ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
"אזרחי ישראל, הכנסת שאתם בחרתם, שמייצגת את כל שדרות העם, המוסד החשוב ביותר בדמוקרטיה הישראלית, שמטרתו להביא את הקול שלכם, את החזון שלכם, את השאיפות שלכם לקדמת הבמה […] לא כך הדבר לצערי. המוסד הזה נטחן עד דק. הקואליציה רומסת את הכנסת. היא מעולם לא הייתה חלשה יותר – הפכתם את הכנסת לאסקופה נדרסת".
את הדברים הנרגשים אמר ח"כ שלמה קרעי מהליכוד במהלך הקדנציה האחרונה מעל דוכן המליאה. באותה עת ישב קרעי באופוזיציה וחווה במלוא העוצמה את האיום שנשקף לדמוקרטיה ואת המהלכים הכוחניים של השלטון. האם הקואליציה הקרובה תפעל כדי לשנות את המצב, ולאפשר לכנסת לממש את רצון העם – או שנחזה שוב בקואליציה צרה שרומסת את מתנגדיה?
בינתיים, לכאורה בניסיון לחזק את רצון העם, עולה הצעה לשנות את מאזן הכוחות בין הכנסת לבית המשפט העליון, ולא בינה לבין הממשלה. ההצעה היא לחוקק פסקת התגברות, שתאפשר לכנסת לבטל פסיקת בג"ץ, וזאת על מנת שהרשות השופטת לא תגבר על הרשות המחוקקת. אך האם באמת ההצעה מחזקת את הכנסת – או שגם היא מעניקה כוח עודף לשלטון?
שאלה זו נעוצה בסוגיית הרוב. אם פסקת ההתגברות תעבור ברוב רגיל של 61 ולא תחייב הסכמה רחבה יותר, של 80 חברי כנסת למשל – לא מדובר בחיזוק רצון העם, אלא בחיזוק הקואליציה. אותה אחת שח"כ קרעי ציין כי באופן מעוות היא מקבלת כוח עודף.
לכן כדאי לחזור לטענה שהעלינו שוב ושוב: יש צורך בהול בחיזוק הכנסת. חולשתה אל מול הממשלה לא נובעת מגורם אחד אלא ממכלול שמייצר נחיתות אל מול הממשלה. אם מפלגות השלטון, שעד לפני רגע חוו את עצמן כ"אסקופה נדרסת", מעוניינים לחזק את הדמוקרטיה ואת רצון העם – הנה שורת צעדים שהם מוכרחים לבצע, מיד עם כניסת יו"ר כנסת חדש.
נתחיל בהתחלה: ממשלה מנופחת מחלישה את הכנסת, שכן שרים וסגני שרים אינם רשאים לקחת חלק בעבודתה. ככל שיש יותר חברי ממשלה שהם חברי כנסת כך הכנסת חלשה יותר. הפתרון הוא "חוק נורבגי" אמיתי – חוק המחייב חברי ממשלה להתפטר מהכנסת לטובת כניסתם של ח"כיות וח"כים.
לחוק ה"נורבגי" החלקי שנהוג בישראל כרגע צריך להדביק את הכינוי "ישראבלוף": כפי שהזהרנו שוב ושוב ב"שקוף" הוא מלא בחורים מסוכנים לדמוקרטיה: הוא אינו מחייב את כלל השרים להתפטר מהכנסת, אלא משאיר להם את האפשרות לבחור האם ומתי להתפטר; מעבר לכך הוא מוגבל ולא חל על כלל השרים.
המשמעות היא שהח"כים הנורבגים תלויים בפועל בשררה ובכוח של הממשלה – שכן השרים יכולים לחזור בהם מההתפטרות ולסלק אותם מהמשכן בן ליל. כלומר, המבנה הנוכחי מייצר לנו עוד חברי וחברות כנסת מוחלשים שעשויים להיות "חיילים" של הממשלה.
באותו נאום למען הדמוקרטיה עמו פתחנו, ח"כ קרעי הזכיר גם את הגוף הפועל במחשכים ומעקר את הכנסת כרשות מחוקקת. "ועדת השרים לחקיקה קובעת כל צעד ושעל כאן", אמר קרעי. "היא לא מאפשרת אפילו הצבעה בקריאה טרומית לצורך דיון ראשוני בוועדות הכנסת. זו סתימת פיות של הרשות המחוקקת בידי הרשות המבצעת".
קרעי צודק. כפי שכתבנו בתחקירים ובכתבות, הוועדה המדוברת מעבירה את ההכרעה בדבר החקיקה בישראל מהכנסת לידי הממשלה. בוועדה חברים רק שרים ושרות, ללא ייצוג לחברי כנסת. בזמן שהשרים דנים בהצעות חוק של הח"כים, אין לאחרונים זכות אפילו להגיע לישיבות ולהציג את עמדתם, לנהל מו"מ עם חברי הוועדה ולמצוא פשרה. הם נתונים לחסדי השר הרלוונטי, אם יסכים להיפגש איתם באופן לא פורמלי.
מעבר לכך, הוועדה היא ישראבלוף בפני עצמה. היא חותמת גומי להחלטות שמתקבלות במישור הלא פורמלי – כלומר היכולת של ח"כ להרים טלפון לשר הרלוונטי ולסגור איתו שיעביר את ההצעה. השיטה הזו חייבת להשתנות.
יחד עם זאת, הכנסת מצידה צריכה לדאוג לצמצום החקיקה הפרטית. ריבוי הצעות החוק מקשה קודם כל על חברי הכנסת. הממשלה בסוף מנפנפת את ההצעות מבלי אפילו להסתכל עליהן והח"כים מכלים את זמנם בנאומים חסרי ערך ממשי. הצעה שהעלנו בעבר היא דיון בממשלה רק על חוקים שאושרו בטרומית בכנסת. כך השיטה דוחפת את חבר או חברת הכנסת המציעים לדאוג בעצמם לרוב במליאה. אולי אז יתקיים דיון אמיתי, כשהתוצאה לא ידועה מראש. ועדת השרים לחקיקה תתכנס רק לאחר האישור בקריאה טרומית, כאשר היא כבר יודעת את עמדת הכנסת – כלומר את רצון העם.
רוב עבדות הכנסת היא פיקוח על עבודת הממשלה (הרשות המבצעת) אם דרך תיקון, שיפור ופיקוח על חוקים שהממשלה מבקשת מהכנסת, או במעקב אחר ביצוע עבודתה. לדוגמה דיון שיזמו בוועדת החינוך לאחר שחשפנו בשקוף על מעורבותן של חברות מזהמות הביא להוצאת חלק מהתכנים והפניית תשומת הלב של הוועדה לעבודת משרד החינוך בתחום. כמובן, שרק מעקב עיקש יוכל להביא לשינוי שיטמע. ראינו את זה גם בדיוני ועדת החקירה לאסון מירון. כיצד ראשי ועדות בכנסת התריעו פעם אחר פעם בפני רה"מ נתניהו כי אסון עומד בפתח אך אלו התחלפו באופן תדיר והנושא נפל כל פעם מחדש. הפיקוח היה חלש והאסון קרה. יש דרך לשפר את זה.
ראשית, יש לדאוג להתאמה בין משרדי הממשלה לוועדות המפקחות. בזמן שבממשלה פותחים וסוגרים משרדים ומחלקים עבודה בין שרים, הכנסת לא מצליחה לייצר מאין "מראת פיקוח" למשרדי הממשלה. כלומר, על כל משרד שקם צריכה מיד לקום ועדה שתדע לפקח עליו או שהפיקוח יותאם לוועדה קיימת על ידי עדכון תקנון הכנסת. קחו לדוגמה את ועדת העבודה הרווחה והבריאות – ועדה שהייתה קיימת עד לפני שנה וחצי. מה הקשר בין פיקוח על משרד הרווחה למשרד הבריאות? אין קשר וזה פוגע ביכולת של הוועדה לפקח על אותו משרד.
הכנסת הקודמת דווקא ניסתה לבצע התאמה בין השרים לבין פיקוח הוועדות בתקנון הכנסת. אבל אז נוצר מצב שבו ועדת הכלכלה פיקחה על שמונה (!) שרות ושרים: אנרגיה, בינוי ושיכון, חקלאות ופיתוח הכפר, פיתוח הנגב והגליל, תחבורה, תיירות, תקשורת וכמובן כלכלה. אפרופו שרת הכלכלה, גם ועדת העבודה והרווחה הייתה אמורה לפקח על עבודתה – אך כששתי ועדות אחראיות אז אף אחת לא אחראית.
ברגע שהכנסת תחליט על החלוקה, עליה גם לעגן את תפקיד הפיקוח בתקנון הכנסת. הפיקוח על משרדי הממשלה אינו מותרות של הוועדה הרלוונטית אלא החובה שלה. ברוב הוועדות רבע מהדיונים אמורים להיות דיוני פיקוח – אנחנו ב"שקוף" נוודא את זה בכנסת הקרובה.
הצעה נוספת היא הקמת שולחן עגול לראשי הוועדות – מפגש שבועי שמוביל יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ומשמש לתיאום בין הוועדות בסוגיית הפיקוח. יש נושאים חוצי משרדים, כאלה שעשויים ליפול בין הכיסאות. לדוגמה, פגיעה של אימוני צה"ל בשמורת טבע. מי אמור לעסוק בנושא הזה? ועדת החוץ והביטחון או ועדת הפנים והגנת הסביבה?
חיזוק משמעותי לפיקוח יהיה ריכוז ותיעוד דיווחים לכנסת. בחוקים רבים ישנם סעיפים שמחייבים את הממשלה להעביר דיווחים עיתיים לכנסת. לדוגמה, בזמן מעקב השב"כ בתחילת מגיפת הקורונה, משרד הבריאות היה אמור להעביר דיווחים שוטפים לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. היום אין מאגר מסודר ומקיף שעוקב אחר אותם דיווחים שמשרדי הממשלה אמורים למסור לוועדות, מה שמקשה על הפיקוח על הממשלה. יו"ר הכנסת יכול להוביל מהלך לשיפור המצב, בסיוע מנהלי ומנהלות הוועדות.
אחד הכלים החשובים שיש לח"כים הוא השאילתות. לדוגמה, בעבר ח"כ אלון טל (כחול לבן) סיפר לנו כיצד שאילתא שלו לשרת התחבורה הביאה להחלטת ממשלה להקים מרכז לחיזוי אקלים. אך יש לכך חשיבות לא רק במובן המענה על השאלה ששואל הח"כ אלא גם בנוכחות השר במשכן והמפגש בינו לבין הח"כים. בממשלות הקודמות ראינו ששרים מגיעים באופן לא סדיר בכדי לענות על שאלות הח"כים. בנוסף, חלקם מתפטרים כחלק מהחוק הנורבגי, ובקושי נוכחים במשכן. היכולת של ח"כים לפגוש אותם מעבר לאירועים מיוחדים תהיה אפסית. ויו"ר הכנסת צריך ללחוץ על שרי הממשלה להגיע פעם בשבוע לכנסת כדי לענות לשאלות חברי הכנסת ואפילו לפגוש אותם.
הכנסת היא לא מקפצה לממשלה. היא נקודת השיא של שליחת או שליח ציבור. אבל לצערנו השאיפה הרווחת בקרב חברי הכנסת היא להגיע לשולחן הממשלה. זה מתבטא לא רק בכבוד אלא גם בשכר. שר מרוויח היום כאלפיים שקלים יותר מח"כ, לאחר שהשרים בממשלה ה-33 התמרמרו שבגלל מנגנון עליית השכר של הח"כים הם עשויים להרוויח פחות מהם. בעיניי אין סיבה ששרה תרוויח יותר מח"כית.
ואם כבר מפרגנים לח"כים אז צריך יותר מהם (בתנאי שיגבילו את מספר השרים) – אין מספיק חברי כנסת וטוב אם יהיו יותר. ישראל נמצאת בתחתית הייצוג של נבחרי ציבור לנפש במדינות ה-OECD עם משטר פרלמנטרי דומה. האמת היא שכבר שנים שיש בכנסת תוכנית להגדיל את מספר הח"כים ל-140 – אבל עולה חשש מהביקורת הציבורית.
הביקורת הזו מוצדקת כל עוד ממשלות ישראל מנצלות את המצב ומגדילות עוד את הממשלה ללא שום הצדקה. הגבלת מספר השרים בתמורה להגדלת מספר הח"כים תחזק את הכנסת ותאפשר לח"כ להתמקצע בוועדה מסויימת מבלי לקפץ בין הצבעות. זה פחות נוח לממשלה וזה מהלך לא פופולרי – אך חשוב לציבור.
***
יישום המהלכים שהצענו דורש, קודם כל, אומץ. את רובם יכול יו"ר הכנסת להעביר תוך זמן קצר, חלקם ידרשו דיונים ארוכים יותר, אבל כולם יחזקו את הרשות החלשה ביותר – הכנסת. הבעיה היא שהממשלה לא רוצה כנסת חזקה, לכן היא תנסה לחבל במהלכים האלו. הכנסת תאלץ לקחת את זה בכוח. לטובת זה דרוש יו"ר כנסת חזק שמוכן לריב עם יו"ר המפלגה שלו.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
כל ההצעות כאן הן פלסטר על מצב של סרטן סופני. הדרך הנכונה לקבל יצוג יותר נכון של העם ודיון אמיתי בסוגיות שונות שאינן רק ביבי או לא ביבי והבעיה הפלשתינאית היא לבזר את הכח בצורה נושאית. כלומר הצבעה אישית ישירה לועדות הכנסת השונות כאשר כל חבר כנסת יכול להיות חבר בועדה אחת בלבד ולהצביע רק באותה הועדה. בנוסף הועדה יכולה להעביר חוקים בתחומה בלבד ויש לה מעמד משפטי שיכול לזמן עדים בשבועה. מליאת הכנסת היא לצרכים טקסיים בלבד.
הדבר הזה יאפשר קואליציות שונות בועדות שונות וקואליציות שונות אד הוק בכל חוק בנפרד. זה יתגמל פוליטיקה של שיתופי פעולה רחבים ובין מגזריים במקום המבנה הנוכחי שמתגמל פילוג ושיסוי. (רעיון של תמיר מנצור-כרמל שאפשר לקרוא עליו יותר בבלוג שלו).