"שקיפות באגודות העותמאניות היא צעד היסטורי – מוקדם לדבר על סנקציות"

החוק הטורקי המיושן פינה סוף סוף את מקומו, ואלפי אגודות עותמאניות יחויבו בקרוב לעמוד בכללי שקיפות ציבוריים. אך לא הגיע עדיין הזמן להרתיח קפה ולצאת להפסקה. בדיוק להפך: במשרד המשפטים מתחילים להבין איך להתחיל לשפוך אור בתוך אפלה שהעיניים התרגלו אליה.

לאורך השנים חשפנו ב"שקוף" כיצד ארגוני עובדים הפעילו לחצים אדירים על שרי המשפטים ועל חברי הכנסת במטרה לטרפד את המהלך. כתוצאה מכך שרי המשפטים נמנעו מלהסיט את מעטה העמימות מעל האגודות אף שהיעדר השקיפות הוביל לא אחת לשחיתות ובזבוז כספי העובדים. אחרי שהשרים אבי ניסנקורן ובני גנץ חששו לעשות זאת – השר החדש גדעון סער סוף סוף חתם על התקנות. אלא שמאחורי הקלעים פעלה דמות נוספת לקדם את המהלך – עו"ד קארן שוורץ – רשמת העמותות בשנתיים האחרונות, ומהיום גם רשמת האגודות העותמאניות. 

עוד כתבות ב"שקוף":

• בתום מאבק של 5 שנים: סער חתם על תקנות לשקיפות באגודות העותמאניות
• אי סדרים הגובלים בפלילים: המרכז לסיינטולוגיה בדרך לפירוק?
• קרן העושק: לאן נעלמו 300 מיליון שקלים מרווחי הגז?

בריאיון עמה ביקשנו להיכנס לעומק השינוי שעומד לחול – ומה עדיין דורש תיקון. לצד השמחה על ההתקדמות, שוורץ מסבירה בשיחה עם "שקוף" כי חוק העמותות באופן כללי הוא "חוק בן יותר מארבעים שנה ולמרות תיקונים מאוחרים שנעשו ברבות השנים הוא אינו תואם את המציאות בת זמננו". לדבריה – "יש בו מקומות שבהם הרגולציה מכבידה ומיותרת, אך במקומות אחרים הסמכויות המוקנות לנו דווקא אינן מספקות". 

בסופו של דבר, התקנות לדעתך מספקות?

"הן צעד ראשון ולכן ומשמעותי, אך כמובן שלא משנים מציאות היסטורית של עשרות שנים ביום אחד. בהיבט אישי יותר מדובר בהשלמת מעגל מבחינתי, בעבודה מול ארגונים ללא כוונת רווח. אני מקווה שבסוף הדרך כל הארגונים הללו יישרו קו מבחינת חובת השקיפות המוטלת עליהם".

"מוקדם לדבר על סנקציות"

החוק הטורקי אפשר לאגודות ענק להסתיר את פעילותן מהציבור. הסתדרות העובדים, הסתדרות המורים, התאחדות התעשיינים, התאחדות המלונות, ההסתדרות הרפואית בישראל – כל אלה עשו בו שימוש, יחד עם מאות או אלפי גופים נוספים. כמה בדיוק? המצב היום כה אבסורדי ולא שקוף שאף אחד לא יודע כמה אגודות יש. 

התקנות החדשות קובעות שאגודות, בהן ארגוני עובדים ומעבידים, יחויבו לראשונה בהיסטוריה להעביר לרשמת העמותות כל מסמך או מידע שיידרשו. במקביל, הן ידרשו החל מ-2022 להגיש דיווחים שנתיים עם מידע נרחב על פעילות האגודה, תאגידים בשליטתה, העסקת קרובי משפחה, נתונים כספיים נבחרים, מקבלי השכר הגבוה ועוד. "המידע כולו יהיה גלוי לעין", מבטיחה שוורץ. 

אגודות שמחזורן הכספי עולה על 500 אלף שקלים יידרשו להגיש דוח כספי הכולל דוח על הכנסות והוצאות ומאזן נכסים ערוך על פי כללי חשבונאות ודיווח מקובלים.

לדברי שוורץ, דיווחים בסיסיים ועדכונים יחלו להתקבל כבר בחודשים הקרובים, ודוחות שנתיים מילוליים וכספיים יחלו להתקבל בשנת 2023 – עבור השנה הקודמת. "התקנות יביאו עימן בשורה של שקיפות לאגודות ולכלל בעלי העניין בציבור", מתלהבת שוורץ. "אנחנו מקווים לשיתוף פעולה של האגודות בהגשת הדיווחים כנדרש".

אך מה יקרה אם התקווה הזו לא תתממש והאגודות לא ישתפו עולה? לפי התקנות עומדת לרשמת העמותות סמכות לבקש הבהרות לגבי דיווחים שאגודה הגישה או שהיה עליה להגיש. אלא שהתקנות לא קבעו סנקציות מפורשות לאגודות שיסרבו להעביר מסמכים ומידע.

לשאלתנו אם עדיין תוכל להעניש בדרך כלשהי אגודות שלא יצייתו לתקנות, שוורץ מגיבה בזהירות ולא מתחייבת לקו תקיף: "מוקדם לדון בסנקציות", היא אומרת. "יכול להיות שנידרש לעניין בהמשך, בהתאם למצב בפועל. כרגע אנחנו נכנסים לתקופה של הטמעת החובות לפי התקנות ולהעמקת היכרות רשות התאגידים עם המאפיינים שלהן ואופן ההתנהלות עד עכשיו".

האם עובדים בכלל יעזו לבקש מידע?

עוד לפני שראינו את פירות התקנות בצורת דיווחים ודוחות, נשמעה ביקורת נוספת לפיה היה אפשר לדרוש שקיפות רחבה יותר. כך למשל, ארגוני עובדים גדולים יתבקשו להנגיש את המידע לעובדים שידרשו זאת – אך לא לציבור. 

האם בכל האגודות קיימת תרבות ארגונית בה עובדים ירגישו מספיק בנוח לבקש דוחות שכאלה? עובד בארגון עובדי התעשייה האווירית, למשל, כבר כתב לנו שלהערכתו – אצלם זה לא יקרה. 

מה יקרה במקומות שמטילים אימה על העובדים?

"אנחנו נוטים להאמין כי ככל שיותר עובדים יממשו את זכותם לעיון במשך הזמן, כך הדבר יהיה רווח ומקובל יותר בארגון ובארגונים מסוג זה בכלל", אומרת שוורץ ומציינת כי אם יגיעו אליה פניות בנושא, יש לה סמכות לבחון את הנושא מול האגודה כדי לוודא שהיא עומדת בתקנה. 

אך האם תהיה לעובדים דרך לדרוש לראות את הדוחות – מבלי שההנהלה תדע? כפי שפרסמנו בתחקיר "שקוף", בוועד עובדי הכבאות למשל – נציגי ההסתדרות הילכו אימים על עובד שביקש לראות דוחות כספיים. לשוורץ אין תשובה ברורה עדיין, אך היא מציינת בזהירות כי אם יתעורר קושי נרחב היא תשקול להתערב ולהזכיר לאגודות את חובתן.

בד בבד לא תחול שקיפות רטרואקטיבית. התקנות מעגנות שקיפות יקרת-ערך באגודות מהיום קדימה, אבל לא אחורה. הציבור לא יוכל לדרוש דוח כספי למשל של 2019 של אגודה מסוימת, אלא אם כן תחליט לשקף זאת וולנטרית.

ביקורות עומק שיחשפו כשלים גם באגודות העותמאניות? לא בטוח

כוח נוסף שמצוי בידי הרשמת הוא לערוך בעמותות "ביקורת עומק": תהליך שבו רואי חשבון חופרים בהתנהלות עמותה – תקציב, משכורות, ניגודי עניינים, מינוי חברי ועד מנהל וביקורת, עמידה במטרות המוצהרות – ובודקים אם משהו נראה חשוד או לא כשורה.

הרשמת יכולה לבחור לבצע בדיקה כזו בכל עמותה שהתעורר חשד ספציפי לגביה, או באופן אקראי בכל עמותה עם תקציב שנתי של למעלה ממיליון שקלים. אם נמצאים כשלים, היא אף יכולה להטיל בתגובה סנקציות. 

לביקורות העומק חשיבות עצומה. בסדרת כתבות של "שקוף" בעבר צללנו לשלל ביקורות כאלה, שגילו שורת כשלים. כך התגלה למשל שעמותת המרכז לשלטון מקומי חילקה שורת הטבות ליו"ר שלה, מועצת יש"ע העניקה כספים לחברי הוועד בניגוד לחוק ואגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן השתמשה בכספי הסטודנטים בעיקר לכיסוי חובות.

ביקורות העומק מובילות לתיקון ליקויים, ובמקרים חמורים אף מגיעות לבתי המשפט המחוזיים ומובילות להליכי פירוק וחיסול. ביקורת כזו חשפה התנהלות הגובלת לכאורה בפלילים במרכז לסיינטולוגיה – ומשרד המשפטים איים לפרקה.

שוורץ מספרת כי במהלך 2019 הושלמו כ-123 ביקורות עומק, ובשנת 2020, שנת הקורונה, נערכו 113 ביקורות נוספות. 

האם בקרוב תשתמש הרשמת בכלי החשוב הזה – גם באגודות העותמאניות? האם זה בכלל אפשרי? שוורץ לא מבטיחה דבר: "בשלב הזה אנחנו עוסקים באופן יישום התקנות החדשות", היא אומרת בתשובה. עם זאת, היא כן מצהירה כי משרד המשפטים עמל על גיבוש סמכויות הפיקוח של הרשמת ביחס לאגודות, והנהלים יפורסמו "באופן שקוף לאגודות ולציבור". נמשיך לעקוב.

פתוחה לביקורת

אגודות עותמאניות הן רק חלק קטן ממה שנמצא על השולחן של שוורץ. תפקידה המרכזי הוא לפקח על כ-37 אלף העמותות הרשומות בישראל. מתוכן כ-19 אלף עמותות פעילות, ו-16,469 עמותות דיווחו על פעילות ב-2018. באותה שנה היקף הפעילות הכלכלית שלהן הסתכם בכ-93 מיליארד שקלים. 

בימים אלה היא מציינת שנתיים בתפקיד שאליו נכנסה לפני משבר הקורונה. בעשור האחרון שימשה בין היתר כחברה במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, דירקטורית במועצה לפיתוח הנגב והגליל וחברה בוועדות היגוי שונות במשרד המשפטים. 

שוורץ זכתה בשלושה פרסי מצוינות במהלך השנים, בין היתר על פיתוח מערכת מקוונת והעברת הסיוע המשפטי למערכת של תיקים ממוחשבים ("ללא נייר"). בנוסף, היא מהפקידות הבודדות במגזר הציבור שמשקפת ביוזמתה את יומנה לציבור. "הציבור משלם את שכרי וזכותו לעיין בו. מבחינתי שירותיות, שיתוף, שקיפות ושיתופי פעולה בין מגזריים הם הבסיס להכל". 

שוורץ מעודדת שיתוף ציבור. השבוע התפרסמו תוצאות קול קורא שפרסמה בבקשה להערות והצעות ל"תפיסת תפקיד רשם העמותות". הסקר בדק מה המגזר השלישי חושב על תפקיד הרשמת. בין היתר המשיבים טענו שעליהם לשפר משמעותית את הממשק המקוון ולהפחית את הנטל הרגולטורי. 38% מהמשיבים אמרו שהדרישות הרגולטוריות של הרשם כלל לא רלוונטיות לביצוע תפקידן של עמותות וכי המענה לפניותיהם אטי. לדברי חלק מהמשיבים, קיים "קושי ממשי" ביצירת קשר עם עובדי יחידת הרשם, ודרכי ההתקשרות אינן זמינות ומהירות מספיק. 

אחת הבעיות היא שבשלב זה לא ניתן עדיין להגיש דיווחים באופן מקוון – אפילו שהשנה היא 2021. הסיבה? לדברי שוורץ סבבי הבחירות החוזרים והעובדה שלא עבר תקציב חדש – תקעו את הפיתוח הדיגיטלי ביחידה.

נראה כי שוורץ מודעת לביקורת ופועלת לשפר את השירות. בין היתר הציבה יעד של מענה לפניה מקוונת תוך שלושה ימי עסקים, ויזמה מפגשי "קפה עם הרשמת" שמאפשר לכל אזרח לשבת איתה, לדבר ולהציע הצעות הנוגעות לעולם העמותות. 

תקרת התרומות – פתח לשחיתות

זו הזדמנות מצוינת להזכיר שגם בעולם העמותות שכבר מפוקחות – קיימות בעיות עומק שמעודדות שחיתות. כך למשל, שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, דווקא מיוזמות המהלך להשקפת האגודות, העבירה ב-2018 דווקא תקנות שמאפשרות לתרום אנונימית לעמותות, גם פוליטיות, עד סכום של 100 אלף שקלים בשנה. זאת לעומת תקרה של 20 אלף שקלים בעבר. 

ב"שקוף" נלחמנו נגד המהלך, בהצלחה חלקית: התקרה המקורית הייתה 150 אלף שקלים, והצלחנו להוריד אותה ל-100 אלף. משמעות התיקון היא שהציבור לא חשוף יותר לתרומות שמנות ו"משונות" שניתנו מ-2019 ואילך. השנה, לא נוכל יותר לדעת על טייקון שהחליט להזרים 100 אלף שקלים לעמותה המקורבת לשר כלשהו.

מה זה אומר? הנה סיפור שידגים זאת. ממשלת ישראל הרשתה לענקית הריהוט איקאה לפתוח את שעריה מוקדם יחסית במהלך תקופת הקורונה. מאוחר יותר התברר כי בעלי איקאה תרמו בעבר לעמותות של חסידות גור שאליה משתייך שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן. אם הקורונה הייתה תוקפת אותנו ב-2030, לא היינו יכולים לדעת על הזיקה בין ליצמן לאיקאה.

וזה לא רק איקאה. שטראוס, סנו, נטו ושלל חברות ציבוריות נוספות תרמו בשנים האחרונות מיליונים לצדקה. התרומות ניתנו עבור עמותת הצדקה של חסידות גור, כשאחד מבכיריה, ליצמן, קידם במקביל סימון מוצרי מזון מזיקים, אגרות רישוי לתמרוקים, ומהלכים נוספים שלהם השפעה ישירה על רווחי החברות האלה. 

התרומות נחשפו הודות לכללי השקיפות שחלו עד 2018. בשנים הבאות כל התרומות הללו יוסתרו. רק לאחרונה התברר שחברות העבירו תרומות לעמותות לכאורה כדי להשפיע על פוליטיקאים, אלא שאין דרך לדעת אילו חברות תרמו לאילו עמותות. 

האם בכוונת הרשמת להגביר את השקיפות של התרומות? שוורץ מבהירה שהכדור נמצא אצל מקבלי ההחלטות בכנסת, אך מוסיפה כי "בימים אלה אנו מקיימים דיונים סביב מדיניות החיסיון לתורמים ועדכון הנוהל הקיים והתאמתו למציאות משתנה". 

כלומר, ייתכן שגם התקנות שהתקינה שקד ישתנו בהמשך הדרך. הרשמת לא חושפת מה האפשרויות העומדות לפניהם בנושא הזה ומסתפקת באמירה ש"הנושא עדיין בדיונים פנימיים".