משנים כיוון: הממשלה אישרה מבול חוקים של האופוזיציה

באופן חריג, ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול (ראשון) לא פחות מחמש הצעות חוק שהוגשו מטעם חברי אופוזיציה. האם אנחנו חוזים פה בצעדים ראשונים לעבר "קופוזיציה"? לדברי יו"ר הקואליציה בפועל ויו"ר סיעת יש עתיד בועז טופורובסקי, הוא שואף להנחיל רוח חדשה בקואליציה ובוועדה. וכמובן שמתלווה לכך גם מניע פוליטי – חברי אופוזיציה שחוקים שלהם יהיו קרובים לחקיקה אולי יהססו מעט לפני שינסו להפיל אותה על כל צעד ושעל, ומעבר לכך זה יכול לפתוח את הדלת לשלל שיתופי פעולה.

• ועדת שרים לחקיקה – האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל
• יש עתיד הבטיחה להיאבק בכספים הקואליציוניים – המאבק תם בוועדת השרים לחקיקה
• גם בלי מהפכות: המדריך לח"כ – כך תקדם הצעות בוועדת השרים לחקיקה

עד כמה חריגה ההצבעה אתמול בוועדה? אביתר ברטונוב עוקב ב"שקוף" בחודשים האחרונים אחרי הוועדה שמכריעה האם "ממשלת השינוי" תתמוך בהצעות חוק של הח"כים, והראה כי עד כה היא הפילה כמעט את כל הצעות האופוזיציה, ללא קשר למהות ההצעה, בדיוק כפי שקרה בממשלות שאותן הוביל בנימין נתניהו. מתוך 55 הצעות חוק של האופוזיציה שנדונו בחודש ינואר – 50 הופלו לחלוטין או שנדחה בהן הדיון. המרכז שבו נקבע גורלם של רוב החוקים עדיין מתנהל באפלה, עם דיונים שטחיים והצבעה חשאית.

חשוב להדגיש: הרוח החדשה הזו של קואליציה עניינית טובה לכלל אזרחי ישראל. שימו לב לחוקי האופוזיציה שאישרה הוועדה:

• הצעת חוק של אורי מקלב (יהדות התורה) שלפיה על חומרים מסוכנים יופיעו פרטי התקשרות למרכז רעלים.
• הצעה של אורלי לוי אבקסיס וקרן ברק (ליכוד) לאפשר לעצמאיות לעבוד חלקית בחופשת לידה מבלי לאבד זכאות לדמי לידה.
• הצעה של יעקב אשר (יהדות התורה) שאליה הצטרף מיכאל ביטון (כחול לבן) – שתאפשר לנייד משכנתאות הרבה יותר בקלות, יפתח את השוק לתחרות ולכן יוזיל עלויות לציבור על חשבון התאגידים.
• הצעה של מיקי זוהר (ליכוד) למתן הסדרי ראיה גם לדודים ודודות. כיום הורה גרוש של קטין יכול למנוע מפגש של ילדו מאחים או אחיות של הורה שנפטר.
• הצעה של אתי עטייה (ליכוד) להחזר דמי נסיעות לבית חולים. לפי ההצעה יינתן החזר כספי מלא למבוטח שמוסע לבית חולים ונפטר לפני שאושפז. וגם לקשישים סיעודיים מעל גיל 80 המוסעים לבי"ח.

כל ההצעות האלו יעלו בקרוב במליאה ויזכו לתמיכה קואליציונית ולכן יאושרו בקריאה טרומית.

פחות הטרלות – יותר חוקים לטובת הציבור

מה בעצם השתנה? "אני שואף בכניסתי לתפקיד להנחיל רוח חדשה בקואליציה ובוועדת שרים, רוח ששמה בראש סדרי העדיפויות את אזרחי ישראל", אמר טופורובסקי בשיחה עם "שקוף". "כך, אם מוגשת הצעת חוק שמיטיבה עם הציבור, ועדת השרים והקואליציה יתמכו בה ללא הסתכלות על שייכותו הפוליטית של מגיש ההצעה". 

לדבריו, "שינוי הגישה יהפוך את הקואליציה לעניינית, ישפר את יחסי העבודה בבית המחוקקים ויפתח דרך לשיתופי פעולה מבורכים". ה"נהנים" העיקריים מהשינוי, הוא אומר, יהיו אזרחי המדינה הצמאים ליציבות שלטונית.

מבחינה פוליטית, ביש עתיד ובקואליציה מקווים כי יגרמו כך לח"כים באופוזיציה להביא יותר חוקים חברתיים, ופחות "הטרלות" שמקשות על תפקודה. בד בבד הם מאמינים כי זה יגרום לאופוזיציה להיות יותר עניינית בעצמה ולתמוך בחוקים מטעם הקואליציה שהיא יכולה לחיות איתם. מדובר כמובן רק בצעדים ראשונים לכיוון קופוזיציה, צעדי תינוק, וקשה לדעת האם השיטה החדשה תהפוך למציאות פוליטית חדשה.

במקביל, פנינו בשבוע שעבר לכלל השרים בבקשה לתעד כיצד הם מצביעים – ולפרסם זאת בעצמם או ב"שקוף". השרים מירב כהן (יש עתיד), נחמן שי (עבודה) ויועז הנדל (תקווה חדשה) כבר השיבו בחיוב וצפויים להתחיל בפרסומים בשבוע הבא. נראה כי בישיבה אתמול כמה מהשרים עשו סוף סוף בדיקה עניינית לכל חוק וחוק, והתוצאה למעלה.

למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים קופוזיציה?

שילוב ידיים בין הקואליציה לאופוזיציה לא חייב להיות כה נדיר. יש נושאים רבים שיש עליהם הסכמה מהותית רחבה – מלגליזציה של קנאביס ועד מלחמה להוזלת יוקר המחיה, וניתן לקדם אותם אם רק יתעלו הפוליטיקאים מעל המחנאות. 

דווקא עכשיו יש לח"כים הזדמנות פז להתעלות מעל השבר ולהחליט החלטה חריגה ודמוקרטית להפליא. במקום להמשיך להתגודד בשני מחנות שנאבקים כדי להפיל את ההצעות של הצד השני, אחת היא אם הם לטובת הציבור – אפשר לעבור למודל חדש ומהפכני: קופוזיציה. למה הכוונה? במקום החלוקה המיושנת של אופוזיציה וקואליציה, כולם יקבלו פרוסה בעוגה. 

זה נקרא באנגלית Bipartisan. חוקים שמפייסים את כל יושבי הבית ומאזנים את הרצונות של חברי האופוזיציה והקואליציה. הרי אם חוק באמת טוב לכולם – אף אחד לא אמור להצביע נגדו. למה בעצם שלא נראה חוקים כאלו כל השנה? 

זה חשוב. מבדיקה שלנו עולה כי רק 0.5% מההצבעות בכנסת הנוכחית התקבלו בקונצנזוס רחב ללא התנגדות. פחות מ-40% מההצבעות אושרו – לעומת ממוצע של 75% בכנסות קודמות. הקואליציה והאופוזיציה מתכסחות ביניהן ומתקשות להגיע לפשרה – ויש לכך משמעויות לכל אזרח ואזרחית: חוקים ורפורמות נתקעים, ועדות הביקורת והאתיקה נותרות על הנייר, הפיקוח על הממשלה בוועדת החוץ והביטחון מופקר. 

וזה לא חייב להימשך כך, גם בכנסת שבה הרוב הקואליציוני כה שברירי. שיתופי פעולה מהסוג הזה כבר עבדו מצוין בעבר: חוקים ש-99% מהציבור יסכימו שהם מצוינים היו יוזמה משותפת לשמאל ולימין. למשל החוק לפיקוח על לוביסטים, שקודם על ידי גדעון סער ושלי יחימוביץ'. כך גם החוק למלחמה בריכוזיות וצמצום כוח הטייקונים במשק שאותו קידם בנימין נתניהו והקואליציה שלו בשיתוף כל חברי האופוזיציה – יחדיו. החוק להגדלת המיסוי על תגליות הגז מספר סיפור דומה – ויש עוד ועוד דוגמאות. קחו עוד אחת: על החוק שאפשר הגשת תובענות אזרחיות באסונות אקולוגיים כמו במקרה של נחל אשלים חתמו ח"כים מכל הקשת הפוליטית.

קראו עוד כאן.

כוחה של ועדת השרים לחקיקה

מעטים יודעים זאת, אך מי שבאמת קובעת את גורלם של החוקים היא אותה ועדת השרים לחקיקה. היא מתכנסת אחת לשבוע ומחליטה הלכה למעשה מה יקרה בכנסת. אם הוועדה תצביע בעד חוק מסוים – הוא יאושר בהמשך במליאה בזכות המשמעת הקואליציונית. אם הוועדה תכריע נגדו – החוק יופל. כך לאורך השנים מתרחש שוב ושוב המצב האבסורדי שבו ח"כים מצביעים במליאה נגד חוקים שהם עצמם יזמו.

איך קורה שהמקום שבו נקבע גורלם של חוקים שישפיעו על חיי כל אזרחי ישראל הוא גם אחד המקומות החשאיים ביותר במסדרונות השלטון? דיוני הוועדה סגורים, חוות הדעת שמוגשות לה ומשפיעות על השרים נותרות בכספת וההצבעות בה נגנזות. בפרוטוקולים של הוועדה לא מפורט דבר לבד משמות המשתתפים וההחלטה הסופית. במילים אחרות, באחד המוקדים היחידים שבהם יש לנבחרי הציבור חופש הצבעה – אי אפשר לדעת כיצד הצביעו. 

אך לא רק היעדר השקיפות בעבודת הוועדה מטריד, אלא גם עצם קיומה כברז לכל הליך חקיקה. העובדה שכמה שרים קובעים בחדר סגור מה יעלה בגורל חוקים, גם כאלה שאינם עולים שקל מחשבון משלם המסים, לא סותרים הסכמים קואליציוניים או מעוררים מחלוקות של ימין/שמאל – הופכת את נציגי הציבור בכנסת לבובות.

גורמים שנכחו בוועדות הללו מציירים תמונה של דיון רדוד: חלק מהשרים מכריעים לפי מה שלוחש להם אחד מפקידי המשרד, כמה מהחוקים זוכים לדיון בן פחות מדקה, והבריתות הפוליטיות שולטות ביד רמה. מנגד, אחרים טענו כי העלטה מאפשרת לשרים להצביע לפי נטיית לבם, ללא חשש מתגובת יוזם ההצעה. מול הטיעון הזה כדאי לזכור שהח"כים מצליחים לרוב לגלות את נתוני ההצבעות, וגם עיתונאים – אם יתאמצו, כך שלמעשה רק הציבור נותר בחשכה.

ושוב, חשוב להדגיש: גם הממשלות הקודמות הקפידו לתעדף חוקים של חברי קואליציה. זה לא חדש, אך זה חייב להשתנות.

מה אפשר לעשות?

לכל הפחות: שקיפות. אחת הסיבות להחלטות הגרועות היא שאנו לא יודעים מה מתרחש בה. אין לנו מושג מה חילופי הדברים, העמדות המקצועיות ואפילו כיצד מצביעים השרים שמייצגים את המפלגות שבהן בחרנו. השרים בוועדה לא מתנהגים כמנהיגים, אלא כעדר שעירים. 

הפרוטוקולים לא מתפרסמים, ההצבעות לא רואות אור יום וגם לא נימוקי הדחייה. לכן אנחנו דורשים, לכל הפחות, לפרסם את ההצבעות, ואם הצעה נדחית לנמק מדוע – זוהי זכות הציבור לדעת. זכות הבוחרים לדעת איך מצביעים נבחרי הציבור שלהם. משמחת, אם כן, כוונת חלק מהשרים להשקיף את הצבעותיהם, ונמשיך לעקוב אחר הנושא.

רוצים לעזור? הצטרפו לסיירת השקיפות.