06:15

איך קרה שאפילו לעיתונאים אין כוח לבחירות?

במקום להתלהב ולהיטען באנרגיות - הבחירות האלה (כמו כמה מהקודמות) מעוררות בי, וגם בעיתונאים רבים אחרים, תחושת ריפיון • אבל זה בדיוק הזמן לעזוב את התמרונים הפוליטיים ולשאול את השאלות הטובות באמת • מאחורי הקלעים ב"שקוף" - טור עורכת שבועי
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
מי ינצח? זו השאלה הפחות חשובה. לפיד, נתניהו וגנץ (צילום: פלאש 90)

אין לי כוח לעוד בחירות. יום חגה של הדמוקרטיה, שחוזר שוב מוקדם בהרבה מהרצוי, מעורר בי בעיקר רצון עז להיעלם מפה עד לאחריו. ואני לא לבד בתחושה הזו: עיתונאים רבים מדווחים שגם להם נמאס ממערכות הבחירות. זה בכלל לא טריוויאלי. מדובר בתקופה שבה תשומת הלב הציבורית מתגברת, הרייטינג גואה, כולם מידפקים על דלתות האולפנים. אז איך זה שהעיתונאים מסורסים?

בסקירת העיתונות של "העין השביעית" הצביע איתמר ב"ז על כמה וידויים כאלה. כך למשל, הכתבת הפוליטית של חדשות 12, דפנה ליאל, התוודתה כי היא מתחילה לחשוב שאולי העבודה שלה חסרת כל משמעות: "יש לי פחד שאסתכל אחורה ואגיד: אלה השנים הכי משמעותיות שלי, והכל היה קצף על פני המים".

הכול יהפוך לקצף על פני המים? ליאל על השער של מוסף גלריה של הארץ (צילום מסך)

הסכימה איתה גם סיוון רהב מאיר, מגישה ותיקה בחדשות 12. "האינפורמציה הפוליטית שאנחנו מוצפים בה כעת רובה ככולה חסרת משמעות", כתבה בטור ב"ידיעות אחרונות". היא החלה לבחול ברצף השאלות הקבוע שהיא עצמה שואלת כל פוליטיקאי שיושב מולה: "אם. האם. לו. אילו. הכל ספקולציות ומניפולציות. ישבתי השבוע על דיווחים שלי משלוש השנים האחרונות וחשתי מבוכה מהרצינות שבה האירועים סוקרו".

התמרונים הפכו להיות חזות הכל – במקום לדבר על מה נבחרי הציבור עושים עם המנדט שלנו כדי לשפר את חיינו – התקשורת מתרכזת רק במירוץ הסוסים

איך זה שמערכת הבחירות, תקופת שיא של ערוצי החדשות, הפכה למאוסה כל כך על אנשי התקשורת עצמם? מה קרה שאפילו לי, עורכת של אתר עצמאי שמרבית עיסוקו היא פוליטיקה ותקשורת, יצאה לרגע הרוח מהמפרשים? 

התאים נרדמים, היועצים נכנסים לאולפנים

התשובה טמונה כמובן באותו "קצף על המים" שהעיתונאיות הבכירות מתלוננות עליו. הקצף שהן והקולגות שלהן בתקשורת מקציפים 24 שעות ביממה, ו-25 בתקופת בחירות. אתם הרי יודעים בעל פה איך זה נשמע – מדובר בתערובת עיסתית דביקה, של ביבי לא ישב עם בנט שלא ישב עם גנץ, שכן ישב עם סער, שלעולם לא ישב שוב עם מיכאלי, שלא תשב עם ביבי, שבטח לא ישב עם הרשימה המשותפת, שלא ישבו עם סער, שדווקא כן ישב עם ש"ס, שלא שללו ישיבה עם גנץ, שמנסה לגשש עם יהדות התורה.

התמרונים הפכו להיות חזות הכל, אחרי תהליך ארוך ומוכר של עיקור הסיקור הפוליטי מתוכן. במקום לדבר על מה נבחרי הציבור עושים עם המנדט שלנו כדי לשפר את החיים שלנו – התקשורת מתרכזת רק במהלכים הפוליטיים עצמם, כמו במשחק כדורגל. מרוץ סוסים במיטבו.

הסיקור מעצב את הזירה הפוליטית, שבתורה מציעה לתקשורת חומרים נמוכים עוד יותר, וחוזר חלילה. השיח הרדוד במהדורות מרדים את כל התאים שנותרו לנו במוח אחרי תוכניות הריאליטי, הסיקור הפוליטי הופך לבידור זול; ראשי המפלגות עצמם הופכים לגיבורי השעה בלי לשבור את הראש על מצע מפורט; היועצים האסטרטגיים והיח"צנים, מדליפי הרכילות, מקבלים לפתע מקום של כבוד באולפני החדשות. ורק אנחנו נשארים בדיל הזה עם כבישים פקוקים, סכסוך ללא מוצא, זיהום אוויר, כיתות צפופות, מחירים מוגזמים בסופר ושכר דירה בשמיים.

עם התמרונים מגיעים היועצים. רונן צור (צילום מסך)

אבל אולי דווקא עכשיו משהו יכול להשתנות – כי לעיתונאים נמאס? המיאוס הוא בומרנג – התקשורת אוכלת את הדייסה המבחילה שהיא בישלה. אבל היחידים שיכולים לסובב את הספינה הם עיתונאים שיחליטו לשבור את המעגל התפל שאנחנו חיים בו – ולהתחיל לשאול שאלות טובות באמת. לא חסר. כגוף תקשורת עצמאי, במערכות הבחירות האחרונות קיבלנו מהציבור את הפריווילגיה לא להיסחף למרוץ הסוסים, אלא לבחון את הצעות החוק והרפורמות, לדרוש מהמפלגות תשובות על שאלות בנושאי יוקר המחיה, שקיפות ומשבר האקלים. גילינו שהציבור צמא לסוג כזה של שיח.

גם דפנה ליאל וסיוון רהב מאיר מחדשות 12, שנושמות גם הן אוויר מזוהם ומשלמות ביוקר בסופר, יכולות כל יום לעשות מעשה. להשתמש במיאוס כמפתח לשינוי, לבחול בשיטה ולהחליף את דף השאלות המצהיב בריאיונות נוקבים ומעמיקים שמחברים בין הפוליטיקה לחיי היומיום שלנו, לחיים שלהן עצמן. אולי הן גם יגלו שיש לזה רייטינג.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאת נעמי נידם

נעמי נידם

עורכת "שקוף"

עיתונאית ירושלמית, במקור מגבעתיים. עברתי בתקשורת המיינסטרים וגם בעצמאית, מהעיתון הצבאי "במחנה", דרך עריכה ב"מקור ראשון", באתר החדשות nrg, כתיבה ותחקיר בתכנית "עושים סדר" וב"שיחה מקומית".

בשנים האלה למדתי על בשרי כמה כוח יש למילים. הוא יכול להיות הרסני, והוא יכול להיות מהפכני. מאושרת מכך שבחרתי לנטוש את הרייטינג, את הדיווח המהיר והשטחי של אתרי החדשות - וליצור ב"שקוף" עיתונות חוקרת שמשנה את המציאות.

4 תגובות

  1. האם העיתונאיות. נאים "הבכירות. כירים" באמת חופשיים לכתוב כתבות שבאמת מעניינות את הציבור ולשאול את הפוליטיקאים שאלות מתחקרות ולעניין??? האם הן.הם אינן.נם מתודרכים על ידי בעלי הרשתות מה מותר לשאול ומה אסור. האם יש באמת חופש עיתונות בישראל????
    האם הקשר הון-שלטון-עיתון-רשתות שידור לא משרת את שני הראשונים בקשר זה???
    מה קרה לערוץ 10 לשעבר הנשכני?. מה קרה לתכנית הסטירה "גב האומה?? מה אנו למדים ממשפט 4000??? ועוד עדויות נוספות לקשר המסואב הזה ששכחתי להזכיר או בכלל לא ידעתי.

    1. כל מילה
      התחושה היא שהבחירות המתחדשות במוחוזותינו חדשות לבקרים הפכו מנבחרי ציבור שאמונים על טובת הציבור ושלומו, למעין סידור עבודה שמאפשר להם חיים נוחים, מכובדים ופנסיה נאה לעתיד ללא על קשר למהות התפקיד, האזרחים נזנחו ומצופה מהם רק להטיל את הפתק בקלפי על מנת לסדר ל"נבחרי ציבור" את ג'וב החלומות שלהם- עצוב לאן הובלנו על ידי שרלטנים במשך שנים

  2. פתגם ישן אומר שאין להאמין למה שפוליטיקאי אומר, אלא רק למה שפוליטיקאי עושה (אם אין פתגם כזה, אז עכשיו יש ובעתיד הוא יהיה ישן). לא מדובר רק בשאלה מי יישב עם מי ובאילו תנאים, אלא גם (ובעיקר) בהחלטות לאחר שקואליציות הוקמו והפוליטיקאים צריכים להתחיל לתפקד.
    יותר מדי אנשי עיתונות בוחרים בדרך הפשוטה של לשאול פוליטיקאים מה יעשו בעתיד ולא מעמתים אותם עם מה שעשו בעבר וכיצד מה שעשו בעבר משתלב עם מה שאמרו. אולי כי זה קל יותר — לא צריך לעשות תחקיר מקדים, לא צריך לזכור הרבה נתונים וקל יותר להנגיש את זה לציבור. מצד שני, גם אם קשה לעשות זאת בזמן ראיון, קל לעשות זאת לאחר הראיון.
    אולי צריך להמציא פורמט חדש, להלן 'סיכום ראיון', בו לוקחים את הצהרות הפוליטיקאי ומעמתים איתן עם דברים תומכים ו/או סותרים שעשה(!) בעבר. פוליטיקאי שידע שלאחר הראיון יהיה גם סיכום ראיון, אולי יזהר בדבריו. אם יהיה פורמט כזה, אני מבטיח להתעלם מהראיונות ולקרא/לצפות בסיכומים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,338 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

הירשמו לניוזלטר השקוף ונעדכן אתכם אחת לשבוע על כל החשיפות, התחקירים והפרסומים שלנו. מבטיחים לא לשלוח ספאם!

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.