גם בלי מהפכות: המדריך לח"כ – כך תקדם הצעות בוועדת השרים לחקיקה

יולי 2018, ח"כ לשעבר אילן גילאון (מרצ) יושב מחוץ למשרד ראש הממשלה. חם. חם מאד. גילאון ביקש להיכנס לישיבת ועדת השרים לחקיקה כדי להציג את הצעת החוק שלו והיא להחשיב את היום הראשון לפתיחת שנת הלימודים כיום בחירה עבור העובדים, כך שיוכלו ללוות את ילדיהם לבית הספר. ההצעה לא עולה כסף, מכיוון שתבוא על חשבון ימי החופשה של העובד ואפילו מחריגה את העובדים במקצועות ההוראה. ספוילר קטן – ההצעה נפלה, ואפשר ללמוד מהמקרה הזה משהו על איך אפשר להתמודד עם ועדת השרים לחקיקה – השיבר המרכזי של החוקים בישראל.

• גם ב"ממשלת השינוי": ועדת השרים לחקיקה מפלה את האופוזיציה
• עברו צד: הקואליציה הפילה הצעה לשקיפות בוועדת שרים לחקיקה
• ועדת שרים לחקיקה – האנציקלופדיה המלאה לאיך פועלת הכנסת האמיתית של מדינת ישראל

עמדתי אז לצד גילאון במשך שעתיים. בשלב מסוים הגיע למקום מי שהיה באותם הימים שר החינוך והיום רה"מ – נפתלי בנט. בנט נראה כמי שלא מכיר בכלל את הצעת החוק או את העובדה שהיא עולה לוועדת השרים. מכך אפשר להסיק שלפחות שני אנשים לא עשו באותו היום את העבודה שלהם כראוי. הראשון הוא גילאון שהעלה הצעת חוק בלי לוודא שכל השרים הרלוונטיים מכירים ותומכים בה. השני הוא שר החינוך עצמו שלא מכיר את הצעת החוק. המפגש עצמו איפשר לגילאון לשטוח בפני בנט חלק מהטענות שלו, אך זה מצידו לא השתכנע. 

לא מספיק להתפלל לנס

המקרה הזה לא חריג בכלל. באותה התקופה סיקרנו את עבודת ועדת השרים לחקיקה באופן אינטנסיבי. לפני כל ישיבה אף פנינו לכמה חברי כנסת כדי לשאול איך פעלו לקדם את ההצעה. רובם לא עשו דבר. ברוב ההצעות הפרטיות שעולות לוועדת השרים בכלל לא מושקע מאמץ. מצאנו שרבים מחברי הכנסת שמעלים אותן לא טורחים לעבוד מול השרים הרלוונטיים כדי לקדמן. וזה גורלי להצעה. ועדת השרים הזו היא שגוזרת את גורלן של הצעות החוק בכנסת. אם ההצעה מאושרת אז היא צפויה לעבור בכנסת תחת משמעת קואליציונית, ואם לא היא צפויה להידחות תחת אותה משמעת.

נכון, לפעמים יש הצעות חוק שמטרתן העיקרית היא להתנפץ על סכר המשמעת הקואליציונית, רק כדי להראות כמה הממשלה לא ימנית /שמאלנית/ חומלת מספיק. ואז אפשר לעשות רעש גדול סביב הנושא. הצעות שמאפשרות לאופוזיציה להביך את הקואליציה.

אבל יש גם הצעות שבאמת אפשר לקדם. אך אלו לא עוברות כי הח"כים שמציעים אותן פשוט לא באמת מנסים. לא די להעלות אותן לוועדת השרים ולחכות שיקרה נס – הוא לא יקרה. כפי שאמרה השבוע השרה לשעבר גילה גמליאל (ליכוד) בריאיון לתוכנית של "שקוף" – "השרים אפילו לא באים". 

לפני שעולות הצעות החוק לוועדה, על הח"כ המציע לפעול מול השרים הרלוונטיים. לפעמים זה יצליח – ולפעמים לא. אבל ברגע שזה כבר מונח על שולחן הוועדה, גורלה של ההצעה כבר הוכרע. לעיתים נדירות ביותר תהיה הצעת חוק שתתפוס תשומת לב מיוחדת ותגרור את השרים לדיון ממשי של חצי שעה – אבל זה חריג. אז מה כן אפשר לעשות?

קוראים לזה לעשות פוליטיקה, מכירים?

ב"שקוף" כתבנו רבות וקראנו להשקפת פעילות הוועדה – חשיפת הפרוטוקולים או לכל הפחות ההצבעות, כדי שאולי נוכל להבין את השיקולים שהנחו כל החלטה כזו. אבל עם שקיפות או בלי, חברי הכנסת עדיין יידרשו להתאמץ מאד כדי להצליח ולוודא שהצעות החוק החשובות שלהן לא ייבלעו. שוחחנו עם גורמים המכירים את עבודת הוועדה, כאלו שישבו ויושבים בה גם כיום, כדי שייעצו לנו מה ח"כ צריך לעשות כדי שההצעה שלו תעבור:

1. קבלו את הסכמת שלושת שרי המפתח – בכל הצעת חוק פרטית הדמויות הקריטיות הן שר האוצר, שר המשפטים והשרה הרלוונטית להצעה. ח"כ שרוצה לקדם הצעת חוק חייב לשוחח איתם ולקבל את הסכמתם לקראת הדיון בוועדה. לא יזיק אם תמצאו שרה נוספת שתתמוך ותעשה להצעת החוק לובי מול שאר השרים – כאן הכל תלוי בתמהיל והתזמון הפוליטי של הממשלה.
2. ודאו שיו"ר הוועדה איתכם – דמות מפתח נוספת היא ראש/ת הוועדה הרלוונטית להצעת החוק – אם היא איתכם, הדרך סלולה. אם לא, אז לא משנה כמה יתעקשו בממשלה, יו"ר הוועדה יכולה למסמס את זה כל עוד היא בתפקיד. תמיכה שלה תאפשר לקדם את ההצעה. התנגדות היו"ר תביא לקבורתה. ההצעה תעבור בקריאה הטרומית אבל היו"ר לא תכניס אותה לסדר היום של הוועדה.
3. נטרלו מוקשי פקידות – פקידי הממשלה יכולים להביע התנגדות בפני השר לקידום חקיקה. ולעיתים כשהשר הרלוונטי רק מהנהן בראש ולא נלהב מההצעה, הוא יתחבא מאחורי הטענה הזו. בעיקר אם לא בא לו להרגיז חברים מהקואליציה. "הפקידים לא נותנים לי", יאמר. לכן, נסו לבקש את הסכמת השר/ה לשבת עם הפקידים הרלוונטיים על ההצעה. נהוג שלפני הקריאה הטרומית ח"כים לא יושבים עם פקידי המשרד. לכן נסו לשכנע את השר שיאפשר לכם לעשות זאת. טיעון טוב יכול להיות: "מי יודע, אולי הם אלו שישכנעו אותי שלא צריך את ההצעה הזו".

זה רק נראה מורכב, אבל אם יש משהו שאנשים שנבחרו לכנסת יודעים לעשות זה פוליטיקה. הם רק צריכים להתאמץ – ולפעמים גם יצליחו.