הון שלטון בישראל. 

באנר ושידור חי של הכנס הם חלק מעסקה כלכלית שמאפיינת מחלקות מסחריות בכלי התקשורת, אלא שבאתר הכנס ובידיעת המחלקה המסחרית של העיתון הכלכלי, נכתב כי ההפנייה לשידור תפורסם באתר דה-מרקר, כלומר ניתן להבין כי מדובר בתוכן עיתונאי לכל דבר. 

ל"שקוף" נודע כי גורמים במערכת העיתון פנו למחלקה המסחרית של "דה מרקר" בדרישה להסיר את ההפניה המטעה. ימים ספורים לפני האירוע ההפניה הוצנעה מעט, אך לא הוסרה ולא נוספה כל הבהרה שמדובר בתוכן פרסומי. בהפקת הכנס טענו כי הסיבה לכך טכנית "שדרוג ועדכון האתר" ולא פניה מטעם העיתון או סיבה מהותית. . במחלקה המסחרית, שם ידעו על אופן הצגת הדברים לאורך כל הדרך, מסרו בתגובה כי "מפיקי הכנס רכשו כלים פרסומיים באתר דה-מרקר, וקידמו בהם את שידור הכנס. מעבר לכך, ל-דה-מרקר אין כל קשר לכנס או לתכניו". עורכת דה-מרקר, סיון קלינגבייל, הוסיפה כי "אין כל קשר בין מערכת דה-מרקר לכנס". 

פנינו ליחסי הציבור של הכנס כדי להבין מה מספקים בתמורה באתר, שם השיבו: "בתמהיל הפרסום של כנס סביבה 2050 נכלל גם באנר פרסום בדה-מרקר. הבאנר הוביל לאתר הכנס שכולל, בין היתר, אפשרות לצפייה פתוחה לכל ובחינם בשידור הכנס". בתגובתם סירבו לענות על כל שאלה הנוגעת למחיר העסקה. 

תושבים התפרצו לפאנל מפעל "נשר"

המנות על השולחן התחלפו והחל החלק הפתוח של הכנס, שאינו טעון תג כניסה או כרטיס. מי שביקש להגיע למלון נכנס ללא בעיות והוזמן ברוחב לב לסעוד ללא תשלום. זמן קצר לפני כן, הסתיים המושב שהפיק המשרד להגנת הסביבה בעלות של 50 אלף שקלים מכיס הציבור. מי שהקדים וביקש לשבת בקהל, נדרש להיפרד מ-280 שקל או להסתפק בצפייה ברשתות. ב"שקוף", החלטנו שלא לסקר את המושב ולא לתת במה לתוכן במימון ציבורי שאינו נגיש לכולם במידה שווה אלא רק במדיה הדיגיטלית.

אחרי הפסקה קצרה החל הפאנל בעל השם הגנרי "בעיות ישנות, פתרונות ושחקנים חדשים", שמחביא מאחוריו סיפור מעניין. לפני כשבועיים פרסמנו שסמנכ"ל בכיר במשרד להגנת הסביבה, אלעד עמיחי, ישתתף בו יחד עם סמנכ"ל בכיר מ"נשר", עמית מרמור. כשפנינו למשרד להגנת הסביבה לתגובה על השתתפות הרגולטור המפקח לצד המפעל המזהם, הבהירו כי "המשרד בוחן בימים אלו את השתתפותו בפאנל". לבסוף הפאנל התרחש כמתכונן, ולצד השניים השתתפו גם שחקנים מרכזיים בתחום המיחזור בישראל – חברות ותאגידים שמתמחים בפסולת אלקטרונית, פסולת נייר וניהול פסולת.

סביר שבשנים הקודמות אירוע כזה היה עובר ללא הפרעה. הרי עד לפני שנה כמעט שלא היה ניתן לקרוא כתבות על חלקו של מפעל "נשר" בזיהום האוויר בישראל. בחודשים האחרונים חשפנו בסדרת כתבות את אחורי הקלעים של הרגולציה על תעשיית המלט בישראל, הזיהום שהיא מייצרת, הליכי האכיפה נגדה והקשר לרשות המקומית כחלק מפרויקט מפת המזהמים של "שקוף". הפרסומים הובילו להתעוררות ציבורית ואף שיח תקשורתי רחב. 

אך כבר מראשיתו, הפאנל לא הצליח להתנהל באופן שוטף. בתחילה, המנחה שכח להזמין את סמנכ"ל נשר לבמה. אחר כך קטע את הפאנל הקומיקאי ופעיל הסביבה עידן מור, המוכר בשם הבמה שלו, גדי וילצ'רסקי. הוא סיפר לקהל שמדובר במפעל הפרטי המזהם בארץ ודרש ממשרד הבריאות לחשוף את נתוני התחלואה המלאים בעיר. וילצ'רסקי הוצא מהמלון ולקראת סיום, רשות הדיבור ניתנה למרמור. 

"יש הרבה סערות סביבכם", אמר המנחה ופנה לסמנכ"ל מ"נשר". "מפעלי 'נשר' – אבל זה שם נרדף כמעט לכל תהליך מחזור היום", חזר מיד לנרטיב שמחזיק בו המפעל. הוא ביקש ממרמור "כמה דוגמאות לחשיבות של מפעלי נשר בתעשיית המחזור והסביבה בישראל". מרמור החל לדבר, אלא שאז נעמד מולו תושב רמלה, חזי משה, פעיל במאבק נגד המפעל שהגיע במיוחד כדי לוודא שגם הקול שלו ישמע. 

"חברים אני תושב רמלה. אף אחד מהבעלים של 'נשר' לא גר ברמלה", אמר ובקולו נשמעה התרגשות. "הם חונקים אותנו מהבוקר ועד הערב", הצביע על מרמור, כשזה האחרון הפנה מבטו. משה המשיך וסיפר שהרשות המקומית משתפת פעולה עם "נשר" והכל מושתק שם. המנחה ניסה לעצור אותו, אך ללא הצלחה. בנקודה זו הרן התערבה בשיחה וקולה נשמע במיקרופון מורה למאבטחים להוציא אותו. "נשר לא מציגים את המצב האמיתי של מה שקורה בעיר שלנו", הוא אמר בעוד המאבטחים מוציאים אותו. הפעם איש בקהל לא מחא כפיים. מרמור ניסה לחזור לדבר, אבל קולו של משה עדיין נשמע. נותרו כמה דקות לסיום הפאנל בהן מרמור המשיך בדבריו על תעשיית המלט אולם השקט לא חזר יותר לקהל.

האירוע נגמר ונדמה שכמעט כולם הרוויחו ממנו: הפקת הכנס זכתה בהכנסות נאות, הרגולטור קיבל במה יוקרתית ובעלי המפעלים המזהמים התהדרו בחותמת כשרות מנשיא המדינה ובהיכרות אישית ובלתי אמצעית עם מי שתפקידו לפקח עליהם. רק הציבור, שנלחם נגד כל אלה ממש, הפסיד. לפחות את תג השם, כך הבטיחו בהפקה, אפשר למחזר.