בלי להוציא שקל אחד, ומחוץ לסוגיות שמאל-ימין: הנה המצע שהייתי רוצה לראות

המצע:

הגברת שקיפות שלטונית ומלחמה בשחיתות

• יש להקים נציבות למלחמה בשחיתות בראשות שופט עליון בדימוס. חברי הדירקטוריון יכללו נציגים מכלל המפלגות, וגם נציגי ציבור. סמכויות הנציבות בשלב הקמתה:
  • נבחרי ציבור, שופטים ופקידים בכירים יחויבו לדווח לנציבות על נכסיהם, חובותיהם, אחזקותיהם ושאר אינטרסים כלכליים. ההצהרות האלו יפורסמו לציבור – ללא הסכומים. כן יפורסמו האינטרסים הכלכליים, וההפרש בין הצהרות ההון.
  • הנציבות תבדוק את הצהרות ההון מדי שנה וגם את ההפרש בהון מהרגע שאנשי הציבור נבחרו או מונו. הנציבות תוכל להשאיר חלק מהמידע סודי לבקשת המגיש, אם תסכים כי הזכות לפרטיות במקרה מסוים תגבר על זכות הציבור לדעת.
  • הנציבות תחליף את היחידה לחופש המידע שכיום ממוקמת במשרד המשפטים, ותשתמש באותו מספר תקנים (כלומר לא נחוצה תוספת תקציבית)
  • יש לפרסם יומנים של נבחרי ציבור אחת לרבעון. כמו כן יפורסמו התכתבויות של נבחרי ציבור עם אנשי עסקים ונציגיהם, וגם המסמכים שלוביסטים ואנשי עסקים מעבירים לנבחרי הציבור ולפקידים. הנציבות תפסוק במקרה של בקשה להשחיר פגישה/התכתבות/מסמך מטעמי שיחות אישיות, פרטיות או רגישות.
  • יש לאסור על מתן הלוואות פרטיות לנבחרים (כי ככה מכבסים שוחד). הנציבות תוכל לתת אישורים חריגים ותפרסם את הסכמי ההלוואות בשקיפות מלאה.
  • יש לרשום לוביסטים מכל הסוגים במאגר פומבי ולהטיל סנקציה כספית על נבחר או פקיד ציבור שייפגש עם לוביסט מבלי לדווח לנציבות ולפרסם זאת ביומנו.
• יש לפרסם את רשימת הלקוחות של כל יועץ פרטי שעובד עם המדינה ומנהיגיה (כמו עו"ד דוד שמרון שייעץ במקביל לרה"מ ולתאגיד ממנו הממשלה רכשה צוללות). יועץ לא רוצה ששמו יפורסם? שלא יעבוד במרכז העצבים השלטוני.
• יש להכפיף את המפלגות לחוק חופש המידע – כך שכל אזרח יוכל לדרוש מידע לגבי התנהלותן. זה יאפשר מעקב אחר הכספים שהמפלגות מוציאות מכיסנו וכיום מוסתר לגמרי.
• יש להעניק עצמאות מלאה לממונים על חופש המידע במשרדי הממשלה וברשויות מקומיות, ולהכפיפם למשרד המשפטים (בניגוד למצב הנוכחי בו הם כפופים למשרד שאת המידע לגביו הם אמורים לחשוף). 
• גם הדוברים במשרדי הממשלה יהיו עצמאיים ממרות המשרד, וההודעות שיפרסמו תהיינה מתאימות למידע שמצוי ברשות המשרד.
• כל מידע שפורסם בעקבות בקשת חופש מידע יועלה לאתר הרשות המפרסמת וכן באתר היחידה הממשלתית לחופש המידע (שתוחלף בנציבות). ככל שהדבר רלוונטי, מידע שפורסם יעודכן בצורה אקטיבית על ידי המשרד בשנים שלאחר מכן – במידה ששונה.
• יש לאפשר הטלת סנקציות על מנהלים בשירות המדינה שיסרבו לחשוף מידע שבית המשפט פסק שהוסתר שלא בצדק (בדומה להצעת החוק שהגישה קארין אלהרר, אך רק לאחר החלטת בית משפט).
• יש לקבוע תקופת צינון ממושכת לרגולטור בכיר שמבקש לעבור לעבוד בתחום שעליו פיקח (כיום הצינון מקוצר ב-94% מהמקרים – כמעט אוטומטית). הצינון יהיה נרחב במיוחד לפני מעבר של בכירים במשרד להגנת הסביבה אל החברות המזהמות ביותר במשק (תופעה שמתרחשת הרבה היום, ובהתאם לרשימה שהמשרד עצמו מפרסם בכל שנה). 
• יש לציין במפורש בכל הצעת חוק מי ניסח אותה או יזם אותה (למשל גוף מסחרי/משרד לובי/עמותה), בדומה לטיוטת חוק זה שהציע רן מלמד.
• יש לפרסם את הפרוטוקולים ותיעודי ההצבעות מכל הפורומים הלא מסווגים, לרבות ועדות השרים, דוגמת ועדת השרים לענייני חקיקה. יש משהו רגיש? ראש הנציבות הנ"ל (הנציב) יאשר את ההשחרה (במקום צנזור אוטומטי שקיים היום).
• יש לפרסם את הסכמי הקיזוז (הברזות) מהמליאה באתר הכנסת (הנה הבעיה בקיזוזים).
• יש לפרסם את כל הצבעות הח"כים, במליאה ובוועדות, בפורמט קל לעיבוד ולקריאת מכונה.

שקיפות בתקציב המדינה

• כל הוצאות המדינה יהיו שקופות (פרט להוצאות ביטחוניות). כיום רק חלק מהרכישות שמבצעים בכספינו מפורסמות, לכן תקנה חדשה תקבע סנקציה לגוף ציבורי שלא יפרסם מדי רבעון את רשימת ההתקשרויות שלו (לרבות שם הספק וסיבת הרכישה – הנה דוגמאות). אין שום סיבה בעולם להסתיר לאן הולכים כספי המסים שלנו. מובכים ולא רוצים שנגלה על מה הוצאתם? תוציאו מהכיס שלכם.

הח"כ ה-121 ורפורמות מבניות

עדכון עבודת המליאה והכנסת באמצעים חדשניים המתאימים לימינו, ובכך לאפשר לציבור להיות מעורב ולומר את דברו. אידאלית, הציבור יהפוך לחבר הכנסת ה־121 – ויפקח עין על נבחריו. לדוגמא:

• חתימה רחבת היקף של הציבור על עצומה דיגיטלית באתר הכנסת, תכפה קיום דיון בנושאים מסוימים.
• באופן דומה, תמיכה של עשרות אלפי אזרחים תאפשר הגשת שאילתה רשמית למשרד ממשלתי. השר הרלוונטי יחויב להגיב במליאה (כמו בשאילתות ישירות המוגשות בידי חברי הכנסת עצמם).
• רפורמה בוועדות הכנסת: יש להצמיד את תחומי האחריות של כל הוועדות למשרדי ממשלה ולצמצם את מספר החברויות בוועדות למקסימום שתיים -(גם אם הדבר דורש לעלות את מספר הח"כים – בתנאי שקודם תצומצם כמות השרים וסגני השרים). מדינת ישראל התבגרה בשנים האחרונות לא מעט, אבל נשארנו עם אותו מספר של נציגים – 120.
• ועדת השרים לחקיקה תכריע רק סביב חוקים תקציביים, וחוקים שקשורים להסכמים הקואליציוניים.
• לשנות את מיקומה של ועדת השרים לחקיקה בתהליך ולבטל את השלב לפני הקריאה הטרומית:

הגברת שקיפות בשלטון המקומי

• יש לפרסם את רשימת ההתקשרויות (הקניות) של הרשות המקומית מדי רבעון באתר הרשות בקובץ קריא מכונה (כלומר כזה שניתן לבצע בו חיפושים במחשב).
• יש  לתעד את ישיבות המועצה בווידאו ולפרסמן ברשת, לרבות ההצבעות בוועדות השונות ברשות המקומית.
• יש להכפיף את הגזבר והיועמ"ש של הרשות המקומית למשרד הפנים ולא לרשות. מבקר הרשות יוכפף למבקר המדינה.
• מעבר לפרסום באתר העירייה, כל אזרח שיירשם בדוא"ל – יקבל קישור לאתר שמאפשר לראות לאן הלך כל שקל בתקציב הרשות שבה הוא מתגורר + נימוקים להוצאות שהשתנו בשנה האחרונה. כל אזרח שנרשם יקבל בדוא"ל גם דו"ח ממבקר העירייה על הבטחות בחירות ויישומן + סנקציות שהוטלו על בכירי הרשות + עדכון תיקון ליקויים שנמצאו בדו"חות הקודמים.

שקיפות בתקשורת 

• יש לסמן בבירור תוכן שיווקי ותוכן ממומן בכל אמצעי התקשורת, ולאסור אותו במדורי חדשות (כפי שהציע מיקי רוזנטל).
• יש לפרסם בכל כלי תקשורת אחת לחודש את כלל האינטרסים העסקיים הנוספים של המו"ל שלו. העלמת חברות מקושרות תאפשר תביעה ייצוגית.
• יש לאסור על שליחת מסרונים אנונימיים. חברת סלולר שלא תשקף את מזמין הסמסים – תיקנס בכבדות.
• יש לקבוע תקופת צינון בת שנה לעיתונאים לפני שיוכלו להפוך ליח"צנים בתחומים שאותם סיקרו (כפי שמפורט כאן).

טוהר הבחירות

במערכת הבחירות האחרונה הפכנו למטרות. כל אחד מאיתנו סומן. מפלגות הלבישו לכל קהל מסר, שניסה להפעיל משהו שמאפיין רק את אותו קהל. המסרים לרוב לא כללו רעיונות ומצעים – שחלק מהמפלגות כלל לא טרחו לפרסם. ממש לא. הם כללו בעיקר הפחדות בהתאמה אישית והטלת רפש על המתחרים.

היכולת לפלח קבוצות לפי דיוק כירורגי של מצב משפחתי והעדפות מיניות היא נשק תעמולה רב-עוצמה לשינוי דפוס הצבעה. דמוקרטיות חפצות חיים שמעוניינות בדיון פומבי מושכל – חייבות להשיב מלחמה. בשוך הבחירות, נראה שיש 3 הצעות חוק שממשלים שרוצים למנוע פופוליזם בעידן החדש חייבים לחוקק בדחיפות.

1. איסור קידום מודעות פוליטיות בתשלום 3 חודשים לפני בחירות – בכל הרשתות החברתיות. 

פרסום פוליטי, המשלב אפשרות לטרגט קהלים ספציפיים, הופך את כיכר העיר הדיגיטלית ערב בחירות לזירת מניפולציות. התעמולה החדשה לא מאפשרת לנו להצביע חכם יותר. ההיפך, היא מחזירה אותנו להצביע מהבטן – ודווקא בעידן שבו המידע זמין לכל. בנוסף, בניגוד לשלטי פרסום פיזיים, שם החוק מחייב את חלוקתם בין המפלגות, הפרסום ברשתות החברתיות פרוץ. למי שיש יותר כסף, יש שליטה על השיח הדיגיטלי. למפלגות הגדולות יש כספי מימון רבים יותר, ולכן הנוכחות הדיגיטלית שלהן מכחידה את השאר. המהלך נמצא בהישג יד. בגוגל הוכיחו שזה אפשרי – בחברה מנעו פרסום פוליטי מותאם אישית בזמן בחירות בשלל מדינות. פייסבוק כבר יודעת לזהות סטטוס ממומן בעל טבע פוליטי, אך היא טענה ששקיפות על זהות המממן תספיק. אבל, כפי שראינו במערכת האחרונה, זה לא מספיק. רק איסור מוחלט על מודעות פוליטיות ישיב את טוהר הקמפיין.

2. רשת חברתית תיקנס על כל פייק ניוז שדווח, אך לא הוסר תוך 6 שעות.

מלחמה בפייק ניוז ברשת חברתית אפשרית. כיום כבר פועלים 63 ארגוני בדיקת עובדות שאושרו על ידי רשת א-פוליטית בינלאומית בשם IFCN. הם מאששים ומפריכים פוסטים לפי אמות מידה אוניברסליות. פייסבוק כבר מסייעת להם ומשתמשת בממצאיהם. האלגוריתם שלה מפחית תפוצה של פוסט, שהוגדר על ידם ככוזב. אבל ההיקף עדיין סמלי. הפעילות שלה בנושא וולנטארית. אין שום סיבה שהרגולטורים לא יאיצו את התהליך הזה.

3. איסור שליחת מסרונים אנונימיים. 

כל אחד מאיתנו הוצף במהלך הבחירות בסמסים. חלקם התחזו לסקרים, שבעצם צבעו אתכם לשיגור עתידי של מסרים מותאמים אישית. אחרים הפיצו פייק ניוז. הפתרון פשוט – שקיפות. כאן היא כן תעזור ותמגר שימוש ציני ופסול. בעת שליחת חבילה – יצוין בכל מסרון שם רוכש החבילה. חברת סלולר שלא תשקף את שם המזמין – תיקנס בכבדות.

היופי בחוקים האלה הוא שהמדינה בכלל לא תצטרך לאכוף אותם. אם הקנס שייקבע בחוק יהיה מספיק גבוה – חברות כבר ידאגו להתיישר בעצמן. הן גם משוועות לכך. כיום הפיתוי של כספי בחירות גדול מכדי להסתכל מעבר לשורת הרווח המיידית, ומקשה על המשקיעים לראות שבפעילות זו הן מערערות בטווח הארוך את היסודות הדמוקרטיים, שמאפשרים להם לפעול. אפילו מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג קרא לאחרונה לממשלות להטיל עליו רגולציה. ולמקרה ששכחתם, אף אחד לא באמת שואל אותו. גם תאגידי ענק כפופים לממשלות – שעובדות אצלנו. בשביל זה יש ריבון.

למרבה הצער, החוקים לא יקודמו על ידי פוליטיקאים, שנבחרים בזכות פרצות שכאלו. לכן, זה חייב לבוא מאיתנו. איך? זה הזמן להיות מעורב פוליטית. אין ברירה. בדמוקרטיה לא מספיק להצביע, חייבים לשמור עליה גם בין הבחירות. זה המחיר של שלטון העם.

בונוס 1: הצעות חוק מעניינות שהתומכים שלנו הציעו

• רפי תירוש: בכניסה של כל בניין שבהקמתו נהרג פועל, תוצב לוחית זכרון ובה שמו. E SMD מוסיף: לקנוס חברות שפועל מת בזמן שעבד על פרוייקט שלהן.
• Ohad Cohen: בית ראש הממשלה ושר הביטחון חייב להיות ממוקם בעוטף עזה ולא בקיסריה (בקו עימות באופן כללי – ת.א.).
• YMH: הגבלת פעולות של שר שלא מגיב לשאילתות של חברי כנסת. שעת שאלות שבועית לראש הממשלה בכנסת (כיום זה אחת לחצי שנה).
• Nir Weiss: חוק הרמזורים – רמזורי המכוניות יהיו על קו העצירה בלבד. באופן זה מכוניות לא יוכלו לגלוש ולחסום את מעברי החציה. שינוי קטן אך משמעותי.
• ולקינוח הצעה הומוריסטית: Hananel Byk: הקמת מאגר גנטי של כלבים, והקצאת משאבים לזיהוי פורנזי של קקי של כלבים שלא נאסף ועל סמך אותו זיהוי לשלוח דו"חות שיממנו את המערך.

 

בונוס 2: עוד הצעות חוק קונקרטיות שאני (תומר) הייתי שמח לראות באופן אישי

בחירות 

• פריימריס חצי פתוחים בכל המפלגות. ביום הבחירות, כל מצביע יוכל גם לדרג בתוך המפלגה אותה בחר את המועמדים המועדפים עליו. זה ינטרל את כוחם של חברי מרכז, קבוצות לחץ וקבלני קולות, יצמצם את כוח הלוביסטים ויחייב מוכרות ורקורד ציבורי מוכח בשביל להיבחר. זה יפתח שורות לקהלים חדשים ויגביר את מעורבות הציבור הרחב בפוליטיקה.
• בנוסף כל מצביע יוכל לסמן שתי מפלגות נוספות (רק את שמן) במקום השני והשלישי. ככה קולות לא ייזרקו לפח וגם אם המפלגה שבמקום הראשון שלך לא נכנסה לכנסת או לקואליציה – יש יותר סיכוי שתרגיש חלק מהמשחק הפוליטי בזכות הבחירה השנייה או השלישית שלך. (זה נקרא STV)

הצעות נוסח דן אריאלי

• חושף שחיתות יוכל לקבל גם מתנה ישירה לחשבון הבנק שלו: 10% מהכספים שהציל, על פי חישוב בית המשפט. לסכום יהיה רף עליון בגובה שכר תלת שנתי של העובד, והוא יינתן רק לאחר שבית המשפט אישר את ההסדר והעובדות הוכחו. ההיגיון: תמריץ כלכלי למהלך מטורף שעלול להוביל לאובדן המשרה של אותו אדם, אך יסייע לציבור הרחב חסר הפרצוף.
• פרויקט יקרא על שם השר שיזם אותו והשר שהשיק אותו. למשל פרויקט "אלקין-גבאי". הסיבה: לא מעט שרים זונחים מיזמים שהתחילו קודמיהם משום שהם לא רוצים לתת קרדיט למי שהחליפו. השם הכפול יתמרץ שרים לסיים מיזמים קודמים (הצעה של ידידי שעבד בממשלה, אבי לב).
• שר התחבורה ייסע בתחבורה ציבורית לעבודה לפחות פעם בשבוע.
• שרים יקדישו יום בחודש לפגישות עם אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים. אלו שירצו לבוא – ישלחו חומרים מבעוד מועד – כך שהיועצים יוכלו להכין תשובות מקצועיות. ראש הממשלה – יישב עם אנשים מהציבור הרחב ביום מיוחד שיוקצה להם, לפחות אחת לרבעון.

בתחום הריכוזיות ושוק העבודה

• הפרדה בין נכסים ריאליים לפיננסיים מהשקל הראשון.
• לקבל בזרועות פתוחות יוזמות להגביר תחרות בשוק תוך רגולציה בסיסית. המדינה היא הריבון ואין סיבה שלא תוודא שהעמלה שגוזרים מתווכים, דוגמת UBER, תהיה שפויה ולא דורסנית (אלא אם יש תחרות הגונה ותנאי הנהגים נשמרים מכוחות השוק).
• הכבדת העונשים על דירקטורים של חברה במקרה שהחברה עברה על החוק, והגברת האחריות האישית במקרה שנקלעה להסדר חוב. כיום הם עציצים.
• שינוי שיטת המכרזים כדי למגר חברות קבלן. ניקוד יותנה בהפחתת העמלה שהם גוזרים על גב העובדים באופן שככל שנשאר יותר בכיס העובד, כך החברה זוכה לניקוד גבוה יותר.
• מס למחזיקי דירות מרובות. יש מצב חירום – כמעט בלתי אפשרי לרכוש דירה. לא הגיוני שדירה תמשיך לשמש משקיעים כדי לגרוף רווחים. דירה איננה מוצר רגיל. מס שכזה ישחרר דירות רבות לשוק, יוריד מחירים ויאפשר לרבים לרכוש את דירתם הראשונה.
• אי מתן קביעות לעובדים נוספים שיתקבלו החל מרגע קבלת החוק, מעבר להעסקה ישירה ללא קביעות (גם במחיר של עלייה בשכר). עובדים שיעזבו/יפוטרו יזכו להכשרה מקצועית על חשבון המדינה. הם יוכלו לעבור למשל לתפקידי פיקוח בגופים (חסרים מאות תקנים) כגון מס הכנסה, משרד הכלכלה וכו׳.
• הממונה על ההגבלים יחויב להציג מדי שנה המלצות לפירוק המונופולים מהם הציבור סובל. גם הממונה על הביטוח ורגולטורים דומים יחויבו להציג מדי שנה תכנית להוזלת יוקר המחיה בתחום שלהם, בקריטריונים מדידים, לצד ניתוח הביצועים של שנה שעברה. זה יכול להשתלב בספר תכניות העבודה הממשלתי. הנה לדוגמא המדדים הנוכחיים של רשות התחרות:
  

בתחום הפנטזיות

• בגיל 18 יתגייס כל אזרח, ללא קשר למין ודת, לשנתיים שירות צבאי או שירות לאומי. שירות לאומי ייעשה במגזר אחר מזה של המשרת.
• התקציב למנגנון הדת יחולק מחדש, פר קהילה, כפי שהצענו בכתבה. המדינה תיתן זיכיון ל-500 הקהילות בעלות מספר החברים הגדול ביותר, שיספקו את כלל שירותי הדת של אותה קהילה, מתוך אותה עוגה תקציבית. כל קהילה תחליט בעצמה על הוצאותיה בדרך דמוקרטית. קהילה יכולה למשל להשתמש בכסף בכלל לסבסוד סל תרבות לפעיליה.
• ועדה מקצועית במשרד הבריאות בשיתוף תזונאים מובילים תכין תוך חודש רשימה של 50 מוצרי המזון המזיקים והפופולריים ביותר ו-50 המוצרים הבריאים והנמכרים ביותר. לאחר מכן יחול 36% מע״מ על אוכל מזיק, 0% על הבריא. הרשימה תעודכן כל שלוש שנים.
• ראש הממשלה יחויב בסדנת ויפאסנה בת שבוע. שייזכר למה בכלל נכנס לפוליטיקה ומה שהיה לפני שהפך לפוליטקאי שבוי.

אבל רגע, למה בכלל צריך שקיפות?

אין לאף נבחר ציבור כיום, מלבד לצדיק גמור, תמריץ לעבוד בשבילנו. לעומת זאת, כן יש לו אינטרס ברור לסייע לחברי מרכז, להגן על ראש המפלגה, להירתם למען לוביסטים וטייקונים בשביל הג'וב ביום שאחרי, לקדם משהו שטחי למען התקשורת, לעשות לביתו איפה שהכללים רופפים, לעזור לתורמים, ועוד.

ואנחנו? בקצה התחתון של סדר העדיפויות. הרי הציבור, בחלקו הלא קטן, יצביע מהבטן בכל מקרה, אז למה שישרת אותנו? בגלל זה חייבים לשנות את הכללים. כי בכביש מסוכן ורצוף מהמורות, לא יעזור להוריד נהג גרוע מהכביש. עד שלא נתקן את הכביש – כל נהג עלול להתהפך.

חשוב להדגיש: שקיפות היא כלי, לא מטרה. כלי שמסייע לנבחרי הציבור (כן, לנבחרי הציבור) להתחבר לציבור הרחב ולשרתו. זה פשוט – בזכות השקיפות, נבחרים יידעו שמסתכלים על פעילותם ולכן יפעלו נקי יותר. הם ידללו פעילויות, פגישות ומהלכים שהם מתביישים בהם. מעשים פליליים וניגודי עניינים שמסאבים את הליך קבלת ההחלטות יפחתו וייעלמו.

לכן זה אינטרס של הליכוד ושל העבודה, של הבית היהודי ושל מרצ. של כל מי שחולם על מדינה שבה המנהיגים הם משרתי ציבור, ולא עובדים בשביל עצמם.

למה כל כך קשה לקדם שקיפות?

מאז 2011 למדנו את השיטה לעומק. אנחנו מבינים היום מה צריך לתקן ואיפה אפשר להתחיל. לכן התמקדתי בשנים האחרונות בעוולה עיקרית אחת – שלטון מנותק, ובדרישה קונקרטית אחת – חקיקת חוקי שקיפות. זה היה מאתגר. כל אחד יכול להבין קריאה כמו 'לפטר את X!'. לעומת זאת, דרישה כמו 'לחשוף את האינטרסים הסמויים של נבחרי הציבור!' – לא עוברת מגפון.

רבים פטרו אותנו במשיכת כתפיים והסבירו שאין ברירה, כי "כולם מושחתים" (אף שזה שקר מוחלט). זה היה האתגר הגדול יותר. כי כולם דווקא ממש לא מושחתים. רק המעט שבמעט.

הפתרון הוא בכיול מערכת התמריצים השלטונית, מערכת שהופכת חלק מהנבחרים לבובות של קבוצות לחץ בבוקר שלאחר הבחירות. מה שמשחית זו השיטה. הלב שלה. אם מצד אחד מערכת התמריצים מעודדת ח"כ לשרת קבוצות אינטרס, ומנגד אין דין וחשבון, אין שקיפות בהליכי קבלת ההחלטות, בפגישות פרלמנטריות, בצבירת ההון, בחופשות, ואין תמריץ לחסוך כספי ציבור – התוצאה פשוטה. רוב ההחלטות יהיו נגד הציבור. חוקי שקיפות יגנו על הפוליטיקאים מעצמם ויסייעו להם לשרת את הלא-מחוברים.

ואפשר בכלל לשנות?

בהחלט, וזה כבר קורה. מה שהיה בגדר חלום, מתממש בשנים האחרונות למציאות, אך ורק בזכותכם. זה בחיים לא יגיע מהנבחרים עצמם, וזו בעצם לא אשמתם. האם אתם הייתם מגבילים את עצמכם במו ידיכם? סביר להניח שלא. בגלל זה אנחנו חייבים להגביר את הלחץ.

אם אתם עדיין מפקפקים, הנה רשימה הישגים חלקית בהחלט אליהם הגענו ב"שקוף" בשנים האחרונות:

• יותר מחצי מנבחרי הציבור חשפו את מצבת נכסיהם.
• רבע מהנבחרים בכנסת ו-12 ראשי ערים פרסמו יומן ציבורי.
• שלושה שרים פרסמו את הצבעותיהם בוועדת השרים לחקיקה.
• חוקק חוק להגברת שקיפות הלוביסטים וקביעת תקופת צינון ליועצים פרלמנטריים שרוצים לחצות את הקווים ולעבוד כלוביסטים.
• הצלחנו להשקיף את אתר "המעטפה", האתר הסודי של ראש הממשלה והשרים ששימש לקבלת החלטות מאחורי גבנו וגבם של חברי הכנסת.
• הממשלה מחלקת "פרס שקיפות".
• פורסמו הכספים הקואליציוניים.
• הכנסת הסכימה לפרסם את הפירוט המלא של הוצאות הקשר עם הבוחר של הח"כים.
• פורסמו מאגרי החוקים והשאילתות, ואנו מובילים מהלך שבסופו יפורסמו גם השאילתות הישירות שמגישים ח"כים לשרים.
• הממשלה השקיפה את רוב הוצאות המשרדים, עד לרמת שם הספק ולאן הולכת כל אגורה.

זה תמיד נראה בלתי אפשרי – עד שזה אפשרי. במיוחד אם מטרחנים על זה ללא הפסקה – וזה מה שאנחנו עושים.

וכאן אתם נכנסים לתמונה. מה אתם יכולים לעשות יחד איתנו?

1. הצטרפו לשקוף או לאחד הגופים הנוספים והנהדרים שקמו פה ורוצים להילחם עבור כולנו.
2. התפקדו למפלגה דמוקרטית.
3. התגייסו לצבא השקיפות מהכורסא – כי אקטיביזם מקלדת זה לא מילה גסה אצלנו.
4. הפיצו את המידע ולמדו עוד. הצטרפו לרשימת הדיוור שלנו ועשו שייר לכתבה הזו.

בקיצור, עזרו לנו לשבת להם על הווריד כל השנה. לא ניתן למדינה שלנו להתנהג כאילו אנחנו אזרחים שבויים. הרי החבר'ה בשלטון מקבלים משכורת מהכסף ש-ל-נ-ו וחלקם עושים ההפך מלשרת אותנו.