תוכנית העבודה של סילמן: כוס פלסטיק מדברת במקום מס על חד פעמי

השבוע חל יום הניקיון העולמי. לבד מהעובדה שפעמים רבות מיתוג ימים כאלה – יום הפופקורן, יום הגלידה, יום השוקולד – נועד ונולד מתוך אינטרס תאגידי עלום או לכל הפחות משרת כזה, אפשר לשאול מה הצורך בו. כשמדובר בחטיף עתיר סוכר, תעשיית רווית יצרים, האינטרס ברור. אולם כשמדובר בסביבה, מוטב היה לו למשרד להגנת הסביבה לשמור על הניקיון ולמצוא פתרונות מערכתיים, מאשר לרתום משאבי ציבור. 

ופתרונות מערכתיים היו – לפני כמעט ארבע שנים, השרה להגנת הסביבה הקודמת, תמר זנדברג, הובילה מס על רכישות כלי אוכל חד פעמיים. מי שביקש להצטייד במוצרי פלסטיק שחיי המדף שלהם קצרים וסופם להיטמן, עליו לשלם על כך מס: 11 שקל לקילו על כלי פלסטיק ו-3.3 שקל לקילו על כלים מנייר המכילים פלסטיק.

אפשר שהמס על השימוש בכלים חד פעמיים היה שגוי. יש דרכים טובות יותר להרגיל אוכלוסיה להיגמל מהתנהגות פסולה, מאשר לכפות עליה תשלום נוסף ללא חינוך מחדש משמעותי. מעבר לזה, להטיל על הפרט הגבלות במקום על היצרנים, עלול להיתפס לכל הפחות כצעד פחדני. אפשר היה יחד עם המס, למכור מדיחי כלים במחירים מסובסדים, לתמרץ מקומות עבודה לרכוש כלים רב פעמיים ובעיקר לחנך את האוכלוסיה, על כל שכבותיה ונגזרותיה ולברר את הצרכים הספציפים טרם המיסוי. ועדיין, מדובר בחכמה שבדיעבד, והיא בטלה אל מול התוצאות – המס הוכיח אפקטיביות מרשימה ולפי נתוני סטורנקסט בתקופת חייו הקצרה, המס הקטין את הצריכה ב־34%. 

אלא שכמו כוס חד פעמית, גם סופו של המס הגיע מוקדם מהרצוי, ולפני כשנה הוא בוטל לחלוטין. מאז,  חלה עלייה של יותר מ-25% בצריכתם, 25% במוצרים שנזרקים לפח, לסביבה ולמרחב של כולנו. אלא שזה יכול היה להיות אחרת. כשהממשלה ביטלה את המס לראשונה, המשרד הבטיח להציג חלופה תוך חצי שנה. חלופה אין, פסולת עדיין יש. באופן עקבי מערכת "שקוף" מפנה את השאלה הזו לדוברות המשרד להגנת הסביבה בבקשה לדעת איפה  החלופה ומדוע היא מתעכבת. 

במשרד להגנת הסביבה בראשות השרה עידית סילמן מסרבים לענות לשאלות "שקוף". קרוב לעשרים בקשות תגובה נשלחו בשבועות האחרונים ואם נענו, התגובה הגיע באיחור פעמים רבות היא אינה רלוונטית. לכבוד יום הניקיון, או סתם בעיתוי מקרי, השרה סילמן, אישרה לדוברות המשרד להגנת הסביבה לשחרר תגובה. 

על פני 500 מילים ארוכות באופן חריג, דוברות המשרד להגנת הסביבה בראשות סילמן הסבירו כיצד הם מטפלים בפסולת. אפילו הקורא ההדיוט מבין שטיפול באשפה שהוא מייצר לא דומה לצעד הפשוט: לא לקנות. במקום מחזור, שימוש חוזר, ועוד מילים ריקות, היו מודים שנכשלו. לא הצליחו לייצר חלופה הולמת ויתכן שמעולם לא תכננו להציג אחת כזו. 

מה כן עשו? לכבוד יום הניקיון, סילמן פירסמה בסטורי שבעמוד האינסטגרם שלה סרטון מצויר שמבקש מאיתנו לזרוק לפח את הזבל שלנו. ולא סתם זבל, אלא כלים חד פעמיים בטבע. אגב, השנה הם גם הוסיפו מדד שמדרג את הרשויות ששומרות על הניקיון. זו לא הפעם הראשונה שבמשרד להגנת הסביבה מבקשים לזרוק את הזבל לפח, אלא שהבקשה הזו הופכת לצינית ומרה ככל שחולף הזמן, ככל שהמשרד והעומדת בראשו לא מציג את החלופה לחוק האפקטיבי. 

כי במקום לזרוק לפח, אפשר היה לא לקנות. במקום שרשרת מחזור שבתורה מזהמת והפתרונות שלה חלקיים במקרה הטוב, אפשר היה להפחית צריכה במקור. אלא שגם התחום הזה, רק החודש נכנס לסדר יומה של השרה: "התחום הגדיר את הפחתת פסולת הפלסטיק במקור כנושא מרכזי לפתוח בו את תוכנית העבודה. כאשר מספר המלצות לפעולה בטווח המיידי והבינוני נדונות בימים אלו, וישותפו עם הציבור", כתבו במענה לשאלת "שקוף".

בעולם מתוקן יום הניקיון היה יום הפחתה במקור ולא תחום שבמשרד להגנת הסביבה נזכרו לטפח רק בשנת 2025. יתכן שהיה גם משרד כזה, תוכנית לאומית ותקציבים. אלא שכל אלה לא התרחשו, ובמשרד להגנת הסביבה, שנתיים וחצי לאחר שביטלו את החוק, רק עכשיו נזכרו להכניס תחום חדש, כזה שמעולם לא היה כאן, או לכל הפחות מאז שביטלו את המס שהפחית פסולת במקור. להבא, במקום 550 מילים אפשר היה להסתפק במילה אחת: נכשלנו.