ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
הסניף החיפאי של מפעל "נשר" בחיפה אמנם נסגר ברובו כבר לפני שני עשורים, אבל סיפורו עשוי להפוך בקרוב לעניין החשוב ביותר על סדר היום של הנהלת מפעל המלט, הממוקם כיום ברמלה. תעשיית המלט היא מהמזהמות בעולם והחיים לצידה עלולים להיות מורכבים.
בבית המשפט המחוזי בחיפה השבוע ניסתה עמותת "אזרחים למען הסביבה" לקשור בין השכנות למפעל "נשר" החיפאי, לזיהום כבד שעלול אף עשורים מאוחר יותר לגרום לתחלואה קשה בסרטן בדיון מקדים שיכריע האם תיפתח תביעה ייצוגית תקדימית בשם תושבי האזור נגד מפעלי מפרץ חיפה.
מנגד, עמדה סוללת עורכי דין שהתייצבה מאחורי סמנכ"ל איכות הסביבה של "נשר", ד"ר עמית מרמור. מטרתם: להתנער מאחריות לזיהום הכבד בחיפה שנמשך עשורים רבים ולהפריך את הקשר לתחלואה העודפת. את טיעוני ההגנה יודעים לדקלם היטב מי שמנהלים כיום מאבק נגד המפעל הרמלאי.
כפי שחשפנו בסדרת כתבות ב"שקוף", הנהלת "נשר" זומנה לשימוע על ניסיון הסתרה, טיוח והתחמקויות, ועוד רצף של הליכים משמעתיים מצד המשרד להגנת הסביבה – שגם כשהם נגמרים בקנס של שישה מיליון שקלים, לא מצליחים לאיים על ההנהלה. בעוד שבועות ספורים זה עשוי להשתנות – אם יכריע השופט רון סוקול כי יש להתחיל בקיום התביעה הייצוגית הראשונה בישראל שקושרת בין זיהום רשלני של התעשיות בחיפה לבין נזקים בריאותיים קשים ואף מוות.
משרדי עורכי הדין גיל רון, קינן ושות' ואסף פינק וכן עורכי הדין ד"ר ערן צין, ואמנון קרן מהקליניקות המשפטיות באוניברסיטת תל אביב, לקחו על עצמם את המשימה המורכבת בשם עמותת "אזרחים למען הסביבה" כשעל הכוונת שורה של מפעלים מזהמים, בין היתר מפעלי בז"ן, תש"ן, חברת החשמל וכמובן "נשר". במסגרת הדיון התביעה מבקשת להוכיח את הקשר שבין עודף תחלואה בסרטן ריאות ולימפומה שאינה הודג'קין בחיפה, לבין הזיהום עליו אחראיים המפעלים וחריגות בזיהום, תוך הוכחת רשלנותם במניעת סיכונים. יש לציין כי מדובר במחלות שהתפתחותן עשויה להימשך עשורים ארוכים לאחר החשיפה.
להגנת "נשר" ומרמור התייצבו משרד עורכי הדין פישר ובראשם עו"ד מיטל בן בסט. למרות שמרמור עצמו החל לעבוד ב"נשר" הרמלאי רק בשנת 2012, שנים ארוכות לאחר שהסניף החיפאי המקורי סגר שעריו כמעט לחלוטין, עורכי הדין בחרו בו להגן על עמדת המפעל ולא במקרה. בשנים האחרונות הנהלת המפעל, שבבעלות המיליארדר לן בלווטניק, הבעלים של רשת 13 וחברת החדשות שלה, נעזרת ביכולותיו הרטוריות וכישוריו של מרמור לטעון מול הרגולטור, לשמש דובר מעל במות ציבוריות ולייצג את המפעל באמצעי התקשורת כשזה נדרש, באופן שמזכיר לא אחת עבודה של לוביסט.
מפעל "נשר" המקורי הוקם לפני מאה שנה במקום שבו צמחה העיר "נשר". עד לשנות החמישים "נשר" החיפאי היווה את השלוחה היחידה, ואז הוקם הסניף הרמלאי שבהדרגה גדל. לפי דוח איגוד ערים משנת 1997 למפעל לבדו תרומה של 12% לפליטת חלקיקים במפרץ חיפה כולו. לשם השוואה, בתי הזיקוק היו אחראיים באותה השנה ל-15% מפליטת החלקיקים.
בראשית שנות האלפיים, באופן חסר תקדים, המשרד להגנת הסביבה הורה למפעל המלט "נשר", אז עדיין ליבת הפעילות שלו בחיפה, להאיץ את הסגירה ולכבות את הכבשנים. עורכי הדין עימתו את מרמור עם הזיהום הרב שהמפעל פלט – וההחלטה החריגה לסגור אותו. "אתה מתאר מצב של שיתוף פעלה עם הרשויות ועמידה בדרישות", אמר עו"ד גיל רון מטעם התביעה למרמור בראשית הדיון, "ואילו אנחנו רואים פה שבצו אישי – זה עניין חריג שלא ראינו בשום מקום אחר – מורים להגיש תכנית לסגירת הכבשנים. מי שמורה זה השר לאיכות הסביבה. אם המצב פשוט ואין השפעה על הסביבה, למה ננקט צעד כזה קיצוני?"
מרמור לא ענה על השאלה באופן ישיר ואף טען שמדובר על כך שהיוזמה היתה של "נשר", עם האצת המעבר למפעל הרמלאי. "עם כל הכבוד, זה לא עונה לשאלה", הבהיר לעומתו רון. "הרי החברה יכולה ליזום כזה מהלך, אבל כאן בצו אישי מורים להגיש תכנית לסגור פעילות. את זה לא ראינו במקומות אחרים. ההנחה שלי היא שכנראה שיש השפעה על הסביבה".
לאחר מכן עבר עורך הדין להתייחס לזיהום המסוכן שנפלט, זה שעמד בחובת החוק. כך למשל, החל בשנת 1989 ועד סוף שנת 1996, המשרד להגנת הסביבה התיר לנשר לפלוט עד 29 קילו לשעה של חלקיקים לכל ארובה. לשם השוואה, בתי הזיקוק קיבלו היתר לפלוט 86 קילו לכל הארובות גם יחד. "אנחנו מדברים על פליטה מהותית יחסית למפעלים באזור", אמר רון. מרמור ענה בתגובה שמדובר באמירה פופוליסטית והוסיף כי אינו מכיר את המספר.
לאורך כל הדיון מרמור אימץ את הקו שלאורך השנים לא היתה טענה אחת כלפי נשר שלא עמדה בחובת החוק. אולם גם את הנקודה הזו עורכי הדין הפריכו בהמשך. מרמור חזר ואמר שזו יוזמה של "נשר" לסגור את הפעילות, אולם כשנשאל לאור ניסיונו הרב אם הוא מכיר עוד תעשיות שהורו להן בצו אישי להשבית את המפעל לצמיתות, ענה כי אינו מכיר.
"בוא, כדי שננקה את הפופוליזם שלי, הרי את איגוד ערים לא נאשים בפופוליזם, אני אראה לך את דוח איגוד ערים כדי להבין את הפרופורציות עליהן אנחנו מדברים", טען רון לעומתו. הוא הציג מסמך המעיד על כך של"נשר" אחריות גדולה על פליטת חלקיקים מזהמים לאוויר, אחריות כמעט כמו לבתי הזיקוק.
למרות שהדוח מדבר באופן ישיר על אחריות המפעלים לפליטת זיהום ומה חלקם, מרמור החל להסביר על סופות אבק בישראל ומדוע הן המקור לזיהום החלקיקי ולא התעשיות. השופט סוקול עצר אותו "לזה כבר התייחסו המומחים". באותה הנקודה, מרמור שינה את גישתו וטען כי מחקרים מוכיחים שמקור החלקיקים ממדינות אחרות ויבשת אחרת וכלל לא מישראל. על כך ענה לו עורך הדין תוך אימוץ נימה סרקסטית: "הפליטות בחיפה מגיעות מכל מקום, רק לא מחיפה".
טענותיו של מרמור בבית המשפט מזכירות מאוד את תגובות ההנהלה לתקשורת גם כיום: לשיטתם, הזיהום אינו פוגע בתושבים, המפעל עומד בחובת החוק וחלקו בזיהום הכללי, ככל שקיים כזה, זניח. זאת ועוד, מרמור מגייס באופן קבוע את ידיעותיו הרבות כדי לנסות להצביע על חוסר בקיאות מהצד השני, בעוד שפעמים רבות בחירת הנתונים של מרמור בררנית ומשרתת נרטיב מסוים. אלא שהפעם, מול הוכחות ומסמכים רבים, הוצגה תמונה שונה מזו שמרמור והנהלת נשר מנסים לצייר עשורים.
התביעה הציגה כיצד חלה עלייה במזהמים בתחנות הניטור בשעה שהתרחשה תקלה במפעל. כלומר את ההשפעה הישירה על האוויר שהציבור נושם, בשעת תקלה, הגם שהיא מותרת בחוק. מרמור מצידו טען כי "אין קשר ישיר בין פליטה ממפעל לריכוז בתחנת ניטור", והוסיף כי יש המון פרמטרים שעשויים להשפיע על המדידה בתחנה.
טענותיו של מרמור בבית המשפט מזכירות מאוד את תגובות ההנהלה לתקשורת גם כיום: לשיטתם, הזיהום אינו פוגע בתושבים, המפעל עומד בחובת החוק וחלקו בזיהום הכללי, ככל שקיים כזה, זניח
הוא חזר ואמר כי דוחות רבים הראו שהנהלת המפעל עמדה בחובות, וכשיש פליטה בשל תקלה זה לא משפיע על הריכוזים בסביבה. מרמור הגדיל וכינה את החריגה "זניחה". חשוב לציין כי הנהלת נשר כינתה "זניחה" גם את חריגות הכספית שהתרחשו רק לאחרונה, בשנת 2019, בגינה המפעל נקנס בסכום של שישה מיליון שקלים.
עו"ד רון ביקש להוכיח שזניחה זה מושג יחסי: "אנחנו רואים שאותה חריגה שאמרת שהיא לא משמעותית מעלה את הפלטות של המפעל משישה אחוזים מכלל פליטות החלקיקים באזור ל-90 אחוז מכלל הפליטות באזור", אמר. "האם הנתון מתיישב עם התשובה הקודמת? אתה אומר שאין השפעה על הסביבה?"
בסיום הדיון, הציגה התביעה נתון לפיו לאחר שהמפעל סגר שעריו, חלה ירידה חדה במדידות הגופרית הדו-חמצנית בתחנת הניטור של העיר "נשר". מדובר בגז רעיל שעלול לפגוע בתפקודי ריאות ומקורו בשריפת דלקים. הערכים הציגו ירידה של מ-15 ל-8, ירידה משמעותית – אולם גם בנקודה זו, מרמור טען שהסיבה אינה הפסקת פעילות המפעל, שכן לטענתו התחנה רחוקה משמעותית ממנו. יש לציין שלצד המפעל פעלה באותן השנים החממה של הטכניון, מסגרת של המוסד שבה שהו סטודנטים שעות ארוכות. כלומר גם אם התחנה והמגורים רחוקים לכאורה, היו מי שכל השנים האלה סבלו מפליטות המפעל מסביב לשעון.
עוד יש דרך ארוכה עד לסיום הדיונים וההכרעה, האם תיפתח בישראל לראשונה תביעה ייצוגית הדורשת פיצוי על נזקים לבריאות כתוצאה מזיהום, אולם בינתיים, יש כבר הישג משמעותי מרכזי: הציבור נחשף לראשונה לדמויות שמאחורי התעשיות המזהמות ולשיטות שלהם לטשטש את עקבות הזיהום.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
