ילדים קופצים למים ומכוניות טובעות: מצב החירום האקלימי הפך לקליקבייט

ערב הבחירות הכלליות האחרונות בדנמרק, פורסם סקר שדרג את הנושאים שמטרידים את הציבור. משבר האקלים זכה בניקוד הגבוה ביותר. אפשר לקנא בסדרי העדיפויות של הדנים שלא נאלצו לשבת במקלט מימיהם מחשש שטיל יחרב את הבית ויפגע בהם ובילדים שלהם, לקנא שהדנים לא נאלצים לצאת למלחמות ארורות שעלולות לסיים חיים של משפחה, לקנא שלא התעסקו בחטופים, במפונים, בפיגועים ובפחד להסתובב באופן חופשי במדינה שלהם. אבל בעיקר, אפשר לקנא בהם שהם הבינו לפני הרבה שנים שמשבר האקלים ושינויי האקלים שהוא מייצר, הורגים אותנו. 

אצלנו, הזיכרון קצר. לפני ארבע שנים, טבעו שני צעירים למוות במעלית בתל אביב והשיטפון עלה לכותרות הראשיות. השבוע, אף אחד לא מת בהצפות שפקדו את חוף הכרמל. למעשה, הגשמים העזים שלא נמדדו כמוהם מאז החלו המדידות בישראל, לא הרגו איש בכל הארץ. אף אחד לא טבע, נהרג תחת קיר שקרס, או נלכד בחניון מוצף. אף אחד לא מת מהשלכות משבר האקלים, ואנחנו, שהספקנו לשכוח, הרווחנו את היכולת ליהנות בנחת ממנת פורנו הצפות השנתית שלנו ולהמהם, שהנה, טיפה של גשם וכל המדינה נסגרת. סרטוני הקליקבייט (בסגנון "צפו: ילדים חולצו מבית ספר בסירת גומי") הניבו בינתיים יבול נאה לאתרי התקשורת, ואף מילה על סכנות שינויי מזג האוויר (כמעט).

להצטרפות לרשימת התפוצה של "הגחלילית" – הניוזלטר הירוק של שקוף

אפילו ועידת האקלים השנתית בבאקו, שננעלת מחר (שישי), לא הספיקה כדי להדהד את מצב החירום שנשקף בשל משבר האקלים. התקשורת המרכזית התייחסה אל האירוע בעיקר סביב המשלחת המנופחת הישראלית בזמן מלחמה, סביב המיליונים מכיס משלם המיסים על הקמת הביתן הישראלי שנסגר בשבת, וסביב והשרים, ששוב השתמשו בקופת המדינה כדי לסגור נופשון משותף, כולל הכל. סיקור התוכן נדחק לשולי החדשות.

על ההשפעה האמיתית, הנסתרת, של הוועידה על ישראל, כמעט שלא דיברו: כדי שהשרה הממונה, עידית סילמן, תוכל להצטלם בחיוך מנצח לצד מקביליה בעולם, עם הישג סביבתי ראוי, הופעל מכבש לחצים הרסני על הכנסת להעביר חוק אקלים ישראלי חדש. סילמן הגישה טיוטה רשלנית ומחוררת שאילצה את ועדת הפנים לעבודה מחודשת. 

• התחקיר על סילמן הציג את חוברת ההפעלה שלה: הון פוליטי מעל הכול

היא עצמה אפילו לא טרחה להופיע לדיונים באופן מסודר. לבסוף הופיעה במסיבת עיתונאים, ערב הנסיעה, וטענה שהחוק לא טוב. אולי הפעם, התמזל מזלה שמשבר האקלים לא מעניין את ערוצי התקשורת, כי אם הפארסה הזו הייתה מתורגמת לאנגלית ומגיעה למינגלינג הבינלאומי, היא לא הייתה יודעת איפה לקבור את עצמה.

מי שנלחמו לשנות את המצב היו ארגוני הסביבה, שלמרבה המזל נלחמים על כל סעיף, גם אם זה לא מצטלם טוב ולא מעניין את המהדורות. השבוע הם פגשו שם את יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, שפינה מזמנו להגיע לפרוס את משנתו. לפני שלוש שנים, אמר בראיון ל"שקוף": "הדבר היחיד שמדינת ישראל ואני יכולים לעשות זה להתפלל – וזאת בהנחה שהמשבר בכלל קיים ושהוא קשור למעשי אדם. אני לא בטוח בזה".

"כישלון מוסרי": ארגוני הסביבה מבקשים מיו"ר ועדת הפנים לבטל הצבעה על חוק האקלים
"יש לחץ חיצוני להעברת חוק האקלים, הממשלה לא מייצגת את האינטרס הציבורי"

כדי שההצפות בבית הספר לא יהפכו לאסון נוסף, כדאי לא להקשיב לרוטמן. לחוק האקלים יכול להיות כוח ממשי להציל חיים – למשל, לחייב את הרשויות להשקיע בתשתיות, במקלטי חום, ובתכניות חירום. חלקן עושות זאת כבר עכשיו: באילת למשל, יצרו שכונת אקלים וחשבו על מקלט מפגעי מזג האוויר, שיכול להיות קריטי במצבי חירום.

דגל הדיו נצבע ירוק: שכונת האקלים הראשונה בישראל מוקמת באילת

טיוטת החוק החדש – בשורה טובה לשם שינוי – אכן מקדמת את סוג החשיבה ששם במרכז את הערים והמועצות. סעיף שהוכנס מחייב את הרשויות המקומיות בישראל להכין תוכנית היערכות למשבר האקלים. החוק אף יתקצב את הרשויות שלא יכולות לממן את התהליך. אלא שהחוק, שעדיין לא עבר, וטעון שיפור משמעותי בסעיפים רבים אחרים, מקצה להן יותר מחצי עשור להשלים את המלאכה.

אין לנו שש שנים. משבר האקלים אינו רק גלי חום מתישים ונחשולי הצפות פוטוגנים. השלכותיו יכולות לפגוע למשל בחיילים בשדה הקרב ולהשבית אמצעי לחימה, להפיץ מחלות חדשות שעמידות בתנאים קיצוניים, להרוס יבול חקלאי במכת חום אימתנית אחת ולייצר גלי הגירה שלא הכרנו. אם לא נערך לשינויים, לא בעוד שש שנים, לא כשחוק האקלים יעבור, אם לא נערך עכשיו, גם כשכבר נרצה להתפלל – פשוט לא יהיה איפה.