הנשיא הבטיח כי המתווה "מחזק את הכנסת" – בפועל, הוא לא

אתמול בערב (רביעי) נאם הנשיא והציג את מתווה הפשרה שאותו הגדיר כ"מתווה העם" לשיפור האיזון בין הרשויות. לדבריו של הנשיא, המתווה הוא תוצר של דיונים שנערכו במהלך מספר שבועות עם אלפי אזרחים משני קצוות המפה הפוליטית, ומשקף הסכמות רחבות ומכנה משותף גדול. הוא ציין בנוסף כי "המתווה הזה מחזק את הכנסת, מחזק את הממשלה, מחזק את מערכת המשפט, ומעל הכול" הוסיף, "מחזק את מדינת ישראל".

אולם מסקירת חמשת עמודי המתווה, עולה כי הכנסת עדיין נשארת הרשות החלשה, בפער משמעותי, לעומת שתי הרשויות האחרות. המתווה, בדומה למהפכה המשפטית, עוסק בשתי חזיתות שנכנסו לזירת קרב – בית המשפט ונבחרי הציבור, השופטים מול השרים.  

ההוראות המרכזיות שעשויות להעניק כוח לכנסת הן ההוראות שעוסקות בחוקי יסוד. הנשיא מציע לחוקק חוקי יסוד שיתקבלו ב-4 קריאות במליאת הכנסת, כאשר הקריאה הרביעית תעשה ברוב של 80 קולות, או בכנסת העוקבת לה, ברוב של 70 קולות. חוקי יסוד שהתקבלו בתנאים אלו חסינים מפני ביקורת שיפוטית. מדובר בהליך שעשוי לאלץ את הקואליציה והאופוזיציה לפעול בשיתוף פעולה, בניגוד למצב כיום בו השלטון שולט כמעט בכל הליכי החקיקה. מנגד אין כל מנגנון שמבטיח שהוא אכן יתממש, שהכנסת תתעלה על המחלוקות כדי להמשיך לכתוב את חוקי היסוד של ישראל.

הוראה נוספת שנוגעת לכנסת, עוסקת בוועדה לבחירת שופטים מגדילה את מספר חברי הכנסת בוועדה, כך שבמקום ארבעה חברי כנסת, יהיו שישה. אולם מאחר שנדרש רוב של שבעה חברי ועדה לבחירת שופט לבית המשפט העליון, לא ברור עד כמה השינוי בהרכב משפיע על מעמדה של הרשות המחוקקת. 

בכל האמור לחוקה, מופיע סעיף במתווה לפיו – "יותנע מהלך חוקתי רחב בשיתוף הציבור בבית הנשיא בו יתקיים דיון בסוגיות הליבה החוקתיות של מדינת ישראל, תוך התחשבות באופיה המגוון של ישראל ולגיבוש והשלמה של מגילת זכויות יסוד מקיפה". אולם נדמה כי דיונים מסוג אלו אמורים להתרחש בכנסת, או באמצעות נציגיה. דווקא עכשיו יותר מתמיד הגיע הזמן לדרוש לשקם את מעמדה של כנסת ישראל.  

מימוש אמיתי של רצון העם

בשנים האחרונות הכנסת הפכה יותר ויותר לזרוע של הממשלה. ההצבעה במליאה אינה דרמה שבה מכריעים נציגי העם, אלא כמעט תמיד הגוש שמרכיב את הממשלה. תהליכים שונים, כמו ניפוח מימדי הממשלה והחלת חוק נורבגי בגרסה מעוותת, החריפו את המצב. 

בנוסף, חשוב לזכור כי הכנסת היא לא רק מחוקקת, אלא גם רשות מפקחת. היא שומר הסף של עבודת הממשלה, יכולה לאלץ שרים ומנכ"לים להגיע לוועדות ולתת תשובות לציבור, לענות על שאילתות במליאה, להתחייב על דד ליינים של פרויקטים, לספק נתונים חסויים ועוד. אם חברי הקואליציה רוצים לחזק את רצון העם, הם צריכים ליישם שורה של צעדים אמיצים מול השלטון: 

• להגביל את המשמעת הקואליציונית –  המשמעת הקואליציונית (ובהתאמה גם אופוזיציונית) כה קשוחה, שהיא כמעט ולא מאפשרת לחברי הכנסת עצמאות להצביע כפי שיבחרו. ראשי המפלגות שלהם, החברים בממשלה, הופכים אותם לבובות על חוט שמצביעות בהתאם למה שנקבע מעל ראשם.
• לחוקק "חוק נורווגי" אמיתי – חוק שמחייב את הח"כים שחברים גם בממשלה להתפטר מהכנסת, לטובת כניסתם של ח"כיות וח"כים שיוכלו לקחת חלק בוועדות המפקחות על הממשלה.
• לצמצם את כוחה של ועדת השרים לחקיקה – מדובר בוועדה ממשלתית שמכריעה את דינן של הצעות החקיקה הפרטיות לפני הקריאה הטרומית. ניתן לצמצם את סמכותה להצעות בעלות משמעות תקציבית או כאלה שקשורות להסכמים הקואליציוניים, ולדאוג להשקיף את הדיונים ואת חוות הדעת של המשרדים בדיוק לפי הרציונלים המשקיפים את הדיונים בכנסת. בעבר הצענו גם לשנות את מיקומה לשלב שאחרי טרומית כדי לאפשר לכנסת להכריע לפני הממשלה.
• לחזק את יושבי ראש הוועדות בכנסת כגוף שמפקח על הממשלה – יש לדאוג להתאמה בין משרדי הממשלה לוועדות המפקחות כך שעל כל משרד שקם תקום ועדה שתדע לפקח עליו ועגנו את אחריותה בתקנון, בנוסף, יש לרכז ולתעד את הדיווחים ששולחים המשרדים לכנסת במאגר ייעודי, שיקל על המעקב של הוועדות אחרי פעולות המשרדים. 
• לחזק מנגנוני דמוקרטיה ישירה בכנסת – עדכון עבודת המליאה והכנסת באמצעים חדשניים המתאימים לימינו, בדומה לתהליכים ברחבי העולם, יאפשר לציבור להיות מעורב ולומר את דברו. כתבנו על כך בעבר וכינונו את הציבור "הח"כ ה-121", שיפקח עין על נבחריו. בין ההצעות: חתימה רחבת היקף של הציבור על עצומה דיגיטלית באתר הכנסת תכפה קיום דיון או הגשת שאילתא רשמית למשרד ממשלתי. השר הרלוונטי יחויב להגיב במליאה.

• להוסיף לכל סיעה תקן של מומחה במידענות – יש לשקול הוספה של תקן מומחה במידענות שידע להתמודד עם נושאים תקציביים מסובכים ולהנגיש אותם בשפה פשוטה לחברי הכנסת.

ככל שהכנסת תקבל יותר כלים וכוח להטיל סנקציות, יכולות החקיקה והפיקוח שלה יגדלו. יש לדרוש שהכוח יעבור לכנסת הרחבה והמגוונת. זהו מימוש אמיתי של רצון העם.