06:16

גם ב"ממשלת השינוי": ועדת השרים לחקיקה מפלה את האופוזיציה

מבדיקת "שקוף" עולה כי הוועדה בראשותו של גדעון סער מפילה או דוחה בעקביות הצעות חוק שהגישו חברי כנסת מהאופוזיציה • מתוך 55 הצעות חוק של האופוזיציה שנדונו בחודש ינואר - 50 הופלו לחלוטין או שנדחה בהן הדיון • המרכז שבו נקבע גורלם של רוב החוקים עדיין מתנהל באפלה, עם דיונים שטחיים והצבעה חשאית • כל הנתונים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
אביתר ברטונוב, תומר אביטל

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
גם תחת "ממשלת השינוי" - ועדת השרים פועלת במחשכים (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

יום שני. דיון בוועדת הבריאות אותו מנהלת עידית סילמן מימינה. הנושא: התמודדויות של הורים לנוער עם קשיים רגשיים.

אלא שאז נכנסת לחדר ח"כ מיכל וולדיגר מהציונות הדתית, ומהר מאוד מתלקחת מריבה. וולדיגר מוחה על כך שהחוק שלה שנועד לסייע להורים לילדים מתמודדי נפש – הופל לאחרונה. זאת בזמן שיו"ר הקואליציה סילמן הגישה חוק זהה. 

השתיים מתקוטטות מי הגישה את החוק ראשונה (סילמן הייתה קודם). הטונים עולים, וסילמן, יו"ר הוועדה, מוציאה אותה מהדיון. "רציתי לטפל בסטיגמה של טיפול פסיכיאטרי", וולדיגר הסבירה מחוץ לחדר. "וסילמן לא עוזרת". וולדיגר רואה בכך שוועדת השרים לחקיקה דחתה את החוק שלה בשלושה חודשים כעלבון ישיר עליו אחראית יו"ר הקואליציה. האחרונה אמנם לא חברה בוועדה, אך משוחחת עם השרים טרם ההצבעות ויכולה להשפיע על החלטותיהם. הצעת החוק נדחתה. וולדיגר העלתה אותה בכל זאת בקריאה טרומית במליאה – חוק כאמור כמעט זהה לזה שסילמן הגישה בעצמה, והקואליציה הצביעה נגד. סילמן עצמה נעדרה, ובכוונה, כדי לא להצביע נגד חוק של עצמה, ועדיין החוק נפל. כך קורה כמעט לכל חוק שלא זוכה לגיבוי מוועדת השרים לחקיקה.

"אני מהשטח. בשביל זה באתי לכנסת. סילמן מסכימה שהחוק נחוץ. אבל הוועדה טענה שצריך זמן לבדוק שקטינים לא ייפגעו מהחוק", אומרת וולדיגר. "לא צריך! כל יום כזה הוא סבל למשפחות, ואפשר היה בדיונים סביב החוק אחרי קריאה טרומית לדייק אותו". וולדיגר מוסיפה: "ברור לי שיש משחקי קואליציה ואופוזיציה, אבל פעם היו מאפשרים ללא מעט מחוקי האופוזיציה לעבור. היום? בקושי. אני נאלצת להצמיד חוקים להצעות של הקואליציה כדי שיהיו להם סיכוי".

צפו בקטע מתוך הדיון בוועדת הבריאות (צילום: מתן אברמוביץ')

אלא שהסיפור מורכב מזה. סילמן טענה כי רצתה לקדם את החוק שלה אך לא השיגה עדיין הסכמות של משרדי הממשלה הרלוונטיים ולכן היא ממתינה. "הכי קל זה להגיש חוקים ושהם ייפלו", אמרה סילמן בתוך הוועדה אחרי שוולדיגר יצאה. "אני עובדת קשה מול השרים גדעון סער ומאיר כהן ומול אנשי המקצוע במשרדי הממשלה שרוצים לבדוק כל פרט", היא מדגישה, דמעות בעיניה. "בלי הסכמות אין סיכוי לחוק". 

כך או אחרת, מי שנפגע מהריבים האלו זה בעיקר הציבור. כך למשל, בגלל שהחוק של וולדיגר עלה ונפל – כעת החוק (הזהה) של סילמן מעוכב למשך חצי שנה, כפי שקובע תקנון הכנסת. "כל הכסאח ביניהם הוא גועל נפש", אומרת מומחית לתחום בריאות הנפש של הנוער. "מה אכפת לי מי הגיש את החוק קודם ועל מי יהיה רשום החוק הזה כשיאושר במליאה? בסוף מי שמנסח את החוקים זה בכלל לא הח"כים אלא גופים מקצועיים ועמותות, והחוקים מחכים שנים כדי לעבור. פשוט תעבדו יחד במקום לריב".

ולמה סיפרנו את כל הסיפור הזה? כי מדובר בנושא גדול יותר מאשר הסיוע החשוב למשפחות של מתמודדי נפש. הנושא האמיתי שעליו ח"כים מתכסחים חדשות לבקרים הוא זה: כיצד מחליטים אילו חוקים יחוקקו. ולכן אנחנו חוזרים וכותבים כאן על נושא שלא נעזוב: התנהלותה רצופת הפגמים של ועדת השרים לענייני חקיקה, גם כשבראשה עומד שר המשפטים גדעון סער. גם בימי "ממשלת השינוי".

זו לא האג'נדה, זו הפוזיציה

מעטים יודעים זאת, אך מי שבאמת קובעת את גורלם של החוקים היא אותה ועדת השרים לחקיקה. היא מתכנסת אחת לשבוע ומחליטה הלכה למעשה מה יקרה בכנסת. אם הוועדה תצביע בעד חוק מסוים – הוא יאושר בהמשך במליאה בזכות המשמעת הקואליציונית. אם הוועדה תכריע נגדו – החוק יופל. כך לאורך השנים מתרחש שוב ושוב המצב האבסורדי שבו ח"כים מצביעים במליאה נגד חוקים שהם עצמם יזמו.

בדיקה חדשה שערך אביתר ברטונוב, מתמחה של "שקוף" ש"מתלבש" על ועדת השרים, מצאה כי הוועדה אכן מפלה בעקביות, כקודמותיה, הצעות חוק מטעם האופוזיציה.

ניתן למספרים לדבר בעד עצמם: במהלך חודש ינואר השנה ועדת השרים דנה ב-89 הצעות חוק. בעוד שלח"כים מטעם הקואליציה לא הפילו ולו חוק אחד, 16 הצעות של האופוזיציה נשלחו לבוידעם. תעיפו מבט:

סטטוס הצעת חוקקואליציהאופוזיציהסה"כ
עברה16521
נפלה01616
נדחתה183452

האם זה משום שהצעות החוק שמגישים חברי האופוזיציה סותרות את האג'נדה של הממשלה? ובכן, לא. 

הרבה מההצעות שאין להן קשר לאג'נדת ימין/שמאל – נפלו. כך למשל, באמצע ינואר העלה ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד) הצעת חוק על איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור, והוועדה התנגדה לחוק. חודש לאחר מכן עלתה הצעת החוק מחדש, הפעם על ידי ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד), והפעם רק נדחה בה הדיון. 

או קחו למשל הצעה של יואב קיש (הליכוד) שביקש להעלות את קצבת האזרחים הוותיקים. היא נפלה, אף שבעבר הגישה את אותו חוק בדיוק אחת מחברות הוועדה, השרה מירב כהן.

אבל הדוגמה המובהקת ביותר כנראה היא "חוק ברקת" שמגביל את השימוש של ח"כ בהון עצמי. בקואליציה היו מעוניינים שהחוק יעבור, אולם התקשו לתמוך בהצעה אותה הגיש ח"כ דודי אמסלם. לכן דאגו לקדם ולאשר חוק זהה לחלוטין שהגישה שרן השכל (תקווה חדשה).

המהות פחות חשובה

ועדת השרים יכולה גם לבחור חלופה שלישית, פרט לאישור או הפלה: דחייה. כלומר הוועדה יכולה לדחות את הדיון בחוק לעיתוי עתידי ואז לבחון אותו מחדש. דחייה יכולה לנוע בין שבוע לחצי שנה.

הביטו מה קבעו שרי "ממשלת השינוי" לגבי 52 הצעות החוק ש"נדחו": מתוך 34 הצעות מטעם חברי האופוזיציה, 20 נדחו ליותר מחודשיים. לחברי הקואליציה, דחו אמנם 18 הצעות, אבל רק שתיים מהן לתקופה ארוכה יותר מחודש.

תאריךמספר הצעות החוק שנדחוקואליציהעד חודשמעל חודשאופוזיציהעד חודשבין חודש לחצי שנה
5/1/202215651927
16/01/2022833514
19/01/20221133843
26/01/2022186511266

במילים אחרות ועדת השרים לחקיקה ממשיכה להתייחס לא למהות החוק אלא לזהות המציע. עובדה: חוקים מטעם האופוזיציה נדחים לפרק זמן ממושך בהרבה.

חרף השם המבלבל, דחייה לעיתים מהווה גזר דין מוות וחוקים נגררים שוב ושוב עד שהם עוברים לארץ החוקים האבודים, שם אף אחד לא ישמע עליהם או ידע מה יעלה בגורלם. עם זאת, קורה גם שהדחייה מובילה בסוף לחקיקה: קחו למשל את ההצעה של ח"כ יצחק פינדרוס (יהדות התורה) שדרשה לאסור פרסום והפצת שמות נפגעים בטרם ניתנה הודעה רשמית. תחילה דחתה הוועדה את הדיון בחוק בשבועיים. ההצעה אכן עלתה בהמשך ינואר לדיון מחודש, ושוב נדחתה בשבוע, ואז בשבוע נוסף, אלא שבפברואר כשעלתה שוב – היא אושרה והתקדמה לאישור בקריאה טרומית בכנסת, הפעם בגיבוי הממשלה.

אגב, טכניקת "הצמדת חוקים" של חברי אופוזיציה וקואליציה לעתים עובדת. כך למשל הצעה אחרת של וולדיגר שעוסקת בשיפור השילוב של מתמודדים עם מחלות נפשיות בשירות הלאומי, הוכנסה לאחרונה לתזכיר חוק ממשלתי.  

דיונים שטחיים, הצבעה חשאית

איך קורה שהמקום שבו נקבע גורלם של חוקים שישפיעו על חיי כל אזרחי ישראל הוא גם אחד המקומות החשאיים ביותר במסדרונות השלטון? דיוני הוועדה סגורים, חוות הדעת שמוגשות לה ומשפיעות על השרים נותרות בכספת וההצבעות בה נגנזות. בפרוטוקולים של הוועדה לא מפורט דבר לבד משמות המשתתפים וההחלטה הסופית. במילים אחרות, באחד המוקדים היחידים שבהם יש לנבחרי הציבור חופש הצבעה – אי אפשר לדעת כיצד הצביעו. 

אך לא רק היעדר השקיפות בעבודת הוועדה מטריד, אלא גם עצם קיומה כברז לכל הליך חקיקה. העובדה שכמה שרים קובעים בחדר סגור מה יעלה בגורל חוקים, גם כאלה שאינם עולים שקל מחשבון משלם המסים, לא סותרים הסכמים קואליציוניים או מעוררים מחלוקות של ימין/שמאל – הופכת את נציגי הציבור בכנסת לבובות.

גורמים שנכחו בוועדות הללו מציירים תמונה של דיון רדוד: חלק מהשרים מכריעים לפי מה שלוחש להם אחד מפקידי המשרד, כמה מהחוקים זוכים לדיון בן פחות מדקה, והבריתות הפוליטיות שולטות ביד רמה. מנגד, אחרים טענו כי העלטה מאפשרת לשרים להצביע לפי נטיית לבם, ללא חשש מתגובת יוזם ההצעה. מול הטיעון הזה כדאי לזכור שהח"כים מצליחים לרוב לגלות את נתוני ההצבעות, וגם עיתונאים – אם יתאמצו, כך שלמעשה רק הציבור נותר בחשכה.

ושוב, חשוב להדגיש: גם הממשלות הקודמות הקפידו לתעדף חוקים של חברי קואליציה. זה לא חדש, אך זה חייב להשתנות.

מה אפשר לעשות עם ועדת שרים לענייני חקיקה?

לכל הפחות: שקיפות. אחת הסיבות להחלטות הגרועות היא שאנו לא יודעים מה מתרחש בה. אין לנו מושג מה חילופי הדברים, העמדות המקצועיות ואפילו כיצד מצביעים השרים שמייצגים את המפלגות שבהן בחרנו. השרים בוועדה לא מתנהגים כמנהיגים, אלא כעדר שעירים.

הפרוטוקולים לא מתפרסמים, ההצבעות לא רואות אור יום וגם לא נימוקי הדחייה. לכן אנחנו דורשים, לכל הפחות, לפרסם את ההצבעות, ואם הצעה נדחית לנמק מדוע – זוהי זכות הציבור לדעת. זכות הבוחרים לדעת איך מצביעים נבחרי הציבור שלהם.

האפלה הנוכחית מובילה להחלטות שמנוגדות לאינטרס של עם ישראל. בדקו למשל את האנקדוטה הזו על הח"כ לשעבר מיקי רוזנטל. הוועדה אינה פורום התייעצות ממשלתי סגור. זה המקום בו נחתכות החלטות שמשפיעות על חיינו. למעשה זה המקום בו מתנהלת הדמוקרטיה במדינה ישראל – והוא מתנהל כמו שוק. 

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 6,463 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

משוב על האתר החדש

אנחנו בתקופת הרצה, נשמח לכל פידבק.

הירשמו לניוזלטר השקוף ונעדכן אתכם אחת לשבוע על כל החשיפות, התחקירים והפרסומים שלנו. מבטיחים לא לשלוח ספאם!

תודה על המשוב!

בזכותך אנחנו משתפרים כל הזמן.

אם עדיין לא הצטרפת כמו"ל – אפשר לעשות את זה כאן.

מערכת שקוף.