איך נראות חוות הדעת הממשלתיות שמכינים משרדי הממשלה לקראת הדיונים בוועדת השרים? מה קרה בוועדה השבוע?
סיקור הצל של הכתב שלנו עידן בנימין לכנסת האמיתית של ישראל ממשיך!
אמל״ק:
- הח״כים מירב בן ארי ואמיר אוחנה עוקפים את ועדת השרים במהלך אמיץ ומזכירים לנו שיש עוד תקווה לתיקון המנגנון.
- ישראל ביתנו מכופפת לכנסת את הזרוע וגורמת לה להצביע בעד חוק שהממשלה עצמה מתנגדת לו.
- איילת שקד ממשיכה לשמש כראשת הממשלה האמיתית של מדינת ישראל
- לסיקור הקודם – איך הוועדה פוגעת בדמוקרטיה בישראל (ולגרסה מתומצתת ב"הארץ")
כזכור, בשבוע הקודם מצאנו התאמה כמעט מלאה בין החלטות השרה איילת שקד שעומדת בראשות ועדת השרים לחקיקה לבין החלטות הוועדה. זאת, לצד היעדרות שאר השרים החברים בוועדה ועדות ממקור ראשון על המתרחש בוועדת השרים – מצביעים על כך שוועדת השרים לחקיקה אינה קיימת באמת. ברובם המוחלט של הדיונים תמצאו חדר עם השרה שקד ושני פקידי המשרד.
השבוע נספר לכם קצת על עבודת ההכנה לקראת הדיונים וננסה להבין את הלוגיקה שמאחורי החלטות הוועדה. ספוילר: לא מצאנו כזו.
ח"כ בן ארי: "הצבעתי על פי מצפוני וסיכוי גבוה שאמשיך בדרך זו"
הצעת חוק שלא עברה בשבוע שעבר בוועדת השרים לחקיקה ביקשה לאסור על אפליה על רקע מיני או מגדרי. ההצעה, שהגיעה מהרשימה המשותפת וממרצ, הייתה על סדר היום של הוועדה בשבוע שעבר אך הוועדה, כהרגלה, החליטה לדחות את הדיון בה.
מטרת ההצעה הייתה להכניס את איסור האפליה על רקע מיני ומגדרי לתוך ספר החקיקה באופן גורף ולא נקודתי.
למרות החלטת הוועדה, העלו הח"כים היוזמים את ההצעה לסדר היום של הכנסת. ההצעה הייתה אמורה, כרגיל, ליפול – משום שוועדת השרים לא נתנה אור ירוק. אלא שבצעד חריג עד מאוד שני ח"כים מהקואליציה – מירב בן ארי ממפלגת כולנו ואמיר אוחנה מהליכוד – הצביעו בעד. ותאמינו או לא – ההצעה עברה (אמנם רק בקריאה טרומית, אבל עברה).
שאפו לבן ארי ואוחנה שהתנהגו כחברי כנסת אמיתיים וייצגו את הציבור. דאגנו לפרגן להם, כמו גם לעבודת האופוזיציה, בדף הסרגל. למה לפרגן? כי כדי להצביע נגד הקואליציה וועדת השרים צריך אומץ. להצבעה כזו עלולות להיות השלכות קשות עבור הח"כ ה״סורר", שיכול למצוא עצמו מודח מוועדות, מהמפלגה ואולי אפילו למצוא את עצמו תחת איסור לכהן בכנסת עתידית מטעם מפלגה אחרת.
נזכיר שלעמדתנו ועדת שרים לחקיקה טובה אך ורק להצעות שעולות כסף רב או למניעת פגיעה בהסכמים קואליציוניים. לא הגיוני או שפוי שוועדה אחת (או שרה אחת) קובעת היום מה יקרה בשלל הצעות חוק שאין להם שום עלות תקציבית או שיקולי שמאל ימין (כמו "איסור אפליה"). לכן טוב שח"כים עשו את תפקידם והצביעו במקרה זה כצו מצפונם.
בנוסף, ההצבעה היא סדק משמעותי בכוחה הדרקוני של ועדת השרים לחקיקה, שגוזרת את גורלם של חוקים מבלי הסבר או היגיון מנחה. תוצרים מבורכים נוספים של מהלך זה הוא פיחות משמעותי בכמות ההברזות מהמליאה (כל צד מבין כעת שהכל פתוח, ולא מתרחש אוטומטי מה שהוועדה הורתה).
שאלנו את ח"כ אוחנה ובן ארי מדוע הצביעו נגד עמדת הממשלה והאם ימשיכו לפעול כך כאשר תחליט הממשלה נגד מצפונם.
בן ארי: "הצבעתי על פי מצפוני וסיכוי גבוה שאמשיך בדרך זו".
מח"כ אוחנה לא התקבלה תגובה.
ועדת השרים התנגדה להצעת החוק של ישראל ביתנו אבל דרשה לתמוך בה למרות זאת
ישראל ביתנו, כפי שסיפרנו שבוע שעבר, הציעה שאדם שיצלם או יפיץ סרטון של חיילי צה"ל – דינו עד חמש שנות מאסר. במקרה זה חברי הכנסת בחרו דווקא ליישר קו ולהצביע בעד – כפי שהוועדה הורתה. עברנו על פרוטוקול הדיון שקדם להצבעה במליאת הכנסת וניסינו להבין כיצד, ולא האמנו.
השר צחי הנגבי עלה לבימת הכנסת ואמר: "ההצעה עלולה לפגוע בחופש הביטוי באופן לא מידתי. אין למדינת ישראל מה להסתיר, ואיסורים רחבים היכן שהם לא נדרשים מטעמים מיוחדים של ביטחון המדינה וטעמים אחרים כמו יחסי החוץ שלה, עלולים לייצר מראית עין בעייתית״. הנגבי המשיך לפרט נימוקים שונים לבעייתיות ההצעה, ואמר, בין היתר, כי ״ספק אם העונש המוצע הוא פרופורציונלי״.
ובסוף? הנגבי הביע את תמיכת הממשלה בחוק.
הבנתם? השר הנגבי, שמייצג את עמדת הממשלה, מנמק כמה בעייתית ההצעה, אך באותה הנשימה דורש מהכנסת לתמוך. באותה המידה אפשר היה להניח על השולחן מסמך ריק ולהצביע עליו. קחו, תחתמו פה. את החוק נמלא בהמשך.
הממשלה, לאור המלצת הדרג המקצועי (שלא לומר ההיגיון הבריא), התנגדה להצעה, אבל במקום להשאיר את ההחלטה לכנסת, הפעילה משמעת קואליציונית ומיצבה עצמה כבת ערובה לגחמה של מפלגה שולית.
כמה ועדת השרים אינה עקבית בהחלטות שלה?
הצעת חוק נוספת שעלתה שלשום לוועדה תחייב מעונות יום וגני ילדים להציב מצלמות המתעדות את המתרחש בגן. ההצעה מונחת זה זמן רב על שולחן הוועדה וחתומים עליה רוב חברי הכנסת. ח"כים מכל קצוות הבית. אלא מה, ההצעה נפלה. למה? דפנה ליאל צייצה בטוויטר שגורם בוועדה טען כי "ההצעה אינה בשלה". עכשיו אנו באמת מבולבלים. הממשלה לא מעבירה הצעת חוק כי היא ״אינה בשלה״ אבל מצד שני דורשת לתמוך בהצעה שהיא עצמה מתנגדת לה?
שורה תחתונה: אין תהליך קבלת החלטות מסודר. הוועדה מקבלת החלטות קפריזיות, המושפעות מלחצים פוליטיים ולא ענייניים. המרוויחים: פופוליסטיים. המפסידים? הציבור הרחב, דוגמת הורים להם יש ילדים בגן.
הצלחה! משרד הכלכלה משקיף את עמדותיו
סדר היום של ועדת השרים לחקיקה מתפרסם בכל יום רביעי. לאחר פרסומו, הדרג המקצועי של כל משרד ממשלתי אמור לגבש עמדה בנוגע לכל הצעת חוק, בהתייחס להשלכותיה כלפי המשרד.
המשרד מכין את הנתונים עבור השר, שאמור לגבש עמדה ולהגיע איתה לוועדה. זה החלק המקצועי – שלא תמיד השרים מקשיבים לו, אבל לפחות הוא קיים. כנראה. למה כנראה? כי עד היום לא נחשפו מעולם עמדות משרדי הממשלה, זה תהליך ששמענו עליו אך לא ראינו בעיננו.
תומר אביטל שלנו פנה בשנה האחרונה, יחד עם עמותת 'הצלחה' של עו"ד אלעד מן, לכלל משרדי הממשלה, בבקשה לפרסם את עמדותיהם בנוגע להצעות חוק שונות. זה כל כך בסיסי: בסך הכל לדעת מה העמדה המקצועית כלפי הצעות חוק. זה יאפשר עיתונות מעמיקה ולא פופוליסטית כי נוכל לדעת בזכות העמדות מדוע חוקים נפלו, והאם היו סיבות הגיוניות (אולי למשל החוק סותר אמנה בינ"ל? אולי הוא יקר מדי?).
כולם סירבו. משרד ממשלתי אחד אחר השני כתב לנו שהעמדות האלו הן סודיות. עד עכשיו.
משרד הכלכלה הוא הראשון שהסכים לבקשת "מאה ימים של שקיפות" ו"הצלחה" לפרסם את עמדותיו בנוגע להצעות החוק שעל סדר יום הוועדה. מעניין אתכם לקרוא? הכל נמצא כאן. יש לציין כי שר הכלכלה אינו חבר בוועדת השרים ולכן אין לו זכות הצבעה בה, ובכל זאת – חשוב.
הטפסים אגב לא מושלמים. הם משקפים את עמדת השר בנושא אך לא מפרטים מדוע יש התנגדות או תמיכה. בכל המקרים שעברנו מצאנו מונחים כמו: "לתמוך אבל לא להיכנס לעימות עם האוצר" ו"לתמוך בכפוף לתיאום נוסח", "לבקש דחייה" ועוד מונחים שמסבירים מה המשרד רוצה. למרות חוסר הפירוט הענייני זה חשוב מכיוון שניתן לדעת את עמדת המשרד הראשונית ולשאול: למה?
בנוסף זוהי קריאת כיוון לשאר המשרדים. עו"ד מן מסביר לנו למה: "אחרי שהובהר שניתן להפוך את התהליך הזה לשקוף ונגיש יותר לציבור, מצופה כי שאר משרדי הממשלה יאמצו גם הם את רף השקיפות החדש".
ויש עוד סיבות. כל שבוע, כאשר מפורסם סדר היום של ועדת השרים לחקיקה, אנו נדרשים לעבור על עשרות חוקים. ואם יש דבר אחד שאנחנו יודעים הוא שאת רוב הדברים אנחנו לא יודעים. כך שהסקירה שלנו מוגבלת לעולם הידע וההבנה שלנו, שממנו אנו מתווכים לכם את החקיקה ואת האינטרסים המשתקפים ממנה. תארו לכם שבכל שבוע, עם סדר היום של הוועדה, היו מתפרסמות גם עמדות המשרדים בנוגע לכל חוק. איזה כוח אזרחי היה עומד בקצות אצבעותיכם. איזו יכולת הייתה לנו לתווך לכם הצעות חוק כאשר מוצגת בפנינו תמונה מורכבת יותר.
וכמה הצעות חוק העבירה השרה שקד השבוע בוועדה?
אפס!
כן, קראתם נכון.
אפס. לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה.
השרה שקד לא נתנה לשום הצעת חוק פרטית לעבור את הוועדה. כמעט כל הצעות החוק נדחו למועד מאוחר יותר – בין שבועות לחודשים.
אבל שימו לב: ישנן שתי הצעות חוק פרטיות שאיתן הוועדה אישרה להמשיך לקריאה ראשונה. כלומר ההצעות כבר ביקרו בוועדה, עברו את תלאותיה וחזרו לבחינה נוספת של השרה שקד. כן. פטנט. הממשלה לא סומכת על חברי הכנסת, מחזירה כל פעם את החוק לדיון מחודש בוועדת השרים ומפקחת על חקיקה. יש חוקים שיחזרו לדיון בוועדה גם לפני קריאה שנייה ושלישית. כלומר, אין פה אור ירוק וצאו לדרך אלא חניקה של הכנסת.
למה זה משובש?
כי שרים שלא בילו דקה בדיונים בוועדות הכנסת על אותם החוקים, מחליטים בשרירותיות על גורל הצעות חוק יחד עם פקידי הממשלה. 100% משילות של הרשות המבצעת. 0% כנסת ורשות מחוקקת.
נכון שרה"מ בנימין נתניהו מתווה את הדרך, ההתמודדות מול אתגרים ביטחוניים וכדומה. אבל החיים מורכבים מהפרטים הקטנים, ושקד מסתבר חולשת על כולם, או על 99% מהם. נדגיש: כל מה שקורה בכנסת הוא תוצר של מה שהחליטה ועדת השרים ששקד מנהלת. לא מנהלת, בעצם, שקד כפי שאתם מבינים היא ועדת השרים לחקיקה.
אילן גילאון הרים את הכפפה
לאחר פרסום הסיקור הקודם פנה ח"כ אילן גילאון ממרצ לראש הממשלה בנימין נתניהו והלין בפניו על כוחה הדרקוני והמסרס של הוועדה. גילאון כותב במכתבו: "לצערי ועדת השרים לענייני חקיקה היא גוף המכרסם באופן שיטתי בעיקרון הפרדת הרשויות, המהווה אבן יסוד בדמותה של הדמוקרטיה הישראלית. אופן פעולתה של הוועדה בחודשים האחרונים, כפי שעולה מניתוח החלטותיה ביחס לחוקים שהצעתי וביחס להצעותיהם של כלל חברי האופוזיציה, מעידה על פגיעה עמוקה ברשות המחוקקת ובחברי הכנסת המחוקקים".
למכתב שכזה תהיה השפעה גדולה יותר אם יגיע מהקואליציה. מישהו מרים את הכפפה?
וכיצד הצביעו השרים?
גם השבוע פנינו לשרים שאליהם פנינו בשבוע שעבר וביקשנו לדעת מה עמדותיהם בנוגע לסדר היום של ועדת השרים לחקיקה. בנוהל, איילת שקד וגילה גמליאל ענו תוך דקות כאשר השרה שקד ממשיכה לשמור על 100% אחוז הצלחה (מה שהיא מחליטה זה מה שיקרה בכנסת). כל ההחלטות שקיבלה הוועדה היו על דעתה של שקד.
השרה גמליאל הייתה בחלק מהישיבה. שאר השרים? התחמקו או פשוט לא ענו. בינינו, זה כמעט לא משנה. גם ככה מי שמחליטה באמת היא איילת שקד. אם השרים חושבים אחרת – שירימו טלפון. 050-6300705 זה הנייד שלי (עידן). שלא כמוהם או כמו יועציהם המרובים, אנחנו זמינים.
אז מה למדנו השבוע?
משרדי הממשלה יכולים לחשוף את עמדותיהם המקצועיות והעולם לא קורס. חברי כנסת יכולים להצביע על פי צו מצפונם ולא רק על פי הוראות מועדת השרים לחקיקה. ח"כ מירב בן ארי מכולנו וח"כ אמיר אוחנה מהליכוד הוכיחו זאת. בן ארי תמשיך להצביע על פי צו מצפונה, אבל היא לא יכולה להישאר לבדה. זהו לא מאבק בין קואליציה לאופוזיציה אלא בין הגיון דמוקרטי למשילות מוגזמת ומופרכת של שרים בודדים.
הח"כים מהקואליציה אינם יכולים להמשיך לנהוג כבובות של השרה שקד. זהו מאבק בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת.
עריכה: שיר שטיין
עריכה והכוונה: תומר אביטל
